אוהבים מתרפא!

איזה תהליך אתה עובר ברוך השם. שמח מאוד בשבילך!

תודה רבה משתמש !

היום ה-124 לקניות
ספירה משנית 27 יום ללא שוטטות או אתרים

אין לי הרבה מה לעדכן האמת הימים האחרונים באמת ימים שקטים בחסדי השם. ים רגוע דגל לבן יש מציל ברוך השם.

לא נעלמתי מהפורום אני כל יום כאן וקורא את הפוסטים של כולם.. אבל ההחלמה שלי באמת יותר מתמקדת כבר בשיחות טלפון וקבוצות חיות ואני באמת רושם כאן כדי שיהיה לי מעין יומן מסע "כשאגדל" שאוכל להסתכל על הדרך שעברתי
וגם כדי להעביר קצת החלמה ותקווה לחברים שיקראו כאן מההתחלה את הכל וייראו שבע"ה יש גם ימים רגועים שמגיעים בסוף.

יש הרבה עבודה במקום החדש שהגעתי אליו ובאסירות תודה לאלוקים עבודה מהנה שמעניינת אותי ואני ממש נשאב פנימה.

רוצה להזכיר לעצמי לא לזנוח את הפעולות אם אני אשים את זה בצד אני עלול לחזור ישר לזרועות המחלה.

אוהב אתכם ותודה שאתם איתי בדרך!

סתם מסקרן אותי לדעת - כמה זמן אתה "מבזבז" (שזה כמובן לא בזבוז כלל) על לשמוע טלפונים, לנסוע הלוך חזור ולהישאר בקבוצות חיות בשבוע ? 10 שעות ? 5 שעות ?

סתם מעניין אותי לשמוע כמה זמן בשבוע האנשים של 12 הצעדים מקדישים לכל הסיפור של 12 הצעדים.

המממ... בוא נראה..
רבע שעה בערך כתיבת בוקר
עשרים דקות קבוצה טלפונית כל בוקר
עשר דקות ממוצע שיחה עם הספונסר
ובערך ממוצע 10 דקות שיחה כ-5 פעמים ביום = 50 דקות שיחות טלפון
ושלוש קבוצות בשבוע 
כשקורה אירוע מסויים שצריך לכתוב עליו תוסיף עוד 10 דקות לכתיבה

יוצא שבשבוע אני משקיע 15 שעות פלוס מינוס.. ממוצע של שעתיים ביום השקעה בפעולות של החלמה. ביום שגרתי כמובן..

יש ימים קשים שבהם מוציא 10 וגם 15 שיחות טלפון ביום והיה שבוע שהלכתי בו ל6 קבוצות גם..

אבל בנורמה ביום רגיל משהו כמו שעה וחצי שעתיים.

כמובן שזה מתגמד לעומת מה שהייתי מבזבז על התאווה או סתם על שטויות כל יום...
בימים "טובים" הייתי מבזבז בקלות 4-5 שעות על תאווה... בשקט..

בהצלחה.

שלום חברים..
125 ימים שלא נגעתי באיבר..
ו28 ימים שלא נכנסתי לאף אתר לראות בחורות.. לא ערומות לא לבושות ולא בביקיני ולא בלבוש מינימלי ולא בלבוש מקסימלי.. ולא נסעתי ברחובות לשוטט ולהסתכל וללגום ולאכול ולהרגיש ולהריח ולטעום ו.. ו.. ו..

אני במצב לא טוב היום..
לא כ"כ בטוח למה או איך זה קרה אולי זה קשור לאיזה אירוע שהיה אתמול עם הקבוצת HANGOUTS שפתחתי שנכנסה פתאום בחורה וביקשתי שנוציא אותה ונהייה בלאגן.. והגעתי לכעסים.. אולי זה קשור לזה שבהמשך היום הלכנו לאכול כל המחלקה שלי בעבודה במסעדה וגם הייתה שם אחת שאני כל הזמן מתאמץ לא להסתכל עליה כי היא ממש מתוקה וחמודה כזאת ואז בפני כולם אמרו לי לעשות זימון אחרי האוכל, ולא באמת יכלתי כי חוץ ממני יש 2 דתיים רק והם לא אכלו לחם, וכל השאר חילונים וקבלה בידי ש"מחללי שבת בפהרסיה לא מצטרפים לזימון"...
(לצערי אני לא חב"דניק..)
בקיצור לא יכלתי להגיד להם את זה ולפגוע בהם.. בסוף עשיתי זימון למרות שידעתי שלא אמור לעשות זימון כי הבוס שלי שמה ביקש ממני בלי הפסקה לעשות (הבוס הגדול לא הראש צוות...)

וזהו ועשיתי תזימון בחוסר חשק וגם טעיתי בזימון בהתחלה והרגשתי הכי מפגר ונחות בעולם ושעשיתי פאדיחה ליד כולם ומול הבחורה הזאתי שאני בכלל מתעצבן על עצמי שאני מחשבן לה ולא מבין מאיפה זה מגיע בכלל...

הבטחון העצמי שלי ירד לקאנטים אני לא מצליח לדבר עם אנשים פתאום.. מרגיש לא נוח בחברת אנשים...
הערכה עצמית ממש ממש ירודה...
מסתכל על עצמי ומרגיש שמן ומכוער .. ורגזן.. ומלא גאווה ואגו.. מלא פגמי אופי ..

אני ביום מאוד לא טוב ...

הדבר היחידי שאני יכול להיתלות בו ושאני נתלה בו בכל ה125 יום האחרונים זה שלפחות אני לא משתמש ........

הידד! איזה כיף... איזה חיים ורודים יש לי ..
העיקר אני לא משתמש.. כל השאר מרגיש במיץ של הזבל ואין לי בכלל מושג למה אני מרגיש ככה...

מיואש מתוסכל עצבני..

אפילו לשלוח את כל מה שכתבתי עכשיו לא בא לי.. זה פעם שלישית שאני כותב ומוחק הכל..

אולי הפעם אשלח?..

אוהבים..

אוהבים אותך,
בקשר להשקעה היומית להחלמה,
החוויה שלי , שאני משקיע בבוקר כ 20 דקות לפעולות, כתיבה קריאה בספרות, וקשר עם חברים,
השאר זה דרך אגב, תוך כדי עבודה ונסיעות,
נראה לי שזה יותר קל ככה,

עוד מקרה שאני יכול להזדהות איתו.

מעניין לדעת על בסיס מה אנחנו צריכים לבסס את הבטחון העצמי שלנו - על בסיס הצלחות או כישלונות בדברים מהסוג הזה ? או שלא ?

אם מישהו יראה לי דרך להרגיש תמיד בביטחון עצמי כי אני יהודי ואלוקים אוהב אותי, אני יהיה שמח, אבל יש לי תחושה שאין קסם כזה.

על בסיס מה אנשים לא מכורים מבססים את הבטחון העצמי שלהם ? ומה הם מרגישים בדקות ובשעות אחרי אירוע עם פאדיחה כמו שקרתה למתרפא ? זה יהיה מעניין לדעת.

אוהבים אותך מתרפא יקר. 
מתחבר עם הפעולות של אבי גולן. 

מזדהה עם כל מה שכתבת כאן מתרפא!
מזכיר לי מאוד את ההתנהגות שלי.
ש-השם ישמור ויציל ויחזיר לך את השפיות כמקודם.

חבר יקר שלי!!!

אתה מפליא אותי יותר ויותר...
קראתי איזה 30 הודעות שלך עכשיו, אני שמח על כל התהליך שאתה עובר, ואתה  מחזק אותי על הדרך!!

לגבי הסיפור עם הזימון, זה נשמע משהו קטן שאיכשהו מתעצם מאוד!! זה קורה גם לי בגלל פגם אופי מסויים שיש לי...

אם תסתכל על זה אחרי יום יומיים תיראה שזה היה פשוט דמיון ענקקקקקקקקקקקקקקקק!!

כן, זה נכון, תסתכל על ההחלמה, ושאר החיים שלך לא בזבל, ממש לא!!! חבל שלא פותחים בפניך סרט של כמה שניות שתוכל בו לראות כמה פמליה של מעלה שמחה בעבודתך ומאמציך

וגם פמליה של מטה, אני ביניהם, מחכה לראותך, ולתת לך חיבוק ולומר לך כמה אתה ענק והחיים שלך ענקים!!

אם ישמח אותך שאכתוב לך עוד דברים על כמה החיים שלך תותים דבר איתי בפרטי..

אוהב ממש, ומעריך יותר

תודה רבה חברים, תודה רבה שוב שאתם איתי בדרך...
שאני לא כותב לעצמי ... שאנשים אשכרה יושבים וקוראים את מה שאני כותב...
וגם מגיבים לי !
תודה לכם !

