חבר יקר, 
1 כל הכבוד על הכנות והשיתוף איתנו,
2 לכל זמן ועת, כרגע תתמקד ביום הנקי וללמוד את התכנית ולראות לאן הדברים מתגלגל, בהמשך אני מאמין תידע מה. ואייך לספר לאישתך, בכך נושא ונושא, 
תמשיך איתנו דברים טובים יקרו לך בעז"ה.

תודה רבה על השיתוף הכנה!

אני רק רוצה להגיב שאני אמנם הורדתי את הפוקר וכביכול "נלחמתי 2 מלחמות" אבל למעשה ההתמכרות לפוקר זה משהו שהתחיל (חזר יותר נכון) תוך כדי ההימנעות מהתאווה.. זה חזר לי בתקופת הקורונה.. אז הייתה לי תקופה של חצי שנה - 7 חודשים של נקיות כבר לפני כן אז ידעתי שזה מלחמה שאפשר לחיות בה כי זה היה המצב לפני..

דווקא אגיד שכשהתחלתי עם המלחמה הראשית שלי.. כלומר כשהגעתי לSA והתחלתי את התהליך והיה לי מאוד קשה, ויתרתי לעצמי בהמון תחומים אחרים כדי להקל על ההתמודדות...

הפסקתי עם אכילת אוכל בריא, חזרתי לעשן סיגריות.. חזרתי לאכול בשר רבנות.. 
עשיתי לעצמי כמה הקלות בחיים בכל מיני דברים שהיה לי יחסית קשה לשמור עליהם כדי שאוכל להתמקד באמת במלחמה אחת בלבד.. 

הבטחתי לעצמי שבעתיד כשארגיש טוב יותר אחזור חזרה גם לדברים האחרים..

הפוקר היה משהו שנכנס תוך כדי וזרע המון הרס.. 
הוא לא הוביל אותי במישרין לתאווה אמנם... אבל הוא זרע הרס.. נאלצתי לוותר עליו לא בגלל שזה לא מתאים או שזה בריחה... חייתי סבבה עם הבריחה הזאת.. כל עוד אני לא בתאווה..
אבל זה פשוט הרס לי את היום.. הביא לי עצבים כעסים טינות קללות... ולא יכלתי להתרכז בעבודה...

אם הצפייה בספורט משפיעה עלייך בצורה שלילית.. אז תוותר עליה ותסמוך על אלוקים שיעזור לך ויימצא לך דרך להסתדר גם בלי זה..
אבל אם זה רק בגלל הרגשה לא טובה שיש לך של בזבוז זמן וכו'.. אני אישית הייתי חי עם זה קצת, תקופה לפחות, עד שהייתי מרגיש מספיק בהחלמה כדי להוריד גם את זה..

מה שכן הייתי משתף עם אישתי שאני חוטא קצת וצופה בכדורגל פה ושם... שנפשי העייפה זקוקה לזה קצת..

אפילו הייתי משתמש בה שתעזור לי למצוא לינקים לצפייה בלי להיתקל בכל הבאנרים של הבחורות הערומות בדרך........

אוהבים אחי והמון בהצלחה!!

יום עשרים ושמונה
כ"ח!!!
תודה לכל המגיבים, 
מוזר שהיה לי הרבה יותר קשה לחשוף את ההתמודדות עם הצפיה בתכנים ספורט וסרטים מאשר את הצפיה בפורנו,
נראה לי שהסיבה היא כי לצפיה בפורנו יש שם,"תאווה" "יצר הרע" "התמכרות" "דופמין" וכדומה,זה דבר גדול ורציני שיש רופאים ומומחים שמתטפלים בו,
אבל לילד הקטן שבתוכי,
שרק רוצה לסגור את האור ולדמיין שהוא נסיך על סוס או שחקן nba, יכול לשקוע שעות ושעות בדמיון, 
זה מרגיש לי הרב יותר ילדותי, ולכן יותר קשה לשתף,
התאווה וגרורותיה זה מחלה של 'אנשים גדולים', אבל פנטזיה ובריחה לכדורגל או פנטזיה זה בעיה של מתבגרים,
ואני הלוא אני כבר מבוגר.... (או ככה אני אוהב לחשוב לעצמי)

אני מבין שהכל ענין אחד, להכל שורש אחד, והוא חוסר הרצון שלי להתמודד עם העולם והמציאות כמו שהיא, 
התקוות הרבות שתלו ועדיין תולים בי שמתנגשות עם המציאות הכואבת והריאלית של חיי,
הסתירה והמלחמה בין השכל לנפש, בין הרוח לבשר, בין מה שאני 'רוצה' למה שאני 'עושה', מגיל מאוד צעיר היו חזקות אצלי, והתמודדתי אתה על ידי בריחה לעולם אחר שבו רק אני קיים שם אני המחליט ושם אני קובע,
להפסיק לברוח לשם משמע להתחיל התמודד באמת,
וזה קשה לי מאוד,
כמו שכבר הזכרתי אני משתמש גם באתר הזה והכתיבה כאן בשביל לברוח,
אבל לפחות אני לא בורח לשקר,
בל מקרה אצלי זאת ההתמודדות, לשבת שעות ושעות לחפש חדשות לחפש לחפש וכל הטוב נמצא לידי באשה בילדים בספרים בעשיה וכל כך הרבה שאני יכול לעשות, ובמקום אני יושב ומחפש מחפש עוד כותרת עוד כמה שניות להעביר את הזמן,

ברוך ה' אני עדין נקי (או יבש...) 
אבל מתפלל להתחיל לנהל (או להתנהל...) בצורה יותר אחראית, לקבוע זמנים, ולעסוק בעשיה של נתינה ועשיה שיש בה תועלת לי ולעולם... 
יום 28 זה כח ואין פסוק מתאים יותר 
"וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כ"ח לעשות חיל" 

יום 29,
כמעט חודש...אני יודע שרק להים וכו' אבל רק להיום יתן לי חודש!
אתמול כמעט נפלתי.
הייתי הכי קרוב לנפילה מאז שהצטרפתי כאן לשמור עיניך,
אנסה לספר בשביל להוציא ולשתף ואולי להפיק לקחים ותובנות,
כבר כמה ימים שהפילטר שלי עשה לי קצת בעיות,(אח'כ התברר לי שהוא היה צריך עדכון גרסה ולכן לא יכלתי לסדר את מה שהייתי צריך לסדר) והתחילו להפתח לי בטלפונים כל מיני אתרים שהם לא ממש פריצות פורנו וכו' אבל דברים שגוררים אותי והורגים את הזמן, ובעיקר הטוויטר (שחסמתי אחרי שראיתי איך הוא גורם לי לשוטט שעות עות ברשת ועושה לי רק הרגשות שליליות,כל הלשון הרע עקיצות ושטויות שנאה שיש שם עושים לי לא טוב and i like it) ועוד כמה דברים,
וכמובן שהתחלתי לשוטט שם, 
באמת שניסית לסדר מחדש את החסימה אבל כמו שכתבתי זה לא הצליח, 
בקיצור אני מוצא את עצמי משוטט רואה איזה תמונה לא טובה ומיד מעביר אבל מציץ לשניה, 
החדשות וכל הנושאים שם שרק מגבירים אצלי את האמוציות ומוציאים אותי מאיזון גם מאוד לא טובים בשבילי, 
אני סוף סוף קולט שצריך לעדכן את הגרסה של האפלקצית חסימה שלי (blockerX) אבל אז הווטסאפ שלי מפסיק לעבוד, מנסה לעלות לצ'ט עם נציג שלהם, אבל במקום אני מתחבר דרכם לצ'ט לא ברור אם איזה מישהו מאיזה חור בעולם ומתחילה שיחה ממש לא על חסימות אלא עם אופי מיני... (חייב לבדוק את הסיפור של האפליקציית חסימה הזאת כי דוקא היא עבדה לא רע בחודש האחרון ועשיתי שם מנוי פרימיום בתשלום אבל עכשיו זה נראה מוזר...)
תודה לה' שניתקתי לפני שזה התפתח, אבל בראש כבר הייתי בכיון של חיפוש הנפילה,
יותר מאוחר הייתי צריך לעסוק במחשב לעדכן ןלהתקין כמה דברים ופתאום עולה אצלי מחשבה לבדוק אם אתר מסוים שנכשלתי בו בעבר הרבה (אבל משום מה הוא לא מוגדר כאתר למבוגרים) חסום אצלי בוויפי (הוויפי שלי הוא רימון אגב) וכמובן שהוא לא חסום...
תוך שניות אני יושב עם האתר פתוח....
גילגלתי למטה שניה וחצי ואני מרגיש על סף התהום,
הקולות בראש שלי צועקים תעזוב את זה אבל היד רוצה לגלול...לבדוק לראות ללגום... 
ואז נס 
פשוט נס,
אני מחליט לשתף, 
פעם ראשונה שאני משתמש בכלי השיתוף ומיד שיתפתי, עם חבר מהאתר, 
שלחתי הודעה והחלטתי ללכת להתקלח בנתיים, תודה לה' שהשיתוף עם ההפסקה נתנו לי טיפה שכל וכשיצאתי יצרתי קשר עם רימון בשביל לחסום את האתר והגברתי גם את רמת ההגנה על הוויפי בבית, 
אין לי מילים לתאר את גודל השמחה מצד אחד כי הייתי שם והצלחתי!
מצד שני הפחד הגדול, 
ראיתי כמה אני חלש, איך יום אחד של רפיון מביא אותי כמעט לשימוש, 
אני חושב לנצל את הכמעט נפילה ולעשות פעולות, לשפר את החסימה, ולנסות לבטוח יותר בחברים ולנסות לשתף יותר,
קשה לתאר את ההרגשה שאתה קם בבוקר ויודע איך היית מרגיש אילו נפלת אתמול..... כמה היה קשה לקום,להתפלל, לחיות.... אני רוצה לשמר את ההרגשה שהרגשתי היום שקמתי בבוקר הרגשת השמחה מהולה עם החשש
"וגילו ברעדה"
"הושיעני מפי אריה ומקרני ראמים עניתני,אספרה שמך לאחי ובתוך קהל אהללך"

ראשית, כל הכבוד על האומץ לשתף. לא מובן מאליו בכלל.
מזכיר לי שאנחנו, המכורים, חשופים לתאווה בכל רגע נתון.
ללא הפעולות כנראה שניפול.
תודה על התיזכורת ובהצלחה רבה בהמשך הדרך.

חודש!
שלושים יום של נקיות, 
נכון בעבר ( לעיתים נדירות אם אני כנה...) הייתי נקי חודש, 
אבל הפעם זה מרגיש אחרת, 
אני מנסה לשמור על איזון... 
לא להתלהב, אני מתאר לעצמי שהרבה שעשו חודש כאן נפלו ונעלמו... 
אזל אל יתהלל חוגר, 
אבל בכל זאת אני רוצה לחלוק את השמחה, 
תודה לחברים המגיבים והמחזקים שמשתתפים איתי, 
עכשיו הלאה! 
בא נעשה ארבעים יום! 
"נפלה ביד ה' כי רבים רחמיו" 

קשה לי להאריך,
כותב בשביל לעדכן, 
ברוך הוא וברוך שמו נקי, 
נמצא בסןג של גל ( או גלון) טוב של שפיות ופכחון מסוים, 
החזרה לשגרה עושה לי טוב כנראה, לקח לי זמן 
אבל יש סוג של חזל"ש, 

ברוך ה אתמול הייתי צריך לעבור קטע צאוד לא נעים בעניני כסף, 
בגדול עשיתי איזה מהלך והוא לא הכי ישר בעולם( לא פלילי או משהו אבל לא גלאט כשר ... )
הרגשץי אץ זה יןשב עלי, אץ המצפון את ההרגשות הלא טובות, 
בעיקרון זה גורם לי לברוח יש ר לפורנו, 
מה עוד שהאשה במצבה החודשי.... עם מצבי רוח שאני לא מכיר, וגם אנחנו באמצע החלטות חשובות ומאתגרות בנושאי עבודה, 
בקיצור החלטתי שאני הולך לטפל בעניין, לוסדר את מה שלא בסדר, לעדכן את מי שצריך וכו' בשביל לא ליצור לחץ מצטבר, 
עשיתי טלפון או שניים וברוך ה הכל 100% עכשיו! 
אין לי ספק שהכח שקיבלתי לעשות את הדבר המכון לטפל בענין ולא לתת לו להצטבר הןא משהו שלמדתי כאן, ואני מודה לכם, 
שיהי. לכולנו שפת מפוחכת שפויה ונקיה, 
אחתום בברכתו של קורח הצדיק שיפרח כתמר לעתיד לבוא... וישמש ככהן הגדול,
"כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'" 

ברב המקרים אנחנו יכולים לטפל בבעיות בעבודה, בבית.
המוח אומר לנו שזאת משימה גדולה, קשה, שלא נצליח בה , ואז אנחנו בורחים לסם.
מזדהה מאד

תודה ניסן, 
ותודה על ההשתתפות שלך במסע שלי

נשמע שעשית את הפעולות הנכונות. כל הכבוד !

בלי לשים לב עשית כמה צעדים של התכנית.. מבלי לדעת אפילו

הכרת בפגמים, תיקנת, שיתפת... כל הכבוד- אוהבים!

שתהיה לך שבת שלום ומבורכת! ושתזכה להיות בקדושה כל השבת וכל החיים אחריה- אמן.

חודש טוב,
ברוך הוא וברוך שמו נקי,
אני מרגיש גל מתקרב, כנראה בגלל שקצת הזנחחתי כמה דברים חשובים לאחרונה והם מתחילים להצטבר ולהזכיר לי כמה אני אפס... וכמה אני דחיין ושקרן וגונב את דעת הבריות,
החזרה לשגרה והעשיה שעשיתי נתנו לי אשליה שהנה אני בדרך הנכונה ומתחיל להשנות, ואז הדברים הקטנים המעצבנים של האישיות שלי מתחילים לעלות 
ראש חודש היום!
ואני לא מסוגל להזיז את עצמי ללכת להתפלל, 
מה קרה לכל התפילות והדבקות שהרגשתי לאחרונה, 
זה הסיפור של חיי, או אולי של כולנו, עולה ינורד עולה יורד ועל פי רוב בסוף .... נופל, 
ה' תעזור לי אני מתחנן כאן כי לבד אני לא יכול , 
תעזור לי למצוא את הדרך 
להפסיק להיות התועה בדרכי החיים, 
אני מסתכל על הפוסטים הראשונים שלי ,
כמה דוגריות כמה ישירות,
ועכשיו אני מתחרבש פה לכתוב יפה ומליצי, 
נמאס לי כבר מכל השמור עיניך מהאתגר מהאיסורים מהכל, 
ה תתן לי את הכח להוריד את הראש ולחזור לעצמי, 
חודש תמוז מזל סרטן.
תציל אותי מהסרטן של התאווה של הפורנו של המבטים האכזבות והזבל שיש בי, 
תאיר את נרי 
"כי כלו בעשן ימי עצמותי כמוקד נחרו"

אוהבים אותך אחי. אוהבים!

תודה, 
ברוך השם אני עסוק, והעיסוק עושה לי טוב, 
אבל מעריך את ההתעניינות, 
קשה להיות כמו מתרפא וכאלה שכותבים כל יום והכל, למרות שהייתי רוצה, אין ספק שזה עושה לי טוב, 
מתגבשים אצלי תובנות קצת לגבי הדרך שאני צריך לקחת, 
אני חושב שצריך אולי יעוץ מקצועי ממישהו שכם מקצועי בטיפול וגם מכיר את התכנית וגם מכחר את הציבור החרדי....( אם מישהו מכיר אשמח לקבל המלצה בפרטי)
חוץ מזה ימי הקיץ ץמיד קשים מה גם שאני צריך לנסןע כל יום דרך מקומות עם בנות חשופות ופריצות, 
משתדל להתעסק יותר בנהיגה ופחות מלהסתכל.... 
אבל זה לא תמיד קל, 
יש לי הרבה מה לכתוב אבל אין לי מוחין בשלב זה.... אולי בהמשך 

"היום אם בקולו תשמעון" 

אוהבים אחי!

אני רק רוצה שתדע.. שאני לא ביום אחד הגעתי למצב הזה..

בהתחלה לא כ"כ התחברתי לפורום.. נכנסתי יותר כדי להעביר "זמן מת" ולהימנע משיעמום..

גם לקבוצה הטלפונית של הבוקר עליתי בכוח.. ולא תמיד..

והיום 2 הפעולות האלה השתרשו בי ממש והפכו להיות חלק ממני..
אני כמעט לא מפספס אף יום כתיבה בפורום ועלייה לקבוצה הטלפונית בבוקר..

אני עובד קשה שגם הכתיבה ועבודת הצעדים יהיו אצלי ככה.. באופן קבוע ויומי..

אני בטוח ששם אמצא החלמה אמיתית.. החלמה מהמחלה האמיתית שלי שהיא המצבי רוח הקיצוניים הדכאונות שמופיעים והחוסר חשק ומצברוח ירוד והאי יכולת שלי להתמודד איתם..

התמדה היא קשה.. קשה מאוד.. לפחות עבורי..

אני כמו רבים סובל מאוד מחוסר יכולת להתמיד בפעולות.. בעצלנות.. מתחיל משהו נדלק עליו ואחרי חודש לא נוגע בו יותר..

אני שם את כל המאמצים שיש לי לעשות את כל הפעולות שהנחו אותי, גם בכוח גם בלי כוונה גם בלי חשק.. העיקר לעשות אותם כדי שהם ייהפכו אצלי להרגל..

על הכתיבה בפורום זה עבד. וגם על הקבוצות והטלפונים..

מתפלל שזה יעבוד גם בעבודת הצעדים ואז אני בטוח שאהיה על דרך המלך.

אוהבים!

יום 39 
ל"ט 
ט"ל, 
הגמרא מספרת, 
"כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקדוש ברוך הוא השיבה כהוגן, שנאמר" ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו, אמר לה הקדוש ברוך הוא: 'בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש, אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם שנאמר "אהיה כטל לישראל"
ההבדל בין טל לגשם, 
גשם זה חסד גלוי מה', מתנה גלויה, מפרה ומרבה"גדול יום הגשמים..." 
טל זאת מתנה מוסתרת, לא רואים אותה לא מרגישים, אבל בלי טל אין קיום לעולם, 

ביום הט"ל אני מבקש מה' את מתנת הפחכון השקטה לא בחיל ולא בחוסן לא השתפכויות וצעקות על גבי הפורום.... אלא שלווה,רעננות, יציבות.. 
תהיה כט"ל לעשר שמעון ולכל החברים כאן, 
כמו שציינתי לא מזמן אני נכנס לשגרה אחרי זמן רב של יציאה ממנה, 
השגרה טובה לניקיון אבל מסוכנת לשאננות, 
אני צריך לעבור כל יום דרך מקום בעיר שמלא מלא פריצות, משתדל לנסות לוותר, לא תמיד זה קל, 
אתמול שמעתי בשורה רעה מאוד על מוות  של חבר צעיר, ורציתי להשתמש, 
בלילה שמעתי בשורה טובה מאוד על דבר אחר ו... והתרגשות גם נתנה לי חשק להשתמש, 
בקיצור כל מצב שמוציא אותי מאיזון מסוכן, 
מצד שני איך אפשר לחיות חיים בלי להתרגש להתפעל ולצאת מהשגרה? 
מתפלל שהתקופה הטובה הזאת יחסית תמשיך, 
נזכה לטהרה אמיתית 
"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"