היום ה-164.
"שחרר ותן ל-אל"
רוצה לשתף את השבת הזאת שעברה עליי. הקושי העצום כבר מיום חמישי.
כבר כמה פעמים שנכנסתי לכתוב וכתבתי, ובסוף מחקתי הכל ויצאתי..
כי הרגשתי שאני עושה את זה ממקום של לפרוק את כל החרא ממני.. וגם מאוד התביישתי בדברים האלה ולספר אותם.. וגם הרגשתי שנפתחתי יותר מידי ואולי פירטטתי יותר מידי .. ומעל הכל לא הרגשתי שזה תורם.
עכשיו אני החלטתי כן לכתוב וכן לשתף, גם כי אני רוצה שיום אחד אוכל להסתכל אחורה על הזמנים האלה, לעבור על המסע שלי, להיזכר בנקודות האלה, וגם כדי לסייע לחברים אחרים שאולי עוברים את אותם הדברים. שיידעו שהם לא לבד, ושהתובנות שאני הגעתי אליהן בסופו של דבר יוכלו אולי לעזור גם למישהו אחר..
ומהסיבות האלה שווה לכתוב. גם אם אני ממש ממש מרגיש לא בנוח עם זה ...
אז אני בימים האחרונים עברתי סדרת חינוך מידיו של אלוקים.
כבר הרבה זמן שאני שומע מחברי תכנית (וגם נתקל בספרות) במושג של "לאונן בתוך אישתי" או "להשתמש באישתי", בקיצור שהמחלה נמצאית גם בבית, בחדר המיטות עם האישה.
הבנתי את זה, וגם ידעתי שבאיזשהו מקום זה נכון אצלי, אבל לא הבנתי מה הדבר הכל כך נורא בזה.
אמרתי לעצמי שגם ככה אני לא שם בכלל... קודם כל שאפסיק עם האוננות והפורנו.. כשאהיה מספיק זמן בהחלמה אפנה לנסות לתקן גם את העובדה שאני בא לאישתי מתוך תאווה ולא מתוך רצון לנתינה.
וזה התפוצץ לי בפנים כל הסופ"ש הזה.
אני ואישתי היינו בהרחקה המון זמן, מאחרי הלידה, כמעט חודשיים, עד שסוף סוף הייתה נקיה היינו ביחד מעט מאוד והיא שוב הייתה נידה.
בשבע הנקיים של הנידה שמנו התקן שעשה דימומים של יותר משבוע וחצי.. שוב ספרנו שבעה נקיים, ביום האחרון שוב דימומים, עוד שבוע לחכות... בקיצור.. הרבה זמן שהיינו בהרחקה.
כל הזמן הזה אני מרטתי לעצמי שיערות מהראש... נשכתי את השפתיים... דפקתי את הראש בקיר...
לא הבנתי למה אלוקים עושה לי ככה? אני כל כך הרבה זמן נמנע מפורנוגרפיה ואוננות למה גם כשזה מגיע אליי הביתה לאישתי היא כל הזמן אסורה??...
שרדתי את התקופה הזאת באמת ששרדתי זה המונח המתאים. וסוף סוף יום חמישי היה יום הטבילה.
הייתי מנוהל מזה ברמות מטורפות... שבוע שלם שאני מדמיין ומפנטז רק על הרגע הזה של להיות עם אישתי שוב...
הגעתי הביתה בערב ומרוב שהייתי מנוהל ולחוץ פשוט התפוצצתי על אישתי ורבתי איתה כי ראיתי שהיא לא מתארגנת מהר מספיק בשביל לטבול... והערה קטנה שלה אליי על משהו עם הילדים פשוט פוצץ אותי... ראיתי שהיא ממשיכה להתעלם וממשיכה למרוח את הזמן וכאילו לא הולכת לטבול.. ואפילו שלא דיברתי איתה זה הסרט שהיה לי בראש שהיא בכלל לא רוצה לטבול ועושה לי דווקא עכשיו והתפוצצתי איתו בפנים עד שפשוט איבדתי את השפיות לגמרי...
צרחתי עליה, קיללתי אותה, שברתי איזה קופסא כזאת של ניירות שהייתה בדרכי החוצה מהבית...
ידעתי שלהשתמש אני לא יכול... לא רוצה לחזור לשם...
מצד שני כעס כלפי אלוקים.. אני מנסה להימנע מנסה להישאר נקי, אתה יוצר לי מציאות כזאת שאין לי ברירה ויש לי היתר להשתמש כי מה אני אמור לעשות עכשיו לעזאזל?!!?
בכוחות האחרונים התקשרתי לחבר תכנית.. לא היה לי כוח לפרט הייתי שבור ועצבני ומרוסק..
חזרתי הביתה.. לא הצלחתי להתנצל... אבל אמרתי לאישתי שתלך למקווה ואחרי זה נריב. העיקר שתטבול קודם.
היא טבלה חזרה הביתה, ניסיתי לסדר את ההדורים לא כ"כ הצלחתי ...
היה חצי כוח כזה...
התחלתי להשכיב את הילדים, בלאגן שלם, רב עם כולם צורח עליהם עצבני.. שיילכו לישון שיירדמו עכשיו! במיידי!! אני רוצה את מנת הסם שלי מאישתי ואתם מפריעים לי !
זה לא הולך.. רק מתעצבן עוד יותר..
ואני מחכה ומחכה ומחכה ומנסה ומנסה ומנסה... כי חייב את המנה שלי ... חלילה שאלך לישון בלי...
(ניסיתי פשוט לא הצלחתי להירדם)
כל רגע ילד אחר קם... מפריע לשני לישון, הקטנה יוצאת מהלול בלי הספקה מצפצפת עליי לגמרי.... פשוט לא מצליח להרדים אותם...
בסוף ב12 וחצי בלילה סוף סוף כולם נרדמו... נכנסנו למיטה למרות שאישתי ממש ממש לא רצתה... אבל זרמה עם זה רק בשבילי התחלנו קצת להתחבק ואז התינוקת התעוררה והתחילה לבכות.....
שוב איבדתי את זה לגמרי... מתעצבן... רציתי לזרוק את התינוקת מהחלון... (לא באמת כן?)
בסוף אחרי עוד חצי שעה התינוקת נרדמה.. אישתי אמרה לי תעשה אתה וזהו.. היה מסריח לגמרי.. לא מה שציפיתי ולא מה שרציתי...
לא קיבלתי מה שרציתי לא קיבלתי מנת סם כמו שרציתי...
בכיתי בכיתי לשמיים !! כל כך הרבה זמן אני מחכה... וכל כך הרבה זמן אני שומר על הברית... ואתה ככה עושה לי רבונו של עולם??? זאת החלמה וזו שכרה??? גם שאישתי מותרת אנחנו לא יכולים בכלל להיות ביחד??? מה עוד אני אמור לעשות מה?????
בבוקר שוב עצבים.. כעס.. שנאה... ארגנתי תילדים לקחתי אותם לגן, עצבים על הילד בצורה מטורפת... צרחתי עליו בקולי קולות.. נתתי לו סטירה.. הייתי בחוסר שפיות טוטאלי...
בקבוצת הבוקר שיתפתי שאם הייתי יכול הייתי מאשפז את עצמי היום... והתכוונתי לזה..
נסעתי לשוטט בתחנה מרכזית זה לא עזר לי ...
ישבתי לפעולות. כתיבה. צעדי 4. שיתוף חברים.
יצאתי מהריכוז עצמי. חבר עזר לי, קניתי לאישתי פרחים והלכתי להתנצל. השלמנו. נכנסו לשבת באווירה טובה.
עד הלילה שאותו סיפור חזר שוב....
ערב שבת קודש... כולי בושה..
עוד פעם אותו סיפור הילדים.. עד שנרדמו כולם התינוקת התעוררה התחילה לבכות... שוב איבדתי את השפיות.. שוב השתוללתי כמו משוגע אמיתי... כמו נרקומן שלא מקבל את המנה..
הלכתי לישון בסלון... בבוקר שוב עצבים.. חזרתי מהתפילה ניסיתי ליישר את ההדורים, התחלתי שיחה עם האישה שהתגלגלה מהר מאוד למקום לא טוב ושוב עצבים וריבים.... דיבור לא יפה, מעיף חפצים... והכל מול הילדים 
היא פלטה איזה משהו לא במקום ואני בתגובה אמרתי לה שאני אמצא לי מישהי אחרת מהצד ואשכב איתה וככה לא אצטרך ממנה כלום...
זה שבר אותה.. היא צעקה בבכי שהיא בחיים לא תשכח שאמרתי לה את זה והלכה למרפסת התיישבה על הרצפה ובכתה...
הייתי בדרך החוצה מהבית... לעשן סיגריה.. בשבת... לעלות על ההגה ולסוע... לאנשהו... לא יודע לאן... איבדתי שליטה על החיים שלי לגמרי...
אבל אסירות תודה שאיזה קול שפוי בראש (והילד שלי בן ה5 שבכה ותפס אותי אבא אל תלך) הזכיר לי את הזיכרון ילדות הראשון שלי מגיל 3 סיטואציה מאוד מאוד דומה לזאתי, אמא שלי בצד אחד של הבית על הרצפה בוכה, אבא שלי בצד השני של הבית מדבר עם שוטר, ואני באמצע עם השכנה רץ מאבא לאמא...
זה היה היום שההורים שלי התגרשו בו..
זה צרם לי ... עזבתי את הכל וחזרתי לאישתי ואמרתי לה שאני לא מצליח לבקש סליחה אבל אני רוצה להגיד לה שאני בחוסר שפיות טוטאלי ושתתעלם מהדברים שאני אומר ושאני לא שולט בעצמי...
המשך היום לקחנו את הילדים לתהילים בשבת. התעקשתי שהיא תבוא גם כי ידעתי שזה יעזור לנו ושנרגיש יותר טוב אח"כ. היא התרצתה ובאה. התחלתי להתנצל בלי סוף. בלי סוף.
אמרתי לה שאני מצטער.. אני מתבייש בעצמי... מתבייש באיך שהתנהגתי...
שאני מסתכל במראה רואה את הפרצוף שלי ומתבייש...
כל השבת אמרתי לה את זה בלי הפסקה. כל היום.
היא קיבלה.
מוצאי שבת שוב חוזר חלילה...
אבל הפעם, הרמתי עיניים לשמיים ואמרתי לאבא שבשמיים- אני מבין אבא. אני מבין את המסר שאני צריך ללמוד. שאתה מנסה ללמד אותי. אני חייב להוציא את המחלה מהבית שלי מהיחסים שלי עם אישתי מהרצון להשתמש בה כמו שהשתמשתי באוננות עד היום. כי זה יעשה לי רע ואתה יודע שזה יעשה לי רע ואתה החלטת שזה יגיע כעת כי זה הכי טוב לי.
עזור לי רק לקבל אבא רק לקבל. לקבל שאם לא ייצא היום - הכל טוב וזה רצונך.
זה שיעור שאתה מעביר אותי היום. שאני אדע שאני צריך להתמודד ולקבל את העובדה שאני צריך לדעת לחיות בלי מין בכלל גם לא מאישתי !
אם יהיה - מצויין בונוס, אבל אני צריך לחיות את החיים מבחינתי כאילו אין יותר מין לעולם וזה בסדר ואני יכול לחיות ככה! זה התובנה שצריכה להיות לי בראש עמוק תמיד.
הספונסר שלי תמיד אמר לי את זה וסירבתי לקבל את זה ... וקיבלתי שיעור מאלוקים ומהילדים שלי אחד על אחד.
הרדמנו את הילדים. כולם נרדמו. גם התינוקת. השעה הייתה 9. אישתי רצתה שנשב קצת במרפסת לסיגריה ושאחרי זה נאכל סעודה רביעית.
משהו בי רצה להגיד לה - כל הילדים ישנים, יש לנו הזדמנות...
אבל לא. אמרתי אני לא אומר את זה בחיים.
הסתכלתי לשמיים ואמרתי רצונך ייעשה ולא רצוני.
ישבתי עם אישתי במרפסת קרוב לשעתיים. דיברנו וצחקנו והשלמנו באמת. התנצלתי שוב מעומק הלב.
ישבנו לאכול סעודה רביעית. נהנינו. סיימנו - והתינוקת התעוררה.
קיבלתי את זה באהבה, הלכנו לישון. לא היינו ביחד.
היום בבוקר קמנו כל הבית באווירה ממש ממש טובה. ממש. הייתה שמחה אמיתית בבית.
התארגנו בשמחה. לקחתי את הילדים לגן בשמחה.
חזרתי הביתה וידעתי שיש לי הזדמנות עכשיו להיות עם אישתי, כי כל הילדים בגן ורק התינוקת בבית... ויש מצב שהיא רדומה... אבל שוב התפללתי לא להינעל על זה ולא להיות מנוהל על ידי זה ובכלל לפעול אך ורק אם אישתי תביע רצון! ולא רק לספק את רצוני. שיתפתי את זה עם חבר תכנית.
הגעתי הביתה - איך שנכנסתי אישתי נתנה לי את התינוקת ביד - יאללה, קח תרדים אותה ואנחנו חופשיים 
שמחתי. שמחתי באמת.
אישתי עדיין רוצה אותי אפילו אחרי כל החרא שהעברתי אותה....
היא סולחת לי.. היא אוהבת אותי...
זכיתי בפיס...
איפה הייתה המתנה הזאת אם אתמול בלילה הייתי נשבר ומאונן?? או בלילה שלפני זה? או בלילה שלפני זה?
היא פשוט לא הייתה...
רוצה להגיד אסירות תודה לאלוקים אוהב...
הסיטואציה של הטבילה של אישתי ניהלה אותי כבר קרוב לשבועיים.. חיכיתי לזה וחיכיתי וכל רגע מכשולים וקשיים... הרגשתי שעברתי את הגרוע מכל... וגם שבסוף הגיע הרגע נאלצתי להמתין ולהמתין ולהמתין... ועוד ועוד ועוד.... ומיום חמישי בערב בסוף זה קרה רק ביום ראשון בבוקר... וזה לא קרה איך שדמיינתי ופנטזתי... זה קרה קודם כל בהתחשבות באישתי... בנתינה.. וזה בסדר... זה רצון אלוקים.
אלוקים מעך אותי ושבר אותי וריסק אותי עד שאני אגיע לרגע הזה ממקום של נתינה אמיתית.
כי אם אני הייתי עושה את הדברים שרציתי לעשות, או שהדברים היו מתנהלים איך שאני רציתי, רוב הסיכויים שהיום שוב פעם הייתי מגיע לפורנו ולאוננות כמו תמיד.
מקווה שהצלחתי לתרום למישהו..
תודה רבה שאתם איתי בדרך !
אוהבים
