חברים יקרים, ישנים גם חדשים,
אני האמת באמת מודה לכם על התגובות. זה כ"כ משמח. יש עידוד גדול במחשבה שאולי עוד מישהו מצליח להתגבר ובעצם צועד עוד קצת בשביל שלידי.
מישהו אמר לי פעם דבר מאוד פשוט: מטרת השיתוף היא למשתף בלבד. זה באמת נכון, וכשמישהו מגיב וחושב איתך או תומך בך אז זה מעצים את הכח שיש לשיתוף. כבר אמר הרמב"ם על פי חכמי האומות שהאדם הוא חברתי בטבע. ואתם טבע טוב. טבע בריא, טבע שמחפש תמיד להבריא, להתקדם, לצמוח.
אבל בסוף אני עדיין קטן, עולם רוח לא מפותח כראוי, חסר.
מה שכן מפותח, ותופס נפח, זה השאיפה לגדלות. כמיהה לגדלות. תביעה לגדלות.
המחשבות שלי סובבות סביב התשוקה לחיים גדולים. חיים מלאי רוח, מלאי תוכן, מלאי ערכים, מלאי אידיאלים, מלאי אמון, מלאי מוסר, מחאי אמונה, מלאי כלל ישראל, מלאי ארץ ישראל, מלאי תורה.
אבל אין לי לי, בי, כלום. עדיין. רק עדיין. זו השאיפה האמיתית.
אולי זה נשמע ילדותי, נאיבי, רחוק. ייתכן, אבל זה דוחף אותי להמשיך לנסות, להמשיך לחםש, להמשיך להתגבר, להמשיך לצמוח. זה המלאך שמכה על קודקודי ואומר ׳גדל׳.
אם יורשה לי לבקש ולהתפלל אזי שלעולם לא יפסיק. שימשיך לומר לי ׳גדל׳, שילחש באוזן, שירשום לי בשמיים, שיצייר בעננים, שישלח ציפורים שיצייצו סביבי ׳גדל׳. לגדול, עוד ועוד, ועוד קצת.
"אל-חי יפתח אוצרות שמיים, ישב רוחו יזלו מים".
שהשבוע יהיה נקי, שפוי, ואפילו רק מחר ואפילו רק הלילה, והמקלחת הקרובה.
לילה טוב WannaStop
