אז אתמול דוקא הלילה הסתיים בסדר ואנחנו מתחילם יום שני (או שלישי לא יודע איך סופרים הרי הפסקתי כבר בראשון בלילה)
למדתי תורה,ואחרי זה הלכתי להתאמן רצתי בערך חצי שעה וזה עשה לי רק טוב, אחרי זה התגברתי על עצמי ולא לקחתי את הטלפון למיטה,ואפילו לא את הלפטופ,קראתי קצת בשביל להשתיק את המחשבות ונרדמתי, ברוך ה' תודה על עוד יום,
הבעיה שלי היא שאין לי טיפת אמון שאצליח בתוכנית הזאת אם אני כנה עם עצמי, (ואני חושב שאולי המעלה היחידה שלי היא שאני לא עובד על עצמי ולא משקר את עצמי ולא ממציא תירוצים) אז אם אני כנה עם עצמי אני ודע שאין לי סיכוי!
כמו שכתבתי כבר מבחינתי השינוי הגדול שעושה הפורום זו העובדה שבפעם הראשונה בחיי אני מוציא מהפה אני המילים המפורשות,
יש לי בעיה אני צופה בפורנו,
אני מאונן,
אני לא מצליח לשלוט על זה,
ועיקר התסכול שלי והבעיה שלי זה 'הטריגר' הלגימה הראשונה כו שאתם קוראים לזה,הדבר הזה שפתאום נדלק לי בראש וברגע שהוא נדלק אני יודע,אין לי סיכוי לא משנה אם אני באמצע יום מוצלח מלא סיפוק עצמי שמחה והצלחה, ברגע שהטריגר הופעל אני יודע מה יקרה, אני יכול לשבת ולראות איזה כתבה על פוליטקה או ספורט וכל דבר אחר ואז מילה אחת או רבע תמונה או מה שלא יהיה מדליק את הטריגר וזהו הלך עלי,
אני מלא בכעסים,מלא בעצבים ומלא בעצב,
והכי מעצבן ועצוב זה שאין לי על מה, החיים שלי כל כך מושלמים על הנייר, אין לי על מה להתלונן ,גדלתי במשפחה סופר נורמלית, אשתי מדהימה ומושלמת ואפילו יפה, הילדים שלי מקסימים אין לי סיבה לא לחיות את החיים להנות מהרוחניות והגשמיות שלי, אבל במקום אני מוצא את עצמי סובל, גורם לעצמי סבל, ממציא כאבי ראש וכאבי גב בשביל לתרץ את התסכול, הולך לישון עייף ובמקום להרדם מוצא את עצמי טוען עוד דף ועוד דף בטלפון עובר מקטגוריה לקטגוריה ,ואז תוך כדי השיא אני כבר בוכה ומתוסכל אבל זה לא יפסיק אותי מלנסות להשקיט את העצב והתסכול במנה חדשה,
כמות הכסף,והזמן, שלום בית,זמן עם הילדים,, התקדמות עצמית ,וכו' וכו' שאני מפסיד מוסיפים לתסכול שלי,מה שגורם לי לחפש עוד מנה ועוד מנה...
אני מרגיש שהפסדתי בחיים את יכולת הריכוז שהיתה לי פעם אין לי כוח להתרכז בדבר יותר מכמה דקות רצוף ואין לי ספק שזה בגלל שכל הבפנים שלי בלאגן אחד גדול,
והכי גרוע זה התקווה !
הזמנים האלה שאני בנסיקה, זמן טוב, עולה ומתעלה מרגיש קרבת אלוקים וקדושת הזמנים, הכל זורם הכל סבבה,אבל גם בתוך העליה אני לא מסוגל להנות כי אני יודע שבוא תבוא הנפילה וכשהיא תבוא היא תכאב הרבה יותר,
אני אפילו לא יכול להנות מהנקיות שלי כי אני מפחד להגיד לעצמי שהשתפרתי והתקדמתי, הנסיון שלי לימד אותי שכל פעם שעשיתי את זה כאב לי יותר,
ויש לי במה להיות גאה הרי אני נלחם ומנסה מתקין שמירות על המחשב והפלאפון,מנסה להתפלל,מקבל קבלות ואפילו לפעמים מתגבר ממש על עצמי , (לפני כמה שבועות קבעתי פגישה עם **** צמרת משהו לא רגיל שלחתי לה בפייפאל דמי קדימה מאה דולר ויש לי תור ברגע שארצה רק צריך להתקשר ולקבוע ובכל זאת עצרתי את עצמי, אפילו נכנסתי פעמיים לרכב לקחתי בגדים שלא יזהו אותי והתחלתי ליסוע אבל בדרך העסקתי את עצמי עשיתי טלפונים ועוד דברים וככה עברתי את הקריז אבל לא לעולם חוסן)
אבל גם על מהדברים הטובים אני לא מסוגל לשאוב בטחון,
אני יודע שיכתבו לי כאן (אם יגיבו...) אתה חזק,אתה עשר, זה לא אשמתך וכו' וכו' וכו'
אבל הלב שלי שבור האמון שלי בעצמי שבור והאמונה שלי בהקב'ה צריכה חיזוק גדול,
הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך אמן
אזהרה: ספוילר!