קצת ממה שעובר עלי עכשיו,
כמו שכתבתי אני נכנס עוד מעט למערכת של כמה ימים מלאי שינוים,מעברים,וזעזועים למערכת,
לא משהו דרמטי מידי,
ב'ה כולם בסדר,אבל הפחד שלי הוא שלשבועיים האחרונים שאני נקי עזרה מאוד היציבות המסוימת שבה נמצאתי, ולכן אני מתפלל ומקווה שכל משבריך יעברו עלי... יעברו 'מעלי' ולא 'דרכי',
אני נמצא במצב מוזר קצת,קצת לא נעים לי לכתוב את זה כי כולם פה כותבים כל הזמן על הנפילות והמאבק להשאר נקי עוד יום,
אני מרגיש שה'נקיות' שלי לאחרונה לא היתה הקושי העיקרי שלי,
כמובן שקשה, תמיד היצר אורב בכל פינה, והעין רואה (ורוצה) את מה שהלב חומד...אבל אצלי לא זה היה הקושי המרכזי,
ובכלל במצב שלי (אני עדיין לא סגור על ההגדרה 'מכור' 'עצלן' 'בעל תאווה' או מה שלא נקרא לזה) הקושי שלי הוא לא להשיג תקופת נקיות אלא בלשמור עליה.
הקושי ההתמודדות הגדולה של התכנית והאתגר יחד עם הכתיבה והשיטוט בפורום מעלה היא ההכרח להתחיל לחשוב על עצמי פעם ראשונה בחיי בצורה רצינית, בצורה פרקטית, בלי דמיונות בלי לעוף גבוה בלי להתרגש בדברים עמוקים או להשקיט את הראש בסרטים ספורט אקטואליה או אפילו לימוד תורה (להבדיל)
ויש איזה כפיתיות בצורך התמידי הזה לחשוב על עצמי,
אני חושב שכל חיי ברחתי מזה,
לא רציתי לחשוב על עצמי בצורה של 'מה התכנית" מ"איך אתה מתקדם עם הדו חיים האלו" עם ה"זהות הכפולה"
תמיד התעלמי מזה,
וזה עבד,
לפחות מבחוץ,
מבחוץ החיים שלי אמנם קיבלו (בעיקר כשהייתי בחור) מכות בגלל מצבי הסתבכתי לא מעט בגלל הצורך להחזיק מכשירים שונים בישיבות שבהם למדתי, בעית הגניבה שלי, בעיות השקרים, הבריחה מהמציאות. אבל איכשהו פחות או יותר בעיקר מסיבות שאינן תלויות בי הצלחתי להסתדר, עשיתי את השידוך הנוצץ, 'תורה וגדולה' 'פרנסה בכבוד' 'מעמד מכובד'.וכו' וכו'
ובעית ההדחקה רק החמירה אני רוצה לכתוב דוגמא,
בתור בחור חרדי צעיר נחשפתי בתקופה מסוימת לעולם הספורט, אהבתי את זה וזה נתן לי מפלט מסוים, תחום התענינות שלפחות לא היה "עבירה" בעינים של הקב'ה (אולי בעינים של הר'מ בישיבה אבל זה לא ממש הפריע לי)
בשלב מסוים אני חושב שזה הפך יותר ויותר למפלט ממש כמו הסם, יש לי אינסופר דוגמאות איך באמת לא היה אכפת לי מהמצב של ה'קבוצה שלי' אחרי הפסד בגמר לא הרגשתי צער, אבל הצורך במפלט הזה הפך אצלי לאובססיה,
וגם שהתנתקתי לתקופות מהפורנו לא הצלחתי להתנתק מהצורך להשתיק את הראש מלהיות עם עצמי, משם הגיעו גם הסרטים,
ארוכים,
משעממים,
דפוקים, זה לא משנה באמת הם עשו לי שקט בראש,
ועכשיו יש לי יותר מידי זמן בראש...
אני יודע בברור שלא אוכל להיות 'נקי' אם הצורך בהדחקות לשם הדחקות ישאר אצלי, אולי לאחרים זה בסדר אבל אצלי זה שורש הבעיה,
מהנסיון שלי אם אתה עושה משהו בשביל להדחיק בסוף אתה חייב להגביר את המינון, הסרט הופך למשעמם.. המשחק מפסיק לעניין...החדשות סתם מעצבנות ואז יש תמיד דבר אחד שיכול לתת לי את מה שאני רוצה,
פורנו,
הרגע הזה שאתה מריץ את מילת החיפוש בראש אתה יודע שזה טפשי, בראש אתה יודע שתבכה ותתחרט אבל אתה כל מייחל לזה, לשקט שיפיע בראש ברגע שהאתר יעלה על המסך אללי לי, ההתרגשות הזאת של נרקומן כשוא מתכונן להזריק את הסם...
לא משנה כמה אהיה נקי תמיד ארצה את זה.
הפרדוקס שלי הוא מצד אחד אני חייב קצת להרגע מהמצב שבו אני חושב על עצמי (בעקבות ההצטרפות לפורום והכתיבה כאן) אבל מצד שני ההדחקה תביא איתה דבר אחד, וזה בטוח!
גם אם זה יקח שבוע או שבועיים ברגע שאני מפסיק להתמודד אני עושה את הצעד הראשון לכיון הסם,
אולי הכתיבה משחררת מעט וזה סוג של דרך אמצע שמצאתי, זה קצת שחרור עם קצת התמודדות...
דבר נוסף שרציתי לחלוק.
תמיד הפריעו לי הקטעים בתפילה שאנחנו מהללים את שמו משבחים ומפארים אותו,
הוא באמת צריך את זה?
איך הוא יכול לצוות אותי לשבח אותו ?
לא עזרו כל ההסברים שראיתי בספרים 'ישראל מפרנסין לאביהן שבשמיים' 'וכו' וכ' תמיד זה הפריע והיה הקטע הכי פחות אהוב בתפילה,
הבעיה שרוב התפילה שלנו פסוקי דזמרה,ברכות קרי'ש וחלק משומ'ע הם כולם שבחים...
לאחרונה אני מרגיש ואולי זה בזכות מה שאני רואה כאן ובזכותם. שהקטעים האלה מדברים אלי כמה שאני יותר מתמקד בגדלותו ושבחיו, ככה אני נותן לעצמי להיות תלוי בחסדו... קשה קצת להסביר את זה ואין לי ממש את הכלים, אולי בהזדמנות ארחיב בזה..
לבנתיים תתפלו עלי שאעבור את הימים הבאים (היום הבא...) עלי חשוך מכל חטא מנוקה מכל עוון ומדובק ביראתו...
"אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני"
