תודה חברים..
אז ההסתכלויות של שישי שבת עולות לי ביוקר.
רוצה לשתף שאני במצב קשה.. קשה מאוד.
בדרך חזרה הביתה עליתי לקבוצה בזום, תוך כדי הקבוצה כיביתי את המצלמה ונכנסתי לסיבוב שוטטות בתחנה מרכזית שמה..
והרחוב נראה שחזר לפעולה.. היה הרבה דברים לא טובים לראות..
בערב כבר גלשתי באתרים לא טובים מפלאפון נוסף שיש לנו בבית ששכחתי בכלל מקיומו...
אישתי הוציאה אותו מהבוייידם בשביל הילדה הקטנה שתראה יובל המבולבל..
ואני משתמש בזה כדי לראות את יובלית המבולבלית..
אני כבר עם פלאקי פתוח נכון לשעה זו.. עוד לא גלשתי באתרים ולא שיחקתי במשחק האירוטי אבל אין לי ספק שזה יגיע היום אין לי שום נכונות לוותר או לעשות פעולות החלמה.
הראש שלי מספר לי שאני גם ככה מרגיש משומש מהתחת אז שכבר אשתמש באמת לא יהיה שום הבדל.
אני לא חושק באישתי מרוב שאני כל היום עסוק בפנטזיות ודמיונות על בחורות צעירות ויפות ועם גוף מושלם שלעולם לא יהיו שלי ושגם אם היו שלי הפנטזיות האלה מעולם לא היו מתגשמות כי החיים הם לא סרט פורנו..
סיטואציות מהעבר, זונות שהלכתי אליהן, בנות שהייתי איתן, בנות שראיתי אתמול ושלשום ושבוע שעבר הכל צץ לי בראש בפנטזיות אינסופיות של נגמרות ומביאות אותי לגירוי שרק בנס אני עוד לא מימשתי אותו.
פתחתי את הפלאקי ב9 בערב. המתנה של 8 שעות כך שהוא נפתח ב5 בבוקר. התעוררתי ב5 אפס אפס. האובססיה חזקה עד כדי כך שהיא מעירה אותי בבוקר כמו אריה..
לא הלכתי למחשב. ניסיתי לחזור לישון.
יותר משעה וחצי שכבתי במיטה מתגלגל מימין לשמאל משמאל לימין כמו שווארמה על האש והראש? מריץ סרטים שלא היו מביישים אף במאי פורנו מהמובחרים ביותר...
ואני קם ב8 בבוקר.. עם הרגשה מזופתת ביותר.. כמו אחרי שימוש ממש..
רואה איך אני הולך ליפול היום והראש שלי אומר לי שאני כבר בשלב מאוחר מידי ואי אפשר לעצור עכשיו.. וגם אם היה אפשר יש לך בכלל נכונות ורצון להפסיק? והתשובה היא לא...
אין לי רצון להפסיק.. מה שלא קרה בעבר..
אין לי רצון לשתף אף אחד וסביר להניח שאם יהיו שיחות היום אני אסנן אותם..
את הדלת היחידה שלי לאפשרות לצאת מזה אני סוגר במו ידיי...
איפה נעלם כל הכאב? הסבל? המתנות שקיבלתי בהחלמה?
למה אני לא רואה אותם? לא מרגיש אותם? איך אני בכזאת קלות מוכן לוותר עליהם?
כנראה שאני לא באמת צעדתי את התכנית.. פשוט עשיתי שריר ממש טוב שהחזיק קרוב ל9 חודשים אבל עם שריר אי אפשר לנצח את התאווה...
היא הביסה אותי. לחלוטין.
אין לי כוח אפילו לבקש מהשם עזרה.. פשוט לא מצליח. פשוט רוצה להתנתק מהכל ולהתחבר לתאווה. למה ששורף אותי ואוכל אותי חי מבפנים... אבסורד.
עדיין נקי.. רק להיום.. 263 ימים.
באמת שאני מאמין שכבר בערב המספר הזה ייעלם כלא היה..
מקווה שהנחיתה אח"כ תהיה רכה..
אוהבים אותכם ותודה שאתם איתי בדרך