אוהבים אותך מתרפא הענק
מזל טוב, מזל טוב
מעניין מה שולח האתר על 600 ימים נקיים
מה שברור, זה מטורף...
אסירות תודה

אמנם אני די אנונימי בפורום ומרגיש עכשיו קצת כמו זר שנכנס למסיבה משפחתית מצומצמת, אבל אותך מתרפא אני מכיר הרי ולא יכולתי להתאפק.
מזל טוב על ה-600!
יכול רק להצטרף לקודמי - אתה מופת של אדם, של כנות פנימית, של אומץ ועקשנות, ויופי פנימי שמטלטל עד דמעות.
ובתור שוכן שכונה חרדית נקיה (פחות או יותר...), כמו רוב חברי הפורום, אני משער, אני יכול רק ליפול לפניך בהערצה על המלחמה בתוככי תל אביב.
אוהב אותך מאד ותמיד איתך.

אוהב אותך מתרפא!
מזל טוב וכל הכבוד, כמו תמיד עוקב אחרי הכתיבה שלך וזה נותן לי המון.

אני גם מתוודה שהרבה פעמים יוצא לי לפתוח הודעות שלך ולפעמים אני חושב שאני קורא הודעה שכתבת מזמן ולוקח לי קצת זמן להתאפס ולקלוט שזאת הודעה מעודכנת שפשוט נראית בדיוק כמו אלו שכתבת בתחילת הדרך בהתמודדות ועם המלחמות..

לא כל החברים סובלים באותה רמה בהחלמה (אצלי לפחות הסבל נהיה ממש מזערי ב"ה לא בכוחי ועם זאת תוקף מידי פעם) אבל כל אחד צריך לעבור את המסלול שלו שה' תיכנן לו כדי להתנקות ממחלת העבר.

אבל אני מסכים לגמרי עם הדברים שלך, עצם זה שאתה היום נקי מספר כזה גדול משז"ל זאת התקדמות מטורפת. ואין ספק שאתה בהתקדמות.

גם אצלי עדיין לא הגעתי להחלמה האיכותית שהייתי רוצה ואין מה לעשות לפעמים זה כמו שאמרת, דורש זמן בהחלמה ועם הזמן נוריד עוד ועוד שכבות של המחלה.

אז א.ת שאנחנו מקבלים כלים ומתקדמים בהחלמה וכמו שאומרים בתוכנית "התקדמות ולא שלמות" ובע"ה בסוף אלוקים גם יוביל אותנו להחלמה איכותית שאנחנו אפילו לא יכלנו לדמיין בדיוק כמו שקורה עכשיו.

מתרפא יקר,
ואווו אין לי מילים איך לתאר את המה שאני מרגיש עכשיו.
קראתי את תגובתך המושקעת ואני פשוט מלא התפעלות.
עד עכשיו הערכתי אותך על ההשקעה והמאמץ שאתה נותן למען ההחלמה שלך.
היום אני פשוט מסיר את הכובע בפניך.
הדברים שלך ברורים ופשוטים שאין לי פשוט מילים אין להודות לך.
כתבת את הדברים ביושר, התייחסת לכל מה שהפריע לי, ועשית את הכל מתוך ישוב הדעת ונחת ובצורה נעימה.
אני מאחל לך שהדברים שראית יעלמו ממוחך. אני מאחל לך שהתאווה שלך תבער רק לדברים שבקדושה. אני מאחל לך שתמשיך לראות נחת בעבודתך- עם האישה והילדים ועם מקום העבודה. ושבעזרת ה' תצליח להתקדם שלב אחר שלב, כמו שנאמר ילכו מחיל אל חיל..
אני בטוח שהתגובה הזאת תועיל לעוד אנשים ותיתן להם את ההסתכלות הנכונה על ההחלמה מהמקום שלהם.
אז פעם אחרונה תודה רבה,
המתגבר

