גם אני מתעצבן, אבל בחיים לא על בני אדם, תמיד על המחשב, על הקיר, ועל הכבל של המטען הארור שכל הזמן נתקע לי בכל דבר.
אני בחיים לא מתעצבן על בני אדם, כי עברתי חוויות קשות של בריונות שהייתי בבית ספר היסודי, ואני יודע היטב את הדקויות של ביריונות והפחדה - להפחיד בלי להכות, להכות ואז להפחיד, לגרום לקורבן צפייה איטית לקבל מכה או משהו כואב, ואז שזה לא קורה, זה כואב כאילו הייתה מכה, כי זה רק מעלה את המתח של הקורבן... ילדים יכולים להיות חארות, תאמינו לי.
אני יכול לכתוב ספר מחורבן על כל העסק הזה.
בגלל זה אני תמיד מוציא את העצבים שלי על רהיטים. צועק עליהם וכאלה. אבל לא על בני אדם.
אני ממליץ לך מתרפא, לקנות שק אגרוף ולהוציא עליו את העצבים שלך.
אתה מכור, כמוני, וכמו כל מכור, יש בך איזה חלק שכועס כעס עצום על כל הפשלות שקורות במוח שלך, קודש הקודשים של מרכז התודעה שלך שאמור להיות תקין והוא לא, וזה טבעי במובן מסויים שאתה כועס - למה אני דפוק ככה ? למה המוח שלי תמיד מתעקש לדפוק את הראש בקיר ? למה המוח שלי מתעקש לפחוד או להתאוות או להיות מדוכא בדיוק שזה הזמן הלא מתאים ?
אז במקום שתנסה לכבות בלי הצלחה את הכעס, פשוט תכוון אותו למקום טוב יותר - תכה את שק האגרוף, זה יעשה לך טוב.
או לחלופין, תהיה נקי לגמרי, ואז לא תהיה לך סיבה לכעס העמוק הזה, אבל אני חושב שזה ייקח לך קצת זמן.
