תודה רבה חברים מכל הלב !
שמח מאוד לראות שאתה עם 29 יום אבי ! מאוד מאוד שמח !
לצערי זה לא הולך ונהייה קל יותר 
היום ה-71 לניקיון (70 לפי האתר)
אמשיך מאתמול, בסופו של דבר ויתרתי וסגרתי את האינטרנט כמו שאמרתי, אבל אח"כ לקראת שעה 5 נשברתי טוטאלית... ונסעתי לסיבובים של שוטטות....
הסתכלתי והסתכלתי ולגמתי ולגמתי ונטרפה דעתי....
נסעתי משם ישר לקבוצה, היה לי מאוד חלש בקבוצה, לא התחברתי, לא הצלחתי להתחבר, לא הצלחתי להתרגש ולא הצלחתי לצאת מהקריז... נסעתי לשיעור תורה שהתברר לי כשהגעתי שהוא התבטל בגלל בין הזמנים מה שהשאיר לי שעה שלמה פנוייה ללכת ולשוטט עוד ....
זה תוקף אותי בכל הכוח ואני חסר אונים לחלוטין... זה המשיך לתקוף גם כשחזרתי הביתה, הלכתי לישון עם זה בלילה וקמתי עם זה בבוקר...
עד הרגע שסגרתי את העיניים כשנרדמתי ומהרגע שפתחתי אותם כשהתעוררתי, עוד לפני שאני קם מהמיטה ועוד לפני שאמרתי "מודה אני" כבר הסרטים חזרו לרוץ בראש...
איך אני משתמש היום, איזה פעולות תאווה אני יכול והולך לעשות מבלי להשתמש..
לא שולט בעיניים שלי בכלל... לא מצליח לעשות פעולות של ויתור.. לא מצליח לעשות פעולות החלמה, לא מצליח להתחבר... נשאר מרוחק ומנותק... מתחיל להעלים דברים ולא לשתף אותם עם אחרים, לשמור אותם בסוד, בחושך, רק לעצמי..
כל היום המוח רק מתעסק בלתכנן איך אני צופה ובמה, איפה לשוטט, לאן ללכת, ממש יושב ומתכנן את הנפילה הבאה לפרטי פרטים, מתי היא תקרה, איך.. מה אעשה ואיך אעשה...
וכמובן שהמעידות מגיעות בזו אחר זו.
שעות שאני מבלה בצפייה בסרטונים אירוטיים מהבוקר, משוטט ברחובות ומקומות הומי פריצות לוגם מכל הבא ליד... שוב .. ושוב.. ושוב.
מרגיש חלש וחסר אונים, חסר עמוד שדרה, פחדן, מוג לב, רואה את הנפילה באופק... מרים דגל אדום.. למי? לעצמי?.. אני יודע שאני אשב ואכתוב על הימים האלה כשאפול כי מהשלב הזה כבר ידעתי שזה יגיע... אלא אם כן יקרה נס...
לא מצליח להתפלל.. לא רוצה להתפלל...
מתחנן לאלוקים שיעזור לי מול זה, שייקח את זה ממני, רק להיום... שבסופו של יום אניח את הראש על הכרית בלילה ואדע שאני נשארתי נקי... רק להיום.. אמן
הלכתי בבוקר להתפלל למרות שממש ממש לא היה בא לי.. רציתי לחכות שאישתי תצא לשים את הילדים בגן ואז להיכנס למחשב ולגלוש לכל אתר שעולה על רוחי לנצל את השעה הזאת.. אבל הכרחתי את עצמי ללכת להתפלל ...
קפץ לי משפט שפעם חבר אמר לי, שחז"ל אמרו שיש תקופות אהבה ותקופות שנאה, ושאנחנו צריכים גם בתקופות השנאה להשתדל להמשיך עם הפעולות היומיומיות שאנחנו עושים בתקופת האהבה.. אז רציתי לאמץ את זה והלכתי לתפילה בכוח.
