תודה חברים מאוד מזדהה עם כל הנאמר כאן..

גידי מאוד מזדהה עם מה שאמרת.. המצב באמת נהיה כל כך קשה בחוץ.. ברמה אבסורדית כמעט.. שזה בלתי נתפס..

הרב שלי פעם שיתף אותנו שהמצווה הכי קשה לו זה שמירת העיניים..
פעם אחרת הוא סיפר שהוא נסע מת"א לבני ברק לשים את הילדים בישיבות ובדרך עברה מולו  מישהי עם חצאית על אופניים והוא כל היום לא הצליח להתרכז בלימוד.. ממש הוא אמר "הלך לי כל הלימוד אותו יום"...
ואני חושב שהרב שלי לא מכור כמוני  
אז אם לו קשה מה אני אגיד..

בכל אופן הרבה פעמים באמת אני שומע "לא מבין איך אתה מצליח לחיות ככה עם כל זה מסביב ולגור בת"א אני לא הייתי מצליח" 
וזה באמת קשה.. אבל אני מדבר לפעמים עם חברים ורואה סיטואציות עוד יותר קשות משלי ואני אומר להם שבמקומם לא הייתי מצליח בכלל להחזיק ואני לא מבין איך הם מצליחים...

למשל חברים רווקים, חילונים, כאלה שיש להם משיכה גם לגברים (שאז בכלל אין להם מפלט מזה באף מקום גם לא בבית הכנסת..) 
יש לי חבר טוב עם משיכה גם לגברים והוא משתף כל הזמן שבונים בניין מול הבית שלו וכל היום הוא מהמרפסת רואה את כל הפועלים שמה בלי חולצות... זה מטורף!! כנסו רגע לסיטואציה.... 
אמרתי לו אני לא יודע איך אתה שורד... זה כמו שהיה מולי בית שכל הקירות שלו שקופים והיו גרות בו 10 בחורות צעירות דוגמניות וכל היום היו מסתובבות שמה בבגדי ים.. 
אין מציאות שהייתי מצליח להישמר ככה אין מציאות בכלל!!!

זה גם מסתדר לי עם מה שאמרו חז"ל לפני מאות שנים על הדור הזה שמסכן מי שיהיה בו... זה גם מה שהם חשבו עלינו בכלליות... והם ידעו ואמרו שהם לא היו מצליחים לחיות בדור הזה... ולא רצו להיות כאן..

אבל אני באמת מאמין שבאמת מצד האמת זה לא מציאותי... וזה לא אפשרי..
אבל אלוקים נותן את הכוח לוותר.. כל אחד ברמה שלו..

כן.. קשה לגור איפה שאני גר ולעבוד איפה שאני גר. מאוד קשה.. אבל איכשהו באמת בדרך נס אלוקים עוזר לי לא מכוחי.. ואני אסיר תודה על כך..

מתפלל לאלוקים שיעזור לי רק להיום גם היום, לוותר על מבטים ברחוב.. לוותר על לחפש את הכוכבת פורנו מאתמול כשאעבור שם שוב.. לוותר על להסתכל עליה או לעקוב אחריה אם וכאשר איתקל בה.. 
לוותר על לחפש תאווה באתרי קניות ולוותר על שוטטויות ומבטים במשרד.

אוהב אותכם ותודה שאתם איתי בדרך.

היום ה-312.
ספירה משנית 39 ימים ללא שוטטויות או כניסה לאתרים.

מתלבט אם לאפס את הספירה המשנית..

היום עבר יחסית טוב. שקעתי בעבודה התחלתי את המשימה החדשה במרץ. והייתי הרבה בטלפונים לחברי תכנית לשתף.

האובססיה על הבחורה מאתמול צצה לקראת הזמן של היציאה מהעבודה והנסיעה הביתה.
נכנסתי למין מצב כזה שכאילו לא בא לי לדבר עם אף אחד וזה לא נורא אם אני אעשה סיבוב לחפש אותה..
בכל זאת עשיתי טלפון לחבר ושיתפתי.. הוא ייעץ לי להתקשר לחבר ותיק יותר ולשתף..
התקשרתי לחבר הכי ותיק שלי, הוא לא ענה, התקשרתי לחבר נוסף ותיק ושיתפתי. אבל זה לא הוציא אותי מזה.

כשהגעתי מתחת לבית התחלתי להסתובב ברחובות עם הקטנוע לחפש אותה אולע במקרה היא תהיה בחוץ...

הפעולה הזאת של החיפוש.. גם אם אני לא רואה כלום בפועל, מכניסה אותי לריגוש וגורמת לאובססיות להתחיל להשתולל.

נזכרתי שנגמרו לי הסיגריות.. נסעתי ל4 מקומות שונים כדי לקנות (בכל השלושה הראשונים נגמרו הסיגריות שלי) וניצלתי את זה כדי להביט ימינה שמאלה לחפש..

פעם אחת הייתה חבורת בנות צעירות שצעדו על המדרכה ועברתי לידם במתכוון פעם נוספת כדי להסתכל..

נכנסתי הביתה קצת מתודלק מהפעולה על תאווה הזאת, אישתי ישר ירדה למכולת להביא כמה דברים והשאירה את הפלאפון שלה בבית.

עטתי עליו כמוצא שלל רב... ועמדתי להיכנס לאתר מסויים של תאווה שהוא הכי מסוכן לי.. שהכי אני רוצה להיכנס אליו.. שאני סופר ממנו במיוחד ומזכיר אותו כל בוקר באופי התמכרות שלי.. ה-אתר המסוכן לי..
שוכח לגמרי לגמרי מהכל.. מהסכנה.. ממה שזה יעשה לי.. מלאפס את הספירה המשנית.. מהכל..

פתאום הרגשתי רטט בכיס.. הפלאפון מצלצל... מתלבט אם לענות או להמשיך בתוכניתי הזדונית..
מסתכל על הצג רואה שזה אותו חבר ותיק שחיפשתי לפני הסיבוב שעשיתי ולא ענה לי..

חושב עוד רגע.. אומר לעצמי אל תהיה נבלה.. תענה..

עניתי ומשם הכל היסטוריה.

אסירות תודה לאלוקים ששלח לי גלגל הצלה ברגע הזה.. ושנתן לי את היכולת לענות לו ולוותר על להיכנס לאתר הזה.

אישתי חזרה תוך כמה דקות. ניסיון נוסף היה כשהיא נכנסה למקלחת אבל לשמחתי עדיין הייתי איתו במעגל וזה עזר לי לוותר שוב.

יצאתי לשיעור גמרא מאוחר, פחדתי שזה יוביל לשוטטות לפני או אחרי השיעור.. שוב פתחתי מעגל עם חבר.. אסירות תודה שחזרתי ישר הביתה..

אלא הרגעים שאני הכי מפחד מהם.. האובדן שליטה הזה.. ברגע אחד.. הניתוק.. וזהו.. פשוט אפשר ליפול למטה ברגע.. שאני לא חושב על כלום.. ולא אכפת לי מכלום.. רק רוצה לראות תאווה. רק לראות...

מודה לאלוקים על הנס שעשה לי היום ומתפלל שיעזור לי גם מחר .

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך.

אחרי 38 ימים ללא שום פעולת תאווה אתמול היו 2 והיום אחת וכמעט עוד אחת יותר רצינית.. מקווה שזה לא מגמה שלילית שמתחילה.....

אוהבים

אוהבים אותך

שלום חברים !

אוהב אותך מאד מתרפא !!

ההודעות של היומיים האחרונים נותנים לי תאווה ללכת לשוטט בתל אביב. הראש שלי מוכר לי לפי התיאורים שלכם שזהו השנה יש ממש פריצות מיוחדת שמה ושזה שווה ללכת לבדוק.

מבקש מאבא אוהב לוותר על מחשבות חולות כאלה.

אוהב אותכם !

מתרפא אהוב,

השלמתי קריאה של כמה ימים, מדהים!!!
הפעולות שלך לברוח בכל צעד וצעד, נראות בלתי אפשריות.

בורא עולם נותן לך כוחות ועוזר לך, לא פעם ולא פעמיים ראית איך הוא מתזמן לך את הכל מדוייק להושיע אותך, הוא דורש ממך רק מה שאתה יכול וזה בולט, כי כשאתה לא יכול הוא מוסיף גלגלי הצלה שונים.

לגבי היומיים האחרונים, הם גל, בדיוק כמו כל הגלים שעברת, חלקם מאוד קשים וחלקם פחות, מציע לך לזכור מתוך מה שעבר עליך ומתוך ידיעתך שיש לך קושי בגל הזה, וזה גל שבא לאחר 38 ימים ללא שוטטות, גל קשה, אבל שווה!! מאמין שאחריו תהיה רגיעה גדולה יותר..

הלוואי ובורא עולם ייתן לך הצלחה רבה!! 

אוהביםםם תודה רבה רבה !!

קדושת היקר, מסכים לחלוטין עם דברי הרב המשתוקק....
זה הכל דמיונעס...

הכל בראש.. הכל השטן שמסמא את עיניי...

גם אם הייתי גר מתחתייך הייתי קרוב לודאי מדבר אותו דבר..

אוהבים

אוהבים !!!

תודה על החיזוק !!

היום ה-313.

ספירה משנית 40 ימים.

אז אחרי המעידות של היומיים האחרונים קמתי לעוד יום רווי מחשבות תאווה ורצונות..

מצאתי את עצמי בעצם במצב שאני מתאווה להתאוות.. אבל אין כל כך איך.. הכל סגור לי.. הברירה היחידה זה לצאת לשוטט אבל לא בא לי לצאת לשוטט באמצע יום עבודה.. מתוך עצלנות חחח

שיחה עם חבר שעמד ליפול בצהריים ולהיכנס לאתרים לא צנועים ואני בכלל בעצמי מנסה למצוא דרכים גם לעשות את זה כך שלא ממש הרגשתי שאני יכול לעזור לו..

אבל פתאום הוא הציע עסקה.. הוא יוותר רק להיום ל24 שעות על כניסה ואני אימנע מלפעול על תאווה היום.
לקחתי. בשבילו ובשבילי.. היה לי חשוב להצליח לסיים את היום הזה בלי לפעול על תאווה.. בלי לשוטט בלי להיכנס לאתרים..

את האמת שכשלחצנו ידיים על כך (בצורה וירטואלית) חשבתי שמבחינת עצמי זה לא ממש יהיה קשה.. כי ההתמודדות היחידה תהיה בעצם בנסיעה הביתה מהעבודה.. אך לא ידעתי איסה יום מצפה לי מבחינת נסיונות חח

נסעתי לפגוש חבר תכנית במקום העבודה שלו כשפתאום נכנסה מושאת תאווה מאוד מאוד לא צנועה.. 
ברחתי החוצה עד שהיא הלכה.
בדרך לשם ומשם היו מלא מושאי תאווה ולא פעלתי עליהם.
הגעתי הביתה שוב ניסיון עם הפלאפון של אישתי כשהיא במקלחת.. לא נגעתי בו.

נסעתי לקבוצה.. נסיונות לפני ואחרי.. בדרך לשם ומשם חזרה.
הגעתי הביתה וגיליתי ששכחתי לתדלק... שוב נסיעה לתחנת דלק בשעה מאוד מאוחרת ברכב כשהתחנת דלק קרובה מרחק 2 דקוץ נסיעה מאיזור השוטטות שלי...
שוב, ויתרתי בזכות ההתחייבות ההסכם שעשיתי עם החבר. בזכות הויתור העצום שלו שאבתי גם אני כוחות לוותר.

חזרתי הביתה ואני מסיים יום של המון המון נסיונות ומושאי תאווה מבלי שפעלתי. אני אסיר תודה לאלוקים על היום הזה. את האמת? זה לא דרש יותר מידי שרירים.. אלוקים עשה לי נס והויתורים זרמו ממש בקלות... למרות שהייתי ביום מאוד לא טוב ומאוד רוצה להתאוות..

כנראה שהזכות של אותו חבר שויתר עמדה לזכותי ורוממה אותי היום..

אסירות תודה על עוד יום נקי. אוהב אותכם ותודה שאתם איתי בדרך.

היום ה-314.

ספירה משנית 41 ימים ללא שוטטויות או כניסה לאתרים.

א.ת על עוד יום נקי.