מתרפא יקר,
קודם כל - לפגוש אותך הייתה אחת החוויות המשמעותיות ביותר בדרך ההחלמה שלי!!!!!!!! איזה אור של קדושה שעל פנייך, כמו שאמרתי לך, לראות אותך זה מנקה את העיניים

הגעת ל600 יום נקיים!!!!!!!!!!!!!!! אם אקח אותך 700 יום אחורה ואספר לך שעוד 100 ימים תתחיל מסע שגם יגיע ל600 ימי נקיון, מה היית אומר לי? היית ממליץ לי להתאשפז או משהו ... חחחח
אתה הוכחה שהכל אפשרי!!! כל יום מחדש!!! כל יום מחדש!!! היום, עכשיו, ובחרת בחיים!

אוהב אותך מאוד

תודה רבה לכם על ההודעות המחזקות ! מצטער שאני מדלג על כל הודעות התודה לכולם תוך התייחסות מפורטת לכל אחד ואחד... אני פשוט ביום גרוע ביותר..

חציתי היום 2 גבולות בחוסר השפיות שלי ובחריפות של המעידות..

היום התחיל טוב דווקא, אמנם לא הצלחתי לעבוד אבל היו לי כל מיני דברים מסביב לטפל בהם כך שעד אחה"צ באמת היה מצויין.

ברחתי לאוכל (פיצה), אכלתי מגש שלם לבד.. ואחריו פשוט נשפכתי.. נשפכתי כי הייתי שבע ולא הייתה יותר יכולת לברוח לאוכל, וגם כי הרגשתי כבד ועייף...

והאובססיה התחילה.. 

במשך כמה שעות ניסיתי לפרוץ את הפלאקי בכל מיני דרכים.. ניסיתי להגיע לתאווה בכל מחיר.. 
אסירות תודה לא הצלחתי.. באמת הפלאקי סגור ומסוגר ולא נשארה לי אף פירצה לנצל...

אז קמתי ועמדתי לצאת מהמשרד לשוטט, ואז קלטתי שאני לבד לגמרי במשרד, ושבמשרד של המנכ"ל של החברה יש טלויזיה ענקית שמחוברת למחשב - פתוח. עם אינטרנט פרוץ.

וידאתי שאני לבד בקומה, כיביתי את האורות, וישבתי במשרד של המנכ"ל בטלויזיית הענק וגלשתי לפורנו.

זה מעשה מטורף שאני לא מאמין עדיין שעשיתי... הסיכון המטורף... 
אבל זה נעשה והרעל הוחדר לגוף..

כמובן שכסיימתי יצאתי לשוטט. גם שם חציתי גבול נוסף, אני לא יכול לפרט עליו מפאת כבודכם... אבל הוא היה מאוד מסוכן עבורי.. מאוד...

אני מתרסק רבותיי.. מתרסק..

ואני לא בדרמה בינתיים.. אני כאילו בשלוות נפש שיודע שזה מה שקורה כשלא עושים פעולות של כתיבה וצעדים.. שלא משתחררים מהדברים שמנהלים אותי... שלא מוסרים לאלוקים.. שלא מתפללים...
אני יודע שאני הולך לתוך התהום של הנפילה והפעם אין לי את הדרמה שתציל אותי... אני כאילו מקבל את זה באהבה..
וזה מה שהכי מפחיד אותי..

עלה כאן לאחרונה דיון על זה שכשהאינטרנט חסום הפעולות תאווה נעשות משוגעוץ נועזות ומסוכנות יותר...
אני לגמרי מסכים עם זה.. ואני חווה את זה על בשרי כעת.. כיום..

העניין הוא שבאמת אין לי ברירה.. זה לא שאני יכול להוריד את החסימה.. אם אוריד אותה אפול בוודאות כבר מחר... אני צריך ללמוד לחיו איתה ועם הרצון להשיג תאווה במקומות ודרכים אחרות שהן לא שפויות..

אבל היום נכשלתי בזה כישלון צורם..

אני מתפלל לאלוקים מעומק הלב, שיעזור לי לעבור את הימים הבאים מבלי ליפול למרות שזה נראה לי חסר סיכוי כרגע...
ואני מתפלל שאם חס ושלום אפול כי זה רצונו, שלא אתנתק, שלא איעלם, שלא אברח חזרה ל600 שימושים נוספים כדי להשלים את כל ה600 ימים בהם לא השתמשתי...
אני מתפלל להישאר בתכנית. להמשיך לבוא לקבוצות. להמשיך לשתף. גם אם אפול היום... כי ההחלמה באה משם ולא מהרצף נקיות..

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך.

מתרפא היקר
אוהבים, תודה על הכנות השיתוף
ובעיקר זה נותן לי את התזכורת
תאמת שאם היה לי אפשרות לגלוש
הייתי שם עמוק בקטגוריות לא טובות בכלל...
אני אסיר תודה לאלוהים שיש לי סינון טוב
ואין לי את אפשרות לגלוש
למרות שהתאווה בין האזנים ולא בין הרגלים ולא בין...

שלום מתרפא,
צר לי שעובר עליך יום קשה.
מקווה שה' יהיה אתך כמו שהוא היה בעוד הרבה ימים קשים אחרים.


אם אתה רוצה אז אני זמין.. אתה מוזמן להתקשר..

הלכתי לקבוצה היום בבוקר, ואחריה עליתי לקבוצה הטלפונית. התחברתי המון, המון שיחות עם חברים ושיתופים. גם מפורטים עם מי שיכל לשמוע..
היום לא פעלתי על תאווה מלבד מישהי שעשתה הליכה בךארק והלכתי עם הילדה בכוונה לידה כדי ללגום מקרוב. 
הייתי בבית לבד במשך כשעה עם האינטרנט פתוח לרווחה (הנטספארק היה למטה משום מה) ולא נגעתי בו באסירות תודה ביחד עם פתיחת מעגל עם חברים.

הראש עובד שעות נוספות, מכין את הנפילה ביום ראשון.. מארגן אותה מתכנן אותה.. איך להשתמש מבלי לאפס, איך להשתמש מבלי להרגיש חרא אח"כ, מה יספק אותי (כביכול..) מה אני מחפש מה אני רוצה?
עכשיו הרגעים הקריטים... אם אפתח את הפלאקי כעת כדי שיהיה פתוח ביום ראשון או לא..

מתפלל לאלוקים לוותר על זה. מתפלל לחזור לשפיות ולצלוח את הגל האימתני הזה שאין לי סיכוי מולו..

אוהבים ושבת  שלום

היום ה-605. שנה ו-8 חודשים.

עברה שבת קשה מאוד, בסופו של דבר רגע לפני השבת נתתי הוראה לפלאקי להיפתח כדי שיהיה פתוח לי בראשון (היום) כדי להשתמש.

זה הייתה טעות קריטית... האובססיה נדלקה, וכל השבת זה שיגע אותי... אם הייתי יכול הייתי מבטל את זה רק בגלל הנזק שזה עשה לי לשבת...

לראשונה מזה המון המון זמן לא הרגשתי את קדושת השבת בכלל...
המחשבות והפנטזיות גם ברגעים קשים בד"כ תמיד נעלמים מיד ב"ופרוש עלינו סוכת שלומך" שלפני תפילת ערבית של שבת - הרגע בו מקבלים לפי הקבלה נשמה יתרה... זהו רגע מאוד גדול עבורי ותמיד אני מרגיש את הרוח שנכנסת בי באותו רגע והשמחה מגיעה. קבוע כל שבת.
השבת זה לא קרה ... זה נשאר מת ורדוד ועצוב גם שם.. וגם בשמו"ע (פתאום אני קולט ששמו"ע זה ראשי תיבות שמונה עשרה וגם ראשי תיבות שמור עינייך.... קטע..)
כל השבת הפנטזיות תקפו והרצון להשתמש הלך וגבר... דווקא בשבת קודש.. שזה בד"כ נרגע לי...

גם בשבת בבוקר, כנ"ל, בתפילת מוסף בחזרת ש"צ ב"איה מקום כבודו להעריצו", גם שם זאת נקודה כזאתי עבורי שמרגיש התרוממות הרוח מטורפת... גם הפעם שם בנקודה הזאת לא קרה כלום... לא הרגשתי כלל וכלל את קדושת השבת...

יצאתי מהבית כנסת מיד אחר כך.. לא יכלתי יותר לשבת שם... הראש התפוצץ במחשבות תאווה ולא הרגשתי שייך לשבת שם עם המחשבות האלה בראש...
יצאתי והלכתי לפארק... לא כ"כ חשבתי למה, פשוט חשבתי שאני צריך לצאת ולטייל... אולי אראה תאווה אולי לא, לא יודע פשוט לא יכלתי לשבת שם...
ובסוף הגעתי לפארק, והתיישבתי בדשא ודיברתי עם השם.

כשחזרתי הביתה כעבור 20 דקות הסתבר שאישתי ראתה אותי מהחלון במקרה כשהייתי בדרך לפארק...
הייתה אי נעימות שהסברתי לה שהלכתי לדבר עם השם, שהיא הבינה שאני לא מרגיש הכי טוב ... זה ביאס אותי.. שכל השבוע אני מנסה להסתיר את המצב הנפשי הרעוע שלי ממנה ולהתנהג כרגיל.. ובסוף ככה פתאום ברגע היא "מגלה" אותי...
הלכתי לקבוצה במוצ"ש, אמרתי לה שאני הולך והיא אמרה סבבה תלך..
זה הוסיף לי החלמה, מאוד, היה מסר מאוד מחבר של חבר שנקי 5 שנים, מאוד תרם לי, ושחזרתי הביתה, שוב הפרצוף העצוב של אישתי...
ניסיתי לחבק אותה בלילה כשנכנסנו למיטה והיא לא רצתה, אמרה שהיא מבועסת...

לא כעסתי... אבל זה ביעס אותי עוד יותר..

בקבוצה שהייתי בדיוק דיברו על זה, על התלות הזאתי.. התלות באישה..

אני יודע היום שמעל לכל, זאת הבעיה שלי... התלות שלי בה, במצב רוח שלה, הרצון שהיא תמיד תהיה מאושרת ושמחה, שאם היא מבועסת (ובעיקר אם זה בגללי) קשה לי לתפקד.. אני לוקח את זה קשה...
אני תמיד צריך את האישור שלה לכל דבר... אם אין לי את האישור שלה, זה לא אומר שאני לא יכול לעשות, אבל זה אומר שאני אעשה במצברוח מחורבן... בכל דבר ודבר.. אם זה תפילה שיעור תורה או קבוצה טיפולית.. אפילו בניחום אבלים פעם אחת..
אם אני הולך ואישתי לא מרוצה מזה, אני לא מצליח להיות שם... הראש כל הזמן חושב עליה, שהיא בבית ומבועסת ממני, ואיזה ריב עכשיו יהיה לי כשאחזור וכו'....

והדבר הזה - התלות הזאתי באישתי, העובדה שאני מנוהל מזה שהיא לא מרוצה, יש בזה דבר טוב, אבל יש בזה דבר נוראי... והדבר הזה מסוכן לי יותר ממחשב פתוח עם אינטרנט פרוץ שמכוון כבר על עמוד של פורנו...

אני מתפלל לאלוקים להשתחרר מזה.. להשתחרר מהתלות בה, להשתחרר מהצורך באישורים שלה, להשתחרר מהצורך לשכנע אותה כל הזמן ולהסביר לה, כדי שהיא תקבל ותסכים.
לקבל את זה שהיא לא תמיד תסכים, לא תמיד תקבל, לא תמיד תשתכנע ולא תמיד תאמין לי... כי זאת היא... וזה שלה...
ואם אני מבועס ובדכאון שבוע שלם, והיא מגלה את זה ונכנסת בעצמה לדכאון מזה שאני מדוכא, אז ודאי שאם אין לי כוח להוציא את עצמי מהדכאון שלי בוודאי שאין לי כוח או שליטה על להוציא אותה מהבעסה שלה שנגרמת בגלל זה...

