אוהבים אותך מתרפא היקר מאד
הקשיים שאתה מתאר נשמעים בלתי אפשריים
שולח לך חיבוק מאח לדרך שחווה ועדיין חווה קשיים בחייו
היו לי זמנים של הסתרה כל כך חזקה,
שהימים המוארים שהיו לי הרגישו לי אז מזויפים ולא אמתיים בכלל.
בחסד בוראי הרחום כל יום או תקופה כזאת מגיעה בסוף לסיומה,
והאור חוזר להפתיע אותי כל פעם מחדש,
לאחר שהתייאשתי ממנו כמעט לגמרי.
מבחינתי לפחות אתה גיבור אמיתי,
תדע שאני מלא התפעלות והערכה לדרך שאתה עושה וממשיך לנסות ולא לוותר למרות הכל.
ובתפילה כמובן שזה לא יקרה אבל גם אם יגיע יום שבו תתחיל לספור את הימים מההתחלה, זה לא ישנה לי אישית כהוא זה מההערכה כלפיך, ובשקט אשתף רק, שזה קרה לי יותר מפעם אחת בשנים הראשונות בתהליך ההחלמה, ולמרות שזה קצת מרגיש כך - במבט אחורה מהיום זה לא באמת סוף העולם, ולא באמת 'העיף אותי מכל המדרגות' שצברתי באמת, אלא עזר לי להבין שאני עדיין לא נמצא שם, במדרגת ההחלמה שדמיינתי לעצמי שאני כבר אוחז בה, ויש לי עוד הרבה דרך להמשיך ולהתקדם, לאט לאט.
אני מאמין באמונה שלמה שהחלמה אמתית ויציבה, (כמו כל דבר בתיקון המידות ובהתעלות רוחנית) חייבת להתקדם בצורה אטית ושקולה, ואסור בכח לזרז תהליכים.
(קישור למי שקצת רוצה לקרוא מקורות על זה - אסור-לקפוץ-מדרגות)
את מה שזה אומר למעשה, אני משאיר לרבנים והספונסרים להדריך כל אחד ע"פ העבר וההווה שלו,
אבל מה שבטוח כמו שאומר הגאון מוילנא - 'אסור לקפוץ מדרגות'.
"slow and steady wins the race"
בתפילה לאבינו הרחום שיעזרנו להמשיך לרצות ולהתקדם עוד יום 'רק להיום' כל אחד בקצב שהכי נכון לו
באהבה
'פנימה'
