הכרת תודה כתב on 01 דצמ' 2020 21:50:



תודה רבה חבר יקר

דברייך היו ממש כמים קרים לנפש עייפה

זה מסכם מה שחבר תכנית ותיק שאני מאוד תופס ממנו אמר לי אתמול - העובדה שהמעידות היו קצרות יותר ובעלות תוכן פחות בוטה ויותר רך אין להם משמעות והבדל עבור החודש האחרון שלך של הפיכחון אבל יש להם משמעות עבור איפה שהיית לפני כמה חודשים ואחורה.

כלומר הפכחון שלי נפגע והקריז הזה מגיע וגורר שימוש בתכנים עדינים יותר וזה טוב ומראה על התקדמות, אבל ההשפעה של התכנים האלה עליי כיום היא אותה השפעה של התכנים היותר בוטים וחריפים דאז. ההשפעה היא אותה השפעה.

אני באמת רואה את זה ומתנחם בזה אבל מזכיר לעצמי שהתוצאה היא אותה תוצאה... בין אם ראיתי בחורה רוקדת לבין אם נכנס לפורנו ממש.. התוצאה (כיום לפחות) היא זהה - ניתוק ורצון להשתמש.

מודה לך מאוד על הדברים המחממים ההתעניינות והדאגה! שימחת אותי מאוד.
אני חושב שבאיזשהו מקום הפעולות האלה שכל כך התרגלתי בהן הפכו להיות חלק ממני כך שאני אפילו לא רואה בהן "מלחמה" או מאמץ... ולכן אני מרגיש כאילו אני איני עושה דבר..

מודה לאלוקים ששמר עליי נקי אתמול, זה לא מובן מאליו. חוץ מפעם אחת במהלך היום שהלכתי לשתות קפה וישבתי ברחוב על מנת לצפות בעוברות ושוות (הטעות במכוון) לא פעלתי על תאווה בצורה בוטה יותר.. לא נכנסתי לאתרים.. לא הורדתי פלאקי.. לא נסעתי לשוטט במקומות של זונות רחוב ועוד כהנא וכהנא רעיונות שעלו במוחי והכי חשוב לא השתמשתי ולא נפלתי.. למרות שהיה רצון כן להגיע לשם..

במקום זה נשארתי בבית.. השכבתי את הילדים סידרתי שטפתי כלים ראיתי שיעור תורה למדתי קצת תורה מהספר שלי...

זה לא מובן מאליו בכלל ולא מכוחי ועל כך אני אסיר תודה.

גם היום ההתמודדות נמשכת.. כבכל יום.. מתפלל לאלוקים להישאר בשפיות ובחיבור.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!

עוברות ושוות... חחח

עוד יום קשה...

יש איזה אפשרות באפליקציית מסרים של החברה לשלוח גיפים אחד לשני על פי נושא.

היום החלטתי לבחון את זה ולראות האם יש גם גיפים של תאווה..

מסתבר שיש..

אז ראיתי כמה גיפים כאלה.. קטנים.. עלובים... אבל מצאתי קצת תאווה..
השתמשתי בשאריות סם ..

ירדתי למטה לעשן ובחרתי ברחוב ולא בחניון.. כי ברחוב עוברות נשים.

לגמתי עוד כמה מבטים... בהיתי במקומות המוצנעים של נשים. בגופן.

זה רק מכניס אותי עוד יותר לקריז ומושך אותי עוד יותר פנימה..

נתתי פקודה לפלאקי להיפתח.. בחוסר שפיות.. רוצה ולא רוצה..

רוצה לראות דברים "אמיתיים", בגודל של כל המסך.. בfull hd.. לראות את הדבר האמיתי ולא נגיעות "קטנות" של ילדים...

ומצד שני זוכר... זוכר וזוכר את הכאב והסבל... זוכר את הטוב שאני מוותר עליו.. את הניתוק שאני גוזר על עצמי...
את הרדיפה אחרי עוד ועוד..

