לגמרי! תודה רבה חבר יקר !
היום ה-546.
יש לי כמה רגעים פנויים בעבודה (המחשב עובד ולוקח לו הרבה זמן...) אז אמרתי ניכנס נכתוב קצת, נשתף ונפרוק.
היום בבוקר כמנהגי בכל חמישי אני לוקח את הילדים לסיבוב בפארק עד הצהריים לשחרר קצת את האישה.
כבר שהלכתי להתפלל בבוקר היה כל כך חם וכבר ראיתי מה הולך בחוץ שידעתי מה מצפה לי בפארק..
התפללתי לבורא עולם כי כבר ידעתי מה יקרה וראיתי את ההתרגשות אוחזת בי ממה שאני הולך לראות היום וכו'.. אז התפללתי ואמרתי בכנות שאין לי רצון לוותר ושבכלל בתקופה האחרונה אני בכלל לא מוותר על מבטים ולא מתחיל אפילו ויתור וכו'... ושזה מאוד מקשה עליי בהתמודדות. אז התפללתי לעזרה. שייתן לי נכונות לוותר ולעשות פעולות נכונות. והוא באסירות תודה עזר.
כבר כשהגענו נתקלתי במושאת תאווה מטורפת עבורי, עד היום הייתי לוקח את הילדים לגינה הקרובה אליה ועובר דרכה כדי להסתכל, היום הלכתי הרחק ממנה, לגינה בצד השני. היה לי מאוד קשה לעשות זאת והמשכתי לסובב את הראש לכיוונה ממרחק כדי לראות אם היא עדיין שמה וכו'.. אבל לפחות הרגליים הלכו לצד שני הפעם.
אח"כ כמובן עוד מושאות תאווה שרצו \ נסעו על אופניים לידינו, התפללתי לאלוקים לכוח ויכולת ורצון לוותר והראש ירד לרצפה כשהם עברו. לא מכוחי.
בהמשך עברנו לגינה אחרת (הקודמת זאת שברחתי ממנה בהתחלה בגלל המושאת תאווה ההיא) ובדרך אליה זיהיתי מרחוק את המושאת תאווה מלפני 3 שבועות בדיוק. זאת שאחרי 40 יום של מפוכחות איבדתי את זה ועשיתי סיבוב אחריה ואח"כ הכרחתי את הילדים ללכת לפארק כדי לראות אותה שוב וגם ראיתי.. אותו יום חמישי ארור לפני 3 שבועות בדיוק שהתחיל את מסע ההתדרדרות שלי למטה..
אז ראיתי אותה שוב, מרחוק, זיהיתי אותה היטב בזכות נתוני הגוף שלה והבגדים וכו'... הלב הלך להתפוצץ מי שמסתובב בת"א יכול לדמיין על מה אני מדבר.. הרמתי טלפון לחבר הוא לא ענה עוד טלפון לא ענה, התפללתי לאלוקים וויתרתי והלכתי לגינה מדרך אחרת שלא עוברת לידה.
ובגינה עצמה כשהגענו פתאום עוד מושאת תאווה ששיתפתי עליה לפני משהו כמו 4 חודשים, מישהי שבעבר קלטתי מהמרפסת שלי מהבית (קומה גבוהה!) והייתי בשוק שיש כאלה נשים בשכונה שלי... אז פתאום היא שם, במלוא הדרה, בגינה שהלכנו אליה, עם הילדים שלה... והכל בחוץ כמובן....
היה קשה מנשוא קשה מנשוא ממש. אבל ויתרתי. וגם המבטים שכן נתתי עליה, מבטים חטופים של 1-2 שניות בלבד, לא ממוקדים, לא בוהים, רק מוודאים כאלו... מוודאים שזה אכן מה שאני רואה... בוחנים.. מבטים בוחנים לראות עד כמה היא מושאת תאווה..
אבל באמת אסירות תודה שמעבר ל4-5 מבטים כאלה של כמה שניות, פשוט רוב הזמן (והייתי שם הרבה מאוד זמן) לא הסתכלתי עליה והתעלמתי לגמרי מהנוכחות שלה. שוב, לא מכוחי.