לא היה פשוט כלל.. אבל נפל לי היום אסימון מאוד חשוב..

כל החיים הייתי במין רכבת הרים של מצבי רוח.. גלגל ענק.. פעם למטה פעם למעלה.

משך הזמן שהייתי למעלה לא היה בהכרח שווה לזמן שאני למטה.. 
לעיתים הייתי שמח קורן ומאושר ולפעמים עצוב מדוכא וחסר מצברוח וחשק.

לא תמיד הבנתי למה זה קורה.. תליתי את זה בזה שזה החיים וככה זה אצל כולם..

בהמשך חשבתי שבגלל התאווה והשימושים אני ב"למטה".

היום נפל לי אסימון חשוב מאוד.. 
אחרי 314 ימים של נקיות רק עכשיו הוא נופל.. אבל טוב שהוא נופל..
הבעיה שלי בחיים היא לא תאווה.. היא לא בנות חצי ערומות ברחוב והיא לא השימושים הרבים שלי כל החיים... הבעיה שלי היא החוסר יכולת להתמודד עם ה"למטה" הזה...
החוסר יכולת להתמודד עם הבעסה העצבות הדכאון הזה.. המצברוח הירוד.. החוסר חשק לעשות כלום...

זה לפעמים מגיע בגלל סיבה ברורה, ולפעמים אני פשוט קם כך בבוקר אחרי סדרה של ימים שהכל היה מצויין בהם..

אבל אני לא יכול להתמודד עם ההרגשה הרעה הזאת לאורך זמן.. כמה ימים בתוך הבעסה הזאת ואני כבר לא יכול לשאת את זה ומיד רוצה לברוח - ובמקרה שלי זה לתאווה... לסמם את עצמי כך שלא ארגיש את הכאב והסבל הזה.

בריחה לתאווה בכל צורה שהיא תיתן לי הקלה מיידית מתחושת הכאב הזה שלא מרפה לפעמים גם במשך חודשים... הצרה היא שאח"כ מגיע כאב וסבל הרבה יותר גדולים אבל עדיין אני רוצה הקלה רגעית ולכן בורח למרות ההבנה שאח"כ מחכה ייאוש גדול יותר..

כשאני ב"למטה" הזה, אז כל דבר פוגע בי.. אני נעלב מכל דבר.. לוקח דברים קשה וללב.. ואז הדכאון עוד יותר מתעצם ואיתו גם הרצון לברוח..
רוב הצעדי 4 שלי מגיעים מנקודות שאני "למטה".
עד עכשיו חשבתי שהם לא רלוונטיות.. כי אני מתבעס ומתעצבן ונעלב רק בגלל שאני בדכאון... אבל הבנתי שזה בדיוק הרגעים שצריך לשבת ולכתוב בהם.. בדיוק שם אני צריך לעשות את הצעדי 4..
שם צפים כל פגמי האופי שבמציאות בגללם אני גם נמצא באותו דכאון פשוט אני לא מבין את זה עדיין..

אני חושב שרק הנקיות הארוכה עזרה לי להבין את זה.. ועכשיו אני כביכול יודע במה אני צריך לטפל...

אני לא צועד את התכנית מספיק.. אני לא מסור לה ולא חי אותה.. כי היא מציעה טיפול בדיוק לזה!

אולי אני צריך טיפול פסיכולוגי, אולי כדורים, אולי קואצ'ינג, או אולי פשוט להתמסר לתכנית ולצעדים ולטיפול הרוחני הזה שהיא מציעה כי זאת בדיוק הנקודה שאני צריך לטפל בה אצלי - הנקודות האלה של הדכאונות שאולי הם קלים יחסית ולא דכאונות קליניים... אבל בהחלט סבלתי מהם כל החיים שלי ואולי זה לא גזירת הבורא כמו שחשבתי תמיד...

אולי טיפול כלשהו אפילו תרופתי יוכל לעזור לי לעבור את נקודות השפל האלה בפחות בעסה כאב ועצבות..

אני מסתכל על חברים ותיקים בתכנית שיוצא להם אור מהפנים והם קורנים.. והם מעידים שהתמסרות לתכנית ולצעדים זה מה שהביא אותם לשם..

אז אני באמת מתפלל מכל הלב לבורא העולם, שיעזור לי להתמסר לתכנית. לצעדים. לפעולות האלה שתכנית 12 הצעדים אומרת לעשות. לשבת ולכתוב על כל דבר קטן שמפריע לי.. ולשתף אותו. ולמסור לאלוקים את פגמי האופי ולהתפלל להשתחרר מהם.

אולי.. רק אולי.. זה יעזור לי להיות באמת בנאדם שלם שמח וקורן כל הזמן ולא רק חלק ממנו.

אסירות תודה שהלכתי לקבוצה והעברתי מסר לחבר חדש והרגשתי שאני באמת בנתינה. נזכרתי מאיפה באתי ולאן אינני רוצה לחזור. 
יצאתי מהקבוצה וויתרתי בקלות על מבטים. הייתי בשיעור תורה וחזרתי ישירות הביתה. בלי לשוטט בלי להביט ימינה שמאלה.. ועם המון ויתורים על מבטים על מושאי תאווה בדרך.

מחר בשעה 16:20 הפלאקי שלי נפתח, לצורך שדרוג של תוכנה מסויימת במחשב.

היום היה לי ברור שמחר אני מנצל את זה כדי להיכנס לאתרים לא טובים...
עכשיו כבר לא כ"כ ברור..
יש סיכוי שאצליח לוותר..

מתפלל לאלוקים לוותר. לא להיכנס. להתקין מה שצריך ולהחזיר את הפלאקי.

אם מישהו כאן שיש לו את המספר שלי יתקשר אליי כמה דקות לפני כדי לעשות את זה כשהוא איתי על הקו אני אהיה אסיר תודה.. רק למקרה שאני אהיה במצב לא טוב ולא אצליח להתקשר בעצמי.

אוהבים ותודה רבה !

מאוד מזדהה עם התחושה של חוסר היכולת להכיל כאב,
אנחנו דור של משכחי כאבי ותרופות,
קצת כואב קח כדור וזה ככה גם בנפש...
צריך ללמוד לחיות עם הכאב,
לא לברוח ממנו וכמובן גם לא לחתור אליו,
פשוט לתת לו יד ולהכיל את זה שהוא פה עכשו,
שהיום יום מורכב ושאני עצוב,או סתם בדאון.
יש גם ימים כאלו,
"גם זה יעבור"
אוהבים

אוהב אותך מתרפא !

תאמין לי שכל מי שרואה אותך אומר לעצמו "איך הפנים שלו מאירים שמחה ושלווה...".
אל תדאג יש שיפור יומיומי... רק צריך ס........ב.........ל........נ........ו........ת................... !!!!
בהצלחה ידידי ! 

לפי דעתי בהחלט יעזור לך ייעוץ מקצועי ובמיוחד מתוך נקיות ארוכה בה אתה נמצא. המודעות שלנו כיום למעשים ולהתמודדויות בחיי היום יום מאוד יכולה למקד את הטיפול ולקצר תהליכים, להגיע לשורש הבעיה ולטפל בה. כתיבת הצעדים יכולה מאוד לעזור בשיחות אל מול איש מקצוע ועצם המחשבה שיש לנו שיחה עם איש מקצוע מדרבן לכתוב את זה יותר ובאופן מפורט עד כמה שאפשר כדי שנוכל לפתור זאת אחת ולתמיד.

בהצלחה.

תודב רבה חברים על התגובות. תודה רבה.

בהחלט אשקול זאת משתמש.

היום ה315 לניקיון, ספירה משנית 42 ימים ללא שוטטויות ואתרים.

אסירות תודה שבאמת בשעה 16:20 כשהפלאקי נפתח הייתי מאוד מחובר ומפוכח, עליתי עם חבר יקר על הקו, עדכנתי את התוכנה שהייתי צריך והחזרתי חזרה את הפלאקי. 
חייב להודות שכשעה וחצי לפני שהוא נפתח כשפתאום קלטתי שעוד מעט האינטרנט שלי פרוץ לחלוטין אחזה בי התרגשות עד כדי בחילה.. אסירות תודה שהתקשרתי לשתף ולהשתחרר מזה.

רוצה לשתף אסירות תודה על 2 דברים מדהימים שקרו לי אתמול והיום.
משהו שמאוד ניהל אותי שקשור לשיחה שהייתי צריך לעשות עם אישתי וידעתי שעלול להביא לויכוחים ולריבים. כתבתי על זה צעד 4 שיתפתי עם חבר וזה ממש שיחרר אותי. ואז כשניגשתי לשיחה עם אישתי רגע לפני עצמתי עיניים וביקשתי מבורא עולם להיכנס ולהיות איתי בשיחה והשיחה הייתה מעולה ועברה חלק ואפילו הופתעתי מהתשובה של אישתי שהייתה הרבה מעבר למה שציפיתי !

ממש ממש התרגשתי עד שכמעט בכיתי..
גם כי הצלחתי בכלל לנהל את השיחה הזאת איתה מבלי לריב ובכיף וגם כי היא הסכימה איתי ונתנה אישור ואפילו הרעיפה עליי מחמאות.

דבר שני זה גם העובדה שאני החלטתי שאני משתדל לא לדרוש מאישתי לקיים יחסים אלא לתת לזה להגיע ממנה ולהשתדל להיות שם ולעשות את זה קודם כל ממקום של נתינה.
וכמה שזה קשה לי באמת לוותר שם אתמול הייתה סיטואציה מאוד מעצבנת ונשארתי בקור רוח, ואז עוד סיטואציה מעצבנת ושוב קור רוח. החלטתי שאני מוותר לחלוטין והצלחתי! ואני גאה על כך. ובסוף בניגוד לכל הסיכויים זה קרה וזה בא ממנה והייתי בנתינה מוחלטת. 
ממש נס מבית היוצר של אלוקים. מתנות של החלמה.

היום קמתי ממש במצברוח טוב, חזרתי קצת לבעסה לכשעתיים במהלך היום שחלפה ואסירות תודה שסיימתי עוד יום נקי ללא פעולות תאווה.

היו קצת פנטזיות שקיפצו לראשי עקב מראות מאוד לא צנועים של מישהי ספציפית ומושכת בעבודה שהשמלה שלה קצת התכווצה כנראה בכביסה והתקצרה... אבל אסירות תודה שהצלחתי באמת לוותר עליהן ולברך אותה (כמה ברכות שהיא מקבלת ממני שתהיה בריאה..) ולוותר על מבטים שם באופן כמעט מוחלט אפילו שהיו כמה הזדמנויות ממש ממש מטורפות... 

אסירות תודה על עוד יום נקי.

כתבתי הרבה יותר בהתחלה וממש פירטתי לגבי הניסים שקרו אבל הכל נמחק ואין לי כוח לכתוב זאת שוב..

כנראה שהדברים לא היו צריכים להיכתב

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך

מאוד מזדהה עם הסיפור הזה, ואני בצורה הפוכה מאוד שמח שיש לי התרגשות כזאת. כי זה מראה כמה האינטרנט באמת שמור ומוגן כאשר הסינונים הנכונים מותקנים.

וההתרגשות הזאת היא סימן, שהגוף יודע בכל נפשו ועצמותו, שאכן הסינונים עובדים, עד שמתי שהם מוסרים, הוא מתרגש בגלל זה. כי "חנות הממתקים נפתחה".

ממש ממש ככה!

גם החבר ששיתפתי איתו מאוד הזדהה.. סיפר שאחרי חודשים שלא הייתה לו גישה לכלום פתאום הייתה לו סיטואציה שהוא לבד בבית עם פלאפון פתוח ופרוץ... וממש התחילה לו התרגשות שהגיעה עד כדי שלשולים ובחילות ..

הרב שלי תמיד אומר לנו שהוא לא מתייחד עם מחשב עם אינטרנט פרוץ.. ברמה כזאת.. ממש כאילו זה היה אישה..

מאוד מזדהה עם זה היום.. מה שמוזר לי זה שהרב שלי לא מכור לתאווה וגם רבנים אחרים גדולים שאני מכיר פה מהשכונה.. וכולם מקפידים בנושא העריות את ההקפדות הכי חמורות..

סתם שנבין שגם בלי קשר למחלה כמה קושי יש גם עבור אדם "רגיל" .. אדם מן השורה..

אוהבים