אז אני צריך לקבל את זה, ולהרפות.

ואני מתפלל לאלוקים שיעזור לי במקום הזה, שיעזור לי לשחרר. להרפות. לקבל את זה שהיא לא תמיד תהיה מרוצה ושמחה ומאושרת (בינינו, איזה אישה אפשר תמיד לרצות אותה ולשמח אותה?! אין דבר כזה הרי)

אבל עבורי זה מסוכן כי זה דוחף אותי לדכאון ולשימוש בסופו של דבר... מה שגורם לי לעוד יותר סבל.

היום בבוקר אחרי שיחה עם הספונסר, סגרתי את הפלאקי.
לא עשיתי את זה בשמחה, ולא מרצון... הרגשתי אנוס לעשות זאת... לא אנוס ע"י הספונסר, כמובן שלא... אבל הרגשתי שאני אונס את עצמי לעשות זאת..

אני אסיר תודה שעשיתי את זה, כי הייתי נופל בוודאות היום.
אני לבד במשרד כבר כמה שעות... מתמקד בפעולות תכנית.
עושה המון טלפונים לחברים, כותב המון, כתבתי הרבה צעדי 4 שהיו חסרים לי, מתקשר לשתף... מנסה לעשות מה שאני יכול היום כדי לשרוד את היום הזה.

עכשיו בשעה האחרונה שוב קלטתי שהמשרד של המנכ"ל פה עם הטלויזית ענק שמחוברת לאינטרנט פרוץ... ושוב קפץ הרצון להשתמש בזה...

אז נכנסתי לכאן לכתוב.
פתחתי מעגל עם חברים ונכנסתי לכתוב.

אני מתפלל לאלוקים שיעזור לי בשעה הקרובה לוותר על להשתמש בטלויזיה הזאתי, למרות שזה נראה שזה הדבר הבא שאני אעשה מיד כשאסיים לכתוב את ההודעה הזאתי ....

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך

אוהבים מתרפא. 
תנסה לזכור שמטרה היא רק להיום.
זמין אם אתה צריך...

היום הזה הסתיים איכשהו בנקיות גמורה..

מזכיר לי כמה זה לא מכוחי..

אסיר תודה על החברים שליוו אותי במהלך היום, שדאגו ששאלו שהתקשרו ששלחו הודעות מחממות.. 

יש נושא שאני רוצה לדבר עליו לעומק ובהרחבה שזה הנושא של חבר "ותיק" עם הרבה זמן ניקיון שמשתף על הסבל והכאב.. נושא שעולה הרבה פעמים ואני רוצה לפתוח על זה שרשור בע"ה ולכתוב את מה שאני חושב.. אולי מחר אתפנה לזה..

אסירות תודה על יום נקי ומפוכח לא ברור מאליו בכלל..

פתחתי מעגלים עם חבר שהתקשר עד שיצאתי מהעבודה ישירות לקבוצה.. משם חזרתי הביתה אישתי יצאה השכבתי את הילדים ועליתי למפגש אינטרגרופ בתוקף תפקידי כנציג אינטרגרופ של קבוצה ויו"ר ועדת ליווי חברים חדשים.. תפקיד שלקחתי על עצמי לא מזמן..

היה מאוד מחבר ומחלים.. ש
אומרים ששירות מביא החלמה זאת כנראה הכוונה.

היום הייתי אמור לפי כל התרחישים להשתמש.. לא יודע אם לאונן סופית ולגמור ולאפס אבל בוודאות להשתמש ולצפות בסרטוני תאווה של מישהי ספציפית שעושה לי את זה מכל הבחינות...

נשאר רק המכשול האחרון של לא לפנטז עליה עכשיו בלילה כשנכנס למיטה.. מתפלל לאלוקים לעזרה גם שם.. מול הבלתי אפשרי עבורי.

מתחנן לסיים את היום הזה נקי.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך.

היום ה-606. 

שהם שנה, 8 חודשים ויום אחד לעומר..

היה לי יום קשה היום, מאוד.

לא יום של דרמות ומהפכים... יום יותר קשה מזה.. יום של שקט חודר עצמות של החלטה שכלתנית לוגית מבוקרת וקרה להתפטר.. לפרוש. לפרוש מהמסע לפרוש מהחיים האלה.. יום של ייאוש אמיתי ועמוק.. בלי דרמות וצעקות... יום של הרמת ידיים של אפיסת כוחות טוטאלית.. יום שאפילו לא היה לי בו את הכוח לשתף את זה שוב... כתבתי לחבר יקר מתוך הייאוש הזה ולא מתוך כוונה שהוא יענה לי אלא פשוט כדי לא להישאר עם זה לבד.. כדי לא להגיד מחר שלא שיתפתי.. ופתאום הוא התקשר.. ופתאום בכינו זה על כתפי זה... ופתאום אלוקים נכנס לתמונה... והחבר הזה ויתר על תפילת מנחה בשבילי.. וסיפר לי שאני האדם שהשפיע עליו הכי הרבה בחיים.. ואני סיפרתי לו שהוא הציל אותי היום.. פשוט הציל אותי כפשוטו.. רק להיום.. אין לי כוחות אפילו להגיד אסירות תודה.. אני מותש נפשית ופיזית מהיום הזה.. והיד עוד נטויה.. יש לי ולאישתי הערב פגישה עם הרב שלנו לדון בכל נושא הקבוצות וההשקעה שלי בתכנית... ואני בא פשוט באפיסת כוחות מוחלטת.. אבל האמת? בכניעה.. אני מוסר את חיי לאלוקים באמת... גם ככה עמדתי להשתמש היום ולהיעלם לכם... וכנראה להרוס את החיים שלי.. אז מה כבר יכול להיות יותר גרוע מזה בפגישה עם הרב היום?תאכלס? כלום..

אוהב אותכם. מתפלל עבורכם עבור כל אחד ואחד מכם. אני בימים קשים מאוד שלא נגמרים... לא נגמרים... אבל איך אמר לי אותו חבר יקר? אצל אלוקים אין חלוקה לימים.. רק אצלנו... רק אני מחכה שיעבור עוד יום ועוד יום ושהגל הזה יעבור ואנשום קצת אוויר... זה אני שמתבאס שהנה מגיע לו עוד יום קשה ועוד יום קשה.. אצל אלוקים זה פשוט הכל מחובר ביחד.. ועוד לא הגיע הרגע שלי לצאת מזה.. ואני מתפלל אליו בשארית כוחותיי נאחז בציפורניים ממש- תן לי רק עוד יום נקי אחד. רק להיום.

אוהבים.

היה כאן פעם בפורום ויכוח האם כשאדם יודע שהוא מחזק אחרים בנקיות שלו, זה נותן לו כוח להמשיך, או לא. אני סבור שכן. בגלל שבדרך כלל מי שנמצא כאן הוא אדם עם מצפון ואחריות, וכל החברים ואפילו האורחים בפורם, ככל שהם רואים יותר ניקיונות ארוכים נותן להם אמון בעצמם, ולעומת זאת כשרואים נפילות, זה ... 
לי עצמי זה נותן כוח לפעמים בניסיונות לדעת שיש לי אחריות לא רק על עצמי, אלא גם על אחרים. 
אחרי ההקדמה הזו. אני רוצה לומר לך, אתה מדמיות המופת של הפורם. מחזק את כולנו, תמשיך להתרפא, וה' יעזור שתהיה בריא, בתושח''י חברי הפורום. 
אוהב אותך

אני אומר בקצרה,
ממש מתחבר לכל מה שמתרפא כותב לנו,
תמשיך לשתף ולחזק אותנו.