90 יום,
הגענו, אני כאן,מי היה מה מאמין??
הראש מבולבל מאוד אני לא יודע מה להרגיש, זו הרי היתה המטרה שלי כל כך הרבה זמן,הפוקוס והכיוון ועכשיו מה?
האמת לא האמנתי שאגיע לזה ואני אסיר תודה,
קודם כל לריבון העולמים,
אבא שבשמים האוהב אותי אותי ומשגיח עלי בהשגחה פרטית ומיוחדת, שכל כך הרבה פעמים בשלושת החודשים האחרונים נתת לי להרגיש במעט את ניסך שבכל יום את אהבתך, אילו פינו מלא שירה כים אין אנחנו מספיקים!
לחברים!
אלה שיצרתי איתם קשר, לאלו שיצרו איתי קשר, כולכם עזרתם לי נתתם לי להרגיש בפעם הראשונה חלק ממשהו גדול יותר! חלק ממשהו שהוא לא רק אני והמחשבות שלי, אני מודה לכם מעומק הלב!
לאלה שאני מדבר איתם בטלפון, לאלה שני מתכתב איתם בווטסאפ או בהנגאוטס, ואפילו לאלה שאני מסנן או אלה שמסננים אותי כולכם עזרתם לי בצורה שמעולם לא עזרו לי לפני!
לעולם אני חייב לכם!
לכל מי שהגיב כאן ביומן שלי!
כל תגובה נתנה את העידוד להמשיך לכתוב, אמנם כדרכם של כותבי שרשורים בתחילת דרכי כתבתי הרבה יותר ולאט לאט התמעטה התלהבות הכתיבה (למרות שאין אצלי ספק שהכתיבה נותנת לי תועלת עצומה! אבל עולם כמנהגו נוהג...), כבר כתבתי בעבר שלפעמים זה מרגיש פתטי שאנחנו כל כך רוצים (בעיקר בתחילת הדרך) תגובות לדברים שאנחנו כותבים, זה כאילו אנחנו מחפשים תשומת לב, אבל האמת שזה כל כך חשוב, כאשר הלב נשפך מעל דפי הפורום אנחנו חייבים את המשוב הזה! תודה לכל מי שהגיב חיזק השתתף (ואפילו התווכח...)
כמו שאמרתי אני מבולבל עכשיו, מפחד שההשג הזה לא יביא נפילה,
בתחלת דרכי כאן לפני שלוש חודשים התעסקתי באובבססיביות בשאלה 'האם אני מכור', היא ניקרה אצלי במוח ולא הפסקתי לחשוב עליה, בשלב מסוים קיבלתי את עצתם של מספר חברים לא לחשוב על זה אלא להתחיל לעשות פעולות ולפעול ופחות להתעסק בשאלת ההגדרה, ובאמת זה עזר די הרבה,
אבל הלב היודע מרת נפשו הלב שלי יודע שחלק גדול מהמוטיבציה שלי להגיע ל90 יום היתה להוכיח לעצמי או לכל מי שרואה שהנה 'אני לא מכור',
בכנות אני לא חושב שהוכחתי משהו אבל מפחד שה'גאון' לא יביא ל'שבר' והעליה לא תביא ירידה,
חז'ל קבעו לנו את דרך התפילה וכך פסק הרמב'ם "מודה על העבר וצועק על העתיד',
יש כאן עומק פשוט, לא צועקים ובוכים על העבר מצד אחד, ומצד שני לא חוגגים את העתיד שעוד לא קרה,
אני מודה על העבר!
על 90 יום נקיים מאוננות על ההשג שהזה שמעולם לא הגעתי אלי עד היום, על העובדה שבמשך ה90 יום האלה הייתי מספר פעמים בודדות באתרי פורנו, וגם אז ידעתי לצאת מייד,
אני צועק על העתיד!
אני יודע שאני רחוק מאוד מנקיות אמתית וטהרה! אני צועק להתחיל לשלוט על העינים, לא להיות אובססיבי במבטים, לשלוט על סדר העדיפויות בחיים שלי,
ובעיקר בעיקר המשימה העיקרית שלי, למלאות את החלל החסר שבלב, החלל הריק הזה ה'אין' שכל הזמן מחפש מילוי, למלאות אותו בתוכן פנימי בתוכן אמיתי, ואם נגזר עליו שלא יתמלא אז לדעת לחיות עם המצב הזה,עם מצב התשוקה למשהו גדול ממני,
אני רוצה להתחיל בדרך חדשה מכאן, עדיין לא סגור על פרטי התכנית אבל חייב חייב להתחיל למלאות את הנפש!
"כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא"
"כי יש דברים הרבה מרבים הבל מה יתר לאדם "
"ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני"