שלום חברים, מתרפא, מכור לתאווה.
היום ה-440.
היום קרה לי דבר מדהים ואני רוצה לשתף אותכם בו.
הייתי בעבודה, היום התחיל טוב מאוד בבוקר, בתפילת שחרית 2 החבר'ה שעולים ש"צ קבוע לא הגיעו אז ביקשו ממני לעלות. מאוד התרגשתי..
סירבתי בתחילה כמתבקש, אך בסוף עליתי.
עליתי כבר כמה פעמים ש"צ בחיי, אבל כמעט אף פעם לא בשחרית, ולא במקום הזה אלא בבית הכנסת הקבוע שלי ובשבת..
התרגשתי וחששתי אבל הכל התנהל כשורה ובשומע תפילה התפללתי לבורא עולם להיות בענווה להשתחרר מגאווה שעוטה עליי כשבחרו בי לעלות שליח ציבור, ולהתפלל עבור הקהל הקדוש הזה שבטוח יש פה הרבה אנשים יותר ראויים ממני. התרגשתי מאוד!
חזרתי הביתה בשמחה והיום התחיל ממש מצויין.
הגעתי למשרד והמשכתי להתקדם במשימה במרץ תוך שאני מתחבר ועושה פעולות תכנית כרגיל.
לקראת אחה"צ אחרי הפסקת האוכל התחלתי להרגיש רע. מין מועקה.. חוסר חשק.. דאון כזה.. והתחלתי להיות חסר סבלנות כלפי הסביבה וכל דבר קטן עיצבן אותי והדליק אותי.. והמשכתי להתדרדר והרצון הזה להתנתק מכולם ולהיעלם הגיע. והחוסר חשק לשתף ולהתחבר ולדבר על זה התחיל להשתלט.
ואז קרו הרבה מקרים ששמתי לב שמנהלים אותי... בתפילת מנחה הבחור שעלה ש"צ הוא שבבניק כזה חוצפן ומתנשא וכל התפילה התעסק בפלאפון ולא התפלל בכלל, באו 2 חרדים חסידים בלי מסיכות ואחד מהם לא הפסיק להשתעל שמה.. ועוד כהנה וכהנה דברים שפשוט הרתיחו אותי לגמרי ונכנסתי לטינות מטורפות וכעסים...
אסירות תודה שחבר בדיוק התקשר וסיפרתי לו את הדברים ואז ישבתי לכתוב.
כתבתי ארבע צעדי ארבע! ארבע!! רק מאותה שעה אחת בודדת.
אבל לא הרגשתי שחרור... הרגשתי שהבעסה והחוסר מצברוח עוד היו לפני התקריות האלה... ושאלו היו רק סימפטומים למצברוח הלא טוב שהייתי בו...
ואז בכתיבה היומית, באסירויות תודה, כתבתי אסירות תודה שאחותי מצאה עבודה טובה היום, ופתאום זה הכה בי.
ואני אפרט
אחותי הצעירה התקשרה היום, אקדים ואומר שאחותי ממש ממש אוהבת ומעריצה אותי.. היא עשתה תואר והתחילה לעבוד אחרי חיפושים רבים ובקורונה איבדה את עבודתה.
כבר 8 חודשים שהיא מחפשת עבודה אבל השוק מת... זה הגיע למצב שהיא לא יודעת אם תוכל להחזיק את הדירה שלה ואני ואישתי הצענו לה הלוואה אך היא סירבה.
אז היום היא התקשרה ובישרה לי שהיא מצאה עבודה! והתחילה לפרט את המקום והשכר והתנאים ואני ממש ממש התרשמתי ולא האמנתי לא הפסקתי להגיד וואו וואו וואו!! והיא אומרת לי חכה זה לא הכל ואז כשסיימה לתאר את המשרה, אמרה שהיא קיבלה אחרי זה עוד הצעה, עוד יותר טובה מהקודמת והתחילה לפרט גם אותה!
היא רצתה להתייעץ מה לעשות כביכול אבל תוך כדי השיחה הבנתי שהיא כבר סגרה עשר דקות לפני כן עם המקום השני עם התנאים העוד יותר טובים, למשרה ניהולית בכירה מאוד, במקום מאוד עשיר ושהבעלים הוא מישהו שמכיר אותה אישית ורדף להביא אותה לשם במשך תקופה ארוכה.
בקיצור - עבודת החלומות!!
ואני כמובן מאוד התפעלתי, הייתי בשוק איך פתאום אחרי כל כך הרבה זמן של אבטלה ושהשוק מת לגמרי, והיא כמעט בלי ניסיון איך פתאום קיבלה עבודה כזו?!?!
שמחתי בשבילה, מאוד! אבל משהו בפנים הציק לי. מבלי שאפילו שמתי לב...
אז כתבתי צעד 4 נוסף, חמישי, על זה.
גיליתי פתאום שהשמחה שלי מהולה בעצב.
אני עצוב כי אחותי הכי לא קשורה לדת לא משנה כמה אני מנסה לקרב אותה אין עם מי לדבר... ושמחתי שהיא במצב חרא באיזשהו מקום כי זו יכלה להיות נקודה של התקרבות להשם.. וכאילו היא "הסתדרה לבד" עכשיו..
וגם העובדה שהיא התייעצה עם אבא ואמא ועם 3 חברים שלה ואותי השאירה לסוף אחרי שכבר סגרה חוזה.
וגם הרגשתי קנאה. קנאה שהיא בלי להשקיע כמוני הסתדרה ממש וברגע! קנאה שהעבודה שלה יותר טובה משלי. קנאה שהיא תזכה לעבוד וגם להנות מהעבודה.
אבל יותר מהכל- הרגשתי עצב נוראי שאני לא יכול לפרגן לאחותי הקטנה באמת מכל הלב. שהעין שלי צרה עליה.. על המסכנה הזאת.. כאב לי בלב שאני ככה כלפיה. שהרגשות האלו צצו.
ועכשיו אחרי כתיבת הצעד 4 הזה, והשיתוף, והתפילה לבורא עולם עבורי ועבורה - אני מרגיש שוב חופשי ומאושר.
אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!
