משתמש יקר,
לא הייתי בפורום תקופה, וקראתי את כל מה שכתבת (כולל התגובות) מההתחלה עד הסוף..
שמח מאוד שאתה כותב את רגשותיך ומחשבותיך, ומתכתב עם החברים כאן.
מאוד מזדהה עם מצבך, הריסוק הזה של אחר הנפילה, הופך אותנו להיות האדם הכי מבואס מעצמו, נותן לנו הרגשה ממש של סמרטוט כמו באמרת.
אבל האמת היא שהאופטימיות נמצאת מצידו השני של המטבע, הויתור ליצר והחוסר להתאמץ ולהשקיע הם אלא שמובילים אותנו לנפילה ולהבנה שאומרת 'אני כ"כ חלש וחסר אונים'. אבל דווקא הנקודה הזו בדיוק היא תחילת הרפואה והיא זו שמתחילה את צעד 1 בצורה יציבה וחזקה. ואז צועדים וצועדים ורואים שעושים פעולות טובות ומחלימים ואוהבים את עצמינו עם כל מה שיש בנו, מכירים בפגמים ומנסים לפוטרם ומתקדמים. אוהבים גם את האחרים ואת החיים בכלל...
שנזכה!! בכל אופן אתה בדרך!!!
אוהב אותך ומאחל לך המון הצלחה!!!
יש לך מלא כוחות, ההוכחה לזה, היא שאנשים בדיוק כמוך היו באותו מצב שלך וחשבו שאין להם כוחות, אבל האמת שהמחלה בפעולה כולנו עייפים וגמורים בלי כוח לכלום, אבל כשאנחנו בהחלמה, יש כוחות של טוב וניתנה והשתלמות גדולים..
בהצלחה!!!