תודה רבה חברים. תודה רבה רבה.

רוצה באמת להגיד אסירות תודה על הצעד הזה..

במהלך היום כמה פעמים קפץ הזיכרון מהמשחק והרעיון לשחק אבל אז נזכרתי שמחקתי את השמירה שלי והאובססיה נעלמה כלא הייתה.

העליתי את הזמן המתנה בפלאקי ל-יום אחד.

כך שגם האובססיה לפתוח את זה בלילה בשביל הבוקר נעלמה..
עכשיו אם ארצה להשתמש במחשב של העבודה אצטרך לחכות 24 שעות.

אם גם זה לא יספיק בעתיד אעלה ליומיים וכן הלאה..

מתוך כניעה. מתוך חוסר אונים. לא מתוך מלחמה..

מרגיש שאני סותם חורים וכל הזמן צצים חורים חדשים..
אבל רוצה להזכיר לעצמי שפעם המלחמה הייתה אחרת לגמרי..
המלחמה הייתה על דברים אחרים לגמרי ועל הרגע.. מעכשיו לעכשיו..

עכשיו המלחמה הפכה להיות בלילה האם לפתוח למחר.. ועל משחקי מחשב מצויירים ולא על דברים אחרים...

אז אולי אפשר קצת להתעודד מזה שיש התקדמות בכל זאת..

אני חייב לאזור אומץ ולהגיד לאישתי לסגור את הפלאפון הנוסף עם סיסמא, ולהחליף סיסמא בפלאפון שלה...

קשה לי מאוד לוותר על זה כי אני רוצה שתהיה לי גישה לפלאפון שלה מתוך חטטנות.. וגם כשלפעמים כן בא לי לראות כל מיני דברים לא מזיקים.. אבל ההפסד הרבה יותר גדול מהרווח ואני חייב לוותר גם על זה..

תיכף יש קבוצה ב9.. קבוצת "הגענו הביתה" של ימי שלישי.. היא הייתה אמורה להיות במפגש חי אבל בסוף בוטל בגלל החלטת הריג'ן וזה עבר לזום.. 
כל כך התרגשתי היום ששמעתי שיש קבוצה סוף סוף..
לא נורא.. נצטרך להתאפק עוד כמה ימים..

אסירות תודה על יום שעבר טוב. הרבה עבודה ועשייה. הרבה עזרה בבית. מעט מאוד מחשבות תאווה..

אלוקים עשה לי נס על נס על נס.. ברציפות..

תודה לאלוקים אוהב שעזר לי לעבור את המשבר הזה.. פשוט לקח לי את המושכות מהידיים וניווט אותי למקום מבטחים במקום הסלעים שאני כיוונתי אליהם...

בשונה מהפעמים האחרונות שתמיד זה היה נס גלוי אבל תמיד הייתה איזה פעולה קטנה שלי של ויתור של כניעה של הרמת טלפון.. משהו.. היה רצון לוותר וחוסר יכולת והקב"ה נתן את היכולת..
אתמול? לא היה אפילו רצון לוותר.. ושום פעולה..
והקב"ה עשה את הכל במאה אחוז מבלי שאני אזיז אצבע פשוט הציל אותי...

אסירות תודה לאלוקים אוהב שעשה לי את הנס הזה..

זה רק מראה כמה אני באמת מתכוון למשפט שאני אומר כמעט כל בוקר "נקי בחסדי השם, בנס גמור, לא מכוחי, כל יום ויום, במשך xyz ימים.."

אוהב אתכם וצריך אותכם ותודה שאתם איתי בדרך.

וואו מדהים אחי!!
אחד השיתופים שהכי נהנתי לקרוא בשבועות האחרונים שימחת אותי מאד ונתת הרבה תקווה..
מאחל לך שהקדוש ברוך הוא יתן לך את האומץ לעשות את כל הפעולות שיעזרו לך להרחיק את התאווה מחייך לאט לאט בקצב שלך..
אוהב ומעריך!!

כל הכבוד אחי !

מאחל לך חיים של נסים ובלי מעידות.

כל הכבוד על כל פעולות הוויתור שאתה עושה ביומיום.

אוהב אותך !

השיתוף היומי...

היום ה-266

לא היה לי חשק היום לכלום.. הגעתי לעבודה ומהרגע הראשון כמעט כל היום שיחקתי בפוקר בפייסבוק..

ההתמכרות של המשחקי מחשב חוזרת לחיי... וחבל...

וזה ביעס אותי. לגמרי. וכשיצאתי הביתה הייתי מאוד מבואס.. שלא עבדתי היום.. שלא עשיתי כלום. שלא התקדמתי. שגזלתי את.מקופ העבודה שלי. ושיצרתי לעצמי לחץ במשימות שלי שאצטרך עכשיו להזדרז מאוד לסיים אותם בימים הבאים.. 

התנחמתי כל הזמן שלפחות זה לא תאווה...
אבל ההרגשה הרעה הזאתי פשוט הביאה איתה רצון לברוח לתאווה שלא הצלחתי לוותר עליו ונסעתי לשוטט בדרך הביתה.. באיזורים הרגילים...

כמובן שזה הצית את האובססיה..

הגעתי הביתה ואחזתי בפלאפון הפתוח שבבית ועמדתי להיכנס לאתרים.. בסוף ויתרתי..

יש לנו פה שכנים שמארחים חברים במרפסת שצמודה ממש ממול למרפסת שלנו מרחק 2 מטרים ויש שם בחורה מושא תאווה עבורי שקשה לי להפסיק להסתכל לשם כל הזמן...

מתפלל לאלוקים לשפיות ולוותר על המבטים מהמרפסת..

ולוותר על שימוש בפלאפון של אישתי..

לסיים את היום הזה נקי עם שוטטות של 15 דקות כשבקושי ראיתי משהו...

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך

סליחה על הדליי אבל כל הכבוד על הויתור אחי!

היום ה-269
מחר אמור לחגוג 9 חודשים של נקיות... אם לא יהיה איזשהו משהו בלתי צפוי...
כמה סימלי שדווקא בל"ג בעומר יוצא לי לחגוג "לידה" אחרי 9 חודשים מפרכים.. 

אז זהו.. שאני דווקא בתקופה מאוד מאוד לא טובה..

החיבור הרוחני שלי עם אלוקים ממש רופף.. אני בקושי מתפלל.. בקושי צועד את התכנית.. הכל בכוח ובצורה גסה מידי ומועטת מידי..

התחלתי לשחק שוב פוקר במחשב בפייסבוק וזה שואב לי המון זמן אני יודע שזה ברמה של התמכרות (כבר כמה פעמים שהתמכרתי לזה ואז בזבזתי את כל הצ'יפים כדי שלא ארצה לשחק עוד והנה שוב חוזר לזה..) וזה ממש ממש מוריד אותי...

דיברתי על זה עם הספונסר היום וסיכמנו שאני משחק רק לפרקים של חצי שעה בין עבודה ושאני פותח מעגלים לפני ואחרי.

עשיתי את זה וזה באמת עבד ושיחקתי רק 3 פעמים כל פעם חצי שעה, ובשאר הזמן עבדתי והתקדמתי במשימה ואפילו קיבלתי בשורה משמחת היום מהבוס שקיבלתי אופציות בחברה...

אבל משום מה זה לא עודד אותי ולא נכנסתי למצברוח טוב.. להיפך.. המשכתי להישאב למטה לתוך דיכאון ובדידות והרגשה מבעסת לגמרי..

אין לי מושג אפילו למה..

אני חושב שזה בגלל שחסר לי החיבור הרוחני לאלוקים.. הפ
התפילות השיעורי תורה..

אני צריך אותם גם כן ביחד עם התכנית והצעדים וההחלמה אבל לא מצליח להביא את עצמי לשם...

נכנס לדיכאון ולבדידות כזאתי ולהרגשה שאני כישלון והשיצר הרע עושה ממני מטעמים... 

בשבת הלכתי להתפלל בבוקר בבית הכנסת בחצר וכשהגעתי השער היה נעול, וכולם הסתכלו עליי מבפנים ואף אחד לא פתח לי ועד שמישהו קם לפתוח הגבאי אמר "לא זהו די אנחנו יותר מידי אנשים" וככה עזבו אותי בחוץ, בגשם.. לבד.. 
לא יכול לתאר את הבושה והעצב שהרגשתי.. מה גם שאני כבר חודשיים לא קם לתפילה בשבת בבוקר ועד שסוף סוף הצלחתי להתגבר על היצר ולקום על הרגליים וללכת לבית הכנסת קיבלתי כזאת השפלה...

יש לי טינות על כל המתפללים שם ה"חברים" שלי ועל הגבאי.. אף אחד לא קם להגנתי.. אף אחד לא קם להגיד לו תשמע יורד גשם והבנאדם עומד בחוץ קצת אנושיות...

עמדתי ככה כמה דקות ואז מישהו בא ואמר לי שממול יש מניין שמתחיל ממש עכשיו.. הלכתי לשם ותאמת שמעז יצא מתוק גם התפללתי את כל התפילה מההתחלה וגם היה מניין הרבה יותר תוסס מהמניין שלי.. אז אסירות תודה לאלוקים שגילגל את זה ככה אבל אני צריך להשתחרר מהטינות שיש לי כלפי כל המתפללים בבית הכנסת...

אוהב אתכם ותודה שאתם איתי בדרך

היום ה-270.

9 חודשים.

אסירות תודה לאלוקים אוהב שעשה לי נס אחרי נס במשך 270 ימים.
270 ניסים גלויים שהקב"ה עושה איתי. הרבה מעבר למה שאני יכול לבד (אם בכלל)

עדיין עובר תקופה לא קלה.. עדיין היום יום שלי מלא בהרבה מעידות.. מבטים.. פנטזיות.. דמיונות.. שיטוטים.. כניסה לאתרים..

מתפלל לאלוקים שיעזור לי שיקרב אותי אליו. שאיצמד לתכנית ולצעדים. שאתפלל יותר. שאלמד תורה יותר.

שאסור מרע ואעשה טוב. צריך את השניים גם יחד..

מתפלל לעבור את מחר..

אוהבים

תודה על השיתוף!
אוהבים
מאחל לך שלווה 

היום ה-273

אסירות תודה על עוד יום נקי.

עבדתי היום התקדמתי במשימות ועצרתי להפסקות לשחק תוך כדי שאני פותח מעגלים ומגביל את זמן המשחק.

אחה"צ ראיתי מראה מאוד סוריאליסטי.. שליחה על אופניים מדהימה שלבושה מאוד חשוף.. משהו מאוד לא ברור.. וזה הצית אותי.. מיד אחריה ראיתי בחורה שהולכת למכון כושר (שנפתח) שמתחת למשרדים שלנו.. ועוד יותר הצית אותי..

לא פתחתי את המחשב של העבודה וגם אחרי העבודה עליתי לקבוצה עם מסר של חבר מאוד ותיק והצלחתי לוותר על שוטטות ולנסוע ישר הביתה, בערב כבר לקחתי את הפלאפון הנוסף של הבית ושמתי בכיס במטרה להיכנס שוב לאתרים לא טובים.. בסוף ויתרתי והחזרתי אותו ושוב לקראת הכניסה למיטה (ממש לפני רגעים אלו) נשברתי ולקחתי אותו ונכנסתי לאתרים לא טובים..

זה כבר נהייה אצלי דבר שבשגרה ואני לא מצליח לוותר כמעט.. או סיבוב שוטטות בדרך מהעבודה הביתה או בערב בפלאפון הזה או שניהם גם יחד.. 

מתפלל לחזור לשפיות ולפעולות שמצילות אותי..

התקשרתי לחברים מספר פעמים היום וגם לספונסר סוף סוף לדווח אחרי כמה ימים של נתק.. 
לא כתבתי היום.. ולא עשיתי את ההוראה של הספונסר.. וחבל.. מאמין שזה כן היה עוזר לי לוותר לפחות על הכניסה בלילה...
אבל זה מתחיל כבר להרגיש כמו דבר שבשגרה ואסור לי לתת לי להיות ככה...

מתפלל לשפיות. לנכונות ורצון ויכולת לוותר.

אוהב אתכם ותודה שאתם איתי בדרך

אוהב אותך אחי !

מזדהה איתך !

כל הכבוד על כל הוויתורים שעשית !

מתפלל שתצליח לוותר על הטלפון הזה, ויהיה לך את הנכונות לבקש מאשתך שהיא תשים קוד. אני מאמין שזה יעזור לך הרבה לא להדליק את האובססיות.

בהצלחה אחי היקר !

היום ה-274

אסירות תודה על עוד צעד של החלמה. קמתי בבוקר עם הרגשה אחרת.

לקחתי את הילדים לגן, התעוררה התאווה אבל מיד עשיתי מלא שיחות לחברים כמו שהייתי עושה פעם. כדי להתחבר וכדי לוותר.

הגעתי הביתה ופגשתי למטה שכן שמתפלל איתי בבית הכנסת שביקש סליחה על משהו לא יפה שעשה לי שבוע שעבר בתפילה. דיבר אליי לא יפה ובזלזול על איזשהו ויכוח הלכתי שהיה לנו..
פתאום עמד וביקש סליחה.. הייתי בהלם.

עליתי הביתה וביקשתי מאישתי לשים סיסמא על המכשיר הפרוץ הנוסף שיש לנו בבית. שלגמתי ממנו בלי הפסקה בשבועות האחרונים...

אז זהו.. סגרתי עוד בקבוק בע"ה. כי אני חסר אונים מול זה, הפלאקי במחשב של העבודה על 24 שעות וזה דיי הוריד את האובססיה שמה..
נשאר רק הפלאפון של אישתי האישי שאני יודע את הסיסמא אליו.. אבל זה פחות נוח להשתמש בו כי הוא רוב הזמן אצלה והיא גם עלולה לתפוס אותי אם אני איתו בשירותים פתאום זה לא נראה טוב.. והבושה מזה דיי מורידה את הרצון להשתמש בו..
אבל אם אני אראה שגם את זה אני עובר אני בלי נדר גם אבקש ממנה להחליף סיסמא.

אוהבים אותכם ותודה לקב"ה שעזר לי לעשות את הפעולות הנכונות ולכם שנתתם לי את העצות הנכונות.

איזה שיתופים אמיצים.
תודה

מתרפא
תודה רבה על השיתופים שלך, אין כמו לפתוח את הלב בכנות ולשתף אותנו המכורים בסיבות שמביאות אותנו לשימושים.
בגיל 22, באחד הימים, העירה אותי אמי לפנות בוקר בבהלה.
אמרה לי שאבא שלי לא רוצה לקום מהמיטה. ניגשתי לאבא שלי ושאלתי אותו מה קרה?
הוא אמר לי - לא יודע.
אמי פרצה בבכי וסיפרה לי שהוא נפצע במלחמת יום הכיפורים והיה הלום קרב. היום הכל חזר לו והוא התמוטט. היא הוסיפה שאין לה כח להתמודד עם זה שוב ושאני צריך לקחת הכל על עצמי ולטפל בו ובמשפחה מייד.
מאז אני בכוננות מתמדת, מחכה למכה הבאה שתבוא, שיעירו אותי באמצע הלילה עם בעיה גדולה.
בגלל שזה בלתי נסבל, הראש מחפש הקלה, והיא באה בדמות פנטזיות ושימושים בתאווה.
מי ייתן ואזכה לשחרור בעזרתו של כח עליון

וואו. אוהבים!

כמה עוצמות ניסן.

אוהבים
תודה