אני עובר קצת על השיתופים שלי ביומן הזה ופתאום עשיתי חשבון יפה:
היה לי רצף של שבועיים נקיים, אח"כ נפלתי שבוע.
ואז רצף של שלושה שבועות, ואז נפלתי שבוע.
ועכשיו עברו עלי רצף של 42 ימים.
בחשבון פשוט יוצא שבחודשיים וחצי האחרונים היו לי 77 ימים של נקיות.
יום ועוד יום, ועוד אחד, ועוד אחד כמותו. רק היום, רק להיום.
אני יודע שזה רק ימי נקיות, אפילו אם אגיע ל90 יום נקיים, זה יהיה רק נקיון.
מה זאת אומרת "רק"? אתה נורמאלי? איך אפשר לזלזל בזה?! 77 ימים של גבורה.
77 ימים של נחת בשמיים. 77 ימי אושר לאל-חי. הרי "עמו אנוכי בצרה", הוא סובל איתי.
אז כמובן ש77 ימים של נקיות הם אוצר יקר, 77 ימים שאפשר לקרוא להם "חיים". 77 ימים שראויים לקבל את השם היקר הזה "חיים". מיום שאני זוכר את עצמי הרי שיש לי כרגע 77 ימים של חיים.
אבל, זה לא שפיות. עדיין לא. האתגר הנוכחי הוא רק 90 ימי נקיות.
האתגר הנוכחי אינו להחליף רצונות, אינו להחליף זהות. רק לחפש הרגלים חדשים.
הטירונות הזו היא רק כדי לעשות אותנו, אותי, חיילים. בהתחלה זה רק להיות חייל.
אח"כ מתקדמים להיות לוחמים, עוברים הכשרה. מתחזקים.
זה אף פעם לא נהיה קל, אלא זה אנחנו שמתחזקים.
וצריך לזכור שלהיות חייל או לוחם זה לא מעלים את המלחמה, זה לא מפוגג את האויבים,
זה לא משנה את תוואי השטח (אצלנו זה תוואי המח), זה לא גן עדן.
אבל זה אסטרטגיה, זה טקטיקה, זה תורת לחימה, זה אמון בכח שלנו, זה אמון באדם, זה אמון בחיים, זה שאיפה לעשות דברים גדולים, זה כמיהה לחיות חיים גדולים. זה חלק שלם מבניין רב קומות בעז"ה, מבניין האישיות.
הרבה פעמים מדברים פה על כניעה, על חולשה, על מגבלות, על מחלות. הרבה מזה נכון.
אבל אני לא רוצה שזה יהיה המרכז של הכח שלי, אני רוצה גבורה. אני רוצה לפעול, לא להרפות.
להיות או לא להיות. אפשר להתמודד ככה ואפשר להתמודד ככה. אני בוחר באופציה הראשונה.
קשה? כן. מסוכן? כן. אבל כזו האישיות שלי, זהו עולם הערכים שלי, אני רוצה חיים גדולים.
מה ייתן לי את זה? מה ייתן לעולם את זה? גודל, שאיפות, אידיאלים, חיים, קדושה - האם אפשר למצוא את זה בצד השני של השאלה? להיות או לא להיות - זו השאלה.
עדיין נקי, המשך יום נקי ושפוי,
"רק חזק ואמץ",
WannaStop
