המתגבר100 כתב on 06 אפר' 2021 07:46:
אין עליך מתרפא יקר,
היכולת שלך להתמיד ולכתוב ככה כל יום והמסירות שלך לתוכנית היא מדהימה.
וברוך ה' את רואה באמת ברכה בעמל שלך.
באמת זה הישג מדהים להגיע ל599 ימים נקיים מאוננות. ועוד ימים רבים של חוסר צפיה וחוסר תאווה בכלל.
אתה דמות ראויה להערכה כאן בפורום.
שאלתי החצופה אולי היא האם זה תקין בעיניך המאבקים היומיים האלה והמלחמה המתמידה בתאווה.
אני אומנם בתחילת הדרך ואומנם הצלחתי לצבור 89 ימים נקיים ועוד 8 עכשיו, ובעזרת ה' אני מקווה שאצליח את האתגר במלואו, ואוכל גם לצאת לדרך חדשה בחיים עם מחויבויות למה שחשוב ועם שיפור כלל המערכות בחיים שלי.
הן מבחינה זוגית הן מבחינת עבודת המידות ולימוד תורה ותפילה והן מהצד האישי שלי החומרי- ספורט תחביבים ומרגוע לנשמה ולנפש.
כאשר אני קורא את הפוסטים שלך מידי יום, אני מרגיש שהמלחמה היא יום יומית. אני מרגיש שכל יום אני אצפה בפורנו וכל יום אני אסתכל על תאוות וכל יום אני יהיה שקוע בתוך המלחמה הזאת.
אני לא רוצה את זה.
אני רוצה לחיות חיים מלאים ומאושרים, ואם הגמילה מההתמכרות תכניס אותי להתמכרות של בריחה כל החיים אז זה לא חיים.
אני מבין שיש ימים קשים תוך כדי תנועה, אני מבין שכל מיני תסכולים ודברים שלא מצליחים מעירים את התאווה אבל האם נגזר עליי כל החיים להתעסק בתאווה מבוקר עד ערב.?
אולי אני כותב דברים קשים, אבל אני שבוע אחרי נפילה ואני מנסה למצוא את האיזון בחיים שלי.
אני מנסה לצאת לדרך חדשה שבה אני מתמודד עם הקשיים שלי בחיים, שבה אני מוצא את הפגמים שלי, מציב לעצמי מטרות ויעדים ומקווה להפוך לאדם טוב יותר.
לכן הכתיבה שלי קצת אולי לא נעימה. אבל חשוב לי לשמוע מה דעתך מתוך כל הנסיון הגדול שצברת, וכן גם מה דעת שאר החברים.
לפני כמה שבועות סיפרתי לאשתי שאני בפורום הזה, כמובן שלא אמרתי שאני מכור, אלא שלפני כמה שנים הייתי צופה וכו' וכעת אני כותב כאן ומחזק אחרים.
היא מיד שאלה אותי האם זה טוב לי ובריא לי כל היום לקרוא על התאווה ועל הדברים שאנשים עוברים.
אני מסכים איתה שזה מורכב. כי יש לי ימים שיש לי המון כוחות וזמן לעשות הרבה דברים, ואני נכנס לפורום ולפעמים יושב כאן שעתיים או יותר, לכאורה בזמן הזה לא הייתי צריך להיות כאן, לכאורה הייתי יכול להסדר לבד באותו זמן.
אבל ברור לי שההתעסקות הטהורה הזאת, והכתיבה והחידושים והעצות של החברים שאני קורא והכתיבה בעצמה היא חשובה כדי להמשיך את המצב הטוב.
ולכן אני מוכן להיות עסוק בתאווה של מישהו אחר, אני מוכן לכתוב על התאווה שהייתה לי..
אבל אני לא מוכן שזה יעסיק אותי כל הזמן.
השאלה אם יש לזה פיתרון או שזה המצב?
המתגבר
אוהבים חבר יקר !! ואני לא חושב שאלו הן שאלות חצופות כלל וכלל... זה שאלות שמטרידות הרבה אנשים ובעיקר חברים חדשים והם גם הטרידו אותי (וביעסו אותי) כשהייתי בתחילת הדרך וכשרק הגעתי לקבוצות ושמעתי חבר שנקי שנתיים וחצי משתף על כמה קשה לו וכמה הוא חסר אונים מול התאווה ועל המעידות שהיו לו באותו יום וכו'...
גם אני חשבתי לעצמי בדיוק את אותם דברים שאתה חושב כרגע..
ולכן חיכיתי עם התשובה לזמן שיהיה לי פנוי מספיק כדי שאוכל להגיב באריכות על כל נושא ונושא שהעלית, כי הנושא הזה חשוב לא רק לך אלא לכל חבר חדש שעוקב וקורא את הפוסטים שלי, ונושא שעולה שוב ושוב בעיקר כל פעם כשמצטרפים חברים חדשים ושואלים את השאלות האלו שוב ושוב ואני כן חושב שחשוב מאוד להתייחס אליהן ברצינות.
קודם כל, אני אתחיל ואומר, לא דומה מכור אחד למשנהו, לכל אחד יש את התהומות שהוא הגיע אליהם, את הסבל שהיה לו בחיים, והסבל שהיה לי בחיים לפני שהגעתי לתכנית שונה בתכלית מרגעי הסבל שאני חווה היום..
כלומר גם אם אתה רואה כאן שהמצב הוא לכאורה "קטסטרופלי" זה כאין וכאפס לעומת מה שהיה לפני כן... כך שהכל יחסי.
דבר שני, לגבי ההתמודדות היום-יומית שלא נגמרת.
קודם כל, באיזשהו מקום חשוב להיות במודעות עצמית ובקבלה. כן, אני מכור, כן, אני אצטרך תכנית רוחנית כל החיים שלי, כן עבורי זה לא משהו שיעזוב אותי יום אחד.. ברגע שאני אפסיק לעשות את העבודה הרוחנית שהתכנית אומרת לי לעשות (שאני חייב לעשות...) והעבודה העצמית על פגמי האופי שלי, ההתרסקות בסוף תגיע.
זה יתחיל לאט, זה יתחיל במעידות, בהצצות, במבטים, במעקבים, בכניסה לאתרי תאווה "לייט", ויילך ויתקדם ויילך ויתקדם עד שיגיע לשימוש ונפילה אלא אם כן אני אחזור לעשות את הפעולות שלי של לעבוד על עצמי רוחנית.
דבר שני,
אני אחרי שימושים של 20 שנה. 20 שנה שאני מפמם רעל לראש שלי. 20 שנה שאני בורח מקשיים מסבל מעצב מכעסים בורח מכל דבר שאני לא מוכן לקבל אותו ושלא נוח לי איתו לסם הזה שנקרא תאווה. האם הגיוני שתוך שנה וחצי וקצת של נקיות הרצון הזה לברוח ייעלם? המוח יתוכנת מחדש כל כך מהר?
לעניות דעתי (ואני מעביר גם מה שחבר ותיק שהוא "גורו" של החלמה עבורי אמר לי) עד 5 שנים של נקיות זה נקרא "התחלה".
אצטט את מילותיו "כמו שללמוד להיות רופא מנתח לוקח 6-7-8 שנים, אתה לומד כרגע להיות רופא מנתח של עצמך, הלימוד הזה אורך שנים ולא שנה אחת של נקיות וגם לא שנתיים"
מבעס? מתסכל? מסכים איתך...
אבל איזה ברירה יש לי ?
כשהייתי שם באותם הרגעים וראיתי את החבר הותיק שנקי שנתיים וחצי משתף על הקושי ועל המעידה שלו, זה ביעס אותי, אבל זה לא "כיבה" אותי מלהמשיך לבוא לתכנית...
כי זה רק שם לי מראה אל מול המציאות. אני צריך להיות בקבלה של עצמי קבלה של המצב, כנות ומודעות. זה המצב. כך ברא אותי אלוקים. איזו ברירה אחרת יש לי ? להמשיך להשתמש? לא יכול... איזו עוד ברירה?
לי לא היו עוד ברירות ולכן הברירה הזאתי שהיא כרגע הברירה הכי טובה לי היא זו שבחרתי.
ולסיום,
אני עובר כעת על יומן הכתיבה היומית שלי, כמו שידוע לך, אני סופר נקיות מהוצאת זרע לבטלה, נקיות מכניסה לאתרי פורנו, נקיות מכניסה לאתרי תאווה, נקיות משוטטויות והגדרה כללית של "פיכחון" שהיא מוגדרת אצלי
כנקיות מכל פעולת תאווה אקטיבית כלשהי.
להלן רצפי המפוכחות שלי החל מתחילת השנה -
15 ימים מפוכחים
9 ימים מפוכחים
21 ימים מפוכחים
44 ימים מפוכחים (הנוכחי) (שהסתיים היום אגב...)
בתוך ה"ימים המפוכחים" האלה, שהם ימים בהם לא פעלתי שום פעולה אקטיבית על תאווה, היה הרבה מאוד שקט. הרבה מאוד.
צריך לזכור, שכשאני נכנס לשתף, מסתמא שאני נכנס דווקא ברגעים מאוד קשים שלי, או ברגעים מאוד מאוד טובים שלי..
בימים "סטנדרטיים" או "שקטים" אני לא נכנס לשתף, לצערי השיתוף שלי הוא לא על בסיס יומי כפי שנכתב כאן, יש לי הרבה רצפים של אי כתיבה ואי סדרים וכו'...
