ברוכים הבאים, אורח

נושא: מתחיל . 4301 צפיות

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123364

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 650 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1899

וואו!
איזה כיף לקרוא

כתיבה יפהפיה.. ללא ספק ניחנת בכישרון אדיר! פשוט נהניתי ובא לי שתכתוב עוד חחח

גם אני פעם הייתי כועס כל הזמן על בנות למה הולכות ככה לא לבושות..

אני לא חושב שהן באמת יודעות מה זה עושה לנו.. לא שאם הם היו יודעות זה היה משנה משהו כן?.. אבל לדון לכף זכות אין להן מושג קלוש לאיזה בעיה חריפה זה יוצר אצל חלק מהאנשים..

כל הכבוד שקמת ויצאת החוצה..
אין ספק שזה הדבר הנכון וזה רצון אלוקים ממך, זאת הפעולה הנכונה..

משהו שאני מוצא שמאוד עוזר לי לאחרונה זה לברך מושאי תאווה שאני נתקל בהן. חברי תכנית אמרו לי את זה מהיום הראשון ואף פעם לא התחברתי כ"כ.. אבל היום אני פשוט מבין שאין ברירה אז אני מנסה את הכל וגם את זה והאמת שזה מאוד עוזר...

כשאני נתקל במישהי כזאת אני נכנס למוד של לקיחה - אני רוצה לקחת ממנה לעצמי את הגוף שלה המראה שלה.. להשתמש בה. כשאני עוצר ומברך אותה אני בעצם עושה פעולה הפוכה ואני מתמקד בנתינה לה..

באופן דיי מוזר ולא מוסבר זה עובד לי. לפחות ברוב הפעמים

אוהבים!

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123381

  • Onhorseback
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 81

יום שמיני

תודה מתרפא !
אין כמוך לעודד ולחזק. 
אנסה את זה אם יתעורר הצורך , בעזרת ה' מקווה שלא יהיה צורך.

הבוקר חזרתי שוב אבל לשמחתי אני מול קיר אז אם יש לי סכנה היא תנבע ככל הנראה מתוכי  

פעם קניתי בסטימצקי כרטיסייה שהיה רשום עליה משפט של מישהו בשם בזיל ס .וולש : "אם אינך יודע לאן אתה הולך , איך אתה מצפה להגיע לשם " .

יש במשפט הזה משהו חתרני. הוא מניח כי אני מצפה להגיע לאנשהו , ולכן תמה על כך שאיני יודע לאן אני הולך. המשפט תופס את הפער החמקמק בין התקוות שלנו לחוסר הידע והיכולת שלנו כיצד לממש אותן. הוא מותיר את הציפייה שלנו להיות עקרה אם לא נדע את השבילים המוליכים אליה. אני הולך בחוסר ידיעה ובכל זאת ממשיך לצפות להגיע. 

זה היה קורה לי לא מעט. הייתי מצפה להגיע לקרבה, לנקיות, ללימוד ובאופן כללי לחיים אחרים. אך התקווה הזו שבאה לא מעט על רקע החידלון והייאוש של המצב הקיים שלי , הייתה מעין בלון גדול באוויר שהרוח מעיפה אותו לכל עבר. לא היה לי מושג כיצד לעבור ממצב של שיטוט ותקווה למצב של דרך .

גם היום אני לא ממש יודע. היום אני למד יותר על כלים שונים להילחם - כלים פנימיים, כלים של שיתוף , כלים של הסתרה אבל אני לא בטוח שיצאתי לחלוטין ממצב של שוטטות למצב של הליכה בדרך. הלוואי שכן . אבל אולי , הקב"ה מגלה לי את התשובה דרך החיים. אני מדמיין זאת כאילו הקב"ה אומר לי - יש לך תקווה, יש בך רצון , אפילו אם אינך יודע מה עושים , תתחיל ללכת , תתחיל לצעוד. אולי בזיל ס.וולש טעה ויש בכוח הציפייה בלבד את היכולת לדחוף אותי להגיע. הקב"ה יראה לי את הדרך מצידו ואני אלך ואשתפר מצידי. 

