באמת בשורות טובות ברוך השם.

שלום לכם חברים יקרים ואהובים! 

ערב פסח תשפ"ב, 
הפסח הזה אני לא בבית, נמצא בקרבת בני משפחה, מצד אחד קשה להתלונן... אין לי נקיונות ובישולים (וכמעט לא הוצאות) אז אני אסיר תודה על המתנה הנעימה הזאת, 

מצד שני שהייה בקרב בני משפחה גיסים וגיסות אחיינים וכו' זה מתכון בדוק לטינות לפגמי אופי, לקנאה ולתלות לרצון להשים את עצמי במרכז, לשלוט על הסדר יום...
להיות מצד אחד הכי נחמד בעולם ומצד שני לקבל בדיוק מה שאני רוצה, 

זו מתנה מאלוקים אבל צריך לדעת איך לעבור אותה...

אסיר תודה שאני לא לבד! יש לי חברים שאוהבים אותי אפשר לשתף בווטסאפ ואפילו להתקשר בטלפון, 

אסיר תודה על כתיבה שאני עושה ומשחרר אותי מאוד, הכתיבה עוזרת לי למצוא את מה שמפריע לי, אסיר תודה על ספרות תכנית שיש לי שמאוד מאוד מחברת אותי, אסיר תודה על תפילות לאבא אוהב! אסיר תודה על שפיות מתאווה ומעוד הרבה בריחות שהורגלתי בהם במשך שנים כמו סרטים וכדומה, 

לא מובן מאליו בכלל,
יש לי הרבה זמן פנוי...אוטו שלי... מזומן בכיס... הראש אומר לי אתה נמצא ב"מקום שאין מכירין אותו" תנצל את זה, תנצל את העיר המערבית הגדולה.. תנצל את ההזדמנות, 

אסיר תודה שלא מדחיק או בורח מהמחשבות האלה, לא מתחבא מהם בתירוץ הישן של "עדיף לא לדבר על זה.." בתירוץ הישן של "זה רק עבר לי לשנייה אחת בראש אז למה לעשות עסק" 

אדרבה! אני משתף גם את ההווא אמינא.. לא מחביא, 

ואלוקים משחרר אותי לאט לאט בקצב שלו, 

קשה לי מול פגמי אופי שמשום מה מאוד מתעוררים כאן, המון נחיתות מול אנשים הרבה יותר עשירים ממני, המון רצון לבלוט ולקבל יחס, 
רק להיום אני מתפלל לחיות חיים רוחניים חיים שבהם אני לא שם את עצמי במרכז, חיים של שרות ונתינה, 
כי חיים של אגו וריכוז עצמי (גם ריכוז עצמי דתי) מובילים אותי לכאב לבריחה ובסוף בסוף לשימוש, 

חיים של רצון אלוקים זה כייף !
ואני מתפלל להמשיך לעשות את העבודה שלי ב'בדיקה' 'ואעפ"כ צריך שיבטלנו בלבו' ומשם אלוקים יעשה את שלו אני בטוח! 

אוהב כל אחד ואחד ממכם!

וואו הרבה מאוד זמן מאז השיתוף האחרון, 
אכן ימים לא קלים עברו ועדיין עוברים עלי, 
אפשר לומר שמאז פסח לא חזרתי לעצמי, והיציאה מהשגרה של ההחלמה היתה לי קשה, לא הצלחתי לחזור למקום שהייתי בו, 

