יום 104.
ברוך ה' וברוך שמו נקי,
מזדהה היום מאוד אם אלו שכותבים "נקי בחסדו ומכוחו יתברך", באמת אני מרגיש שאין לי שום קשר לנקיות, אילולי הקב'ה עוזרו אין יכול לו!
ברוך ה' למרות שהקושי הכלכלי עדיין קיים (זה בעיקר לחץ...) אני הרבה יותר רגוע,
עשיתי כמה הפקדות שהייתי צריך לעשות על מנת לייצב את המצב, למרות שהיה קשה לי מאוד, הסכום הזה היה מיועד לדברים אחרים,
דחיתי כל הזמן את מה שהייתי צריך לעשות וניסתי להתארגן על הכסף ממקור אחר,
אבל אז ראיתי שהלחץ ממש מביא אותי קרוב לשימוש,
אחרי שיחה עם חבר תכנית יקר, החלטתי ליישם כמה עקרונות של התכנית גם כאן,
לא לחשוב על התמונה הגדולה! לא לחשוב יותר מידי!
לעשות את הדבר הנכון במקום הנכון!
וזהו,
להתקדם לדבר הבא,
והנה אחרי שעשיתי את זה למרות שלא היה שום שינוי מעשי, הפוך רק גילתי שההפסדים גדולים יותר וההוצאות גדלות יותר,
אבל ההרגשה הרבה יותר טובה!
אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון,
הלחץ השתחרר מעט.
היום חשבתי על החיים שלי,
גיליתי שיש לי המון כאב, המון אכזבה, חרדה ופחד מהעתיד, כאילו אני יודע שהחיים מתקדמים בכיון לא טוב, ובסוף כולם ידעו מי אני, כולם יצביעו עלי ויצחקו, רואים אותו? זה שפעם היה נחשב אברך חשוב יודע ללמוד, מיוחס, ואפילו עשה קצת עסקים והיה לו כסף...
חחחחח אז זהו שבסוף גילו שהכל חרטא!
הוא לא באמת למד אף פעם, לא באמת התפלל, אפילו כסף הוא לא באמת עשה, והיחוס שלו? רק בזיונות הביא על המשפחה...
הפחד הזה מנהל את החיים שלי,
למרות שבשנים האחרונות המצב (לכאורה חחח) די תקין,
אני הרי פחות או יותר לומד, די מתפרנס, די מסתדר, מנהל משפחה יפה, אשה שכולם מהללים, ילדים חמודים מטופחים ומכושרים,
אז למה הפחד הזה?
התשובה כנראה פשוטה,לעולם לא אצליח לרצות את עצמי, את החלום שלי, את השאיפה והרצון להצליח בכל דבר! הרצון שלי להיות תלמיד חכם שיודע את התורה כולה! הרצון שלי להתפרנס ברווח בלי דאגות! הרצון שלי להיות כליל המעלות והשלמות!
את אותו רצון לעולם לא אמלא!
אין סיכוי,
ולכן גם שאני מצליח אני מפחד,חושש לא באמת מרוצה,
כדברי חז'ל "רשעים מלאי חרטות" בתרגום עכשוי הייתי אומר "מלאי אכזבות,מלאי חששות".
אז מה הפתרון חשבתי לעצמי?
אולי לוותר על הרצונות האלו? אולי להתייאש? להכיר בהפסד, ללחוץ ידיים ליריב, לקבל מחמאה על הפייט שנתתי,ו'מה לעשות לא תמיד מנצחים' וזהו להתקדם,
אבל אז הבנתי שבלי הרצונות האלו, בלי האמביציה הזאת השאיפה הזאת, אין לי סיבה לקום בבוקר, אין לי סיבה ללמוד להתפלל לעבוד להיות נחמד,
בלי הרצון להצליח אין לי סיבה לנסות,הרצון הזה הוא ליבת הקיום שלי בעולמנו השקרי,
הפרדוכס המרושע הזה ממש מתסכל,
מצד אחד כל האכזבה שלי וכל הפחדים הם מצפיות גבוהות מידי, ומצד שני כל האישיות שלי וכל הדברים הטובים (ויש כמה כאלה...) בחיים שלי הושגו דוקא בגלל השאיפה הלא הגיונית הזאת,
אין לי עוד פתרון,
אבל ברוח התכנית אנסה ליישם את 'רק להיום' גם בזה,
הדבר הכי חשוב אצלי זה ניהול סדר יום יעיל שבו אני מספיק לעבוד לפחות חלקית על כל הרצונות והחלומות שלי,
אני רוצה לנסות להתמקד ב'סדר יום' שלי ולא ב'סדר החיים' שלי!
לזהות את המוקשים, את הטריגרים של התאווה, את מה שמדליק אותי לרע, ואת מה שמכבה את הטוב,
רק היום ורק להיום!
כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, הַיּוֹם דַּיְקָא, וְהָבֵן.
