היום ה-542.
רוצה לשתף מעשה טרי מהיום בבוקר, שממחיש לי הרבה הרבה דברים ועוד תובנות חשובות..
בחודשיים האחרונים, גם בגלל הקורונה וגם בגלל שמשפצים את הבית כנסת שבו הייתי מתפלל שחרית, המניין עבר למקום אחר, והרבה אנשים הפסיקו לבוא, הרבה תלמידי חכמים כאלה ואברכים, שהם היו עולים שליח ציבור באופן קבוע.
אז יצא שבחודשיים האחרונים כמעט כל בוקר אני עולה שליח ציבור.
בהתחלה כמובן שממש לא רציתי. ההרגשה שלי היא תמיד שכל אחד אחר (כמעט...) עדיף על פניי... אבל בוא נגיד גם אם לא כל אחד אחר, הרי שבוודאי אני רואה לפחות 3-4 שכן ראויים יותר ממני, שכן הם תלמידי תורה, אברכים, השוקדים על תלמודם ואילו אני נקרא "בעל הבית" או "עם הארץ" ואני אדם שעובד הרבה ולומד מעט..
אבל הגבאי התעקש והתעקש ואף אחד אחר לא רצה וכך יצא שעליתי ומאז כל בוקר כמעט אני זה שעולה.
היום אחד האברכים חזר, והגבאי סימן לי שהוא יעלה היום, וכמובן שהנהנתי בהסכמה והכל בסדר וכו' אבל בפנים הרוחות רעשו וגעשו...
ראיתי איך צד אחר בראש שלי אומר תקבל את זה בהכנעה ותוותר הכל בסדר, הוא יותר ראוי ממך ואתה יודע את זה, אבל צד אחר סירב לקבל את זה והמשיך להעלות קושיות שאלות וטענות !
אתה כבר חודשיים עולה! אז מה אתה, סוג ב? אתה שליח ציבור מחליף? אתה רק שאין אף אחד אחר? אתה לא שווה שום דבר כשלעצמך? במה הוא יותר טוב ממך הטמבל הזה? לא שומעים אותו בכלל כשהוא מתפלל והוא בולע מילים והוא מתפלל כ"כ מהר שהתפילה שלו שנואה רק את התפילה שלך אוהבים למעלה! וכו' וכו' ועוד מליון מחשבות כאלו נוראיות וקשות....
והכוונה בתפילה נעלמת... ופתאום לא מצליח להתפלל לא מצליח לקרוא את המילים ויש רצון עז פשוט לקום וללכת! "קום וצא מן המניין הזה!!!" זועק לי הקול בראש... קום וצא החוצה! לך תתפלל בחוץ! לבד! או במניין למטה! או שאל תתפלל בכלל!! - הכי טוב! אל תתפלל! ולך תשתמש במקום זה ! לך תשתמש! אם אלוקים לא רוצה את התפילה שלך בתור שליח ציבור אז לך ותזרוק הכל לפח ותשתמש וזהו כי הוא לא רוצה אותך בכלל!
וזה בדיוק הראש החולה שלי....
המחשבות האלה... שאני כועס על עצמי שאני חושב אותן אפילו ! כאילו מה קרה?! מה הקשר?! איפה הענווה שלך שהייתה?! איפה רק לפני חודשיים עלית שליח ציבור בבושת פנים איומה... ועכשיו אתה לא עולה אז כולך התמלאית בגאווה וכבוד?! אז עכשיו או הכל או כלום עכשיו לזרוק הכל? איפה הקבלה שלך? איפה מה שהיית אומר לעצמך כל פעם שהיו אומרים לך לעלות שליח ציבור והרגשת לא בסדר ולא ראוי אז היית אומר לעצמך - זה בסדר! זה רצון אלוקים שתעלה היום. אפילו שאתה לא ראוי - זה רצון אלוקים.
לאן עכשיו נעלם הרצון אלוקים הזה? למה עכשיו זה לא תופס? מה קרה ?
ואז המחשבה מתחלפת במחשבה אחרת.
אוקיי, אני מבין, הוא יותר ראוי ממני בתאכלס, והגבאי רוצה שלא רק אחד יעלה כל הזמן אלא שכמה יעלו שלא יהיה תלוי כל המניין במישהו אחד, וגם באמת בינינו? זה היה לך קשה לאללה לעלות כל יום כל יום לבד את כל התפילה! ורצית כל הזמן שמישהו אחר יעלה גם כן...
אבל אז קופצת המחשבה לראש שאליה אף פעם לא הייתה לי תשובה -
אז למה לכתחילה אלוקים עשה שאני אעלה שליח ציבור?! הרי אני לא רציתי.... הייתי מכונס בד' אמות שלי, בביישנות, בהרגשה שאני לא שווה ולא ראוי, לא רציתי לעלות והיה טוב לי לא לעלות. להתפלל מהצד בשקט לעצמי. בענווה. אז למה הוא סיבב ככה שלא יהיה מי שיעלה ויעלו אותי ושכך יהיה המצב חודשיים שלמים רק כדי להגיע עכשיו למצב הזה שהאברך הזה חוזר וזהו אני נזרק שוב לפינה ולא יכול להתמודד איתה?!?!
כמו אחד שהיה עני, וחי את חייו באושר ובשמחה... והכל היה טוב. ואז הפילו עליו סכום ענק זכייה והוא נהיה עשיר כקורח! ואז אחרי כמה חודשים הפסיד הכל... ולא יכול לחזור לחייו הקודמים....
למה השם עושה לי את זה ????
וזה נכון לא רק לגבי התפילה אלא כמעט לכל דבר ובכל תחום...
והיום עלתה לי התשובה. וזה באמת בהמון אסירות תודה למה שנקרא "דרך הבעל שם טוב" של רבי אשר פריינד זצ"ל, שאני ממשיך לקרוא מהעלון שלהם לשבת וממשיך לראות איך הדרך הזאת עולה בקנה אחד עם עבודת התכנית והצעדים בחיי !
אלוקים עושה את זה כי זאת בדיוק הנקודה שאני צריך לעבוד עליה !
יש בי בהמה. נפש בהמית. והיא מטורללת לחלוטין!
היא מאחלת מוות לאברך הזה שעולה עכשיו במקומי! היא מאחלת מוות לגבאי שהעלה אותו! היא מאחלת מוות לאישתי כשהיא מתנהגת לא יפה אליי...
היא מטורללת לחלוטין!
ומרוב שהיא מטורללת ואני לא מסוגל להכיל אפילו את המחשבות שהיא מכניסה לי לראש, אני מתעלם ממנה לחלוטין רוב הזמן.
ועד היום הייתי בוחר לתאווה ולשימוש. כדי לא להרגיש אותה וכדי לא להתמודד איתה.
אבל זאת המטרה שלי בחיים בעצם... וזאת הסיבה שאני כאן...
אני צריך "לאלף" אותה. אני צריך לחנך אותה. אני צריך לשלוט עליה. שהמוח ישלוט על הלב. שההיגיון שלי שמבין את הדברים מצויין יצליח להשפיע גם על הלב! זה בדיוק התיקון שלי. הגאווה הזאת שמסתתרת בפנים. הכבוד. הרצון לשלוט בהכל. החוסר קבלה של אחרים, של המציאות, של רצון אלוקים..
כל זה נמצא שם! בנפש הבהמית שלי ! ואני צריך רק להיום להשתלט עליה. להכניע אותה.
ואיך אני עושה את זה ? פה אסירות תודה באמת התכנית נתנה לי ונותנת לי כלים.
אני לא יכול להחליט באמצע הסיטואציה שאני הופך להיות שמח עכשיו ומאושר ומתפלל בכוונה... אני לא יכול כי אני לא יכול לשלוט על הלב.
אבל מה שאני כן יכול לעשות זה פעולות.
אז אני יכול בתפילת 18 בשומע תפילה להתפלל על הגבאי ועל השליח ציבור במקום על עצמי. כל מה שאני מתפלל על עצמי התפללתי עבורם. אני יכול לעשות הפוך על הפוך ברצון שלי "להתנקם" בשליח ציבור ולא לשתף איתו פעולה בתפילה (לא לענות איתו קדושה בקול, בקושי לענות אמן בשקט, לא לענות 'אמת' בסוף הקריאת שמע כדי שירגיש שהוא מתפלל לבד) אז אני אעשה ההיפך! אני אהיה איתו מילה במילה! אני אשאג בקול גדול כל פעם שיש שיתוף פעולה בין הקהל לשליח ציבור. אני אענה אמן בקול וחזק! וברוך הוא וברוך שמו. ואני בסוף התפילה אחמיא לו ואגיד לו חזק וברוך ויישר כוח התפללת יפה מאוד !
וזה מה שעשיתי .
וכמו שרבי אשר פריינד אומר - זה לא מצדיקות... כי אני פשוט לא צדיק...
להיפך!! זה בגלל הרשעות שבי! הרשעות שבנפש הבהמית שלי שרוצה להחריב ולהרוס ולקלל ולגדף... ולבכות ולהיות בחוסר אונים ולהשתמש ולהיכנס למסכנות וקורבנות ולהאשים את כולם בהכל חוץ מאת עצמה.
מתוך הרשעות שלי אני אעשה פעולות הפוכות כדי להשתיק אותה. כדי לאלף אותה.
ואסירות תודה שרק להיום רק להיום זה עבד לי!
ולא רק שנשארתי עד סוף התפילה, אלא הייתי בחשק מטורף לתפילה ממש צמאון אדיר! ויצאתי מאושר! והתפללתי לקב"ה שכל יום הבחור הזה יבוא ויעלה ולא אני! כי הוא (כנראה) יותר ראוי ממני. כי הוא שולט בנפש הבהמית שלו הרבה יותר ממני. וזו העבודה האמיתית בעולם הזה.
זו העבודה שלי בעולם הזה. וזה בדיוק הנקודה למה אני צריך לכתוב צעד 4. לשבת לפרק את זה. רגע מה קרה כאן? מה מפריע לי? למה מפריע לי? אלה הנקודות שהמחלה שלי (נפש בהמית \ מחלה \ יצר הרע תקראו לזה איך שאתם רוצים) מתפרצת בהם. אלה הנקודות שבסופו של דבר מובילות אותי לבריחה. לדכאון. לשקוע למטה.
יכלתי להתעלם מזה היום.... לא לשתף לא לספר לא לכתוב לא כלום... יכלתי...
זה מה שעשיתי בחודשיים האחרונים כמעט...
נתתי לדברים לעבור...
כשאני נותן לזה לעבור אני א- לא עובד על עצמי ולא מתקדם
וב- זה הולך ונערם ונערם ובסוף אני שוקע לעצבות ודכאון ולרצון לברוח ולהשתמש
אלוקים שם אותי במצב הזה כדי שאני אעבוד על עצמי. ולכן אני אסיר תודה על מה שקרה היום. ואסיר תודה שלפני חודשיים הוא סידר שאני אתחיל לעלות שליח ציבור באופן קבוע למרות שבאמת לא רציתי ובאמת זה לא היה חסר לי, באמת באמת, ועכשיו כשלקחו את זה ממני אני מרגיש שאני לא יכול לוותר על זה. למה הוא עשה את זה ? כי שם אני צריך לעבוד על עצמי. בנקודות האלה שקופצות לי עכשיו. זאת בדיוק העבודה שלי.
בעבר הייתי בורח לשימוש.
בעבר לא הייתי מסוגל אפילו לכתוב את כל זה...
גם כי לא הייתי מודע, וגם כי לא הייתי רואה את הקשר בין זה לבין הבריחה, ויותר מהכל, כי הייתי כל כך משומש ושיכור שבכלל לא הייתי שם לב לזה...
ספק אם בכלל הייתי מצליח לראות שבאמת אני זה שלא בסדר פה בכל הסיטואציה הזאתי....
הייתי פשוט בורח מהמניין הזה ועובר להתפלל במקום אחר, בו אף אחד לא מכיר אותי, ושאני לא צריך להתמודד עם ההרגשה הזאתי כל בוקר של "למה אני לא עולה שליח ציבור"...
אסירות תודה שרק להיום אני לא רוצה לברוח. רוצה להתמודד.
מכוחו ולא מכוחי !
אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך.