תודה רבה רבה על העידוד והחיזוק חברים!
סופו של דבר היום אתמול נגמר טוב.
אחרי השוטטות הזאתי התקשרתי לספונסר לדווח, הספונסר שאל מה קרה בימים האחרונים שעירער אותי או פגע בי..
ניסיתי לחשוב אבל לא הצלחתי לקשר את זה לאירוע כזה או אחר...
אחר כך המשכתי להרגיש רע, התקשרתי לחבר תכנית שנפל לאחרונה ונכנס לסריה של נפילות, הרגשתי נכון להתקשר דווקא אליו..
הוא ישר אמר לי שאם אני בכזאת התעוררות של תאווה כנראה שמשהו יוצא דופן קרה בימים האחרונים..
התחלתי לספר לו שיש איזה סיטואציה לא נעימה כל כך עם אחת שעובדת איתי בצוות.. אבל אני לא חושב שזה זה.. התחלתי לתאר לו את השתלשלות האירועים באריכו ופתאום קלטתי שזה ממש ממש זה! זה בדיוק זה!!
הגעתי בדיוק לנקודה שהציקה לי עד כדי כך שאיבדתי ריכוז חשק לא הצלחתי להתמקד בעבודה והתחלתי לברוח לתאווה בצורה כזאת!
אנסה לקצר, אני עזבתי את מקום העבודה הנוכחי שלי לפני כשנה וחצי כשהכל היה בלאגן שלם וכאוס והיה נראה שהמקום עומד להתפרק.
האנשים שנשארו כאן ייצבו את החברה והרימו אותה חזרה ואני חזרתי לעבודה כאן לפני כארבעה חודשים, עם הערכה מאוד גבוהה של המנהלים.
הייתי עובדת שאז הייתה חדשה, שכשחזרתי הרגשתי ממנה כעסים וטינות כלפיי. הרגשתי שהיא כועסת שנטשתי כשהיה חרא ונתתי להם להסתדר לבד ועכשיו חזרתי כשהם סידרו את הבלאגן והחברה שוב עלתה על דרך.
הרגשתי את זה ביחס מזלזל ממנה, בהערות ועקיצות שלה שנזרקות לעברי מידי פעם, בקרירות ממנה ומחברים טובים שלה שאיתי בצוות, מכך שכמעט אף פעם לא מזמינים אותי לאכול איתם. קישרתי את הכל אליה. שיערתי שהיא מלכלכת עליי בכל הזדמנות וגורמת לכולם להתרחק ממני.
ביום חמישי האחרון הציעו איזשהו תפקיד בחברה. תפקיד שאני בעברתי עשיתי בחברה קודמת שהייתי בה במשך 3 שנים. אף אחד לא כ"כ רצה את התפקיד הזה (זה הרבה אחריות, כאב ראש ובלי שום תוספת שכר) וזרקו שאולי אני אתנדב ואמרתי למה לא אם אף אחד לא רוצה אין לי בעיה.
דיברתי עם המנהל והוא אמר לי סבבה ונדבר על זה בימים הקרובים.
באותו לילה המנהל שולח אי מייל לכל הצוות מזל טוב לאותה חברת צוות שלי ששונאת אותי שהיא קיבלה את התפקיד.
התמלאיתי טינות וכעסים. גם כלפי המנהל (רבאק היום בבוקר דיברנו ככה אתה מודיע לי?!) וגם כלפיה! הייתי בטוח שהתפקיד בכלל לא עניין אותה.. ושהיא עשתה את זה דווקא כדי שהעיקר שאני חס ושלום לא אקבל אותו.
שיתפתי את זה וכתבתי על זה הגעתי למסקנה שרצונו ייעשה ושזה יותר טוב לי בתאכלס, וחשבתי שזה מאחוריי.
השבת כפי ששיתפתי הייתה גרועה ומלאה במחשבות תאווה ופנטזיות..
כך גם יום ראשון שני וגם אתמול עד שנשברתי וגלשתי כפי ששיתפתי כאן.
פתאום ראיתי את הקשר הישיר בין זה שזה מנהל אותי לבין התקופה הקשה הזאתי!
ביחד עם החבר בטלפוו הגעתי למסקנה שמנהלת אותי העובדה שאני מהיום הראשון שהגעתי לחברה ידעתי שאני צריך לשבת עם החברת צוות הזאתי לשיחה, להתנצל שיצא ככה שעזבתי כשכולם אכלו את הבלאגן שהיה וחזרתי אחרי שנגמר, וגם להסביר את הצד שלי שבעצם לא הייתה לי ברירה אלא לעזוב מסיבות אחרות בכלל. כדי ליישר איתה את ההדורים ולא להישאר בהרגשה חמוצה כזאת.
אבל דחיתי את זה.. דחיתי ודחיתי.. כי לא היה לי אומץ לעשות את השיחה הזאת. כי פחדתי מהתגובה שלה. כי לא יכלתי לוותר על האגו שלי. כי פחדתי שזה יחריף וייהפך לויכוח וסערה של ממש ולא רק ככה ברמיזות ועקיצות..
אבל המחלה שלי הביאה אותי למצב שאין לי כל ברירה אחרת. זה או להשתמש או לדבר איתה ולהוריד את זה מהלב שלי!
אזרתי אומץ אין לי מושג מאיפה וגם עם סיעתא דשמיא שהייתה שם שבדיוק כשבאתי לקרוא לה היא הייתה עם אנשים ואז עזבה אותם ובאה לכיווני - עטתי על המציאה, התפללתי לאלוקים שיעזור לי, שיהיה איתי כי אני נבוך לחלוטין ומבוייש ומפוחד.. שיעזור לי להגיד את הדברים הנכונים כי אני לא רוצה להשתמש ואם אני לא פותר את זה אני נופל חזרה למטה..
קראתי לה לשבת לדבר ודיברנו ויישרנו את כל ההדורים!
את האמת? הרוב המוחלט היה בראש שלי לגמרי. היא כן הודתה שהיה לה כעס כלפיי.. אבל מחלה לי ופתחנו דף חדש.
חצי שעה אחרי זה המנהל שלי פוגש אותי במסדרון ומבקש ממני סליחה שככה יצא ושפשוט היה לו מאוד חשוב שהיא תיקח את התפקיד הזה כי היא ותיקה כבר ולא מתקדמת כל כך בעבודה וכו'..
בכלל לא הסרטים שרצו לי בראש...
מסתבר שאני לא מרכז העולם חחח
אסירות תודה לאלוקים שעזר לי בצורה גלוייה, להשתחרר מהפחדים והדחיינות של משהו שהייתי צריך לעשות מזמן אבל לא היה לי את האומץ.
מתפלל לעוד יום שפוי מחובר נקי ומפוכח, לכם ולי.
אוהבים.