בשלב מסוים לפני חודש וקצת התחלתי לחזור לצפיה בסרטים וסדרות מה שמהווה אצלי חלק גדול מאוד מהמחלה וביטוי גדול של הבריחה שלי וכמובן מביא אותי למחוזות של תאווה, 
בשלב מסוים זה המשיך למעידות של צפייה קצרה פה ושם בפורנוגרפיה תוך כדי ניצול של פרצה שמצאתי בסינון, 
הדברים המשיכו וכבר לא היה נעים לי לשתף את החברים היקרים שאני מדבר איתם בטלפון וגם מהספונסר היה לי קצת לא נעים... 
עד שבשלב מסוים הצלחתי (אוי לאותה "הצלחה") להוריד את הסינון ההרמטי שהיה לי על הטלפון למעלה משנה, 
וברגע זה נפתחו כל שערי גיהינום... 
בעיקר זהזה מתבטא אצלי בצפייה אובססיבית בסדרות סרטים חדשות ושיטוט באינטרנט ובכל כמה ימים מגיע לגלישה מכוונת בתאווה מפורשת, 
בשרירים שכנראה מונעים בעיקר מהפחד של האגו שלו לאפס ופחות מיראת שמים..  הצלחתי לא להגיע לגמירה... אבל בהחלט משומש מכל הכיוונים, 
תופעות הלוואי של ניתוק מעצמי ממשפחתי וממולדתי הגיעו מייד, 
דחייה של מטלות בריחה מאחריות ואפילו חוסר חשק ורצון לאינטימיות בבית, 
אני מבין שכל זה תוצאות בלתי ניתנות למניעה של השימוש שלי, 
אבל קשה קשה לוותר, 
מי שלא היה שם לא יודע.. 
ההרגשה הזאת שאני מחריב לאט לאט את החיים שלי, מסכן את העתיד שלי, מנותק וסובל ובכל זאת מצליח לעשות משהו, 

הפחד לוותר על הבריחה לוותר על היכולת לברוח מהעולם שלי לתוך המדיה, 
הפחד מהצורך להתמודד עם החיים כפי שהם,גדול מכל ידיעה שכלתנית שתהיה לי על נזקי התאווה וגרורותיה, 

אני מתאר לעצמי שכתיבה כאן זה לפחות צעד בכיוון הנכון, כל חשיפ. לאור היא פעולה נגד המחלה המקננת במחשכים, 

אני חושף בפניכם שאני חסר אונים לחלוטין מול אאינטרנט מול סרטים וסדרות מול בריחה לרשת מול תאווה ברשת מול מבטים ברחוב, 
אני חושף בפניכם שבעקבות זה אבדה לי השליטה על חיי לחלוטין ואני כפסע מנזק שיהיה קשה מאוד לתקן, 

אני מאמין שאלוקים אוהב אותי ומקבל אותי ובעיקר מבין ויודע את הסבל והקושי שלי, 

אני מתפלל לנכונות למסור לו את חיי לוותר על רצון עצמי, ולמעשה זה אומר לוותר היום על אינטרנט פתוח ולהתקין סינון שאין לי יכולת פשוטה לעקוף, 

אני יודע שההחלמה לא יכולה להיות תלויה בסינון אבל אני גם יודע שאני צריך לעשות את הצעד הזה מצידי, להראות שאני נכון ומוכן לוותר על הרצון העצמי על הריכוז העצמי ולהיות מוכן לתת את ההגה לאבא אוהב, 

אוהב אתכם וצריך אתכם מאוד יותר מאי פעם! 

מילים מדוייקות. תזכורת לכולנו. קבלנו מסירת החשיפה
מחזק את ידך בהתקנת הסינון המוחלט יותר - היום בע"ה! (אם לא כבר אתמול... עדכננו). יותר מנשמח שתשוב אל חיקינו, לעודד לשתף ולהעמיד, אוהב ומעריך, חיל.

שלום חברים יקרים ואהובים, 

לאחר המשך תקופה קשה שהיתה לי, שבה לא היתה לי נכונות לוותר ולסנן את המכשיר, תקופה שבה השתמשתי הרבה בלי לאפס.. והאשליה הזאת נתנה לי לחשוב שאני בשליטה מסוימת (כי אני הרי לא גומר...) 
תקופה שבה אני מתנתק מהחיים, מתנתק מאינטימיות, מתנתק מהדת, מתנתק מאחריות על משפחתי ועל עצמי, 
וכל יום מספר לעצמי "מחר תחזור לעצמך" 

מי שנמצא יודע.. הכאב גדול מנשוא, הצער לראות חבר שמתקשר אלי ואין לי כוח להרים (מכאן התנצלות כנה לאותם חברים שסיננתי אותם המחלה רוצה רק לבודד וזה לא אישי חלילה) 
אחת הבעיות שמונעות ממני להתנקות הם השימושים הקלים דהיינו בינ'ג על סרטים פודקאסטים משחקים בטלפון ושאר פעולות שהמשותף שבהם הוא הניתוק מהחיים והבריחה לתודעה אחרת, 
קל מאוד להגיד לעצמי שאני לא רוצה לראות תאווה או להשתמש, בפרט כאדם דתי ... הנזק הוא ברור לעין והכאב הוא מוחש, 
הערמומיות של שאר הבריחות היא קשה הרבה יותר, 

בעולא נהוג לומר על סמים קלים שאמנם אין בהם סכנה גדולה ומיידית אבל הסמים הקלים נקראים gateway drugs דהיינו הסם הקך
ל שמביא אותך להחליק ולהגיע לסם הקשה, 

וכך גם אצלי, הקושי מול הדבר שהוא לא אסור בא' רבתי אבל ללא ספק שהוא מביא אותי להחלקה ולאיבוד עצמי,  

ו
זו הסיבה העיקרית לפחד שלי להחזיר את הסינון ההרמטי, 

אסירות תודה שהספונסר שלי דווקא הבין את זה ונתן לי פעולה לעבוד על הפחד הזה ולנסות להתפלל עליו, 

אלוקים החליט בשבילי היום לתת לי כוח להחזיר את הסינון שאותו אין לי דרך ממש לפרוץ, 
לא יודע איך ולא יודע למה אבל אני מודה לאבא היקר שעשה לי את זה, 
זה לגמרי לא מכוחי! 

נכון שתמיד יש אפשרות להשתמש, ואני יודע היום שאסור לי לבנות על הסינון כגדר שתחזיק אותי ותמנע ממני ליפול, כי זה פשוט לא עובד,
תמיד יש דרך וגם היום אני יכיל להשתמש אם אני רוצה, 
מה שיעזור חי להחלים זה חיבור רוחני שינוי גישה,חשיפה של הסודות שלי ועבודה רוחנית הכוללת תפילות כתיבה שיחה עם חברים ועבודת צעדים, 
אבל.. 
אני גם יודע שאין לי סיכוי אפילו אחד למליון להחלים (במצבי כעת ואולי לכל החיים...)  כאשר אני לא מוכן לוותר, להקריב ולו במעט על ידי הפעולה של הסינון, 

אני אסיר לחברים שלא מוותרים עלי גם כשאני מוותר על עצמי, 
אסיר תודה לספונסר, 
ובעיקר אסיר תודה לאבא אוהב שהחליט לעשות בשבילי את מה שאני לא יכול לעשות לעצמי,

אוהב כל אחד ואחד ממכם מאוד! 

אוהבים אותך. מזדהה מאוד עם הבריחות הקטנות שמדרדרות אותי לבריחות הגדולות.

אוהבים אותך עשר שמעון
המחלה הזאת מתעתעת בנו...
כואבים אותנו...

אסיר תודה על ימים נקיים יחסית מאז שהחזרתי את הסינון, 

אך היתה לי מעידה במוצ'ש בצפיה בתכנים,

מתחיל להפנים שאין קיצורי דרך אני לא יכול להחזיק קצת תאווה או לברוח מהחיים ולנסות לשלוט בזה, 
הביטוי הכי מוחשי של חוסר האונים שלי הוא בכך שאני לא יכול לנסות לברוח מהחיים רק קצת, 

וכצפוי קשה לי להתמודד עם המציאות, לחץ כלכלי פחד מהעתיד, חוסר בהירות על הכיוון שלי בחיים, וקושי להיות כנה עם אף אחד (למעט כמה חברי תכנית) 
קשה לקבל החלטות בחיים כשאני מתקשה להיות פתוח וכנה אפילו עם אשתי, 
חוסר סיפוק מהלימוד תורה, ניתוק מהאיידישקיט שלי, חוסר רצון להתפלל וכבדות רוחנית, 

אני כמו ילד קטן שלא מסוגל להתמודד עם החיים והפנטזיה שבסוף הכל מסתדר עדיין מקננת בראש, 
בורח ממטלות כמו ארנונה טסט לרכב וכך דבר שמצריך עבודה מעשית, 
הרבה יותר נוח לי לשקוע בעולם שלי ולשכוח מהכל, 
אני חסר אונים ולא מסוגל לבד, 

מתפלל לאבא שיתן לי יום נקי יום כנה יום שבו אחיה אץ החיים לפי התנאים שלו ולא לפי הפנטזיה שלי, 

לא יכול לבד ! 

מתחבר מאוד,
לחוסר רצון לכלום לתפילה ללימוד להכל,
לארנונה וכו',
אוהבים.

ר' עשר! תן לנו רשימה של דברים שאתה צריך לעשות ותעדכן אותנו כל יום לפחות על דבר אחד.

דוחפים באהבה.

תודה למגיבים והמחזקים.

שלום לכם חברים אני עשר שמעון ואני מכור!

מכור שלא מסוגל להתמודד עם החיים לא מסוגל להתמודד עם רגשות לא מסוגל להתמודד עם אחריות.

לאחרונה אני מרגיש יותר ויותר איך הרצון לברוח לא מגיע מהמקום של ההנאה בבריחה (שכמובן קיים תמיד...) אלא מהפחד להיות נוכח,

מהפחד להתמודד עם האחריות של החיים,
אני כמו ילד קטן שמעולם לא גדל מעולם לא עשה את הסוויי'ץ בראש שאומר "עכשיו אתה ילד גדול וצריך לקחת אחריות על החיים"

אולי נסיבות החיים שלי הובילו אותי לשם,
המציאות שבה יכולתי תמיד לסמוך על אחרים שיתקנו לי יעזרו לי ויתנו לי,
ותמיד ברגע האחרון איכשהו הסתדרתי,
אבל בשלב מסוים המסיבה נגמרת והחיים מביאים אותי למצב שבו אני צריך פשוט לגדול,

לגדול זה אומר להתמודד עם החיים כפי שהם, להיות נוכח במציאות

אני חסר אונים במקום הזה וכאשר אין לי חיבור אמיתי לאלוקים אזי אין לי חיבור לאנשים ואין לי חיבור למציאות,
ולכן אני בורח למדיה חדשות סדרות פודקאסטים ספרים (ולימוד תורה שלפעמים משמש כבריחה גם אצלי...ולכן לא באמת נותן לי את "המאור שבה המחזירה למוטב ואכמ"ל)

אז מה עושים?

זהו שאין לי באמת מה לעשות...
אני חסר אונים ורק יכול לבקש נכונות להתפלל להכיר בחוסר האונים לבקש עזרה. מחברים לשתף אותם לשתף את אלוקים.

ואני מאמין שהוא יכול לעשות בשבילי את מה שאני לא יכול לעשות בעצמי.

מבקש ומתפלל רק להיות להיות מוכן לקבל את חוסר האונים שלי מול החיים מול תאווה מול משפחה ילדים ואשה, מול בריחה והסתרה,

אני לא יכול לבד!

וואו הכתיבה שלך אמיתית מאוד,
תודה על הכנות שלך 
אני חושב שאתה מסוגל , אני חושב שאתה יכול לעשות הכל , 
לא רק בכוחות עצמך אלא בתמיכה מאחרים וכמובן מהקב״ה
האמת שאני מקנא בך קצת , אני מרגיש שאולי אני קצת גדלתי מהר מידי 
ואני לא אומר שאני לא בורח , גם לי היו שפע של בריחות 
אל תוותר על החלקים היפים שלך בזמן שאתה בוחר לגדול 
אוהב אותך גיבור

מתחבר להרבה מהדברים שאתה כותב.
נכון אין כזה דבר רק קצת
ה' יתן לנו כוח, לשמור לגמרי. 
הכתיבה שלך מדהימה תמשיך לשתף אותנו