בכל יום אחר מה שהייתי עושה זה עולה על המתקנים עם הילדים כאילו אני משחק איתם, מוצא איזה מקום למעלה בתוך המבנה הגדול שיש שם של הילדים ומבין החרכים עומד ומציץ עליה כשאף אחד לא רואה שאני מציץ מה גם שהיה מקום מושלם לעשות את זה שנמצא ממש ממש מעליה....
אז אסירות תודה שזה לא מה שקרה היום ופשוט ויתרתי על כל זה. לא מכוחי.
מה גם שההימצאות לידה, מבלי לבהות בה ובגוף שלה, גרמו לי לראות בה כבנאדם. פתאום שמעתי אותה מדברת, מקשקשת עם הילדים שלה, קלטתי את האופי שלה, קלטתי היטב את הפנים שלה, קלטתי שהיא בכלל לא כזאת יפה או מושלמת... שזה הכל ניתוחים ומתיחות וקעקועים וצבע ועגילים ותוספות שיער והשתדלות גדולה מאוד כדי להיראות בולטת... כי בתאכלס היא בכלל בכלל לא יפה ... ולא מושכת... והאופי שלה כשקלטתי אותה מדברת, קלטתי שבתאכלס לא הייתי רוצה להיות לידה דקה בקטע של היכרות..
בזמן האחרון זה קורה לי כבר כמה פעמים שמישהי שהיא מושאת תאווה שלי ופתאום כשיש סוג של היכרות או התעמקות פנימה ואני קולט את הבנאדם שמאחורי זה פשוט יורד לי לגמרי.... אז אני מניח שזה דבר טוב. כאילו אני לא רואה אותה יותר כבובת מין או כוכבת פורנו מהמסך שהייתי צופה בו כ"כ הרבה זמן.. אלא פתאום אני רואה בנאדם.. עם חסרונות. עם קשיים. עם פגמי אופי.. פשוט בנאדם.
משם נסעתי לעבודה עם הרגשת החמצה קצת.. ראיתי היום כמות של מושאות תאווה שלא ראיתי כל החודש ביחד במצטבר... ובעצם לא ראיתי כמעט כלום...
במהלך היום זה דיי עבר, התחלתי לעבוד במרץ ובשמחה. אכלתי אוכל לא בריא ולא מזין אבל טעים מאוד (אכלתי לתאווה) ככה להתפנק לסופ"ש מה שנקרא ..
התפללתי מנחה, ובתפילת ערבית היה כ"כ שמחחחחח... רקדנו ושרנו.. היה מאוד מאוד שמח.
ואז נכנסה מושאת תאווה לבית חב"ד לקנות משהו וכולי נדלקתי כאילו כלום...
גם בשמחה גם בעצב לא משנה באיזה מצב אני חסר אונים מול נשים כאלה..
אז עכשיו אני בעבודה והשעה מאוחרת והראש אומר לי לעשות סיבוב בדרך הביתה ככה לפני שאני מגיע, כי מאוחר מאוד ויש הרבה מה לראות בשעות האלה ואין סגר... ופספסתי וויתרתי על הרבה היום אז מגיע לי וכו'... וגם לפני כמה ימים איפסתי את הספירה של השוטטות ולא ראיתי כלום אז כבר תלך עכשיו ותראה אם כבר איפסת אז למה לא ?...
והראש אומר לי אתה הרי לא תשתמש עכשיו... זה רק ככה בשביל הפאן וזה....
מתפלל לצאת מהראש שלי, מתפלל לאלוקים שיעזור לי להתמיד בעבודה, ולהתחבר בטלפון לחבר מיד כשאני עולה על ההגה היום. כדי שאזכה לסוע ישירות הביתה. זה לא ברור מאליו בכלל... בטח לא בימים האלה...
אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך !
ראש חודש טוב ושמח לכולם ! משנכנס אדר מרבין בשמחה !!!!