שלא תעצור ולא תיפסק עד שאני אשתמש בפועל...

אין אפילו כוח לשתף חבר.. להתקשר..
מתקשרים אליי ואני לא עונה..

איזה מזל שהספונסיים שלי נעלמו באורח פלא כל השבוע האחרון כאילו בלעה אותם האדמה..

באיזה פנים הייתי "מדריך" אותם? 

ואולי הא בהא תליא... 

לא יודע..

מודה לאלוקים שנתן לי לפחות את הנכונות לכתוב כאן..

מתפלל אליו שיעזור לי לוותר רק להיום...

אם לא יקרה משהו יוצא דופן מחר בשעה 14:04 הפלאקי ייפתח לי ואני אצלול לתוך עולם של חרא..

מתפלל לאלוקים שיעשה לי נס ויעזור לי לוותר שם ולבטל את הפתיחה..



מיואשים.













חח סתם.. אוהבים.

אוהב אותך מתרפא,  
תודה על הכנות על הנכונות, כל הכבוד על הגבורה להגיע לכאן לכתוב להודות, 
זה לא מובן מאליו, אני חושב שרוב החברים כאן (בוודאי אני) לא מסוגלים לשבת ככה בעיצומו של קריז,ולחלוק בכנות כזו, 
זו גבורה ממש! 
וגם עדות לכמה אתה לא רוצה ליפול,  זו עדות כמה אתה מכון למסןר את עצמך ךאלוקים, אני ממש לומד ממך, 
אחי,אומר לך את מה ששמעתי ממך כשהייתי בקריית מטורפים, , תתפלל!!! איןאין דבר יותר פשוט,יותר קל,  וגם לפעמים קשה...
תגיד במילים פשוטות אבא יקר אני לא רוצה ליפול,  אבא אהוב אני לא מסוגל, אבא אני חסר אונים חייב נס ,חייב את העזרה שלך, 
זה אתה אמרת לי וכשיישמתי את העצה זה עבד, ולצערי כשלא יישמתי ולא מצאתי נכונות להתפלל נפלתי, 
אוהב אותך מאוד!! 

אמרתי אמרתי ושוב פעם אמרתי.. 

וחזרתי מהעבודה ומצאתי פרצה להגיע לסרטוני תאווה ממש. 

מצאתי את ה-סרטון תאווה בה' הידיעה...

עכשיו אני במצב קשה רגע לפני השימוש....

אלך לחדר צדדי ארד על הברכיים ואבקש ישועה מהשם...

אני דקות מלפני איפוס. .

אוהב אותך , אחי יהיה מה שיהיה אני אותך!!!

אוהבים אחי תודה רבה לכל מי שדאג והתקשר ותמך...

לא נפלתי עדיין בחסדי השם.. אבל הראש עדיין שם..

היום ב-2 ייפתח הפלאקי ואני עם כוונה שלמה להיכנס לתכנים אסורים וחוסר יכולת לוותר.

מתפלל לאלוקים לרגע של שפיות ונכונות לוותר על מה שבוודאות יעשה לי רע וירסק אותי עוד יותר.

אעדכן.

אוהבים

שלום ידידי !

לא ב2, ב2 ו4 דקות...
אתקשר אילך בלי נדר ומקווה שהשם יתן לך המון כח לוותר !!!!
אין כמוך אחי !!

אל תדאג גם היום השם יהיה איתך !!

בסוף באסירות תודה חבר שהיה במצב כמו שלי דיבר איתי חצי שעה לפני שזה נפתח וכל אחד לקח על עצמו פעולה הפוכה של ויתור ובזכות זה פשוט ביטלתי את הפתיחה של הפלאקי למרות שממש הצטערתי על זה בשעה 2 ו-4 דקות חחחח

אבל ברוך השם שזה נעשה.

הראש עדיין מפוצץ תאווה.. לוגם ברחוב מבטים לא שולט על העיניים.. והפנטזיות והדמיונות...

מתפלל לשפיות רק להיום

אוהבים

אוהבים אותך מתרפא. מזמן לא הייתה לי כוונה שלמה למשהו...

היום היה אמור להיות היום שבו אני כותב לכם שנפלתי...

אחרי 477 ימים מדהימים של נס מתמשך , אחרי תקופה של כמעט חודש וחצי של מפוכחות מוחלטת בלי אף פעולת תאווה, של שיאים מדהימים וניסים יום יומיים ורגעים אדירים של שחרור אושר וחופש מהאובססיה שלא חוויתי לעולם..

לא רציתי להיכנס ולכתוב או להתקשר ולשתף.. או שלא הצלחתי..
מכמה סיבות..
בראש ובראשונה חוסר מודעות.. לא הייתי מודע לכמה המצב שלי רע וכמה אני מנותק וכמה אני אשכרה מסוגל ליפול כי הרי כבר הייתי במצבים כאלה בעבר.. בסדר נו.. כמה מעידות קצת פורנו כמה בנות מתערטלות על המסך כמה סיבובי שוטטויות ברחוב.. לא משהו שלא עשיתי בעבר גם בתוך השנה האחרונה.. נו מה חדש? מה הביג ניוז? מה ההבדל? למה שהפעם אפול...
וגם בגלל הקטע של הזאב זאב.. כבר הרגשתי שאני כל רגע כותב אני נופל אני משתמש ובסוף ניצל.. אז בשביל מה לכתוב את זה שוב?
וגם כי חשבתי שאני יכול לבד...
לא יודע איך חשבתי את זה אחרי שכל כך הרבה פעמים בעבר ראיתי והוכח לי שאני לא..

חזרתי בשבוע האחרון ובעיקר אתמול לדפוסי ההתנהגות שהיו לי לפני שהגעתי לSA.
למאבק פנימי אדיר בין הרצון להשתמש לבין הרצון להישאר נקי..
מאבק בעזרת כוח הרצון.. שאני כבר יודע היטב את תוצאותיו לאחר 6 שנים של קרבות כאלה..

אז נשארתי מנותק.. והמשכתי להיגרר עוד ועוד פנימה ולהישאב..
עוד מבט על מישהי ברחוב.. עוד כניסה לחפש סרטון תאווה..

בשעה 14:04 הפלאקי היה אמור להיפתח. באסירות תודה חבר התקשר חצי שעה לפני וכל אחד לקח על עצמו משהו כך שסגרתי את הפלאקי, ביטלתי את הפתיחה.
אבל לא הרגשתי שלם.. הרגשתי חסר. ריקני..
הרגשתי שמנעתי מעצמי משהו שלא הייתי מוכן לוותר עליו.

וזה התחלף.. וירדתי לרחוב והתחלתי לשוטט ולחפש בנות חשופות כדי להביט בהן..
ואח"כ חזרתי לעבודה והשתמשתי בכל הכלים שלי כדי לנסות ולפרוץ את הפלאקי.
ניסיתי דברים שלא חשבתי לנסות מעולם..

וזה עבד.. מצאתי פירצה.
אמנם רק ליוטיוב.. אבל מרוב החיפושים הצלחתי פתאום למצוא תאווה מפורשת גם ביוטיוב.. עירום מלא וכו'...

המשכתי להתדרדר פנימה ולהחליק במורד המדרון החלקלק מבלי משים.. מבלי להבין את חומרת מצבי..
בסוף אחרי שעה שלמה של החדרת תאווה למוחי התעשתתי. נלחצתי מהפירצה הזאת שמצאתי והתחלתי לנסות דווקא לחסום אותה... כי אחרת אני אבוד...
ולמזלי הצלחתי.. הצלחתי לחסום אותה.
אבל הרעב נמשך...
אז קמתי ועזבתי את העבודה הרבה יותר מוקדם ממה שהייתי אמור... (וזה אחרי שלא עבדתי כמעט כל היום בכלל ורק התעסקתי בתאווה ובמחשב) ונסעתי לשוטט.
שוטטתי ונסעתי מהרצליה ועד חולון בכל המקומות שאני מכיר שיש בהם תאווה. במקומות שלא מצאתי חזרתי חזרה אח"כ כדי לחפש שוב, יותר טוב..
שוטטתי קרוב לשעתיים עד שנסעתי הביתה...
בהרגשה של גועל.. רצון להקיא.. בחילה..
אבל הייתי שיכור לחלוטין.

חשבתי שזה נגמר שם.. והתפללתי לפחות להיכנס לשבת מפוכח ונקי.
אז חשבתי...

הגעתי הביתה ותוך פחות מחצי שעה כבר ביקשתי מאישתי לפתוח לי את הפלאפון שבבית כדי לשחק במשחק שלי, וגלשתי ישר לפורנו.
ישר לדבר האמיתי.. בלי מחסומים... בלי פלאקי או נטספארק שיישמרו עליי...
ככה.. פתוח..

נכנסתי לסרטונים הכי מגרים שאני יכול לעלות על דעתי. חיפושים נשכחים שמזמן שכחתי..
וצפיתי...
וצפיתי וצפיתי וצפיתי...
והתגריתי... ועמד לי... ונגעתי... ועצרתי.. והמשכתי... ושוב... ועצרתי... וחוזר חלילה...

נכנסתי למיטה קרוב לחצות.. בלי שמץ של הבנה איך לא נפלתי עד אותו רגע.. אבל עם כוונה אמיתית להשתמש וזהו.


שכבתי במיטה והתחלתי לפנטז. ולדמיין. בשימושים מהעבר, בכל מה שראיתי היום, בפנטזיות הכי הזויות ועמוקות שיש לי שהכי מדליקות אותי בעולם.. בזו אחר זו משולבות ביחד...

ונגעתי ועצרתי ונגעתי ועצרתי

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לאונן מבלי לגעת באיבר. שיהיה גרמא. ולשם ניסיתי להגיע.
קרוב לחצי שעה שאני שוכב במיטה ומפנטז את שיא הפנטזיות שאני יכול לדמיין וממש מרגיש שעוד רגע אני גומר עוד רגע זה מצליח!
אבל זה לא קורה... אני לא מצליח בלי השפשוף הסופי הזה...
והיד נשלחת לבד לכיוון אבל מלחמה בתוך הראש ויש עוד איזשהו קול שפוי שאומר- אל תעשה את זה בעצמך.. אל תעשה את זה בעצמך...
וקול אחר בראש... קול ה-"יאללהההההה...."
הקול שאומר יאללהההה כבר יא כבד שלוש נגיעות עם היד וסיימת לך על זה וזהו!! יאללה אתה יודע שאתה רוצה את הגראנד פינאלה הזה!!
אחרי זה תוכל לאונן עוד 4 ימים רצוף על כל סרטוני הפורנו שראית לדמיין איך זה אתה שם ולאונן את עצמך למוות!!

אבל היד מסרבת להישלח...

משמה פוזיציה נשכב על הבטן... אולי זה יעזור..

גם זה לא עוזר...

לא יכול לגמור בלי הידיים או בלי תזוזה של הגוף...

בסוף אחרי קרוב לשעה כזאתי אני פשוט כבר מותש ונרדם...

התפללתי שיהיה לי קרי לילה... שיבוא לי בחלום... שכל הדברים שראיתי יבואו בחלום ואגמור את הגמירה המיוחלת...

לצערי (או למזלי) זה לא קרה..

אז זהו.. זה המצב שלי...

איכשהו עברתי את אתמול בנס .. וזה ממש ממש לא משמח אותי כי המצב שלי עדיין על הפנים ואני עדיין רק מצליח לחשוב על השימוש ומתי הוא יקרה ואיך...
לא רואה את עצמי מוותר על זה ולא זוכר את כל הדברים שאני בד"כ עושה.. אני מנותק באופן חסר פרופורציות ורק מחכה לרגע הבא שאוכל להיכנס
 שוב לפורנו...

אבל הפעם החלטתי לשתף את זה ולא להשאיר את זה בבטן..

בעבר זה היה מה שהציל אותי... מי יודע... אולי יתמזל מזלי וזה גם מה שיקרה הפעם...

אסיר תודה שלא נפלתי (למרות שבינינו אין כמעט כל הבדל בין נפילה לבין בפועל מה שעשיתי ואיפה שהייתי) אבל בכל זאת אני ממש לא מאמין שאני עדיין עם המספר הזה...
אני גם לא מתגאה בזה או משהו סביר מאוד להניח שאם זה לא קרה אתמול זה יקרה היום או מחר..
אני כן מאמין שאני בסוף הדרך שלי בריצה הזאת.. אבל בכל זאת הנס הזה הוא בלתי מוסבר.. והוא כן קרה לי המון פעמים במהלך הדרך עד היום..

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!!

אוהבים אותך מתרפא. מזדהה מאוד עם הרצון במצבים כאלה שלפחות יהיה לי קרי לילה שישחרר אותי.

לענ"ד אתה חייב מלבד הפעולות - לייצר לך סביבה מוגנת. זה אומרת לקחת את הפלאפון ההוא ולהשליך אותו לפח הגדול. וכשאשתך תחפש אותו, פשוט לא תדעו איפה זה...

אני יודע שאתה יכול תמיד לקנות חדש, אבך לדעתי זה הבדל עצום בין מצב שבו יש לידי מכשיר פרוץ לבין מצב שבו אני צריך ללכת ולקנות אותו.

אותו הדבר בעבודה. אתה חייב למצוא איזו דרך של שליטה מרחוק או משהו. למשל יש חבר תכנית שסיפר לי לאחרונה שיש לו תוכנת שיתוף מסכים עם חבר אחר, וכל אחד יכול לראות בכל רגע נתון מה השני עושה.

זה קצת כמו מה שכתוב, בספר הגדול, שלפעמים יש צורך באשפוז של אלכוהוליסט לפני שיוכל לקלוט את עיקרי התוכנית. צריך איזו שהיא סטריליות מסוימת, כדי לייצר אווירה של החלמה.

זו דעתי, וזה גם ניסיוני. בפעם האחרונה שניסיתי במשך כמה שעות להשתמש, וממש טיפסתי על קירות בניסיון לפרוץ את החסימות, היו לי בראש לפחות שתי אפשרויות איך אני ברגע מגיע לאינטרנט פרוץ, והאמת שהגיע הזמן שאחסום את הפירצה הזו. אפשרות אחת שכרוכה בהגעה למקום מסוים, ואחת שכרוכה גם, בהוצאת סכום פעוט. איכשהו בכל זאת לא עשיתי את זה.

הסביבה המוגנת יחסית מפיתויים קשים, יוצרת בשבילי סוג של מרווח ביטחון. מאריכה את הפתיל ביני לבין הפצצה שהולכת להשמיד אותי ואת כל הסובבים אותי. בכל מקרה הפתיל הזה מתלקח מהר, אבל עדיין - מרווח הביטחון הזה מאוד משמעותי. יש הבדל עצום בין מצב שבו ברגע שקופצת לי התאווה לראש אני ישר יכול לממש אותה בפורנו, לבין מצב שבו אני צריך לעשות עוד כמה דברים לפני זה.

באהבה. רק ביחד זה עובד.

תודה על הכנות!
איזה שיתוף מדהים!! 
עזוב אותךאותך מתכנית ונקיות לרגע. לדעתי אתה צריך לזכות בפרס ספרותי כלשהו על עצם הכתיבה,  היכולת לתאר בכאב ובכנות את מה שלפחות אני עובר כל כך הרבה , 
השילוב בין הכאב וההומור המלחמה שבתוך הראש,  
כנות דורשת אומץ!! 
ואומץ יש לך, והרבה!!!! 
אין מה להגיד לך, הייתי באותו מצב כמוך רק שלשום, לא יודע מה לומר, מתפלל עליך, תחזיק מעמד עד שבת ואז- אלוקים גדול... ה יעזור לך אין לי שום ספק! 
אוהבים מאוד!!

תודה רבה רבי שמעון! תודה רבה טהרני.

תודה רבה על ההתייחסות והאכפתיות. על האהבה.

טהרני אתה צודק לחלוטין...

ואכן רצה במחשבתי המחשבה כבר מיום רביעי שעבר שנגעתי בתאווה בפלאפון הזה, לא לזרוק אותו לפח אבל להטביע אותו בקערה עם מים.. ואז להניח חזרה במקום.
וכשנבוא להשתמש בו מתי שנבוא נגלה שהוא לא עובד ולא נדע למה ונזרוק אותו..

אני בהחלט מתכוון לעשות את זה כי זה פשוט יותר קל לי מלהסביר לאישתי שאני לא מסוגל להתמודד עם ההימצאות שלו בבית.. ושאף על פי שהוא מוגן עם סיסמא שרק אישתי יודעת אותה - אני פשוט מרמה אותה ומציג מצג שווא שאני בסדר ופותח אותו וניגש ישר לתאווה..

אז כן... בהחלט מעוניין לעשות זאת ומבקש מאלוקים את האומץ לעשות זאת ולזרוק את הבקבוק הזה אחת ולתמיד..

במישור של המחשב של העבודה הפלאקי עובד מצויין האמת.. הצרה היא שכשאני מרגיש טוב אני לאט לאט פותח דברים קטנים שאח"כ אני יכול לנצל אותם לתאווה. אני פותח דברים שדרכם יש פירצה להגיע לתאווה כי אני מפוכח ולא משתמש בזה..

אני צריך יותר בגרות, כשאני מזהה שמתחיל גל פשוט לסגור חזרה את הדברים האלה עד יעבור זעם.

ההמתנה של ה-24 שעות בינתיים מוכיחה את עצמה ואף לא פעם אחת חיכיתי את ההמתנה הזאתי ופתחתי בסוף..

הכי קרוב היה אתמול.. חצי שעה לפני הפתיחה ביטלתי.

אז אני פשוט צריך יותר כנות עם עצמי ולא להגיד יהיה בסדר ולא לחכות לרגע שהגל יותר חזק כי אז אני כבר לא מצליח לסגור את הפירצות.. אלא לזכור את זה, וכשאני עדיין בשפיות ועם יכולת לסגור לעשות זאת.

הראש כולו מלא בפנטזיות ורצונות להשתמש...

אני מפחד שאם אני אחסום הרמטית כל מה שמסביבי אנע אחזור לסיבובי שוטטויות מטורפים שהיו לי בעבר (השעתיים של אתמול זה טיפה בים לעומתם...)

אין ספק שאני צריך לחזור לעבוד את התכנית..
לשתף.. לכתוב.. לקרוא.. להתפלל בלי הפסקה ולעשות צעדים על כל דבר ודבר שמטריד את מנוחתי.

אוהבים ותודה רבה!

אני אישית לא יכול לסמוך על הבגרות שלי. ב-NA מאוד התחדדה אצלי ההבנה שהצעדים זו בכלל לא דרך שאני יכול לעשות לבד. אני לא יכול לסמוך על עצמי. רק ביחד זה עובד. לפי מה שהבנתי, אצלם אפילו צעדים עושים בקבוצות.