SA הוא ארגון שבמוצהר אינו מזוהה עם שום דת, אם כי בפועל בארץ הרוב הגדול של חבריו הם חרדים. המדיניות של הארגון היא שבאופן כללי הקבוצות פתוחות לשני המינים, אם כי קבוצה שבאופן עצמאי רוצה להתארגן כקבוצה למין אחד רשאית לעשות זאת.
זה אכן נושא מסובך ומורכב, בייחוד בתחילת הדרך בתכנית. נקודה אחת שחשבתי עליה הרבה בהקשר הזה היא, שמייסדי תכנית SA באו מחברה שבה מפגשים בין גברים לנשים במסגרות שונות הם דבר שבשגרה. לעומת זאת, עבור אנשים כמוני, ועבור חרדים נוספים, עצם הסיטואציה של ישיבה עם נשים בכפיפה אחת באווירה קלילה, היא סוג של חציית גבול ויש בה משהו מיני.
נקודה חשובה נוספת היא הכאב של המכורות, שהוא כנראה גדול יותר משל המכורים, ובייחוד כאשר מדובר באשה דתייה או חרדית. אם אנחנו חושבים לעצמנו "מה נסגר איתנו?" אבל מבינים באיזה שהוא מקום שהרבה אנשים נכשלים בפגם הברית, ולא לחינם נתכנה העוון המר, גם העוון הידוע וכו' וכו'. איך תרגיש חרדית נשואה שנכשלת ולא מצליחה להפסיק? מספר הנשים שמגיעות להחלמה הוא מועט מאוד, וכפי שהמצב הינו כרגע, אין להן כל כך אפשרות אחרת מאשר להשתתף בקבוצות מעורבות, אם הן חפצות להתחבר לתכנית בצורה רצינית ומשמעותית. זה לא אומר שאני באופן אישי לא צריך לעזוב את הקבוצה כפי שעשה מתרפא...
בכל אופן חשוב לציין, כפי שכבר נאמר, שהנוכחות של נשים בקבוצות היא מזערית ואפסית, במיוחד בערים התורניות יותר.
