וואו פוסט מרגש ממוצ'ש, 

'ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם' 

המילים האלו של ירמיהו הדהדו אצלי תוך קריאת הפוסט שלך,

אני יודע שאתה לא אוהב 'הגדרות גדולות' ומעדיף 'רק להיום' ואתה צודק, אבל לפעמים אני כל כך מתרגש ממך,

מהמקום שבו באת ולאן שהלכת והנה 'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'

פירש פעם הרבי מקוצק למה אינם יכולים לעמוד עם בעלי התשובה?

וענה בגלל שהם 'צדיקים גמורים' הם מרגישים שכבר גמרו משהו, הגיעו למקום מסוים וזהו יכולים לנוח,

הבעל תשובה תמיד מסתכל בחשש לעבר ובתקווה לעתיד אבל לא מרגיש 'זהו אני גמור גמרתי את העבודה' ולכן הוא הרבה יותר גבוה,

אתה מחזק אותי 

אולי יום אחד אני היחסן החשוב אהיה 'בעל תשובה' כמוך.

הלוואי!

 

עשר שמעון כתב on 14 יוני 2020 08:41:


וואו...

וואו.

יש מקום.. שבו המילים פשוט נגמרות...
כבר לא יודע מה להגיד ואיך להגיב.. כדי לבטא את מה שמתחולל לי בפנים..
לא חושב שאפשר...

גם שיחה בבוקר עם חבר אהוב מכאן.. והדברים שהוא אמר לי עליי.. כמה התפיסה שלי של עצמי רחוקה מהמציאות.. רחוקה מהתפיסה של אחרים כלפיי.. ובע"ה רחוקה (אני מקווה) מהתפיסה של הקב"ה כלפיי..
וגם מה שכתבת לי כאן... המשפט האחרון...

"אולי יום אחד אני היחסן החשוב אהיה 'בעל תשובה' כמוך" ...

זה לא משהו שחשבתי שאי פעם מישהו בפלנטה הזאת יגיד לי.. גם אף פעם לא ראיתי את עצמי ככזה בכלל..

להגיד לך תודה זה לא מספיק... לא מספיק כדי לבטא כמה זה נותן לי.. כמה זה מרגש אותי ומשמח אותי וגורם לי לרצות לבכות בו זמנית..

אני רוצה לכתוב לך כל כך הרבה אבל פשוט כלום לא יוצא.. לא מצליח להוציא..


החיים שלי תמיד היו מלאים בסבל.. סבלתי בתור ילד סבלתי בתור נער מתבגר וגם בתור מבוגר.. לאו דווקא בגלל הדברים שקרו מסביב או שקרו לי (ברוך השם דווקא הקב"ה סידר לי חיים דיי קלים על הנייר..) אבל דווקא בגלל הנפש שלי.. איך שהתייחסתי לדברים.. הפגמי אופי שלי...
אז תמיד סבלתי..

ויש נקודות כאלה.. כמו הנקודה הזאת.. ההודעה הזאת שלך..
השיחה עם החבר ההוא בטלפון..
הודעה פרטית שאני מקבל כאן מחבר באתר או בסמס מאיזה חבר תכנית...

שפשוט גורמים לי לאושר.. אושר אמיתי.. הרגשת הייעוד שלי.. חיבוק\נשיקה מהקב"ה להרגיע אותי.. "אתה לחוץ יותר מידי בני, אתה מתקדם בסדר גמור ואני מרוצה ממך"..
לא שהעבודה הסתיימה ח"ו.. לא שהחלמתי .. לא שאני צדיק.. חלילה..
אבל להרגיש שאני נמצא במסלול שבו הקב"ה רוצה שאני אהיה.. בדיוק בנקודה הזאת. 
להרגיש שלם. שלם עם עצמי. שלם עם המצב. שלם עם מה שיש לי ועם מה שאין לי. עם מה שאני עושה ועם מה שלא עושה..
פשוט להרגיש שלם...
ולו רק לרגע קטן..

זה משהו שאף פעם לא היה לי..
כמעט אף פעם..

וזה מה שאתה נותן לי.. רבי שמעון היקר.. בהודעה הזאת.

אז תודה! ואוהבים.

