gidi כתב on 12 אפר' 2021 20:41:
*לא יודע כמה נכון לכתוב את מה שאני כותב
מתרפא היקר, אם תשתמש עכשיו אתה לא בהכרח תתרסק, העולם ממש לא יגמר וגם לא הסיפור שלך, כל הימים הנקיים שצברת לא יעלמו כלא היו, ממש לא.הנקיות שצברת והדרך שעברת תישאר תמיד ואי אפשר למחוק אותה פשוט.
אני כותב את זה אולי כי נשמע לי שהפחד שלך מנפילה עצום וגורם לך להיות תחת מלחמה קשה וזה לא צריך להיות כך.
מצד שני כמובן שהנפילה לא תיתן כלום, כל ההרגשות והתשוקות לא יעלמו ברגע שתשתמש, הם ישארו באותו מקום אם לא יותר.
אישית הדאגה שלי היום מנפילה זאת הידיעה שהאובססיה שלי תתחזק בגללה, לא בהכרח שלא אצליח לקום אם אלוקים ירצה כמובן. כך שאין סיפוק או יתרון ליפול..
היי מתרפא יקר,
אני עדיין עוקב אחרי השרשור שלך, ואם להגיד את האמת אני מתמלא צער.
כואב לי לראות אותך נאחז בשיניים גם לאחר 600 יום ויותר, כואב לי לראות איך אתה נופל בדברים שאתה מגדיר אותם כנפילה גם אם הן לא אוננות שמאפסים בגללה את המונה. לפני כשבועיים כתבתי לך שכל היום להיות עסוק בתאווה ובמלחמה הזאת זה לא חיים.
כתבתי לי תשובה ארוכה שהסכמתי איתה. תיארת את זה כתהליך זמני, כתב שכותבים בפורום בעיקר כשיש קשיים וכו'.
אני כותב את הדברים הללו בצער גדול ומקווה שהם יבואו לתועלת ולא חלילה לנזק.
כמו שאומר בעל התוקע בראש השנה: כי לתקן שלחוני ולא לקלקל, כך אני מרגיש עכשיו, שאני כותב את הדברים הללו וחלילה הדברים יכולים להחליש אותך ואת האחרים במקום לחזק.
אבל אני כותב אותם בכל זאת כי לדעתי הם חשובים.
כמו שכתב גידי, בציטוט שלמעלה, לפעמים המאבק שלנו הוא להישאר נקי ולא לאונן. אנחנו נאחזים בזה בכל כוחנו. ולפעמים זה הופך לאובססיה שרק לא ליפול. לא חשוב מה נעבור בדרך (כמובן שאנחנו לא רוצים לעבור בדרך את הדברים הללו) העיקר שנישאר נקיים מאוננות.
לפני 18 יום עמדתי על פתחה של התהום. לאחר 89 יום של נקיות מפורנו ואוננות הגיעה הנפילה.
בתהום הזאת, שחשבתי בה אם אני רוצה לשתף את החברים בפורום או להיות שקרן ולהמשיך לזרום ולקבל את הברכות לרגל 90 הימים. בתהום הזאת שאמרתי לעצמי אם כבר נפלתי פעם אחת למה לא שוב? בתהום ההיא שאמרתי לעצמי אולי עכשיו זה הזדמנות להנות בפורנו לכמה ימים ואז נתחיל שוב.
בתהום ההיא אמרתי לעצמי ולה': תודה רבה על המתנה הזאת. תודה על הנס הזה ששלחת לי.
אני מצטט עכשיו משהו שכתבתי היום ליוסי 91, אבל הדברים חשובים מאוד:
פתאום קלטתי שאחרי שישים יום של נקיות ושבעים יום אני עדיין עצוב ואני עדיין מתוסכל, עדיין אשתי היא לא קליל השלמות וגם אני לא כזה. פתאום קלטתי שכל הבעיות שהאשמתי את הפורנו ואת האוננות, עדיין כאן.
שום דבר לא עבר.
ואז קלטתי משהו מדהים. התאווה היא רק בריחה מהתמודדות עם הקשיים ועם המידות הרעות שלי.
כל פעם שקשה לי הייתי בורח לשימוש כדי להרגיש בשליטה, ואז היה מגיע תסכול ממי שאני, אבל במקום לטפל במי שאני הייתי עסוק בלהאשים את התאווה ואת הנפילה.
בקיצור הייתי בלופ לא נגמר כי היה לי מטרה וזה להגיע ל90 יום, היה לי מטרה פשוט לא לאונן.
אחרי הנפילה קמתי והחלטתי שאני ממשיך להילחם בתאווה אבל על ידי זה שאני מוצא משמעות לחיים שלי. אני ממלא אותם, אני פותר את הבעיות שלי אחת אחרי השניה. מציב לעצמי מטרות קטנות ויעדים קטנים שאוכל לעמוד בהם ומתקדם שלב אחרי שלב.
ברוך ה' 18 יום אחרי הנפילה ההיא, אני במקום קצת יותר טוב. אני עדיין לא עומד במטרות שלי כמו שהייתי רוצה, אבל המאבק שלי מלא להסתכל על בחורות ולא להיגרר אחרי העקיצות והטיקים שיש לי במהלך היום, התחלפו באיך אני עומד ביעדים ובמטרות.
אז בטח עכשיו יש שיגידו בסדר לך אין נסיונות. אולי זה נכון, אולי אני לא מכור ואולי הרבה דברים. אבל אני עובד 12 שעות כמאבטח באולפנא של בנות שכל אחת מתלבשת כמו לא רוצה לתאר לכם. ולמרות שחזרנו לעבוד באופן מלא יחסית עדיין הקב"ה רואה את המאבק הגדול שאני עושה ועוזר לי.
אז כן כמו שכתב גידי בציטוט שלמעלה, לפעמים ליפול זה לא הדבר הנורא ביותר, לפעמים זה משחרר איזה מרדף אחרי יעד מסויים כאשר בפועל יש יעדים שלא שייכים לתאווה, אלא למידות אחרות שצריך לתקן, שהתאווה היא רק בריחה מהתמודדות איתם.
מצד שני אני בחיים לא אגיד למישהו תיפול ותראה איך זה משתחרר כי אני לא מאמין שזה משתחרר ככה, אני רק ממליץ לך למצוא את הדברים שמובילים אותך לתאווה ולמצוא איך ניתן לעבוד עליהם.
אני לא מתכוון לטריגרים כמו מחשב פתוח וכו', אלא למידות בנפש וסיטואציות בקשר עם האישה ועם הילדים, בצפיות מעצמינו וכו'.
את כל מה שכתבתי ניתן למחוק ולזרוק ולטעון, שמה שאתה עברת בחיים הוא גיהנום ליד הנסיונות הפשוטים שלי, וזה בסדר גמור. אני אבין את זה.
אבל למרות הכל אני מאמין שגם מי שחווה את הדברים הנוראים ביותר בעברו, יכול לקום ולהגיע למדרגה שהתאווה היא לא מרכז החיים שלו.
שיהיה שבת שלום,
המתגבר