רק לאחר ששלחתי את התגובה מעלה שמתי לב שהגבת כאן מתרפא 
אתה לא מבין איזו תחושה טובה נתת לי כעת בכך שאתה כותב שאתה מזדהה עם הדברים!
מהכתוב כאן אפשר לראות כמה כולכם רוצים בטובתי ובכלל בטובת האחר וזה יפה מאוד בעיניי ומחזק מאוד!
מתרפא - זה באמת נכון, אנחנו צריכים להתפלל באופן יותר מדוייק בדברים שאנחנו מתקשים בהם כמו פגמי האופי ולאו דווקא שייקח מאתנו את התאווה (למרות שמאוד הייתי רוצה). כמו שאתה כותב, הבריחה לתאווה נובעת מתוך תחושות לא טובות כלפי עצמנו. "הלקאות" כמו שאחרים כותבים.
עד לפני שנה ויותר הייתי מאוד מאוד עצלן. הייתי דוחה דברים כל הזמן. לא היה לי כוחות להתמודד כמעט עם כלום ובמיוחד בתקופה של הגירושים שזו הייתה תקופה מאוד קשה עבורי ושאבה ממני המון. היו זמנים שפשוט רציתי לוותר על הכל ולשלם המון כסף רק כדי שה-עול הזה יירד ממני. לא הייתי מסוגל להתמודד עם זה. הייתי נפגש עם העו"ד לאחר שהייתי פוגם בברית. לא מרוכז, שקוע בעצמי, חוזר על אותם הדברים שנאמרו המון פעמים. כותב לעצמי הערות ולא זוכר שכתבתי אותם. לא מסודר בעליל.
ברוך השם, באותה תקופה הייתי מאוד קשור לרב שלי ולמדתי ממנו ומ-הסובבים אותו כיצד להיות זריז ולא לדחות דברים. הרבה מזה גם למדתי מתוך קריאה בספר "מסילת ישרים" של הרב משה חיים לוצאטו.
הגעתי למסקנה שלא משנה מה יהיה, איזו בעיה שתהיה, צריך לפעול וכמה שיותר מהר ולא לדחות את הדברים לאח"כ. ברגע שדוחים פעם אחת ופעמיים, אפשר לשכוח מכך שזה יקרה בזמן הקרוב אם בכלל.
ולכן כאשר אני קורא תגובות של חברים אחרים כאן בפורום על היותם לדוגמא טובלים במקווה מיד לאחר מעשה ולא מוותרים ומתמידים בכך, בעיניי זה דבר גדול מאוד. זה מראה על רצון עז לפתור את הבעיה גם אם לאחר מכן ייפלו שוב. זה יכול להיות פעולות אחרות קטנות ככל שיהיו. אצל אחרים זה מתבטא בכך שהם יוזמים שיחה עם חברים רגע לפני המעשה ויותר מזה גם לאחר המעשה. הרי ידוע שלאחר המעשה זה גם מאוד קשה להתקשר למישהו. בד"כ אין מצב רוח לאף אחד ורוצים "להשתקם" בכוחות עצמנו ולא מבינים או שלא רוצים להבין שהמצב רק יחריף יותר ויותר. ולכן בעיניי זה דבר גדול מאוד!
לעניות דעתי, יש לתרגל את זה בכל דבר ועניין שקורה בחיינו בין אם בבית עם המשפחה, בעבודה, חברים. להיות זריזים!
פעמים שאשתי מבקשת ממני לעזור לה בכל מיני מטלות בבית. מטלות גדולות\קטנות זה לא כ"כ משנה. לאחר העשייה אני מרגיש כ"כ טוב עם עצמי שהתגברתי על הדחיינות, העצלות הזו שהייתה גוברת עליי מאז שאני מכיר את עצמי. גם במקום העבודה, כאשר הייתה איזו משימה לבצע והייתי דואג לטפל בה באופן מיידי ולא דוחה לעוד מעט או לפעם אחרת, התחושה הייתה כ"כ טובה ומספקת מכיוון שבעיניי זה היה ניצחון אל מול היצר. אני מכיר את עצמי ויודע למה אני מסוגל ולכן כל דבר פעוט שכזה בעיניי זה דבר גדול מכיוון שבכך אני כובש את היצר שלי.
ולכן גם בימים שאנחנו מרגישים מאוד עייפים ומצוברחים אל לנו להפסיק ולפעול.
עוד אוסיף שאצלי וראיתי זאת גם אצל אחרים, עניין השינה מאוד משפיע על הרצון שלנו לפגום. אם לא ישנים טוב בלילה וקמים עייפים בבוקר, ממילא אין כוח לעבוד ולפעול וממילא הדרך למלאות את חלל הזמן הריק שנוצר יהיה ע"י חיפוש אחר הדבר שמעביר לנו את הזמן בצורה הכי טובה שיכולה להיות. ולכן אני חושב שמאוד חשוב לישון טוב בלילה.
אלו לפחות ההבנות שלי.
