שלום חברים יקרים,
לא הייתי כאן כמעט שבוע,
ב'ה נקי, נשאר על הרכבת,
הימים האחרונים היו טובים ומפוכחים יחסית, הכתיבה היומית עוזרת לי מאוד, הרעיון של ספירת מלאי יומית, לראות איפה אני נמצא,מה מפריע לי ומה קורה אצלי, הוא פשוט מדהים, ואני מתפלל מאוד שאצליח להמשיך בזה ולא להפסיק (כהרגלי ...)
אנסה לתאר בגדול את הכתיבה היומית,
אני משתדל להתחיל ברשימה של דברים שאני מודה לה' עליהם (אסירות-תודה), דברים פשוטים, דברים שבדרך כלל לא שמים לב אליהם,
אחר כך כמו ששמעתי מחבר אני עושה רשימת פר'"ט
פחדים-טינות-רגשות,
זה כמו רשימת מלאי יומית של העסק שלי..
אני רוצה לומר לכל החברים כאן בפורום,שלא צריך להיות חבר תכנית, לא צריך שנים עשרה צעדים ספונסר או קבוצות בשביל לעשות את זה,
הגעתי לתובנות מענינות עלי שאולי ידעתי כבר בתת-מודע אבל לא ראיתי אותם במוחש לנגד העין,
לדוגמא כמה אני מנוהל ממה שאחרים חושבים עלי, כמה הבטחון העצמי שלי רעוע, וכמה חשוב לי להרשים אחרים,
עכשיו יבוא השואל וישאל, רק חסרונות אתה מוצא בכתיבה הזאת? ולמה בכלל זה טוב אם אתה עסוק במגרעות כאלה,כמו חוסר בטחון תלות באחרים,
התשובה פשוטה בתכלית, כששמים משהו על דף ונייר או שמספרים את זה לחבר,הוא מקבל קונטקסט אחר לגמרי!! כאשר אני כותב על דף כמה דברים מנהלים אותי עכשיו בגלל שהם פוגעים לי בבטחון העצמי או בגלל שאני מפחד מתגובות של אחרים, אני לא מרגיש קטן ומסכן,
נהפוך הוא!!
הבעיה\טינה\פחד מרגשים קטנים ומסכנים,
אם עד עכשיו חשבתי שמשהו לא בסדר בי בגלל שאני נלחץ מאנשים מסוימים, עכשיו אני מבין שזה ענין ספציפי של דימוי עצמי, ונכון צריך לעבוד על זה אבל לפחות אני יודע מה לעשות ואיפה להתמקד,
כשאני חושב שמשהו לא בסדר בי, אני לא יודע מאיפה להתחיל ואיך לנסות אפילו לחשוב על פתרון,
משל למה הדבר דומה,
לבעל עסק שמוכר תיקים או חגורות, אחרי תקופה מסוימת הוא יודע שהעסק לא רווחי לא מצליח, הוא רואה את זה ברווחים בסוף החודש , הוא רואה את זה בכמות הקונים המתמעטת, בספקים שלא מתקשרים,
אבל הוא לא יודע מה לעשות,
כשהוא עושה ספירת מלאי, הוא פתאום רואה שהוא תקוע עם סחורה מיושנת שיצאה מהאופנה, וכיון שלא חידש את הסחורה הוא תקוע,
נכון הבעיה לא נפתרה אבל לפחות הוא יודע מה הוא צריך לעשות, אולי אפילו צריך למכור עכשיו במחיר הפסד,
אבל לפחות יש פתרון,
כשאני מתחיל להבין מה מנהל אותי, אני אמנם לא בפתרון, אבל לפחות אפשר להתחיל לחשוב על תכנית,
נוכחתי לראות שאני מאוד מעמיס על עצמי, בעיקר בלימוד תורה והספקים שונים, וכן בנושאים אחרים של פרנסה,
ערכתי לי רשימה של כל הדברים שאני רוצה לעשות הן ברוחניות והן בגשמיות,
כשהרשימה היתה מולי עשיתי חישוב וחילקתי אותם ל3 קטגוריות לפי סדר חשיבות, על הקטגוריה האחרונה החלטתי פשוט לוותר לעכשיו, ואת השניה קיזזתי , עכשיו אני מתמקד בקטגוריה הראשונה ובשניה המקוזזת, אני מקווה מאוד להספיק כמה שיותר בשביל שאוכל להתקדם..
בחמישי בלילה הותקפתי בקריז גדול,
מעדתי בחיפוש תאווה, ניסיתי להלחם, היה קשה מאוד, בסוף לא נפלתי אבל יצאתי עם תובנה חשובה,
אני רוצה לכתוב צעד ראשון!
ואכן ישבתי בשישי וכתבתי וכתבתי וכתבתי,
המון אמוציות זה הוציא ממני אבל להפתעתי לא הייתי מדוכא כמו שחשבתי שאהיה,
אדרבה יותר שלווה ותחילתה של הבנה, הספונסר שלי אמר לי להתמקד לא בפירוט הדברים שעשיתי אלא בחוסר השפיות, בנסיונות להפסיק וכמה שזה (לא) עבד, באיך שזה גרם לי להרגיש, ושוב בעיקר בחוסר השפיות והרציונל של השימושים שלי,
נוכחתי לראות שכל חיי הייתי קרוב מאוד להגשמת השאיפות שלי, להצלחה לשגשוג אבל איכשהו בסוף התאווה והדברים שהיא מביאה (חוסר ריכוז\חיבור,יאוש,פיזור ,חוסר כנות,וכו') מנעו ממני לצעוד את הצעד הנוסף ולהשיג את המטרות שלי,
קצת מייאש האמת,
אבל זהו שאת כל זה ידעתי ועכשיו כשזה כתוב על דף אני מרגיש שיש לפחות עם מה לעבוד..
עוד לא סיימתי לכתוב את כל הצעד א' שלי, נשארו לי השנים האחרונות ואני מקווה מאוד להשלים, לפני שאהיה מוכרח להשלים....
"פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד"