תודה רבה רבה רבה לכולכם... שאתה עוקבים... שאתם קוראים... שאתם מגיבים !! ועוד תגובות כאלה יפות! אתם ממש מחממים לי את הלב כולכם...
באמת שאני לא כותב כדי להפגין כישרון כתיבה אני כותב את מה שיושב לי על הלב והמחשבות שרצות לי בראש פשוט מוריד אותם על הכתב.. אחר כך שאני קורא בעצמי את מה שכתבתי זה עוזר לי.
תודה על המחמאות - תודה רבה!
אני רוצה לשתף, היום ה-35 לנקיות היום. רוצה לשתף החל מאתמול...
עד עכשיו אני לא מצליח להבין איך עשיתי את זה .. ולמה עשיתי את זה ...
ישבתי מול המחשב בעבודה, משתעמם, תקוע במשימה שאני עובד עליה מחכה לראש צוות שיחזור מישיבות כדי לשבת איתו... והשיעמום מוביל אותי ישירות רק לדבר אחד. כך תמיד היה ..
נכנסתי ליוטיוב והתחלתי לצפות בבחורות שראיתי ביום ראשון במעידת הפורנו שהייתה לי...
אז נכון שביוטיוב זה "רך" יותר.. אבל זה שיגע לי את הצורה ממש.. במיוחד אחרי כל כך הרבה זמן של נקיות שבשבילי זה הזיה לגמרי..
נדבקתי למסך שעתיים.. לא יכלתי לזוז.. לא יכלתי לצאת מזה.. עד שמשכתי את עצמי החוצה מזה, לעשן סיגריה לעשות כמה טלפונים לשתות משהו, חזרתי למחשב וישר חזרתי לזה שוב כמו החולה נפש שאני...
בשלב מסויים סגרתי את המחשב, חסמתי את היוטיוב ל-4 שעות, וירדתי למטה במטרה לעלות על הקטנוע ולסוע לסיבוב שוטטות...
כשהגעתי למטה גיליתי שהקסדה של הקטנוע למעלה במשרד... התבאסתי.. מזל.. הרמתי טלפון לחבר שבי היקר.. היחידי שבד"כ מצליח להוציא אותי ממצבים קשים וקיצוניים...
החלטנו ביחד שאני חוזר לעבודה, ומתמקד בעבודה. ואם אני לא מצליח לעבוד אני נוסע הביתה לעזור לאישה. ושבכל אופן אם אני עוזב את העבודה אני מודיע לו.
הרגשתי טוב יותר. חזרתי לעבודה. הפעם המחשב חסום אין יוטיוב.
עבדתי באמת משהו כמו שעה שעה וחצי, עד שנתקעתי שוב ולא יכלתי להתקדם להיום...
ואז במקום לסוע הביתה, ובמקום להתקשר למישהו, התקנתי TELEGRAM במחשב... מצאתי פרצה...
ואני כל כך מצטער שמצאתי אותה כי עכשיו אין לי מושג איך אני חוסם את עצמי מלהוריד TELEGRAM...
צפיתי קצת בדברים אסורים. מחקתי את הטלגרם. סגרתי את המחשב. ויצאתי לסיבוב שוטטות.
הגעתי למקומות לא טובים... ממש לא טובים... לא הצלחתי להוציא את עצמי משם...
במזל חבר תכנית התקשר.. אמרתי לו שהמצב על הב'אחטי... שאני באמצע מקום מלא זימה ובנות בפריצות.. לא מצליח לצאת משם..
הוא אמר לי לבוא לקבוצה. לא הרגשתי שזה יעזור.. לא הרגשתי ששום דבר יעזור.. הרגשתי שרק בריחה לתא שירותים ושימוש יעזור אבל אני לא יכול להרשות את זה לעצמי כך שבעצם שום דבר לא יכול לעזור..
בסוף השתכנעתי איכשהו (תודה לאל) נסעתי לקבוצה, ישבנו אני, החבר, ועוד בחור 1. היה יבש לגמרי. רק חיכיתי שייגמר כדי לחזור לשם (במקום לסוע לשיעור תורה שיש אחרי הקבוצה תכננתי לסוע חזרה למקום השוטטות שלי) פתאום הצטרף עוד בחור, ועוד בחור, ופתאום נהיינו כבר 6... ופתאום הגיע בחור חדש... ופתאום זה שמעביר את המפגש אומר לי - נשמח אם תעביר לנו מסר של 10 דקות.
ואני כולי עם פרצוף המום... מסר? 10 דקות? אני?? על מה אני אדבר עכשיו 10 דקות??
והוא אומר לי בחצי צחוק חצי רצינות - אתה יכול גם רבע שעה אם ממש בא לך...
ופתאום זה היה נראה לי כמו הדבר הכי הגיוני בעולם... זה אימון בשבילי על מסר צעד ראשון שאני צריך להעביר בקרוב... אמרתי יאללה, נזרום, בלי כתב בלי שום דבר - מהראש. זרוק כל מה שיוצא לך. מיום שנבראת ועד היום 
והתחלתי לדבר, וסיפרתי על הכל, על הילדות, על איך התחילה האוננות, על ההתמכרות לפורנו, על ההמשך שההתדרות המשיכה למועדונים ומכוני מסאז'ים והכל.. החתונה, ההתחלה של ההימנעות והמלחמה, הנפילות הכואבות, הפחד מליפול שוב מלהגיע לזונות.. הרצון למות.. הכל.
בסוף אם היה לי עוד זמן מעבר ל15 דקות הייתי מנצל גם אותו... אבל היה מדהים. הרגשתי מדהים. וגם חברי הקבוצה כולם הגיבו בצורה מופלאה ואמרו שממש ממש נהנו מהמסר!!
צחקנו והייתה אווירה מדהימה.
מקבוצה הכי מעפנה שהלכתי אליה שהתחילה ב-3 אנשים ורק רצון להתחפף משם ולעוף להשתמש זאת הפכה להיות הקבוצה הכי טובה שאי פעם הייתה לי.
ואתם יודעים מה? אני אגיד לכם מה היה כאן...
שמעתי באחד המסרים לאחרונה שמישהו אומר - אתה תעשה את הצעדים, ותתן לנס לקרות אל תנסה להבין איך ולמה וכמה.
אז אתמול ראיתי את זה.
עשיתי את הצעדים, בלי להבין איך. והקב"ה שלח לי לטיפה. הרגשתי אותו מלטף אותי אתמול בערב. קיבלתי נשיקה מהקב"ה.
יצאתי משם באורות. עפתי הביתה ישר. ניצלתי ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו מליפול אתמול.
קמתי היום עם טונות של מחשבות זימה בראש, כל התפילת שחרית ממש התביישתי להתפלל מרוב מחשבות, התפללתי ממש קצרה והורדתי את התפילין מהראש המזוהם שלי. כל המחשבות של אתמול של הדברים שראיתי - הגיע זמן הפירעון שלהם ..
שוב לא ידעתי איך אני עובר את היום הזה. התחלתי לעשות את הפעולות בלי שמץ של אמונה שהן יעזרו לי. מתוך הבנה שאני סתם עכשיו מתקשר לאנשים וסתם מבלבל להם תשכל ובסוף מנתק איתם ונוסע חזרה לסיבוב שוטטות בדרך לעבודה. טלפון למלאך השומר שלי - שבי. איכשהו תמיד מצליח לעזור לי.
טבילה במקווה. מתחנן להשם שייקח את זה וייתן לי כוחות להתקדם מכל המזבלה והביוב שהכנסתי אתמול לתוכי. שיעזור לי לשפוך את זה. שיעזור לי לפחות לא לשפוך עוד מי שופכין לתוך הראש. שיעזור לי לסוע ישירות לעבודה בלי לעבור במקומות של תאווה ובלי לחפש בנות על המדרכות בדרך... מתפלל בלי אמונה בכלל שזה יעזור כי אני כן מתכוון לעשות בדיוק את זה.
ואלוקים מצידו עזר תודה לאל.
הצלחתי. נסעתי ישר לעבודה. קבוצה טלפונית בשעה 10 ורבע. מרגיש עכשיו הרבה יותר טוב.
יש תאווה, יש טונה של תאווה, אבל אני מוסר אותה לאלוקים ולא נותן לעצמי לחפש אותה.
מתפלל לאלוקים שיעזור לי להישאר נקי, רק היום. אמן
אוהב את כולכם. תודה.
