תודה רבה לכם חברים, על החיזוק והעידוד והתגובות. תודה.
היום ה-341.
אסירות תודה על יום שהתחיל מדהים. על הרגשה טובה. מרגיש לרגע כאילו הגל הזה מאחוריי..
משום מקום.
היו לי ניסים... ניסים..
אתחיל בלשתף שאתמול היה יום קשה.. המשך של היום שלפניו.
הלכתי לקבוצה של יום שני, הקבוצה שבה התחלתי את התהליך, הקבוצה שאליה הלכתי בפעם הראשונה.
אחרי הרבה זמן שלא הייתי שם, היה כיף לראות את הפרצופים שלא ראיתי הרבה זמן.. כי דיי מהר התחלתי ללכת ל-3 קבוצות אחרות הקבועות שלי שהם בימים אחרים, ולקבוצת יום שני הפסקתי ללכת בגלל שהשעה פחות נוחה לי.
אז דבר ראשון פגשתי שם חבר יקר, מזכיר הקבוצה, כשהגעתי והכרתי אותו הוא היה נקי מעל 4 שנים, אחד האנשים הראשונים שדיברתי איתם בתכנית.. וכשהוא הצהיר נקיות אתמול הוא הצהיר על נקיות של שבוע ויום
כאב לי.. כאב לי מאוד לשמוע..
אחרי הקבוצה דיברנו ממש בקצרה, הוא סיפר שהוא נפל ביום של ה-5 שנים.. אבל הוא ממשיך לבוא ובע"ה יעלה שוב על דרך.
הדבר השני שרציתי לשתף שפגשתי בקבוצה את אותו חבר מיום שישי, ששיתף אותי משהו והדליק לי את האובססיה..
אני רוצה להודות ולהתוודות, כל הקבוצה לא הפסקתי לחשוב על הרגע הזה שהיא תיגמר ושנשב בחוץ ונדבר שוב, כמו ביום שישי. חיפשתי מחלה. חיפשתי תאווה.
ואכן התיישבנו ברכב שלו ודיברנו קרוב ל-45 דקות אחרי הקבוצה.
ואסירות תודה, שדווקא ממקום שבאתי לחפש מחלה, ולשמוע על השימושים שלו, דווקא זה החזיר אותי לחוסר אונים שלי אחרי השימושים שלי, לשם השיחה הלכה... לסבל.. לכמה הוא סובל... לכמה הוא מנסה לעלות על דרך ולא מצליח... לכמה הוא מכור... לכמה הדבר הזה הוא לא כיף... הוא לא ממלא.. הוא לא מספיק... הוא אף פעם לא מספיק... והוא מתדרדר... וגומר אותך בחיים.
והמשכנו לדבר ושיתפנו חוויות צעד 1 אחד עם השני, ובאמת זה הפך להיות למקום של החלמה לגמרי!
יצאנו מחוזקים מאוד שנינו !
והדבר הזה, הבלתי מוסבר הזה, התחיל להרים אותי למעלה. והתחלתי לוותר על מבטים ולהרגיש טוב יותר. הרגשתי רוח חדשה פועמת בקירבי.
חזרתי הביתה, הייתי עם הילדים קרוב לשעתיים שיחקנו וצחקנו ואווירה טובה ומעולה עם האישה ועם כולם, היה ממש מדהים. הלכתי לשיעור גמרא. חזרתי הביתה. היה כיף היה מדהים. נהניתי מכל רגע.
הרדמתי את התינוקת (לאחרונה לקחתי את זה על עצמי, להרגיל אותה להירדם במיטה שלה ולא בהנקה) ונכנסתי עם אישתי למיטה. התחלנו להיות ביחד והיא זרקה איזה משהו שביעס את כל האווירה.. אז עצרנו. קיבלתי את זה בסדר. זה הנס הראשון.
המשכנו לדבר, ולצחוק, ומשם זה התגלגל חזרה ללהיות ביחד. והתחלנו, ובאמצע הילדה קמה.
אז עצרנו באמצע. פאקינג באמצע!!!!
ואני? קיבלתי את זה באהבה ... וזה באמת לא מכוחי ... כי אמנם אני תמיד רוצה לקבל את זה באהבה והכל אבל אף פעם לא באמת מצליח... אבל אתמול אלוקים נתן לי להצליח.
אמרתי לאישתי לא נורא.. זה רצון אלוקים.
ועוד קמתי וטיפלתי בילדה וניקיתי אותה עשתה פיפי במיטה וכו'... והשכבתי אותה חזרה במיטה שלה ואחרי כמה דקות שוב היא חזרה אלינו למיטה..
ושוב קיבלתי את זה כרצון אלוקים וזהו ופשוט ויתרנו שמה.
בבוקר ניסינו שוב, התינוקת הייתה רדומה אבל היא התעוררה.. ניסינו להרדים אותה וחיכיתי, ועד שזה התקדם לכיוון פתאום אישתי חוזרת אומרת לי אל תשאל קיבלתי מחזור...
קיצר.. בכל יום אחר זה היה אמור להעיף אותי לקיבינימאט...
ובנוסף הפלאקי היה אמור להיפתח משהו כמו שעה מאותו רגע.. והיה לי הכי לגיטמציה כביכול להשתמש וליפול וזהו..
בכל יום אחר בעבר הייתי כבר אתמול בלילה משלים את העבודה לבד ולא נשאר במצב כזה ..
ואחרי היום? בכלל הייתי הולך ומשתמש ועוד עם "אישור חתום" - גושפנקא מבורא עולם שמותר לי להשתמש... כי בוא... אני לא צדיק אני לא יכול לעבור את הדברים האלה ועוד במצבי? ועוד בימים הנוראים האלה שאני עובר לאחרונה??
כמובן שהרצון שלי זה לקבל את זה באהבה לקבל את רצונו... אבל בין הרצוי למצוי יש פער אדיר ואף פעם אני לא באמת מצליח...
אבל הפעם אלוקים עשה לי נס. וקיבלתי את זה באהבה אמיתית ובהכנעה ובענווה. רצונו ייעשה ולא רצוני!!!
אלוקים עשה לי נס מתוך המקום הזה הכל כך נמוך בישל אותי שם כמה ימים... ופתאום אני מגיע למצב שאמור להיות מרסק ושובר לחתיכות ואני מתמודד איתו בצורה מופתית...
אני ממש מסתכל מהצד, זה לא אני..
כמו שזה לא אני שנופל ומתרסק וכו' ואני מאשים את ה"נפש הבהמית", כאן אני יודע להגיד שזה גם לא אני.. זה ה"נפש האלוקית".. כי לי אין את הכוחות האלה לעבור דברים כאלה ולקבל אותם באהבה ולצאת עם חיוך מהבית ועוד להגיד תודה לבורא עולם ...
אסירות תודה על הנס, אסירות תודה על הרגשה טובה, על חיבור, על רצון לוותר.
הגעתי למשרד וראיתי 2 בנות לא צנועות ממש... וישר הראש לקח אותי לעשות סיבוב וכו'..
הלכתי לחדר צדדי, ירדתי על הברכיים. מסרתי חוסר אונים אמיתי לבורא עולם - אני חסר אונים מול החצאיות הקצרות האלה מול האברי גוף האלה שחשופים וכו'.. חסר אונים מול בנות בבגדי ספורט שעושות הליכה בחוץ במדרכה, אין לי שום יכולת מכוחי להתגבר על זה..
רק אתה יכול לתת לי את הכוח ואני מתפלל שתתן לי יכולת לוותר רק להיום על התאווה.
אסירות תודה על יום שאני מרגיש בו טוב. מרגיש בו שלם. לא מרגיש את המועקה הזאת בפנים. פשוט מרגיש טוב.. אחרי הרבה ימים של סבל.. אלוקים שיחרר אותי רק להיום מההרגשה הזאת ופתח לי חלון והבריזה שנכנסת ממלאת לי את הריאות ואני פשוט מרגיש שמח!
אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך !