תודה רבה חבר יקר ! תודה רבה ! אוהבים!!
היום ה-581.
לא בא לי לכתוב את הכל, אבל מצד אחר אני פשוט חייב. סוג של צעד 4? אכתוב אותו כאן, בפירוט, ואצא ידי חובת כתיבת צעד 4 על זה.
עברתי אתמול יום גהנום. גהנום אמיתי.
אני לא אגזים אם אומר, שלא חוויתי בחיי סבל כמו שחוויתי אתמול.
וזה לא בגלל שהסיטואציה שקרתה הייתה הסיטואציה הכי טראמותית שהייתה לי בחיים, זה בגלל שזה הרגש הכי כואב שהרגשתי לראשונה בחיי מבלי לברוח לסם.. מבלי יכולת לסמם אותו.. זה פעם ראשונה שאני מתמודד עם כאב כל כך חזק מבלי היכולת לברוח לתאווה...
אני ואישתי בריבים כבר שבוע.. אנחנו בריחוק וניתוק ובמצברוח רע מאוד ובגלל ששנינו (ובעיקר אני) הרבה זמן מעביר דברים שמפריעים לי, מטאטא אותם מה שנקרא, אז אחרי שהריב הראשון התפוצץ כבר מלא דברים התחילו לצאת החוצה ולהתפוצץ ונאמרו הרבה הרבה דברים קשים ופוגעים אחד כלפי השני שגם בסוף כשליבנו את הדברים והבנו שבסה"כ הייתה אי הבנה, כל הדברים שנאמרו אח"כ נשארו שם וקשה מאוד לשכוח אותם ופשוט להתקדם...
וזה יצר ריחוק וקרירות.. וחוסר חשק להיות ביחד או אפילו לדבר או לחייך אחד אל השני.. וככה היה כמה ימים כשכל דבר קטן עכשיו הופך לריב כי כבר כל אחד מעיר ישר ולא שומר לעצמו בבטן אז רק נערמים עוד ועוד ריבים וכו'...
הסיפור מתחיל משלשום בבוקר, קמתי להודעה מאישתי שקשה לה הריחוק הזה והיא מתגעגעת לחום ולאהבה וכו' וכו', ושהיא לא מצליחה לעשות את הצעד הזה אבל היא מצליחה לכתוב לי את זה וזהו..
זה מאוד ריגש אותי וחימם לי את הלב והרים לי את המצברוח, שמחתי! שמחתי שהיא כתבה את זה. כתבתי שגם לי זה חסר ואני מתגעגע! ושנעשה מאמץ!
וכל היום ממש עשיתי מאמץ מטורף לחבק, לנשק, לקרב, להגיד מחמאות, לחייך, בבית, כשאני בעבודה בהודעות, בסמיילים, בלבבות, במה לא!!
בערב אני הלכתי לקבוצה ואישתי יצאה עם חברות וחזרתי קצת לפניה הביתה, נכנסתי למיטה וסימסתי לה שכשהיא נכנסת למיטה היא מוזמנת לחבק אותי ושניתן חום ואהבה אחד לשני.
היא הגיבה בחיוב ובכיף ובהודעה מחממת ואני הראש שלי לקח את זה לכיוון של יחסים גם.. והתחלתי להתגרות..
פתחתי מעגל עם חברים שאני לא פועל על מחשבות של תאווה אבל לצערי זה לא עבד וצללתי לתוך פנטזיות רגשיות על מישהי בעבודה שהפכו במהרה לפנטזיות מיניות תוך גירוי קישוי ונגיעה בעצמי וכו'..
וכך חיכיתי לה במיטה כשאני בעצם מתגרה עוד ועוד...
והיא הגיעה וחיכיתי לה שתתארגן ותתקלח והכל ועד שבסוף נכנסה למיטה נתנה לי לטיפה כזאתי בקושי של חמש שניות וזהו...
ואני מצידי (גם קצת מתוך מקום של תאווה ורצון להיות ביחד) המשכתי עוד ללטף ולחבק ולהראות חום ואהבה והיא כאילו שכבה כזה כמו בול עץ...
וככה נמשך כמה דקות עד שלא יכלתי יותר והתעצבנתי.. ורבנו שוב.. והלכתי לשבת בסלון והלכה לי השינה מרוב עצבים ושוב התחלנו להתכתב והרעל שלי עליה רק הלך ועלה שוב כבר לא יכלתי להכיל את זה ...
וככה התחיל אתמול בעצם...
קמתי בדכאון כבד.. בלי חשק לכלום.. עצב נוראי.. בכיתי בבוקר בשחרית ובכיתי שוב בצהריים במנחה..
אישתי ניסתה בבוקר לתת חום ואהבה אבל לא הייתי שם ...
ואז אחה"צ בתוך המציאות הזאתי שאני גם ככה בשיא המסכנות שלי נחתה עליי עוד פצצה...
פצצה גרעינית...
אני לא רוצה לפרט כאן את הנושא עצמו של העניין כי זה לא כל כך שייך למען האמת, אבל זה משהו שהיה מאוד בעייתי עבורינו ויצר המון בלאגן לפני שנתיים, ואחרי התייעצות עם הרב שלנו החלטנו שעושים משהו מסויים, וזה נמרח ונמרח וכבר חלפו שנתיים וזה עוד לא נעשה אז תפסתי יוזמה השבוע וקבעתי לנו פגישה עם עו"ד כדי לטפל בזה, וישבנו איתו והכל היה מצויין ובאותו אחה"צ הוא שלח לנו את ההצעת מחיר, והעברתי אותה לאישתי כדי שתאשר והיא פתאום נכנסה כזה למוד של רגע חבל זה המון כסף לא חבל?
וזה בשניות הדליק אותי וגם ככה אני בשיא הסבל שלי ודכאון וכאילו עכשיו פתאום את חוזרת לי אחורה ללפני שנתיים שכבר סגרנו את הנושא הזה ??
לא התעצבנתי (עדיין) אלא פשוט אמרתי לא נורא כן זה קצת יקר אבל אין מה לעשות... והיא התחילה להתעקש עוד, שאולי כדאי לוותר על זה? אולי כדאי לעשות אחרת? אולי נעשה ככה או ככה או ככה? והתחלתי להתעצבן עוד יותר פשוט לא יכלתי להכיל את זה .... לא יכלתי להכיל עכשיו את אותו ויכוח ארור מלפני שנתיים שכבר גמר לי על הנשמה וכבר עברנו אותו ועכשיו לעבור אותו שוב?!? והיא אמרה לי אני רוצה להתייעץ עם הרב על זה...
וזהו זה שבר אותי..
להתייעץ עם הרב?? על מה? הקמצנות שלך על 5 אלף שקל שווה יותר מהשקט הנפשי שלי וממה שסיכמנו שעושים ושזו הפעולה השוויונית והצודקת עבורי??
ופשוט זהו.. לא יכלתי לדבר איתה יותר...
כתבתי לה שאני פשוט לא רוצה לדבר איתה יותר וזהו... ושתעשה מה שהיא רוצה וביי
וחסמתי אותה בהאנגאואטס...
והסבל... אךךך הסבל.....
לא יכלתי להכיל אותו....
כאב לי כאב נוראי בפנים בתוך בית החזה שפשוט לא ידעתי איך לאכול אותו כאב עצום של סכין בתוך הלב והבטן ומסובבים אותה שוב ושוב וגם ככה אני ביום מרוסק...
יצאתי מהעבודה הלכתי למקום שקט לשבת ובכיתי את הנשמה שלי התחננתי לאלוקים שייקח אותי פשוט שאני לא מסוגל לשאת את הכאב הזה יותר... ואני לא רוצה לברוח לסם.. לא יכול... אז מה אני יכול לעשות בעצם?? איך מתמודדים??
התקשרתי לספונסר, אמרתי לו בבכי, הצלחת אחי, הצלחת. תמיד אמרת לי בלי הפסקה את המשפט - אתה צריך להבין שעדיף למות מאשר להשתמש. עדיף למות מאשר להשתמש. ובהתחלה לא היה לי מובן המשפט הזה, כי לא עדיף לי למות מאשר להשתמש! והיום הנה, הצלחת אחי... אני במצב שאני מעדיף למות מאשר להשתמש. לא רוצה להשתמש! מעדיף למות! רוצה למות!! לא יכול לסבול את הכאב!! אבל אלוקים לא ממית אותי!!! אז מה אני עושה?!?!?!?
והוא הגיב בחכמתו על סיפור דומה שהיה לו בתחילת הדרך, עם הספונסר שלו, שאמר לו על עצמו, שהוא היה בסיטואציה מאוד מאוד דומה לשלי ושהספונסר שלו אמר לו שזאת תמיד הייתה הבעיה שלו בחיים... שהוא לא ידע להתמודד עם הרגשות ולהכיל אותם...
והוא אמר לו פשוט תשב ותחווה את הכאב... תחווה תרגיש אותו... אל תברח ממנו.. כל החיים ברחת ממנו וזאת בדיוק הבעיה תמיד הייתה...
עכשיו תהיה בהחלמה. החלמה זה לדעת לשאת את הכאב. להרגיש אותו. לחוות אותו.
זה עזר.. זה עזר להיכנס לפוקוס.. להכיל את הכאב ולהרגיש אותו.
זה לא המעיט את הכאב... אבל זה עזר לי להמשיך לחוות אותו ולא לברוח...
והתקשרתי לעוד חבר שניים לדבר ולדבר ולבכות... לשתף.. לא להישאר לבד.
הספונסר בהנחייה שלו אמר לי סבבה זה המצב - אז פשוט תתקשר לרב מה הבעיה?
בד בבד אישתי שלחה לי סמסים למה אני מגיב ככה סה"כ היא רוצה להתייעץ עם הרב והיא תעשה כל מה שהוא יגיד וכו'....
אז זה קצת הכניס אותי לפרופורציה.. והתקשרתי לרב והרב הצדיק אותי לגמרי ולא הבין למה היא חזרה אחורה פתאום שנתיים לאותו ויכוח של אז?? ואמר אין בעיה שאישתך תדבר איתי ונסדר את זה.
נכנסתי הביתה עם רגשות מעורבים, כעס וטינות כלפיה, ממש שנאה אימתנית... אבל הרגשה וידיעה שלא נורא, היא תדבר עם הרב תיק תק והוא פותר את זה והכל בסדר...
אז היא פתאום אומרת לי לא אני לא רוצה בטלפון אני צריכה להיפגש איתו לבד. (עם הרב)
וזה שוב פוצץ אותי לגמרי....
איך להיפגש איתו לבד?!?!?! הרב כל כך עסוק בקושי בטלפון אפשר להשיג אותו!!! איך תשבי איתו לבד לפגישה?!?!?! תתקשרי אליו!!! תרימי את הטלפון ותתקשרי!!!
וככל שאני מתעקש יותר ומתעצבן יותר אישתי תופסת עוד יותר קונטרה נגדי.... ושוב מתלכלכים ועוד דברים מגעילים ועוד פגיעות... ושוב ריב וצעקות והילדים בבית ....
זה הגיע למצב שאני ארזתי תיק ואמרתי לה אני הולך ואני לא חוזר עד שלא דיברת עם הרב... את רוצה שאחזור הביתה תתקשרי לרב.
והיא מצידה אמרה לי לך ואל תחזור.
יצאתי מהבית, התקשרתי לרב וראיתי שהוא בממתינה (כנראה איתה)
כשסיים חזר אליי, אמר לי שהיא דיברה איתו והוא אמר לה שאני צודק וכו' והיא הבינה וקיבלה.
מצד שני, המשכתי לחכות מחוץ לבית, הבנתי שהיא לא אמרה לרב שיצאתי מהבית, והיא לא התקשרה אליי להגיד לי שהיא דיברה עם הרב, אז כאילו, היא לא רוצה שאחזור הביתה בכלל...
וזה עוד יותר פוצץ אותי אז חזרתי הביתה עצבני ושוב התחלנו לריב פצצות וריבים וזה פשוט לא נגמר
שוב באתי לצאת מהבית והיא איימה שאם אני יוצא שלא אחזור אז נשארתי ואמרתי לה תלכי את זה הבית שלי וקיצור התחיל לכלוך מטורףףףף אחד על השני...
רבנו ככה אני חושב קרוב לשעה שלמה של צעקות שיח אילמים ממש אין עם מי לדבר
ובסוף איכשהו באיזשהי נקודה כבר נגמר הכוח לצעוק... והטונים התחילו לרדת... ולרדת... ולרדת....
ולאט לאט התחלנו לדבר בשקט.
היה כבר סביבות 12 בלילה... כמה שעות בילינו במריבה ביום הזה... אלוקים יודע...
זהו סיימנו לדבר פחות או יותר הגענו להבנות כאלה, אבל האווירה עדיין הייתה מסריחה מכל הדברים שאמרנו.. היא הלכה למיטה ואני הלכתי למרפסת...
בכיתי לאלוקים. מה אתה רוצה שאעשה אבא?? מה רצונך ממני מה?? להשפיל את עצמי עד עפר?? לוותר גם איפה שאני צודק?? גם איפה שהרב אמר שככה צריך לעשות גם שם לוותר?? תגיד לי אבא שאדע מה לעשות ואני אעשה כל מה שצריך מבטיח לך רק תגיד לי!!!
הלכתי לחדר ופשוט פתאום משום מקום (לא מכוחי... לא הצלחתי לעשות את זה אף פעם בעבר) נכנסתי למיטה וחיבקתי אותה ונישקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהב אותה ופתאום זה התחיל להתהפך...
סוף סוף זה התחיל להתהפך...
וזהו ובבוקר כבר היינו ביחד וגם הייתה איזה פאלטה אבל לא נורא גם אותה שרדנו איכשהו למרות שהיה קשה לעבור אותה אבל עברנו...
ובצהריים היום כבר הכל התהפך לגמרי מקצה לקצה.
אישתי התהפכה 180 מעלות. כל הויכוח של אתמול.... כל החוסר הסכמה, הכל התהפך ממש שהיא הכי רוצה את טובתי ועכשיו במיידי לא לחכות עוד רגע!!
ודברי אהבה ולבבות ומה לא ?!?!?!
וזה הנס רבותיי... זה הנס היום... זה הנס כל יום ויום כנראה...
אני מודה לאלוקים ולתכנית שלראשונה בחיי לא ברחתי מהכאב והסבל. עד עכשיו כואב לי... זה כאב נפשי שכמו שאתה מקבל מכה חזקה ממשיך לכאוב לך כמה ימים אחריה? אותו דבר כואב לי נפשית עדיין בפנים מהכאב שהרגשתי חזק בבטן ובחזה. אבל אני אסיר תודה שלא ברחתי לתאווה ולא ברחתי לשום מקום אלא איכשהו פשוט התמודדתי גם כשהמצב המשיך להחריף ולהיות עוד יותר גרוע ממה שהיה לפני כן ...
הייתי אתמול הכי קרוב אני חושב בחיים שלי מלהגיד לאישתי שאני רוצה להתגרש שאני לא רוצה איתה קשר עוד דקה נוספת בחיים שלי... ומהאמירה הזאתי אני לא יודע אם ואיך היה אפשר לחזור אחורה... ואני בטוח שגם היא בעצמה הייתה מאוד קרובה להגיד את זה אבל זה לא נאמר באסירות תודה זה לא נאמר...
מודה לאלוקים שעזר לי לעבור את הגהנום הזה של אתמול, והביא אותי ליום מאוד מוצלח וטוב היום. של עזרה לחברים חדשים, של עבודה, של צעד 9 מדהים שעשיתי עם מישהו מהעבר שפגעתי בו וביקשתי סליחה היום, של אלוקים שהראה לי איך בשנייה אחת הוא מסדר את הככככככלללללללל פשוט הכל מהכל.
מצטער שיצא ארוך היום. גם אם אף אחד לא קורא זה בסדר, זה יותר בשבילי מאשר בשבילכם
אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך !!