היום ה-557.

אחחחח יא ראבי.... איזה ימים מטורפים עברו עליי אה?...

לא יאומן ....

פשוט לא יאומן...

היום דיברתי עם חבר שלא דיברנו הרבה זמן... סיפרתי לו שכמעט נפלתי שבוע שעבר אבל מה כמעט נפלתי בתאכלס כבר נפלתי והחלטתי שאני משתמש ומאפס וזהו חוזר להתחלה ומה יהיה יהיה והקב"ה לא נתן לי.. ברגע שבפועל באתי לעשות את זה ולסיים עם זה פתאום נפלה עליי חרדה אימתנית .. היום זה התחדד לי, נפלה עליי ההרגשה הנוראה שמגיעה רגע אחרי שמוציאים זרע לבטלה, רגע אחרי הנפילה, אותה הרגשה נפלה עליי בעשירית השנייה שלפני... ופשוט לא יכלתי לתפקד וזה הציל אותי.

אז החבר הזה אמר לי - הקב"ה נתן לך פסילה, כמו "חיים" שיש בסופר-מריו? או בכל המשחקי מחשב של פעם? שמתחילים עם 3-4 "חיים" ואז כשנפסלים יורד "חיים" אחד וממשיכים מאותה נקודה (CONTINUE) ולא מתחילת המשחק?

וזה בדיוק מתאר את מה שקרה כאן ...

למעשה, בתאכלס, חברים, נכשלתי. הפסדתי. באתי כבר להשתמש ביום חמישי שעבר... 
ואלוקים פשוט הציל אותי הפעם ונתן לי CONTINUE ולהתחיל מהתחלה...

וזהו אני ככה לאט לאט הלכתי והתרוממתי והתרוממתי בחסדי השם לא מכוחי, היום אני מרגיש הרבה יותר טוב. מאוד מחובר, מאוד אקטיבי ופעיל, כתבתי 4 צעדי 4 כבר מהבוקר, ושיתפתי והתקשרתי וכתבתי...
והתקדמתי בכתיבת הצעד 8 וחצי על אנשים שפגעו בי במהלך החיים (באמצע הכתיבה נאלצתי ללכת לשירותים ופשוט בכיתי מרוב הכאב שזה מציף לי...)

אבל אני מרגיש טוב, אני מרגיש שאני מתקדם שאני עובד על עצמי..

יודע שזה זמני בדיוק כמו שהרע זמני גם הטוב זמני... אבל אני מתפלל לפחות להמשיך עם הפעולות כדי שאוכל להימנע מלחזור לשימוש בתאווה שהיא בעצמה כבר הפכה להיות, איך אומרים, אנחנו יודעים שהתאווה זה סם, אבל בד"כ הסם הזה הוא מתוק וכיפי לקחת אותו, התאווה כבר הפכה להיות לי לסבל ממש תוך כדי הלקיחה שלה...

(ולא, זה לא עוצר אותי מלרצות לקחת עוד.... כנראה שזה החלק המכור של העניין)

זהו מתפלל לעוד יום שפוי מפוכח ונקי, אני ללא אף פעולת תאווה ברמה של מבט ברחוב אפילו ביומיים וחצי האחרונים... וזה כרגע נובע לא משובע, ולא מפחד החטא, אלא פשוט מהפחד לחזור לסבל שהיה לי בימים האחרונים... לא רוצה את זה אשכרה לא רוצה את זה יותר בחיים לא רוצה לראות בחורה יפה מושכת חשופה בחיים שלי חוץ מאישתי.. בחיים... ולא במחשב ולא באף מקום... מרוב הגועל שאני מרגיש בפנים כשאני חושב על זה ...

אבל כמובן שזה רק זמני... זה היה הרבה פעמים קורה בעיקר אחרי שימושים... ברגעים שאחרי.. בימים שאחרי...

זה עובר ונשכח...

לא זה מה שיחזיק אותי נקי.. לצערי.....

אלא עבודת התכנית והצעדים ואני מקווה מאוד שלפחות את הלקח אני אפיק מכאן ולא ארשה לעצמי לאבד את החיבור שוב לעולם. אמן.


אוהבים !!

וואללה זה קלע בול... זה בדיוק הדימוי שרציתי לתאר כדי להסביר

מתרפא יקר, איזה שם יפה בחרת לעצמך!
נראה שהמציאו את עניין ההתמודדות במיוחד בשבילך, אתה עושה דרך וזה מדהים. אני לא מתאר לעצמי מה אתה עובר בתוכך, אני כולי תפילה שתצליח ותגשים את החיים שלך על הצד השמח שבהם באהבה עצמית שנשפכת החוצה לעולם כולו.
אתה אדם מדהים ואתה יכול לעשות את זה!
תחזיק חזק, אתה לא לבד.
אני אוהב אותך ותמיד פה בשבילך

מתרפא יקר,
קראתי את מה שכתבת על הפסילה שהקב"ה נתן לך.
וממש נזכרתי ביוסף הצדיק שהיה רגע מלפול, היה כבר ללא בגדים במיטה עם אשת אדוניו. ופתאום ראה את דמות דיוקנו של אביו שהצילה אותו מהחטא.
אני חושב שמה שנגלה לך היה לא פחות מכך. תדע להעריך את הרגע הזה. תנצור אותו בלבך ותשתמש בו בהמשך הדרך.
אני קצר בזמן אבל שמעתי פעם פירוש מופלא על כך שאביו לא נגלה אליו באמת. אלא שליוסף היה קלסטר פנים של יעקב. והוא מעולם לא ראה את עצמו כי לא היו מראות פעם. והוא גם היה עבד שהיה בבית הסהר וכו. אבל בחדרו של פוטיפר היה מראות ופתאום הוא ראה את עצמו, והיה נדמה לו כמו אביו. ובעומק של זה הוא ראה את עצמיותו. את הפנים האמיתי של יוסף הצדיק. ובהתגברות הזאת זכה לכל המעלות.
אז אשריך מתרפא יקר, וברוך הבא למדרגת "הצדיק" שרק מעטים זכו לה.
תמשיך לרגש אותנו,
המתגבר

ריגשתם אותי חברים יקרים. ריגשתם אותי מאוד !

האמת... אני לא רואה את עצמי כצדיק וקשה לי להתייחס אל עצמי ככזה, לא יודע אם זה מגיע מענווה אלא יותר ממקום של פגמי אופי של חוסר ביטחון והערכה עצמית נמוכה שהם בעצם אלו שיוצרים את ה "ענווה" הזו...

בכל מקרה אני לא חושב שצדיק היה פותח לעצמו במחשב אפשרות להגיע לפורנו ואז צופה בזה במשך יום שלם מהבוקר ואז עוצר רגע לפני השפיכה ואומר לעצמו איזה צדיק אני
על אחת כמה וכמה שהעצירה לא הייתה מרצוני אלא מהפחד והאימה שאלוקים הכניס בי..

אבל שימחתם אותי ועודדתם אותי מאוד!!! ועל כן אני באמת אסיר תודה לכם

אתם הצדיקים האמיתיים... אלו שנכנסים לכאן ומחזקים אחרים... קוראים ומגיבים ומעודדים ומשקיעים מזמנכם בשביל אחרים. אתם הצדיקים! תודה רבה .

אני לוקח את דבריך האחרונים מוכיח מהם שאתה צדיק יש לך מעל 1500 הודעות אני בטוח שרובם זה הודעות עידוד מזמנך החופשי ככה שאין שלא תהפוך את זה אתה צדיק...
לילה טוב,
המתגבר

אוהב אותכם חברים תודה רבה !!

היום ה-558.

אסירות תודה על עוד יום נקי ומפוכח ללא אף פעולת תאווה. אסירות תודה זה באמת לא מכוחי ולא מובן מאליו בכלל שהרצף פעולות תאווה האלה הסחרור שנכנסתי אליו הנקודה שהייתי בה ביום חמישי שהתקשרתי לספונסר ואמרתי לו תשמע... אני מרגיש שפשוט הלכתי רחוק מידי שאני לא יכול כבר לחזור בי... כבר לא יכול לעצור...

אני כמו האלכוהוליסט שהתיישב על הבר ואמר אני ר אשתה בירה.. ואז הוא שתה עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ונכנס לסחרור והוא כבר לא בשפיות ולא בשליטה ועומד ממש להזמין את המשקה הבא - הפעם המשקה האמיתי.... זה שהוא סופר ממנו מפוכחות..... והוא כבר לא יכול לעצור בשלב הזה האלכוהול זורם חזק בורידים והגוף רוצה עוד ועוד ועודדדדדד....

אמרתי לו ספונסר יקר אני אוהב אותך אבל אני אבוד... אני כבר לא יכול לעצור... אני כבר עמוק מידי בפנים... אז אני כבר הולך ליפול ומקווה שבפעם הבאה אני לא אכניס את עצמי למצב הזה שוב כי אזכור שאני כבר לא יכול לצאת ממנו...

אסירות תודה שהספונסר אמר לי 2 דברים:
1. אתה לא יכול לעצור. אלוקים יכול לעצור את זה עבורך אתה רק צריך לאפשר לו ולא לחסום אותו.
2. גם אם תיפול עכשיו, בעתיד, מתישהו, בעוד יומיים, בעוד שבועיים, בעוד חודשיים, אתה שוב תהיה בדיוק באותה נקודה שאתה עומד בה עכשיו אבל בדיוק! ותצטרך לוותר שם... כמו שאתה צריך לוותר עכשיו... ואם לא תוותר עכשיו למה שתוותר בפעם הבאה שתהיה שם? 

אני לא יכול לוותר ולא הצלחתי בעבר אף פעם לעצור בנקודה הזאת ולצלוח אותה... לשרוד אותה... תמיד נפלתי בה וחזרתי לנקודת ההתחלה...

הפעם אלוקים זיכה אותי לא ליפול בה... וזה פשוט לא יאומן ובלתי נתפס...

והכי בלתי נתפס שהשבת פשוט עשתה לי ריסט למערכת. ואני כבר יום שלישי ברציפות נצמד ללו"ז של פעולות תכנית.

טלפון על הבוקר לחבר תכנית לפתוח את היום -> טלפון בדרך לעבודה לחבר תכנית להתחבר -> קבוצה טלפונית 10:15 -> עבודה במרץ תוך שיחות טלפון כל שעה וחצי בערך -> כתיבת צעדים 13:30 -> מהנקודה הזאתי כל שעה בערך טלפון לחבר תכנית -> טלפון לספונסר -> נוסע הביתה עם חבר על הקו בלבד -> קבוצה חיה בערב -> נסיעה הביתה עם חבר על הקו.

ואסירות תודה שזה פשוט עובד... 

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!

מתרפא היקר, 
איזה כיף לקרוא את מה שאתה כותב, כל כך דאגתי לך שבוע שעבר שהיית על סף התאום, אבל תמיד האמנתי בך.
האמנתי בך כי מהכתיבה שלך אפשר לראות שברוך ה' בנית בשנה וחצי האחרונות המון מעטפות הגנה שעוזרות לך בשעת הצורך.
עצם העובדה שהייתי מספיק גיבור כדי להרים טלפון לספונסר ולהגיד לו זהו, זה דבר מדהים ולא מובן מאליו, אל תזלזל בזה.
זה שעברת את הגל הזה זה מבורך, ועכשיו צריך לאסוף כוחות לקראת הגל הבא.
ברכיבה על אופנים אומרים שכשקשה זה אומר שאתה בעליה.
בסוף השבוע היה לך בהחלט קשה, והיה לך שני אפשרויות:
א. לוותר וליפול ולהתחיל הכל מחדש. כמובן עם כל הדברים והתקופה המדהימה הזאת.
ב. להתגבר ולעלות למדרגה גבוהה יותר. כאילו לפני שמעלים אותך בדרגה, נותנים לך איזה מבחן לראות אם אתה ראוי לה, ברגע שהצלחת הוכחת שאתה ראוי ויכול לעבור הלאה לדרגת קדושה גבוהה יותר.

בקשה אחת יש לי אליך, שמור על עצמך- אל תשתה אפילו לא בירה, גם אל תשתה בכוס של בירה. יותר מזה אפילו אל תיכנס לבר בשביל לשתות מים. אל תפתח את הפתח.
תשמור על עצמך רחוק מכל זה, כי הפעם הקב"ה משך אותך בעצמו מתוך הבור הזה, אבל בפעם הבאה אין לך את הביטחון שהוא יעשה את זה בשבילך.
אולי בפעם הבאה הוא יעמוד לידך ויתן לך כוח אבל הוא ירצה שתציל את עצמך. שתוכיח לעצמך שאתה מסוגל להתגבר על הכל.
בהצלחה חבר יקר, חיזקת אוי היום ממש (ואני ביום לא משהו בכלל...)
פורים שמח ונקי
המתגבר

תודה רבה אח יקר על הדברים הנפלאים והמחזקים!!