129 ימים ללא נגיעה בעצמי
32 ימים ללא שוטטות או כניסה לאתרים 

לפני כמעט חודשיים שיתפתי שאישתי עומדת ללדת ואני מאוד מפחד שאני לא אעבור את התקופה הזאת במניעה גם מאישתי...
שיתפתי על זה המון באותה תקופה.. בפורום בקבוצות וגם בשיתופים שלי עם חברים..
פחדתי מהחודש וחצי הזה שאני לא רק אצטרך להיות "נקי" מתאווה אלא גם לא אוכל לספק צורך מאוד בסיסי של הגוף שהתרגלתי לספק אותו כל החיים..

זה פעם ראשונה בחיים שעברתי חודש וחצי בלי כלום. בלי שימושים בהיתר עם אישתי ובלי שימושים לבד עם עצמי ..
חששתי מאוד מהתקופה הזאת, לא אשכח שחבר תכנית אמר לי באחד הפעמים ששיתפתי "אתה תראה איזה סיעתא דשמיא הקב"ה ישלח לך דווקא בתקופה הזאת!"

האמנתי לו, לקחתי בשתי ידיים.

בימים האחרונים תמה התקופה הזאת, בשעה טובה ואני ואישתי כבר לא אסורים.

במבט לאחור אני באמת יכול להגיד שהייתה סיעתא דשמיא ענקית... אני 32 יום בלי שוטטות ואתרים לא בזכות עצמי ולא בכוחות עצמי אלא באמת השם עזר לי לא ללכת למקומות האלה..
עברו ימים שלמים שלא רק שלא הסתכלתי בבנות חשופות ברחוב בנסיעה כי פשוט לא שמתי לב שהן שם...

היום אני רואה שהקושי שלי הרבה יותר גדול דווקא כשאנחנו מותרים אני ואישתי... התאווה שבי ישר קופצת גם אחרי שאני מקיים יחסים עם אישתי, במקום להרגיע אותי היא מתסיסה אותי..
אני מניח שזה בגלל שאני בא ממקום של תאווה.. וממקום של לקחת ולספק את עצמי.. בעצם זה לא רחוק מאוננות מה שאני עושה.. ואני מניח שאני צריך לעבוד על זה.. אבל כרגע אני לא כ"כ יודע איך..
יכול להיות שזה גם רק הקושי של הימים הראשונים של אחרי תקופה ממושכת של איסור עם האישה.. יכול להיות שזה יירגע קצת בימים הקרובים - אני מאוד מקווה.

קמתי בבוקר עם מחשבות מטורפות של תאווה שלוקחות אותי לדברים הכי קיצוניים שיש.. ופתאום לא שולט בעיניים ומחפש כל הזמן במדרכות (וגם מוצא..) על מה להסתכל ומה לראות וללגום...

שיתפתי את זה, דיברתי על זה, מסרתי את זה, אסירות תודה שכרגע זה נרגע. מקווה שזה יישאר ככה ושיישאר לי הסיעתא דשמיא שהייתה לי בכל החודש וחצי האחרונים האלה...

באחד השיתופים של היום אחד החברים אמר לי שהוא שמע (ומסכים) שדווקא במקום הזה, זה יתרון של רווקים על פני נשואים, יותר "קל" להימנע לגמרי מאשר להימנע רק מהמחלה שלנו כי פשוט קשה לבוא לאישה שלנו לא ממקום של תאווה.. ואז זה "מקפיץ" אצלינו איזה פיוז שבעצם זה סוג של שימוש אחרי הכל... פשוט שימוש שמותר לפי התורה אבל בשביל המחלה שלנו זה בדיוק כמו כל שימוש אחר...

הוא אמר שמה שאצלו עבד זה באמת שפשוט הוא עבר תקופה כזאתי, ונשמר בנקיות מוחלטת בלי שום פעולה של תאווה כלל, ואז הוא גם יכל לקיים יחסים עם אישתו בצורה בריאה ונורמלית ובלי רצון לברוח לתאווה מיד אחרי (מה שהיה קורה לי תמיד)

מתפלל בנוכחותכם לאלוקים אוהב, שיעזור לי להמשיך ולהתחבר, להתקשר, לכתוב, לעשות את הצעדים, להוציא את כל הזבל החוצה ולא להכניס זבל חדש פנימה.
להשתחרר להתנתק ולמסור את כל פגמי האופי שלי ורצונותיי לאלוקים, ולקבל נכונות לוותר על כל פעולה של תאווה או מבטים ברחוב. אמן.

אוהבים

בהחלט אוהבים!!!

כנראה שה' מצפה ממנו לעבודה יותר קשה, הוא מאמין בנו- אנחנו יכולים!!

תודה אבי יקירי
אוהבים !!

131 ימי נקיות
34 ימים ללא שוטטות או כניסה לאתרים

אסירות תודה לאלוקים אוהב על יום שהתחיל מאוד מחובר ורגוע.
פתאום שמתי לב שהשעה כמעט 1 בצהריים ועוד לא עברה לי אף מחשבת תאווה בראש... אסירות תודה לאלוקים על כך. לא מכוחי.

רוצה לשתף גם שאני מאוד מתרגש כשמתקשרים אליי חברים חדשים בתכנית, שחווים את אותם דברים שאני חוויתי כשרק הגעתי.. ואני מאוד מאוד נותן מעצמי לעזור וזה ממש ממש ממלא אותי ואני מרגיש שאני מבצע את הייעוד שלי בעולם הזה!


צריך לזכור שעם כל ההתרגשות שלי אני לא יכול לשתף את אישתי בחוויות שאני חווה בהחלמה, כי ישר מתחילה שיחה על ההחלמה והיא כמובן לא מצליחה להבין באמת מה זה להיות מכור, ושזה בעצם מחלה ולא בחירה ..
וגם צריך לזכור שאני לא יכול לקחת אחריות על אף אחד.. וגם אם אני מרגיש שחבר מאוד טוב הולך ליפול אין לי מה לעשות מעבר למה שעשיתי ונסיוני שתרמתי ממנו, ואני לא צריך להרגיש "אחריות" כלפי אף אחד אלא אך ורק נתינה וכל אחד ייקח מה שייקח בקצב שלו ולהתפלל עליו ועל עצמי.

הציעו לי להיות נציג אינטרגופ של אחת הקבוצות שאני הולך אליהן, למעשה של הקבוצה האהובה עליי ביותר.. 
קצת מנוהל ע"י זה מכמה סיבות...
1. הקבוצה הזאת מתנגשת עם השיעור תורה הקבוע שלי מזה 14 שנה.. יש חפיפה של רבע שעה כלומר הקבוצה נגמרת ב-8 והשיעור מתחיל ברבע ל-8...
לא רוצה לוותר על השיעור ולא רוצה לוותר על הקבוצה ומוצא את עצמי בסיטואציה שמאוד מנהלת אותי לא משנה מה אני עושה..
2. נציג אינטרגרופ של קבוצה זה משהו שדורש נקיות של שנה, לי כמובן אין נקיות של שנה, מצד שני אין אף אחד עם נקיות של שנה בקבוצה שיכול להיות נציג האינטרגופ לכן רוצים שאני אהיה, אבל, יש לי חבר מאוד מאוד טוב שלי שהוא גם בקבוצה הזאת, והוא נקי בחודש מעליי, והבנתי שלא הציעו לו להיות.. אז אני כמובן לא רוצה שהוא ייפגע וגם חושב שהוא מתאים יותר ממני לתפקיד
3. ממש מרגיש לא נעים ללכת למפגש אינטרגרופ עם כל ה"כרישי החלמה" שמה כשאני כולי בתחילת הדרך... קצת מתבייש למען האמת... 
4. אישתי שהתעצבנה כששמעה על זה כי אני כביכול עכשיו אשקיע "עוד יותר זמן" בהחלמה והיא רוצה יותר עזרה בבית...
5. הגאווה שזה יוביל אותי אליה.. כאילו קיבלתי "תפקיד" אני יותר מכולם חה חה ... יודע שזה יוביל אותי לגאווה ושונא את זה שיש בי גאווה... מעדיף להיות מאחורי הקלעים תמיד בדיוק בגלל זה.

ומצד שני...
1. זה טוב להיות בקשר עם אנשים שהם בהחלמה הרבה זמן
2. זה טוב לתת שירות וזה אחלה שירות לתת מבחינת התפקיד שלו, זה מוסיף כאילו מין "אחריות" של לא ליפול כשיש תפקיד כזה.. כי אם אתה נופל אתה צריך להחזיר את התפקיד
3. הספונסר שלי הנחה אותי לעשות בדיוק את זה, להיות הנציג אינטרגופ וללכת למפגשים האלה שהם אחת לחודש הוא אומר שזה נותן המון המון החלמה...
4. זה לא המון השקעה זה כולה מפגש אחד בחודש של שעה וחצי

קצת מנוהל ע"י זה, רוצה למסור את זה לאלוקים, שרצונו ייעשה ולא רצוני, ושאעשה את הדבר שהוא נכון עבורי בעיניו.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך.