תודה רבה חברים. תודה רבה.
מסיים את היום.. באסירות תודה מבלי שעשיתי את הדברים שרציתי לעשות..
מעדתי היום במהלך היום, נכנסתי לאתר הקניות ההוא מאתמול והפעם נכנסתי יותר פנימה ליותר תאווה מהלבשה תחתונה.. וגם הגעתי לגירוי..
הייתי באתר כרבע שעה, עשיתי טלפון לספונסר. הוא הנחה אותי במיידי לשבת לקבוצה אחד על אחד עם חבר תכנית כלשהו. התקשרתי לחבר תכנית שעובד בניין לידי ונפגשנו למטה ועשינו פורמט של קבוצה, קצר, 20 דקות.
זה עזר לי ושיחרר אותי וחזרתי למחשב וסגרתי בפלאקי גם את האתר הזה.
לקראת אחה"צ האובססיה שוב השתוללה... וכיוון שהמחשב סגור ומסוגר פשוט מצאתי את עצמי יוצא לרחוב למטה לחפש תאווה.. מסתובב ליד החדר כושר.. לא מצליח להתנתק מזה ולוותר..
לא ראיתי הרבה.. וגם העובדה שכששאלתי את הספונסר אם לאפס את הספירה המשנית הוא ענה שנדבר על זה ביום רביעי (הוא בטיול בצפון ולא כ"כ זמין...) פשוט דחפו אותי לרצון אדיר לסוע לשוטט במקומות השוטטות הרגילים שלי... ששם יש תאווה מפורשת..
כבר ראיתי איך אני נוסע לשם אחרי העבודה.. לא הייתה לי שום יכולת לוותר.. ועדיין איכשהו בנס עוד ניסיתי מהלך אחרון של להתקשר לחבר לשתף לפני הנסיעה..
התקשרתי ל4 חברים ואף אחד לא ענה.. התייאשתי והתחלתי בנסיעה הביתה.. כשאני דוחה את ההחלטה לרגע האחרון לרגע שבו אני עובר את הצומת שבה ימינה זה לאיזור השוטטות ושמאלה לכיוון הבית..
הצומת של החיים שלי.. בה אני עובר כל יום ויום... הלוך וחזור.. לפחות פעמיים ביום.
בדרך אני נזכר בכל ה"הפסדים" שלי.. בכל הפעמים שבחרתי בימינה.. וזה עדיין לא משכנע אותי לפנות שמאלה.. עדיין מרגיש לא מסוגל.. לא יכול לוותר..
נזכר במשפט שהספונסר אמר לי בהתחלה "תמתח מבחינתך קו אדום שמקיף את כל השכונה הזאתי של תחנה מרכזית, קו שהגבול שלו הוא בצומת הזאת.. אתה לא עובר את הקו האדום הזה בלי חבר על הקו.. אתה חייב לשים לעצמך גבולות. גם בתוך השימושים / המעידות - חייבים להיות לך קווים אדומים שאותם אתה לא עובר"
ואני מחליט שאני לא נוסע לשם. לא היום. אבל אני כן אסע למקום אחר.
איך חבר יקר אמר לי בטלפון לפני כמה ימים - אתכפיא, מהתניא, כשהיצר מושך לאנשהו ואתה כבר נכנע לו- אז אל תיכנע לגמרי.. תעשה אבל בשינוי.. שלא ינצח אותך.
ואני נוסע ומתקדם וחושב לעצמי לאן אוכל לסוע אם לא לשם? ולא עולה לי כלום לראש.. והזמן עובר ואני כבר מוצא את עצמי ליד הבית...
אסירות תודה. ויתרתי. נסעתי הביתה.
התחיל הניסיון השני.. הראש קודח לקחת את הטלפון של אישתי.. או של הילדים.. להיכנס לאתר שאליו אסור לי להיכנס.. אתר תאווה מפורשת... אתר שגורם לי ליפול תמיד.. אתר שאני סופר במיוחד ממנו..
ואלוקים אוהב פשוט לא נותן לי לעשות את זה...
מגיעה השעה 9 אני יוצא לשיעור גמרא...
יצאתי חצי שעה מוקדם יותר כדי לצאת לשוטט לסוע לתחנה מרכזית זהו אני לא יכול לוותר גמרתי בדעתי אני נוסע לשם וזהו.
התחלתי את הנסיעה לכיוון התחנה המרכזית, מרים טלפון לחבר יקר.. רק לשתף.. אומר לו אני לא יכול לוותר על זה.. משתף.. את החוסר אונים.. חוסר יכולת לוותר.. מתפלל איתו.. הוא משתף על עצמו ועל הנפילה שלו היום.........
וזהו ההגה לוקח ימינה לבד.. הרחק מכיוון התחנה המרכזית.. חזרה לכיוון השיעור.
בחזור מהשיעור כבר מתודלק מהאנרגיות של התורה ואפילו אין ניסיון.. חוזר ישירות הביתה. שמח וטוב לבב.
תודה לאלוקים על הנס שעשה לי היום. תודה. מתפלל שאצליח גם מחר - רק להיום.
לא מאמין שסיימתי את היום הזה בלי לשוטט בתחנה מרכזית ובלי להיכנס לאתר הזה.. פשוט לא מאמין..
אוהב אותכם ותודה שאתם איתי בדרך.