"ועבדי המתרפא, עקב אשר הייתה רוח אחרת עמו, וימלא אחריי
והבאתיו אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיו וזרעו יירשנה"

פסק הרמב"ם הלכה למעשה בהלכות תשובה
וזה לשונו:

"אמש היה זה שנאוי לפני המקום,
משקץ ומרוחק ותועבה,
והיום הוא,
אהוב ונחמד, קרוב וידיד"

(רמב"ם, הלכות תשובה, פ"ו הלכה ו')

היום!!!
אהוב!!!
נחמד!!!
קרוב!!!!!!!!!
ידיד!!!!!!!!!!!!!!!!
היום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מאד מחזק אותי לקרוא שיש רגעים של אושר בתהליך ההחלמה.
תודה רבה על השיתוף ובהצלחה רבה בהמשך הדרך

תודה רבה חברים. תודה רבה. לכל אחד ואחד. כל קורא וכל מגיב. תודה.

היום ה-304. ספירה משנית 31 יום ללא שוטטויות אתרים.

אסירות תודה על תקופה טובה שנמשכת..
לא ברור מאליו ולא מובן בכלל..
איפה הייתי רק לפני 31 ימים.. ואיפה אני היום ואיפה ההרגשה היום..

הגעתי לסוג של שיא.. בתכנית בהרגשה בהתקדמות..
וגם ברצף הספירה המשנית לדעתי.. וכמובן שיא של נקיות שממשיך להישבר כל יום מלפני 275 יום ועד היום..

מרגיש שאני בשיאה של התעוררות רוחנית.. כפי שכתוב בצעד 12 של התכנית.. על אף שלא הגעתי עדיין לצעד הזה, הספונסר הסביר לי שבעצם אני כל הזמן עושה את כל 12 הצעדים בלי לשים לב גם אם אני לא ממוקד בצעד מסויים באופן ספציפי לא אומר שאני לא עושה אותו..

אני חייב להודות שההשקעה והנתינה וההתעסקות בחברים חדשים היא זאת שמביאה אותי לשיאים האלה.. לפריחה הזאת.. להתעוררות הזאת..
שזה בדיוק כמו שהתכנית אומרת ושאמרו לי כ"כ הרבה פעמים..
אבל לא הבנתי עד כמה..

אני יודע שאני בשיא, ושאחריו יש שפל..
אני כבר מכיר את המחלה שלי מצויין... כל צעד וצעד שלה..
אני יודע שהיא אורבת.. מחכה להזדמנות להפתיע ולהסתער עליי.
משתדל להיות מוכן כל הזמן.. עם רגליים יציבות על הקרקע.. מחובר..
אבל כמובן זה לא תלוי בי בכלל..

היום הלכתי לקבוצה בת"א, שחזרה להיפגש חלקית במתכונת מצומצמת.

הדרך לשם ומשם הייתה קשה.. כאילו שכחתי מה קורה ברחובות.. וכאילו בבת אחת הפתיעו אותי כל הבנות הכי חשופות שיש.. מבלי שהייתי מוכן..

לגמתי מעט, וויתרתי הרבה.. אבל הלגימות האלה עושות את שלהן..

חזרתי הביתה עצבני וקצר רוח וחיפשתי את ההזדמנות הראשונה לריב עם אישתי..

אסירות תודה שזה לא התפתח.. שיחקתי עם הילדים קצת השכבתי אותם לישון ונרגעתי..

אבל ככה זה.. רואה בחוץ דברים לא טובים מגיע הביתה רב עם האישה. כך היה תמיד..

קיבלתי תזכורת שאני חסר אונים מול התאווה. גם בתקופה טובה.

לא רוצה לחשוב אפילו מה היה עליי אם הייתי בתקופה לא טובה..

מתפלל לאלוקים לשחרור מהתאווה רק להיום. לוותר על מחשבות ופנטזיות. לוותר. ולשחרר.
לשחרר מכל מה שראיתי.

אוהב אותכם ותודה שאתם איתי בדרך!

אוהבים !!

חייב להתקשר אילך מחר שתסביר לי מה זה החוויה הרוחנית הזאת אצלך !!

אוהב אותך מאד !!

אל תדאג... התקדמות ולא שלימות !!!

מתרפא יקר,
השלמתי הודעות מכמה ימים, אתה מאוד משמח אותי, אין דברים יותר משמחים ממקרים כמוך!!

תיראה בחוץ רואים ושומעים על אנשים שחוזרים בתשובה, אבל אף פעם אי אפשר לדעת אם אכן הם עושים תשובה אמיתית ופנימית(במקרה הטוב הרבה פעמים אפשר לדעת שזה תשובה חיצונית בלבד)
אבל אצךף אני מרגיש שאני מכיר אותך ואני גם רואה שאתה אכן עושה תשובה יום יום, שעה שעה, אתה עובד על המידות ומזדכך, אתה משקיע כוחות גדולים בעבודת ה', ובעיקר ב'יסוד' של עבודת ה' ושל החיים בכלל.. מאחל לך הרבה הצלחה ושתזכור תמיד שכל מה שיש לך הכל מתנה מאבא שלך שהחליט לתת לך רצון וכוחות ואז לצ'פר אותך בשכר על הפעולות

וואו!

אני כבר הרגשתי כל כך רע אתמול עם כל המחמאות שקיבלתי כאן ובטלפון מחבר יקר.. ואז אתה בא עם הדבר הזה..

אתה פשוט רוצה לרסק אותי לגמרי אה?!?!?

חחחחח

אוהבים!!! תודה על המילים היפות... יפות זה לא מילה.. המחממות המרגשות והמוגזמות בהחלט חחחח

אוהב אותך אחי ושמח לעזור!

מדהים שאתמול בשיחה עם החבר השני הוא דווקא השווה אותי לכלב בן יפונה ואת דווקא מוצא את ההשואה ליהושע..

איפה אני ואיפה הם!!! חחחחח

זה ממש מוזר אבל אני לא יודע לקבל מחמאות.. לא יודע לחיות איתם.. לא יודע באמת להנות מהם אני כאילו עדיין בסטייט אוף מיינד שאני לא ראוי למחמאות בכלל..

גם מפחד שזה מציף לי גאווה.. בקיצור אני מקבל מחמאות ומתחיל להרגיש לא בסדר עם עצמי...

אולי זה גם נובע מפגם אופי..

רוצה לשתף שהיום קצת יותר קשה לי, יש ירידה קלה במצברוח ועייפות, חוסר סבלנות לאישה כל רגע מפתח איתה ריבים וויכוחים..
ופתאום הראש זורק רעיונות של לברוח לתאווה.. כאילו שוכח לגמרי מי אני מה אני איפה אני נמצא..

מתפלל לאלוקים לשפיות ולנכונות לוותר, רק להיום.

אוהב אותכם ותודה רבה על המילים החמות! קשה להישאר אדיש לזה.. אבל באמת מנסה לא להתרגש יותר מידי ושלא יעלה לי לראש...

אוהבים

היום ה-306.
ספירה משנית 33 ימים ללא שוטטויות או כניסה לאתרים.

רוצה לשתף שבאמת אסירות תודה תקופה ארוכה של כמעט איזה חודש שההתמודדות הפכה להיות עניין באמת שבשגרה ופעולות מניעה ופעולות תחזוקה ופעולות חירום בעת ראייה קשה וכו' וזה באמת תיקתק כמו שעון וכמו שעון שוויצרי.
הייתה לי באמת נחת מסויימת אני לא יכול להגיד שהיה קל לי, ח"ו.. היה קשה וכל ויתור היה קשה לוותר וכו' אבל הצלחתי לעשות אותו.

אני מרגיש כבר כמה ימים במין גל כזה של תאווה שעולה לאט לאט. וחלק מהיום אני מרגיש בדיכאון ועצבות וחוסר חשק וכוח ולאט לאט החלק הזה ביום מתרבה ומתרבה.

ראיתי המון מושאי תאווה בחודש האחרון וחלקם מושאי תאווה מאוד גדולים וקשים עבורי ועדיין הצלחתי לוותר או גם אם לא ממש לוותר עשיתי פעולות והן לא השאירו רושם. היום ראיתי מישהי מתחת לבניין רגע לפני שהגעתי הביתה מהגנים והיא נחרטה לי בלב והותירה רושם וסחפה את המחשבות שלי ישר לכיוון התאווה ולחפש עוד בנות עם מבנה גוף כמו שלה ולבוש כמו שלה במחשב באינטרנט או ברחוב.. מתוך רצון להתאוות ולהרגיש את ההרגשה הזאת שהרגשתי בפנים כשראיתי אותה.

מתפלל לאלוקים בנוכחותכם לוותר על זה.. רק להיום.. להיצמד לפעולות שאני מכיר ושהצילו אותי בעבר ולשתף. להזכיר לעצמי שאם ראייה כזאת קטנה וקצרה של שבריר שנייה שלא מרצוני ובלי שפעלתי או חיפשתי השאירה כזה רושם עז בנשמתי וגררה כזה רצון לחפש עוד ולהשתמש, אז אבוי לי מה יקרה אם זה תהיה ראייה מכוונת, וארוכה.. ולאן אני עלול להגיע אם אעשה זאת. למקום של סבל אינסופי.
מקום שאינני רוצה לחזור אליו.. בשום מחיר.

מתפלל לעוד יום שפוי נקי מפוכח ומחובר.

תודה שאתם איתי בדרך. אוהבים.

מתרפא יקר,  לא סתם אתה נוגע בכל כך הרבה אנשים. אתה אמיתי כל כך במלחמה שלך והשיתופים שלך ממש דוחפים אותי קדימה.

בעזר ה' עוד תראה ישועות כפולות ומכופלות .

אוהב 

מתרפא יקר
הכנות שלך מעוררת השראה, וכן ההשקעה העצומה בהחלמה
כל הכבוד

תודה רבה חברים תודה רבה!

היום ה-307, ספירה משנית 34 ימים ללא שוטטויות או כניסה לאתרים.

זה הולך ונהייה יותר קשה.. מרגיש את מכבש הלחצים על הראש שלי... 
מרגיש לא טוב ..
רוצה להתאוות להתפרק להשתמש.. רוצה לחזור לשם.. רק לטעום טיפה..


זה חוזר .. זה חזר.. אני בגל. גל לא פשוט .

תוך כדי שיחה עם חבר בבוקר מהחניון בעבודה חנתה לידי מושא תאווה שהלכה למכון כושר שיש לנו בבניין... 
מדובר ממש במלאך ה' צבאות... יופיה אינו יתואר במילים.. שלמותה... ולבושה החושפני.. המדוייק כמו שעושה לי אובססיה..

זה העיף אותי. ריסק אותי למטה..

שיתפתי אותו, והתפללתי ובירכתי אותה.. זה עזב לזמן מה.
אח"כ ירדתי לעשות עוד שיחת טלפון, ועצם העמידה שם שוב ליד הרכב שלה (כשכמובן זה הדבר הראשון שבדקתי אם הרכב שלה עדיין שם - קרי היא עדיין בחדר כושר) האובססיה שוב השתלטה...
שוב חשבתי עליה ועל ללכת לחפש אותה במכון כושר או לחכות לה ליד הרכב עד שהיא תחזור כדי ללגום אותה..
על אף שכשראיתי אותה למעשה ויתרתי והסתובבתי... אבל הראייה הזאת הספיקה לעשות לי שמות.. במיוחד ביום כזה שהוא זיפט עבורי..
תקוע בעבודה לא מתקדם עם המשימה.. אין חשק לעבוד.. הרגשה לא טובה
החבר'ה פה כל רגע הולכים לישיבות ומתכננים את כל המוצרים הבאים ואני מתעסק בקקי סליחה על הביטוי ועושה עבודות של סטודנט...

וזה גורם לי להרגיש חרא ולרצות לברוח... למקום היחידי שלא צריך אליו שום תנאי קבלה...

הלכתי לקנות סיגריות, ובחזור עברתי ליד החדר כושר כי אולי היא בדיוק תצא... עמדתי שוב ליד הרכב שלה כמה דקות בחוסר אונים.... בסוף ויתרתי ועליתי למשרד.

אני לא כ"כ מרוכז.. לא מרגיש טוב.. לא מרגיש טוב בכלל.....
מתחיל לי סוג של קריז.... ואני מת לפתוח פורנו איכשהו אבל אין לי איך... כי המחשב סגור... אז הראש אומר לי ללכת לשוטט... לסוע לים ....

אז עצרתי.. נזכרתי במשהו שהיה עושה לי טוב פעם..

ללכת לים.

סימסתי לחבר שלי אם הוא זורם איתי לים לחוף הנפרד, הוא תוך 2 דקות ענה "כן".

תיכף מיד אחרי הישיבה שיש לי אני אומר בעבודה שאני לא מרגיש טוב וצריך ללכת (מה שהוא גם לא שקר כלל) והולך איתו לים, לחוף הנפרד.
לשבת קצת על החוף.. לשתות בירה.. להירגע. לנשום.
לפעמים צריך פעולות קיצוניות.. אין ברירה.. זה מה יש..

אח"כ בערב יש לי קבוצה אסירות תודה.. ואחריה שיעור תורה, ואז הביתה.

רק צריך לעבור את היום הזה.. בלי לפעול על תאווה... בלי לשוטט... עם כמה שפחות להסתכל על בנות ברחוב... קשה לי.. פשוט קשה לי.

מתפלל לאלוקים שיעזור לי לפחות שמחר יהיה יותר קל..

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך.

מתרפא כתב on 17 יוני 2020 10:31:

מה זה, עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, ו-9 מהם חונים ליד העבודה של מתרפא. אתה כל הזמן מתלונן שיש נשים יפות מדי באזור שלך.
אולי מתרפא יחלוק איתי איפה הוא עובד, כדי שאני יימצא שם דייט ? חהחהחה.

מצחיקים אתם. העליתם חיוך על פניי הכבויות.

מתרפא - ממש מזדהה עם זה שדווקא בימים הקשים והדפוקים התאווה לפתע מופיעה. האמת שזה מאוד הגיוני, כי זה הפיתרון שאני מכיר לקשיים. התכנית מספקת פתרונות אחרים, אבל הם בהחלט דורשים עבודה ולא תמיד לביצוע יומיומי. כל הכבוד על ההתמדה שאני מאחל לך שתימשך כל ימי חייך. 

תודה חברים..

אני תוהה באמת.. ברור לי שהתאווה באה דווקא בימים כאלה שאני במצברוח על הפנים..

השאלה שלי היא, בעצם הבחורה שראיתי בבוקר הייתה משהו מאוד מאוד קיצוני...
זה יותר מסתם בחורה חשופה זה יש מלא... אבל היא פשוט הייתה מושלמת מהסוג שמכווץ לי את הלב ומוציאמלי את האוויר מהריאות משאיר אותי פעור פה ומזיל ריר ממש...

מהבנות שיש "רק באגדות"..

מה שאני תוהה זה.. הרי כל יום אני רואה עשרות בנות כשאני נמצא בנסיעות או בחניון... לא ייתכן שדווקא ביום כזה שאני במצב הכי רגיש בו אני איתקל דווקא בבחורה הכי יפה שראיתי מזה שנים(!!!) וגם חשופה בדיוק כמו שהאובססיה שלי משתוללת...
לא ייתכן שזה קורה דווקא עכשיו מתוך כל החודש...

אני מתחיל לחשוב שהראש שלי פשוט מתעתע בי...

שבתאכלס היא בכלל לא כזאת מושלמת ושאם נגיד אני איתקל בה שוב, כשאני לא בקריז כזה (מה שכבר קרה לי בעבר) אני בכלל אראה שהיא לא כזאת יפה...

אני ממש מתחיל לחשוב שזה דמיונות שהמוח שלי מייצר.. רואה אותה בצורה מושלמת (הרי מה כבר ראיתי?! חצי שנייה של מבט איך הספקתי לקלוט את כל המכלול שאני חושב שהוא שיא השלמות בכזה זמן קצר מבלי להתבונן?!) כאילו היא האישה היפה בתבל המושלמת מכל הנשים יותר יפה מארבעת הנשים שהגמרא אומרת עליהן שיופיין היה הגדול ביותר...

הראש שלי מוכר לי לוקשים ואני אוכל אותם...

אבל ההבדל היום הוא.. פעם הייתי מאשים אותה בצרות שלי..
הייתי מאשים אותה שהיא כל כך יפה והולכת כל כך חשוף ככה בחוץ והייתי מאשים את אלוקים שזימן אותי לסיטואציה שהיא תעבור שמה דווקא לידי בדיוק באותו הרגע וכו'... והצירוף של אלה עם הצירוף שאני מכור פשוט מביא אותי להשתמש...

היום אני לא מאשים אותה.. ולא את אלוקים..
אני רואה שזה אך ורק תלוי בי..

הייתי ביום קשה עוד לפני כן.. מאוד קשה.. בקריז.. ולכן ההשפעה שלה כל כך גדולה עליי..

אסירות תודה שמהים נשארה לי איזה שעה וחצי פתוחה עד הקבוצה וחששתי שאיתקע בלי מה לעשות ואתחיל לשוטט ברחובות ת"א..
הספונסר התקשר מיד כשיצאתי מהים ועזר לי לצאת מהאיזור הזה  בלי יותר מידי מבטים.. ואסירות תודה ענקית לחבר יקר שהתקשר מיד אחרי ודיבר איתי קרוב לשעה בטלפון..
עזר לי להעביר את  הזמן המת עד לקבוצה.

אחרי הקבוצה נסעתי לשיעור תורה, ומשם הביתה.
הספקתי עוד לראות עוד אחת "מושלמת" כזאתי עושה הליכה על המדרכה לבושה "כמו שאני אוהב"..
ויתרתי על מבט שני עליה והמשכתי הביתה..

עם קושי.. קושי אדיר..
אבל אסירות תודה שסיימתי את היום הזה נקי ללא פעולות על תאווה.

מתפלל לאלוקים שיעזור לי.. אני לא חושב שאוכל לעבור עוד יום כזה מחר

אוהבים ותודה שאתם איתי ולכל מי שהתקשר היום!