לגמרי צודק ולגמרי המחשבות שהיו לי.. הפעם אלוקים משך אותי מתוך הבור בעצמו אבל אין לי ערובה שהוא יעשה זאת שוב בפעם הבאה ואני לא יכול להסתמך על זה...

אני צריך (חייב) לחדד את הצעד 1 שלי לא רק כלפי השימוש עצמו אלא כלפי אותם "סטארטרים" או "מתאבנים".. המבטים ברחוב הפנטזיות בלילה כשאני נכנס למיטה.. שלא לדבר על תאווה "קלה" באינטרנט וכו'..
אני חייב לכתוב על זה צעדי 1 ולכתוב לאן זה הוביל אותי פעם אחרי פעם אחרי פעם.. לסף התהום... לריסוק.. לחוסר אונים לתחושות גועל וקלס וסבל וחמידה וחוסר בטחון ועליבות הנפש..

התאווה עצמה גורמת לי לסבל. מבט על בחורה יפה גורם לי לסבל. מבט על בחורה חשופה גורם לי לסבל. מבט על בחורה יפה וחשופה גורם לי לסבל נוראי. מבט על בחורה יפה חשופה בכמעט עירום בסרטונים אירוטיים גורם לי לעוד יותר כאב וסבל.. כאב וסבל כל כך חזקים שאני לא מסוגל להכיל אותם.. ואז אני חייב עוד ועוד ועוד כדי להפסיק להרגיש את זה וזה רק גורם לי להרגיש עוד יותר רע ועוד יותר רע...

ואני מתחיל לחפש סרטונים שמתעללים בה שאונסים אותה שמשפילים אותה אני רוצה לראות אותה סובלת כדי להירגע.. אני מגיע למחוזות לא שפויים... וגם אם אני מוצא כאלה סרטונים כמובן שהם גורמים לעוד יותר סבל וכאב... והמדרון חלקלק מאוד כבר בדרך הבטוחה למטה...
שום דבר לא יעצור את הטלטול הזה פרט לאוננות עד הסוף המר... עד הטיפה המרה.. ואז רק כשאני מגיע לשם... אני פתאום מגלה שגם זה לא עזר... שאני נשאר בתוך הריקנות הכואבת.. מתבוסס בזבל עם עצמי.. ואפילו אוננות כבר לא תעזור לי הפעם... שום דבר כבר לא יכול לעזור לי... ואני שוקע לדכאון... ולסבל תהומי בלתי יתואר... שלוקח לי כמה ימים לצאת ממנו... להשתקם.. לחזור לתפקד...

ואז אני נמנע מכל מבט או מחשבה או פעולה על תאווה כי אני זוכר היטב את הכאב והסבל ואת המקום שבו הייתי רק לפני רגע ואני זוכר שהשימוש לא עזר לי אלא רק חירבן לי הכל עוד יותר...

ואז הזמן עובר.. ואני שוכח את כל זה... ושוב מתחיל להסתכל.. בקטנה... פה על החצאית שם על המכנס.. וככה זה מתחיל וחוזר חלילה.

מתפלל לאלוקים שיעזור לי לזכור. לזכור את הכאב לזכור את הסבל. לזכור מה התחנה האחרונה של הרכבת שאני מגיע אליה אם אני עולה בתחנה הזאתי של המבטים.

אוהבים!

מתרפא היקר, הראשון לעזרה, זה במרגיש את השני ומחזק את כולם! כמה כוחות שיש בך, כמה אהבה שאתה מפיץ לעולם.
ברור שהאתגר לא קל, כולנו באותה הסירה, מי יותר ומי פחות, הנה אנחנו פה יחד.
תמיד תזכור שיש לך גב חזק ואיתן של חברים אוהבים יחד איתך, אתה יכול ליום הזה!
שמור על השמחה ותן לה לגדול בתוכך, היום זה היום שלך.
התחלנו שבוע, שבוע של נקיות שמקרב אותנו לחג הגאולה, תן לי יד ובא נצא לדרך לשבוע הזה
אוהב אותך

ימים לא פשוטים... ימים של חוסר קבלה... של חוסר הסכמה לרצון השם עבורי...

כבר כתבתי מגילות ומחקתי... לא יכול לשתף את זה...
לא ראוי ומיותר... וגם יש כמה דברים שאני לא יכול לכתוב עליהם.. אבל פשוט לא מקבל את רצון אלוקים עבורי ומתעלם לגמרי מהסביבה וחושב רק על עצמי באגואיסטיות בלתי נשלטת...

הסוף של זה היה שהיום בבוקר אישתי ביקשה שאישאר עם הילדים בבית כדי שהיא תלך לקניות ותצא קצת להתאוורר, סירבתי וברחתי כמה שיותר מהר מהבית, כדי להגיע לפקק בגלל רכב שרוף שהיה באיילון שבו עמדתי קרוב לשעה וחצי בלי לזוז...
וזה אחרי עוד גלגל הצלה שאלוקים שלח לי כשאחי ביקש ממני את הרכב (זה לא רכב שלי אני בדרך כלל עם קטנוע) ולא ויתרתי לו....
אז לא ויתרתי לו ולא ויתרתי לאישתי וכך יצא שאני נתקע בפקק הזה שאם הייתי מוותר נניח לאישתי הייתי יוצא לעבודה אחרי הפקק ובכלל לא הייתי מודע אליו...

הייתי חושב שאני זה שויתרתי ועשיתי מצווה וחסד ובעצם מאחורי הקלעים זה היה או זה או לעמוד שעה וחצי בפקק...

לא תמיד אני יודע מה אני מרוויח מהויתור... למעשה ברוב הפעמים אני לא אדע..
גם כשאני לא מוותר אני לא תמיד זוכה לראות את מה שראיתי היום בעיניים בחי...

חייב ללמוד לשחרר ולמסור לאלוקים את הכל...
את הפחדים שלי הדאגות שלי... הטרדות...
לשחרר ולמסור לו.

רצונו ייעשה ולא רצוני. אמן.

נפלא. 
גם אני למדתי מהתוכנית, לקבל דברים באהבה. זה לא יאומן, כמה עוזר לי לא להתרגז בפקקים, או בכל דבר דומה. הכל בזכות מה שרואים כאן. 
אני מרגיש לפעמים טוב כשאני נתקע בפקק. אם אני לבד ברכב, יש לי דיבורים עם הקב''ה. 
אני אוהב בקורונה את המסכה, כי כך אני לפעמים הולך ברחוב, שם את המסכה על הפה, ומדבר עם הקב''ה. זועק שיעזור לי עם התאווה. מתפלל שיעזור לי למלא את התפקיד. 

אוהבים חברים תודה רבה!

היום ה-565.

וואללה... ימים כאלה באמת שלא היו לי...
לא מבחינת הטירוף הבלבלות והדאון וריבוי האירועים המתסכלים והמערערים והמנהלים אותי שתיכף אכתוב עליהם, אלא דווקא מעצם העובדה שאני לא בורח ולא מרגיש רצון אפילו לברוח לתאווה... 

טוב זה לא חכמה.. אני עדיין זוכר היטב את הסבל של לפני 9 ימים סה"כ שכמעט נפלתי...
אז אני מתרחק מזה כמו מאש.. וגם אין לי ספק שזה יגיע אם ימשיכו הימים האלה... אבל בסה"כ אני דיי מצליח לכתוב צעדים על הדברים ולשתף אותם ולבקש מאלוקים שיעזור לי להשתחרר.

אז מה היה לנו??

זה התחיל ביום שישי בצהריים רגע לפני יציאה לסעודת פורים עם הודעה שהילדה צריכה להיכנס לבידוד.. 
לא קיבלתי את זה והתפוצצתי מבפנים וממש הפחיד אותי כי אני כמה ימים לפני החיסון השני וממש לא בא לי שהיא תהיה חולת קורונה עכשיו (או שאני) ואני אוכל אותה בשבועיים בידוד רגע לפני המנה השנייה של החיסון שהייתי צריך לבקש אישור מיוחד מהרב שלי (כי הוא נגד החיסונים בעיקרון..) ומה לא עשיתי... בקיצור נהייתי מנוהל מזה ברמות...
וזה גרר ריבים עם האישה על מה עושים ומה לא עושים וכו'..
הצטרפו לזה בחורה צעירה (מתחת לגיל החוקי) בשבת פורים שהתחפשה כנראה לזונה וישבה בתנוחה מסויימת בחוסר צניעות משווע ואסירות תודה שהסטתי את המבט אבל היה רצון עז להסתכל וכעסתי על עצמי שיש לי רצון להסתכל כי היא צעירה.. אח"כ בלילה קפצו לי מחשבות על מה שראיתי ועל בחורה צעירה אחרת והרגשתי כל כך רע עם עצמי ובחוסר קבלה כי בחיים לא היה לי דבר כזה..
והתחלתי לפחד שלא תתחיל לי חס ושלום משיכה עכשיו לילדות או חס ושלום לילדה שלי כשהיא תגדל ומה יהיה ונכנסתי לפחדים ודאגות ולחצים....
והשורש של זה זה בעיקר מהעובדה שאני יודע שהמחלה שלי כל החיים גרמה לי לעשות דברים בניגוד לרצוני ואם המחלה שלי תרצה שאימשך לילדות קטנות אז מה יהיה אז?!?! 

כל מיני מחשבות כאלה העמיסו עליי מאוד והכאיבו לי ושיתפתי עם אנשים וקיבלתי פידבק שהרגיע אותי שסה"כ מדובר בילדה אבל מאוד בוגרת ונראית ממש בחורה וגם הייתה לבושה ממש בחוסר צניעות משווע והיו לה נתונים וכו'... 
וגם אם כן הקב"ה היה מחליט שמהיום תהיה לי משיכה לילדות אז אין מה לעשות זה מה שהוא החליט ואני צריך להיות בקבלה ולזכור שאין לי שליטה על הרצונות שלי אלא רק על הפעולות וזה לא אומר שאני בנאדם רע וגם לא שאני אעשה עם זה דבר רע..

דיברתי עם חבר תכנית שאנחנו מדברים כל יום ביום שאחרי והוא שיתף על סיטואציה שהכאיבה לו מאוד על מישהו שאנס ילדה קטנה וכו' ושיתפתי אותו במה שעכשיו כתבתי וקיבלתי הרגשה שהוא נכנס לזעזוע, ושהוא בתוכו שופט אותי וחושב שאני חולה נפש.. והוא מאותו רגע רק חיפש לסיים את השיחה.. וזה תסכל אותי וניהל אותי במשך יומיים שלמים שבהם הספונסר שלי לא ענה לי למרות שהתקשרתי מלא פעמים... וגם החבר הזה לא התקשר מאז מה שעוד יותר המשיך לנהל אותי ולגרום לי לחשוב שבאמת המחשבות שלי נכונות..

על זה התווסף עוד ריב היום בבוקר עם האישה שהחליטה שהיא רוצה לצאת כל יום לשעתיים מהבית להתאוורר וזה כמובן צריך איכשהו לבוא על חשבוני במשהו...
כל היום היינו בריבים והייתי בדכאון עמוק וחוסר חשק לכלום..

ברחתי לאוכל(פיצה האט) לסיגריות ולסדרות במחשב (היה שם סצינת עירום מלא אבל האמת מרוב הדכאון זה פשוט לא עניין אותי והרצתי את הקטעים האלה קדימה)

ופשוט הייתי בבעסה של החיים.

החלטתי לקראת הערב לצאת מוקדם מהעבודה ולשחרר את אישתי קצת.
הייתה לי שיחה מעולה עם הספונסר שהסביר לי שאני חייב לשחרר בכל הסיטואציה עם החבר תכנית. שאני נהגתי נכון. שהחוסר קבלה הוא שלו ולא שלי. כנ"ל ההיעלמות. וזה מאוד הרגיע אותי והחזיר אותי למסלול.
אחרי זה קינחתי בלילה בקבוצה חיה שכבר ממש ממש עשתה לי טוב.

עברתי היום יום שבעבר זה היה יום של 100% שימוש. בלי רגשות אשם אפילו...
הייתי בקלות מפיל על זה על כל העולם ואישתו ועל אלוקים... 
ורק להיום לא בחרתי לברוח לשימוש.. לא מכוחי. רק להיום המשכתי להיות מחובר ולעשות טלפונים גם כשממש לא היה בא לי..

אסירות תודה לאלוקים על עוד יום נקי כנגד כל הסיכויים.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!

תודה על השיתוף!
תודה על החיזוק והחיבור!!

זה מדהים איך שעברת את זה. כל הכבוד. 
כזה זמן הסתר פנים, ואתה הצלחת להתעקש להחזיק במזבח. 

דרך אגב הגיל החוקי. זה סתם בדיחה, בוודאי שהכל תלוי במציאות. המ''ב מחמיר מבת ג' שיש לה דין ערווה לגבי ק''ש, אבל החזו''א כותב שהכל תלוי במציאות אם נראית ילדה או בוגרת. 

ובמקום להצטער על מה שראית ונמשכת, תשמח על הכוח שהיה לך לסובב ולא להסתכל.