מתרפא כתב on 30 ספט' 2020 21:05:
אז ויתרתי על זה באסירות תודה.
במקום זה סידרתי את כל הבית והחדרים של הילדים. צחצחתי להם שיניים קראתי סיפור השכבתי לישון.
ואז נכנסנו למיטה אני ואישתי ותוך כדי היחסים היא הצליחה להגיד משהו שיוציא אותי מדעתי ויבעס אותי עליה לגמרי..
אני לא יכול לפרט כאן זהו לא המקום.. אבל אוכל להגיד שהרגשתי כפיות טובה אדירה מצידה כלפיי הסיפוק המיני שלי... וזה אחרי שאני מאוד מאוד התאמצתי על מנת לספק אותה ואף הצלחתי..
זה הפרס שלי על היום הזה ועל כל המעשים הטובים שלי..
אני מלא בטינות כלפיה. כעס. שנאה אפילו..
אמרתי לה שהיא ממש ממש ביעסה אותי שתדע.. והיא שוב סיננה "נראה איך אתה היית מגיב אם הייתי הולכת אחרי גברים ברחוב כדי להסתכל עליהם"
כאילו כל פעם שיש ויכוח או ריב או משהו שלא מוצא חן בעיניה היא שוס שולפת את זה.. ואת האמת שממש נמאס לי לשמוע את זה...
אמרתי לה שתמשיך להתנהג ככה בהתעקשויות המפגרות האלה ונראה לאן נגיע..
יצאתי מהבית בכעס לעשות סיבוב ולהירגע.. דיברתי עם חבר תכנית.. אסירות תודה שבעבר יציאה אחרי ריב כזה הייתה משמעותה דבר אחד - שוטטות במקומות של זונות... והפעם זה לא הלך לשם אלא למקום של החלמה.
קראתי את הפוסט של טהרני.. הוא הזכיר שמה פצצות שהולכות ונערמות ובסוף או מתפוצצות או שמשכחים אותם ע"י תאווה.. ושהתכנית נותנת אפשרות שלישית לפרק את הפצצה..
מאוד אהבתי את המשל הזה. מאוד.
תוך כדי השיתוף עם החבר הבנתי שהכעס שלי נובע מריכוז עצמי, מחוסר קבלה של האחר, מגאווה מתאווה ומרצון שדברים יתנהלו איך שאני רוצה ובלי שינויים.
התובנה הזאת לצערי עוד לא עזרה לי להירגע ופה כנראה נכנס גם הפגם אופי של התמסכנות והתקרבנות... בא לי לכעוס ולהיות ברוגז איתה כמה ימים.. להעניש אותה.. להעניש את עצמי ולסבול.
בא לי להגיד לה שאני לא רוצה שנשכב יותר בכלל שאני לא צריך טובות מאף אחד... ולהתמודד עם מציאות כזאת שלא שוכבים יותר. שאין יותר מין בחיים שלי בכלל...
מחר אשב לכתוב צעדי 4 בצורה מסודרת בע"ה. ואח"כ אמשיך לצעדים 5-6-7. מתפלל שזה יעזור לשחרר אותי מהטינות הנוראיות האלה.
אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!
מיום ליום אני מתחיל לחשוב שאתה ה"בינוני" שהתניא דיבר עליו
כל ההזמן במלחמות אין סוף אבל אף על פי זה לא מפסיד
הייתי שמח אם היית שולח את הפוסט של טהרני..
