ככל הכבוד שאתה לא מאבד אף יום ממה שעובר ... תמשיך ככה ... הדם ישמור אותך

תודה רבה רבה!

חמישה חודשים ויומיים.

אסירות תודה לאלוקים שעושה לי נס גלוי כל יום ויום...
לא מכוחי..

היום הייתי בקבוצה וכל חבר ששיתף פשוט הערכתי עוד יותר את הנס שאלוקים עושה לי...
זה לא מובן מאליו...

בחור מאוד חביב שנפל אתמול אחרי 8 חודשים של נקיות שיתף על הקושי שלו בלילה במיטה לפני השינה במחשבות שתמיד מסתיימות איכשהו בתאווה...
כל כך הזדהיתי שרציתי לבכות...

גם אני אוהב לדמיין ולחשוב ברגעים לפני שאני נרדם.. גם אצלי איכשהו כמעט תמיד מחשבה הכי תמימה בעולם הופכת למחשבת תאווה... 
אצלו זה פשוט המשיך עד שהוא אונן ונפל...

כמה אמרתי תודה לאלוקים באותו רגע שגם לי זה קורה ושהוא עוזר לי.. להוריד את המחשבה.. להעביר אותה.. לוותר עליה.. לדעת שזה לא טוב לי.. זה מוביל אותי למקום אחד...

מפחד שהתובנה הזו תיעלם עם הזמן.. כמו שקרה לבחור הזה.. מתפלל לאלוקים שיעזור לי רק להיום בלילה במיטה לפני שאני נרדם לוותר על מחשבות תאווה..

אוהבים.

אוהבים. 
כשאני מנסה לשלוט בתאווה. רק לפנטז. רק קצת....

היא חזקה ממני. 

רק להיום אני לא רוצה תאווה כלל. זירו. 

אכן !

היום ה153 לנקיות.

אסירות תודה לאלוקים אוהב, על היום הכי טוב שהיה לי בהחלמה.
ולא.. לא כי לא ראיתי מושאי תאווה.. ראיתי.. ויתרתי על מבטים. שיתפתי. 

בחוסר שפיות אפילו התחלתי לנסות לפתוח את הדלתות של איזה מישהי יפה שחנתה לידי בחניון כשהיא הלכה מהרכב.. לא יודע מה רציתי להשיג בזה.. אבל זה רק הראה לי כמה אני חסר שפיות וחסר אונים.

אבל האסירות תודה היא שלא פעלתי על תאווה. לא נסעתי לשוטט. לא נכנסתי.לאתרים לא טובים. כלום. אפילו בבוקר בדרך לעבודה במעבר בצומת הבעייתי שבהנחיית הספונסר אני עובר אותו עם מישהו על הקו תמיד, שמתי לב שכבר אין לי בכלל רצון לפנות בו לכיוון המקום שוטטות... מזה כחודש וחצי כבר..
עבדתי, ושיתפתי הרבה, והייתי היום בנתינה מטורפת. מטורפת.

עזרתי לחברים להתקין פלאקי, אצל חבר אחד זה הסתבך.. ונפל.. ולא עבד...
ולקחתי את זה קשה והתחלתי כבר להתכתב עם הבחור שפיתח את הפלאקי כדי למצוא פיתרון..

הרגשתי חסר אונים שם.
הלכתי לקבוצה וחבר מאוד טוב וקרוב הגיע בפעם הראשונה...
התרגשתי.. שמחתי. שמחתי שאלוקים זיכה אותי לעזור לאחרים.

כשיצאתי מהקבוצה בדרך הביתה כשאני עדיין מוטרד מהחבר עם הפלאקי שנפל לו קיבלתי ממנו סמס שהוא התפלל לאלוקים והפעיל מחדש את המחשב ופתאום הכל הסתדר...

זה לא אומר לכם הרבה כי לא הייתם בסיטואציה.. אבל זה היה נראה שההתקנה התקלקלה.. אפילו היוצר של פלאקי כתב לי במייל שזה כנראה לא יעבוד אצלו במחשב ונתן לי איזה כלי שאוסף מידע להריץ אצלו כדי שנבין יחד מה צריך לתקן בגרסא או במחשב..


זה כל כך שימח אותי... היה פה נס.. זה פתאון חזר לעבוד.. משום מקום. 

הגעתי הביתה החלטתי להתקין עדכונים במחשב שלנו, ביקשתי מאישתי לכבות את הנטספארק לשעה כי זה מפריע להתקנות. (לפחות כך חשבתי והסתבר בסוף שזה לא..) היא כיבתה והלכה לישון.

עבדתי והתקנתי ונתקלתי במלא בעיות.. ושמתי לב שבאסירות תודה, רק להיום אין לי כל רצון לפתוח אתרי תאווה.

סיטואציה כזאת שאני לבד בשעה מאוחרת וכל הבית ישן ואני לבד על המחשב והוא פתוח ולא מעניין אותי בכלל להיכנס לאתרים מלוכלכים... זה לא סיטואציה רגילה עבורי.. זה מתנה מאלוקים.

פתאום שמתי לב שהיא השאירה את החלון של המערכת ניהול של הנטספארק פתוחה. ויש שם כפתור "הצג סיסמא" 

אפילו לא ניסיתי... ישר לחצתי על "התנתק" כדי שלא תהיה לי אפילו את המחשבה על אם להשיג את הסיסמא או לא.

התנהגתי בבגרות מדהימה שממש ממש לא אופיינית לי...
זה לא אני.. זה לא מכוחי בכלל...

זה נס שהקב"ה עשה איתי, רק להיום, ואני רוצה להגיד לו באמת אסירות תודה. ולזכור את זה. גם אם מחר יהיה קשה ויבוא הגל.. לזכור שיש מתנות של החלמה.

אוהבים

מדהים!! מדהים!! מדהים!!

אוהבים. 
מאחל לך תמיד טוב.

ממרגש... לראות שיש גם מתנות ... סוג של סגירה על פצעים שלעולם לא חשבת שיחלימו.... היה לי כיף לקרוא כל מילה..

תודה רבה לכם חברים.. תודה רבה. על הקריאה. על התגובות. על האיחולים.
על שאתם איתי בדרך!

כל הנקיות הזאת נזקפת לזכות כל החברים שמלווים אותי בדרך.. בלעדיכם זה לא היה אפשרי.

היום ה154

התובנה של היום - נתינה עם טינה

היה לנו לילה קשה.. עבדתי על לסדר את המחשב עד השעות הקטנות של הלילה.. נכנסתי לישון והתינוקת לא הפסיקה לצרוח.. בקושי ישנתי גם כשכבר הצלחתי להירדם..

בשלוש וחצי בלילה הבת הקטנה והבן הגיעו למיטה שלנו.. לא היה מקום לכולם.. אישתי סיננה בחצי כוח שיחזרו למיטה שלהם שרק עכשיו התינוקת נרדמה.. ידעתי שהם לא יחזרו לבד..
קמתי החזרתי את הבן למיטה שלו, וראיתי שהבת כח המכנס שלה רטוב והיא מלאה קקי כנראה הטיטול ברח..

התחלתי להחליף לה באמצע הלילה.. החזרתי אותה למיטה והיא כמובן חזרה.. בסוף ויתרתי והשארתי אותה איתי.
היא נשארה ערה ושיגעה אותי עד 5 לפנות בוקר.

נרדמתי סוף סוף בשביל להתעורר בשבע וחצי לקול הבן הגדול שצועק שהוא עשה קקי ושנבוא לנגב לו..

קמתי שפוך.. עייף.. ניגבתי לו.. והתחלתי להתארגן.
ראיתי סמס מאישתי משלוש בלילה מבקשת שאתן לה לישון בבוקר ואארגן את הילדים לבד כי היא לא ישנה הלילה...

התעצבנתי.. כי רבאק גם אני לא ישנתי.. אבל סתמתי. צריך להיות בנתינה.
לא רק בשבילה.. ולא מחסידות.. ולא רק כי זה רצון השם ומצוות חסד וכו'..
מעל הכל כי אם אני לא אהיה בנתינה אני לא אהיה בהחלמה.

גיליתי שהבן הקטן עשה שלשול בתחתונים כל הבגדים שלו והמיטה בלאגן...

הערתי את אישתי אמרתי לה השעה 8 וחצי אף ילד לא מאורגן והקטן כולו מלא קקי והמיטה שלו.. גם אני לא ישנתי כל הלילה אפילו ישנתי פחות ממך.. אז בואי תעזרי לי אחרת הילדים יגיעו לגן בשעה 10..

היה נראה שהיא שמעה וקמה, פניתי לסדר את כל הבלאגן של השלשול של הילד וקילחתי אותו. אח"כ ראיתי שהיא נרדמה שוב...

לא הערתי אותה שוב.. נשכתי את השפתיים ואירגנתי את כל הילדים לבד לקחתי אותם לגנים בלי לדבר מילה. הגעתי לעבודה בשעה 11 וחצי... מאוד מאוד מאוחר..

הייתי בנתינה לאישתי אבל מלא טינה.

התקשרתי, שיתפתי, פרקתי, כדי לא להישאר עם זה בפנים ולהיות מובל לתאווה. זה עזר.

מתפלל לאלוקים להמשיך להיות בנתינה, אבל נתינה אמיתית, בלי טינה. בלי כעס. מהלב. מתוך ידיעה שזה מה שעוזר לי בסופו של יום לשים את הראש על הכרית ולדעת שנשארתי נקי היום. רק להיום.

אוהבים.

אתה מדהים, לא נראה לי שהייתי עומד בזה.

מתרפא יקר
אתה עובר נסיונות קשים מאד.
אומרים בתוכנית שכל נסיון קשה הוא מתנה, דמחזקת אותנו בתהליך החלמה.
חזק ואמץ

אמן. 
כן בהתחלה עושים תכנית כדי לחיות. 
בהמשך מתחילים לחיות את החיים האמיתיים. 
תשאר נקי. דברים טובים יקרו לך. 

תודה רבה חברים יקרים!

היום ה-157. חמישה חודשים ושבוע.

כותרת היום - "כוחו של הרגל"

התחלתי את היום בקושי רב. הרבה תאווה מעוד שבת של נגיעות איסור באישתי הנידה...
קמתי עם קושי במובן הגופני של המחלה שלי.. פשוט רצון עז מטורף לגעת באיבר.. לעשות משהו לראות משהו..

לא היו בי כוחות לדבר..
לקחתי את הילדים לגן בבוקר היו לי לפחות 6 שיחות עד שחזרתי הביתה וסיימתי להתפלל ולהתארגן.
אישתי יצאה מהבית ונשארתי לבד. חבר תכנית מאוד טוב הגיע למרכז היום וקבענו שניפגש אחה"צ אז תכננתי לעבוד מהבית בבוקר עד הפגישה איתו ומשם להמשיך לעבודה.

אז מצאתי את עצמי בבוקר בבית לבד, בוער מתאווה, ללא נכונות להתקשר ולשתף, והתחלתי ללגום. 
נכנסתי לאתר קניות שפתוח לי במחשב נייד של העבודה והסתכלתי בתמונות חושפניות של בנות ובגדי ים.
עזבתי את זה תוך 2 דקות בבהלה.. יודע לאן זה יכול להוביל אותי.. חזרתי לזה שוב כעבור רבע שעה.. שוב עזבתי את זה.. לא היה לי כוחות לסגור את זה או להתמודד עם זה..

אסירות תודה שכשהגיעה השעה של הקבוצה הטלפונית כוח ההרגל ניצח. באסירות תודה יצרתי לי הרגל בריא לעלות לקבוצה הטלפונית כל בוקר והיום ההרגל הטוב הזה שנטעתי עזר לי לצאת מהניתוק שהתחלתי להיכנס אליו ולשתף.

משם כבר היה יותר קל. התקשרתי לחבר לשתף ואח"כ לחבר שמגיע למרכז ויצאתי לפגוש אותו כבר באותו רגע. ברחתי מהבית הבודד והשקט כל עוד נפשי בי

אפילו שהמפגש איתו היה באיזורי השוטטות שלי, לא הייתי באובססיה כלל.. באתי מאוד מחובר ורצון לוותר. וכך גם יצאתי משם מהר כשנכנסתי ונסעתי לעבודה.

חסמתי גם את אתר הקניות הזה עם הפלאקי והעליתי את זמן ההמתנה ל4 שעות. שלא יהיו בריחות בהמשך.
אסירות תודה זה עבד. 

המשך היום היה מאוד מפוכח נקי ומחובר. ישבתי לכתיבת בוקר וכתיבת הצעדים. עבדתי המון וגם עשיתי שיחות טלפון.

בערב הייתי בקבוצה ועכשיו בבית רגוע ושליו.

מסקנה - ברגעי השפיות והאי שפיות עליי ליצור לעצמי הרגלים בריאים. להמשיך לעשות משהו גם כשממש ממש לא בא לי או אין לי כוח.
לא לדחות למחר.. לא להתעצל ולהגיד טוב יאללה היום נוותר על זה.. כי אז ברגעי הקריז המחלה גם תגיד לך טוב היום תוותר על זה...

אם אני מתמיד תמיד, אז מסתבר שגם ברגעים הקשים זה נמצא שם כדי לעזור לי.

אוהב ותודה שאתם איתי בדרך!

מדהים אחי, גם לי היה היום זמן לבד בבית והייתי קרוב מאוד להתחיל לשוטט ב"ה שיצאתי מזה, ושיצאת  גם
מדהים!!

אוהב אותך חבר יקר,
תשים לב איך האלרגיה שלנו מתפתחת כשאנו נוגעים במעט תאווה, כדאי לזכור את זה תמיד וללמוד לוותר ולוותר ולוותר גם אם זה קשה וגם אם זה כואב וגם אם זה גורם לסבל, עדיף לסבול מויתור על התאוה מאשר לסבול מהשימוש.
אני הייתי מתמקד יותר בפעולות של ויתור מאשר יצירת הרגלים וכדומה, דהיינו אני צריך לוותר על התאווה עוד לפני שאני מגיע אליה, ובבוקר למסור אותה לאלוקים ולהיות מוכן לעשות היום את כל פעולות הויתור והתוכנית בשביל להיות נקי ב-24 שעות הקרובות, ולא רק לחכות ולהמתין למשהו שיקרה ברגע האחרון שבגללו אני אשאר נקי.
הוספה: אגדיר זאת בשתי מילים, הנקיות מגיעה בעקבות הפעולות שאני עושה ולא בעקבות דברים חיצוניים שקורים, דהיינו שההחלמה צריכה לצאת ממני החוצה ולא שדברים חיצוניים ישמרו אותי נקי.
אם מחר יסתייע לי אנסה להתקשר אליך לדבר קצת ולהכיר.

אוהב אותך מאד
מתחיל שוב

תודה רבה על העצות! אשמח שתתקשר ונשוחח.

אוהבים !

אין הרבה מה לכתוב על היום.. 

רגיל..
קצת אובססיה אחה"צ באסירות תודה הצלחתי לוותר בסוף..

בחזור הביתה רציתי לסוע לשוטט בסוף הרמתי טלפון לחבר יקר וזה הוריד את האובססיה מסדר היום.

סיימתי בשיעור גמרא ומשם הביתה. עוד יום נקי לאוסף.

אוהבים