אני כן נכנס לשתף כשרע לי ושאני סובל ואני חושב שזה המפתח בסופו של דבר להחלמה... להוציא את הכל החוצה.
כשאני עובד את התכנית, עושה צעדים, כותב על הדברים שמפריעים לי, יש לי שקט.
כשאני מפסיק, שוב חוזר הרעש. לאט לאט. ושוב חוזר הרצון להשתמש. ולאט לאט הוא גובר. ובסוף מגיעה מעידה ושימוש בתאווה (מה שקרה היום) ואז אני מאבד את זה...
כי אין מה לעשות, אני מכור ואני חסר אונים מול התאווה וכרגע עם כל הזמן שעבר של 600 ימים ללא שימוש (מזכיר לך - ללא שימוש לפי הגדרות SA כלומר ללא שז"ל - כן ראיתי פורנו וכן שוטטתי וכן הלכתי וכן צפיתי וכן עקבתי וכן הצצתי ואוננתי ועצרתי ולא גמרתי וכו' וכו') אני עדיין לא במקום של להיות מנותק מהתאווה.
אבל,
אני רואה איך לאט לאט כמה דברים קורים
א. אני נעשה יותר ויותר עמיד בפני התאווה
ב. הזמן מהרגע שאני פועל על תאווה ועד שאני משתמש בפועל מתארך
ג. יש לי יותר זמן לתקן
ד. אני רואה שיפור מפחיד בכל תחומי החיים. בעבודה, בשלום הבית, ביחסים עם האישה, ביחס לילדים, בסבלנות לילדים, בנתינה ושירות בבית, בלימוד התורה מתוך רצון ואהבה, בתפילות במהלך היום, התקדמות רוחנית ודתית ובקיצור התקדמות ושיפור בכל תחומי החיים.
האם החיים הפכו להיות ורודים? ודאי שלא... הם לעולם לא יהפכו להיות ורודים... אחרת לא הייתה לי סיבה להיות כאן בעולם הזה... באנו כדי לעבוד.. וזאת העבודה שלי.. אם הכל יהיה מושלם וגם לא תהיה לי תאווה אז מה מטרת היותי כאן?
כך לפחות אני רואה את זה ...
צריך לזכור תמיד, שמעבר לעובדה שאני מכור, גם לבנאדם בריא יש את מה שנקרא "היצר" הזה לתאווה...
היצר הזה לעולם לא ייכבה... וכפי שהוא לא יכבה, איך אני יכול לצפות מעצמי שלא תהיה לי התמודדות לעולם? הרי גם לבנאדם בריא לחלוטין ולא מכור, יש את ההתמודדות הזאת והיא קשה לו (כפי שהרב שלי בעצמו מעיד!) אז איך אני אצפה שההתמודדות שלי תיעלם?
אני נמצא לפעמים ברחובות, בנסיעה בדרך לתפילה בדרך לקנות אוכל, אני גר בת"א, עובד בהרצליה פיתוח, אני רואה את הפריצות האדירה שיש בכל מקום, אני אלרגי אליה הרבה יותר מכל בנאדם רגיל שגם הוא בעצמו יש לו קושי מולה...
אז איך אני יכול לצפות שלא יהיו לי קריזים? שלא יהיה לי רצון להשתמש? שלא יהיה לי רצון לראות עוד?
ועם כל זאת, בחסדי השם בנס גמור האובססיה הזאתי שפעם הייתה נדלקת ומעיפה אותי להשתמש היום אם אני מחובר ועושה את הפעולות שלי לא נדלקת...
היום לא עשיתי את הפעולות, היום ראיתי מישהי חשופה לחלוטין ודוגמנית עובר לידי, היום איבדתי את זה והלכתי אחריה וחיכיתי לה מחוץ לחנות כדי להביט בה שוב כשהיא יוצאת וללכת אחריה, ומשם חזרתי לעבודה ומצאתי דרך לעקוף את הפלאקי ונכנסתי לאתר מלא תאווה. היום.
יש לי מחלה.. המחלה שלי היא רוחנית, אני לא יודע איך להתמודד עם החיים ועם קושי. לאט לאט אני לומד. אני נמצא בתהליך למידה. אני מתחנן לאלוקים לא ליפול רק להיום, כדי שאזכה ללמוד גם מהיום את הלקח שלו. אם אפול זה חזרה להתחלה...
כל יום שעובר ואני לא נופל זה נס, וזה עוד יום בשבילי שלמדתי עוד משהו, עוד חלק, עוד פיסה, על מה לעשות אחרת מחר, מחרתיים, על איך לעבוד יותר טוב על עצמי, איך להתחבר לאלוקים עוד יותר טוב. איך להצליח להישמר נקי עוד יום אחד בלבד.
אוהבים אחי ותודה על השאלה המצויינת !