בתפילת עמידה בשומע תפילה שלא כמו תמיד לא התחננתי להשם או בכיתי, הרמתי מבט לשמיים ואמרתי בטון רציני ולא מתחנחן ולא מתבכיין, אבא, תשמע, אין לי סיכוי היום. אין לי סיכוי באף יום אבל במיוחד היום אין לי סיכוי. אני אפילו לא מצליח להתפלל כמו שצריך. זה בידיים שלך אבא. אם אתה לא מחזיק אותי היום לא ליפול אני נופל. זה הכל.
וזה עזר להפתעתי.. האובססיה נרגעה פתאום, המשך התפילה היה מקסים. חזרתי הביתה יצאתי לעבודה התקשרתי לחבר תכנית לפתוח מעגל שאני לא משוטט אלא נוסע ישר לעבודה ותוך כדי הנסיעה לעבודה כשהחבר איתי על הקו ואני משתף אותו בכל מה שכתבתי עד עכשיו ראיתי פתאום מישהי, מושא תאווה מאוד מאוד גדול שלי הולכת על המדרכה לצד הכביש וזהו.. מסך שחור ירד עליי... התחלתי לגמגם לו בטלפון, נקטע לי כל חוט המחשבה.. לא יכלתי לעשות כלום מלבד לעצור בצד ולהסתכל עליה ולסוע אחריה וללכת אחריה וללגום אותה כל סנטימטר מהגוף שלה. איבדתי את זה לגמרי.
משם טסתי לעבודה, לשלוש שעות של גלישה בסרטים אירוטיים... לא יודע איך עוד לא השתמשתי... אני משומש פצצות... ירדתי למטה, הרמתי טלפון לספונסר אמרתי לו שאני בקטסטרופה טוטאלית באיבוד שליטה לחלוטין שאני עומד להשתמש כל רגע...
עצם הפריקה הזאת קצת עזרה לי, והוא נתן לי כמה פעולות לבצע שהחלטתי שאני עושה.
לא הספקתי והתקשר אליי חבר תכנית מאוד קרוב, פרקתי לו את כל מה שעל הלב שלי. הוא הסביר שגם הוא באותו מצב בדיוק ולכן הוא התקשר.
דיברנו יותר מחצי שעה בטלפון.
עשינו משהו חדש שלא עשיתי לפני כן עם חברים (שכלל תיאור בפרטי פרטים של מושא התאווה שראיתי וכדומה) פרקתי מהלב את הכל כולל הכל. את כל מה שראיתי את מה שמדליק אותי ומה מדליק אותי ומה ראיתי ואיך ראיתי ומתי ומה הפנטזיה שלי אומרת לי.
הרגשתי נבוך והיה לי קשה אבל עשיתי את זה. תודה לאלוקים ששלח לי אותו שהוא אמר לי לעשות את זה ושהוא מוכן לשמוע ושזה בסדר מבחינתו.
פרקתי את הכל לפרטי פרטים כמו שבחיים לא פרקתי, ותודה לאל זה עזר לי.
עכשיו אני מתמקד בלהמשיך את היום הזה בלי פעולות תאווה. להישאר נקי עד הלילה. רק להיום.
ולהתמקד באמת בצעד הראשון לא כסתם כתיבה מטופשת... אלא באמת להבין, שלי אין שליטה על החיים שלי. הבחורה הזאת שראיתי, שפילפה אותי על כל השכל, זה אני זה המחלה שלי וזה בסדר אני צריך לקבל את זה. לא צריך להילחם בזה. צריך רק לעשות את הפעולות של התכנית ולהתחבר לאלוקים. איך? לא יודע עדיין, אבל כמו שהוא אמר, אני חדש בתכנית, אז אני לומד. ואלמד.
עם קצת אופטימיות, מסיים כמה שעות קשות מאוד עכשיו מול המחשב.
חסמתי חזרה את כל האתרים האלה כך שגם אם ארצה שוב אצטרך לחכות שוב 4 שעות..
אני מתפלל לאלוקים שיעזור לי וייתן לי כוחות לא לחזור ולשוטט למטה או ברחובות היום בכלל. אמן
תודה לכם אוהב את כולכם.