אולי כל המסע וכל הכישלונות הן מסע ארוך של מיפוי השטח , של גילוי עצמי , של הכרות כואבת  , של כל המקומות בהן אני חלש וחסר אונים ויחד עם זאת של הזמנים בהם אני מלא עוצמות ומסוגל להתמודד . זו מתנה לא קטנה , שדרך הפריזמה של המסע להילחם בתאווה אני מגלה את עצמי.
אני מגלה על עצמי שאני יכול להיות גם יפה ולא רק מכוער , שאני יכול להיות גם טהור ולא רק נמוך ושפל , שאני מלא אור ומלא חושך. שמעבר להחפצה אני יכול להיות גם עם רגישות גדולה. 

קראתי באחד ההודעות פה משפט עוצמתי שתפס אותי : "כל דבר שמייצר עונג, נותן לך שני דברים - גם עונג וגם חידוש האמונה שבעונג "
אני מבין לרגע, שאני לא רודף רק אחרי העונג אלא בהול אחרי האמונה שהעונג יעניק לי מוצא. שמחכה לי תמיד בית בסוף הדרכים הקשים. שיש עבורי דבר מה מלטף ומחמם שישכך הכל . ועל מנת לאשש כל הזמן בבהלה שאכן יש בית כזה אני מוכרח כל הזמן לחדש את האמונה , לבדוק אותה , לתקף אותה.  ואז אני נרגע פעמיים - עצם העונג המרגיע והרגיעה המגיעה בעקבות הידיעה שהכול בסדר, שאני עדיין יכול לנוח בצל התאווה. 

אני לא יודע אם בריאות נפשית משמעה חיים ללא עונג. אני משוכנע שלא. העונג כשהוא חולני מהווה מוצא לבריחה.  אך יש בעונג דבר מה עמוק ואמיתי המאפשר לו להוות סם הממית ומחיה כאחד. יש בעונג עבורי דבר מה הדומה לשמחה  - תחושה של שלימות בעולם שבור . באותו הרגע שאני מכונס בתוך ההתענגות , איזה סוג שלא תהיה, יש בזה שבריר של שלימות , של משהו המספיק לעצמו. של מעין עולם הבא. כביכול הקב"ה ברא אותי במקום מלא התגוששות ומלחמות אך הותיר לי פתח של בריחה מהם , של התכנסות .

כבר שכחתי היכן , אך בשפה כלשהי (נדמה לי בצרפתית) מכונה שיא ההתענגות המינית בשם 'המוות הקטן ' וככל שאני חושב על זה , באמת יש בזה מיתה . שהרי למות משמעו שלא להיות חלק כבר , לא להיות חלק בצד מסוים של העולם , באותו הצד של חוסר השלימות , של המאבק שלא פוסק.
בו בעת זהו מוות , שכן מוות מבטא גם בדידות וחוסר יכולת להתחבר , להיות חלק ממישהו אחר. 
איזה ניסיון קשה זה להתענג , להתכנס להיעלם לתוכי ויחד עם זאת להתחבר , להיות חלק. וכמה מיוחדת העובדה שהקב"ה טבע כל זאת באותה התחושה ובאותו המעשה. 

עד כאן זרם המחשבות המבולבל וחסר הקשר שלי להיום. 
אלף תודות שוב על ההקשבה לכל אחד ואחד.

יום שמיני והלוואי שיגיע תשיעי.

נערך לאחרונה: לפני 4 שנים, 6 חודשים על ידי Onhorseback. סיבה: טעות

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123450

  • Onhorseback
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 81
יום תשיעי .



תודה המשתוקק. הענקת מילים להרגשתי .



האמת היא שהיום אני  חסר מילים. עבר עלי יום עמוס בסידורים , וימים כאלה פוגמים ביכולת שלי להתכנס פנימה. אבל לפעמים הם מתישים את הגוף ואת כוחותיו ,  ויש בזה ברכה .

הבטחתי לעצמי להמשיך ולכתוב גם אם לא יהיו לי מחשבות לחלוק. אז אני כותב לשם ההתחייבות והמשך המלחמה. 



עזבתי לאחרונה עבודה ויש בזה חסד שאני מתחיל מסע של נקיות כשלא עובר עלי הלחצים השוטפים של שגרת העבודה שם פגמי האופי שלי מתבלטים ומעגל התאווה יכול להתחיל להסתובב. 

בחסד ה' עלי עוד לא התחילו מלחמות גדולות . מודה לה' על יום יום.



יום תשיעי והלוואי שיבוא עשירי. 

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123454

  • ניסן
  • רצף ניקיון נוכחי: 497 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 422

אשמח אם תשתף אילו פגמי אופי מתבלטים כשאתה בעבודה.
יש בזה משהו משחרר לכתוב עליהם

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123503

  • Onhorseback
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 81
יום עשירי .

תודה ניסן והמשתוקק. 

ניסן , אשמח לאט לאט לפי הכוח והרצון. אם כי הזמן יכלה והמה לא יכלו לצערי. נקווה ש-90 יום יספיקו



היום שוב חזרתי למקום בו הייתי בימים האחרונים. לצערי ה' זימן שתשב אישה צעירה לפני . סובבתי את עצמי עם המחשב ופניתי לצד אחר. יש טיפה הרגשה של חולשת הרצון . זה עדין , לא משהו ממשי. אבל משהו בלהט של ההתחלה טיפה נחלש . ה' יעזור ואני אשתדל להתחזק. 



פעם למדתי על היוונים . יש להם מושג 'אקרסיה' כמדומני. חולשת הרצון. ויש להם עוד מושג של 'מוירה' הגורל - מה שעתיד להתרחש יתרחש בוודאות ואין שום יכולת למנוע את התרחשותו (כמדומני שכוח המוירה הוא אף מעל אליהם ) .

אברך את ה' אשר יעצני ללמוד תורה ולא ללמוד מחכמתם. אף שאצלנו יש גם מושג של חטא שהוא קשור לחולשת הרצון ולפער בין מה שאני רוצה באמת לבין מה הרצון החלוש שלי ברגע זה '  מכל מקום אין אצלנו מקום למוירה מחלישה זו אלא אדרבא למושג של בחירה חופשית ותשובה. מי שאין לו מושג של בחירה חופשית מוחלטת , כיצד הוא נאבק.

איני מאמין בטרגדיה,  בסוף הידוע מראש ללא קשר למלחמותיי.  אדרבא אני מאמין כי העובדה שהסוף פתוח הוא שמעניק לי טעם להילחם. יש בי נקודה של חופש דלא מעלמא הדין , שלא מתבניות ההתמכרות ותאוות הגוף.



אני לא אוהב להתעמת ובכלל לא קל לי לחוות רגשות חזקים. אני מרגיש מוגן יותר כשאני חי בעצימות נמוכה. כל פעם שאני מרגיש לא נוח, נתקף (היה קורה לי לא מעט בעבודה ) מרגיש לא נערך או רצוי (קידמו עובד אחר על פני, לקוח זרק מילה לא טובה) כאילו עולה לי מפלס המתח ואני כמעט מרגיש את זה בגוף . ואזי יש צורך בפורקן שירגיע את הגוף.



אתמול היה היום התשיעי , חלק אחד מעשר לה' . 



בחסד ה' עלי , ​יום עשירי והלוואי שיגיע ה-11.

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123524

  • Onhorseback
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 81

תודה !
אתה צודק מאד , אם כי אני מוכרח לשאול את עצמי עד כמה אני יכול לברוח . התאווה כל כך מקיפה וטוטאלית שאין מקום שממנו אוכל לברוח. אשתדל בכל מקרה לצמצם את המקומות הללו ובעיקר למלא את עצמי בתוכן חיובי .

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123525

  • Onhorseback
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 81

יום אחד-עשרה

ברוך ה' עבר עלי יום טוב מאתמול.  אני לומד הרבה על התוכנית, על עצמי ועל התגובות שלי . 
אני מרגיש ומבחין בחוש כיצד 11 יום של נקיות מאירים אותי . בחיוך , ביכולת שלי לחשוב ולכתוב. אין לי הסבר טוב של מדוע , אבל אני בטוח בכך על עצמי. 

אני בתקופה של חוסר וודאות בכל מה שקשור לעבודה . אבל אני מרגיש שאני מנסה לטפל בזה בצורה שקולה , לא לעורר חרדה ולחץ שיובילו למקומות לא טובים. הלוואי שיצליח. 

המטרה הקרובה שלי היא לעבות את כל מה שקשור למלחמה שלי בסינונים. הבוקר התקנתי מחדש את הסינון של רימון בנייד. יש לנו אינטרנט רימון בבית  , אבל הסינון שלהם לא מיטבי. אני חושש כל כך מכך שאני עסוק הרבה בראש - בדעות נכונות וכד' וסומך על ההרגשה הטובה שלי.
ירגיע אותי יותר להסתמך על עוגנים אובייקטיבים -  חסימות , קשרים אנושיים שיהיה לי לפנות.

יום אחד עשרה והלוואי שיגיע 12. 

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123555

  • Onhorseback
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 81

יום שתים עשרה

עברתי עכשיו על כמה יומנים של חברים . כל כך התרגשתי לראות את הנשמות היקרות שמסתובבות פה לידי . כל אחת עם המלחמה שלה , עם חוסר המוכנות לקבל את הדברים כמו שהם . אילו מאבקים. ובמיוחד החברה הוותיקים . הלוואי שכתוב פה עוד הרבה הרבה זמן , נקי או חלילה לא.

ראיתי באחד ההודעות ש ניסן שהוא כותב לצייר לעצמי מה התאווה עשתה לי , כיצד היא השפיעה על חיי.

אז החלק הקטן הוא בזבוז המשאב היקר כל כך של זמן , של התעסקות שוטטות במשך שעות. 
אבל יותר מזה , בזבוז של חיים. שלכל מה שכולתי להיות ובמקום זאת שקעתי בביבים . יש רגעי אור שמוטל עלי כשאני נקי שלא הייתי מחליף אותו תמורת אלפי שנות תאווה.

קראתי שעשו מחקר וגילו שהערכים שאליהם מתכוננים ועל פיהם ממתחנכים קבוצות sa,na  ודומיהן גבוהים יותר משל שאר האוכלוסייה.

כנראה שזה המסע שהקב"ה משרטט לי בחסדיו - או שתחייה גבוה , לפחות לפעמים , לפחות בהתחלה או שתיפול.

ויש לי רק תפילה אחת , שימשיך וימשיך , וכי יש מעצור לה' להושיע ?

מחר בר מצווה.

יום 12 והלוואי שיגיע 13.

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123558

  • ניסן
  • רצף ניקיון נוכחי: 497 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 422

כל הכבוד על הכנות והשיתוף האמיץ.

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123570

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 650 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1899

אוהבים !!

מאחל לך שתגיע להרבה יותר מבר מצווה!

חברך למסע.

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123581

  • Onhorseback
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 81

יום שלוש עשרה

שבוע טוב ומבורך. תודה לכם !
ברוך ה' השבת הייתה נעימה וטובה.

" שמחנו כימות עיניתנו , שנות ראינו רעה "

מרגיש בחוש איך הקב"ה מחזיר לי ימי אור על כל יום של חושך שעברתי.
מי יתן והשבוע יעבור בטוב ובשמחה בעזרתו.


יום  שלוש עשרה והלוואי שיגיע 14.

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123590

  • ניסן
  • רצף ניקיון נוכחי: 497 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 422

הלוואי
שיהיה בהצלחה רבה

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123608

  • Onhorseback
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 81

יום ארבע עשרה.
מתחילים שבוע חדש ומבורך. שיביא עימו הרבה טוב ושפע. 

בשבוע שעבר , ניסיתי להקשיב לשיעורים והרצאות על התמודדות וכלים וראיתי כיצד עלי ללמוד לחיות לשהות עם כאב , עם תסכול, עם מצוקה, עם בהלה, עם חרדה .
הרי יש בי חרדות ומצוקות שלא אוכל לפתור. או משום שהמקור שלהן אי שם בעברי עמוק עמוק מי ידענו או משום שהן חלק מהיותי בן אדם בעולם הזה .
ומותר לחיות מבוהל , חרד, מתוסכל , כואב. זה מותר. לא צריך לרוץ ולפתור את זה . אני מעצמי לא אוכל לפתור את זה אבל אפשר לחיות עם זה . ולזכור שהכל חולף. אפשר לשהות עם זה , כמו ששוהים בבית אבלים בחוסר נעימות ובשקט , עד שיוצאים החוצה אל השמש ומשתחררים. ואפשר גם להתפלל . אולי מעצמי לא אוכל לגרש את החרדות הראשוניות הללו , אך יש מי שכוחו גדול מכוחי. ולו הפתרונים.

אך מה שלא כדאי לעשות , ומה שעשיתי כל חיי , הוא למהר ולפצות . הוא ליצור חרדות נוספות על מנת להגן על הרגשות הראשוניים הללו .  הרי איזו מצוקה זו כשלא מצליחים לשחרר את המועקה . חוסר ההצלחה לשהות בכאב מוליד בעצמו חרדה שאינה תלויה אלא בי . וממנה ניתן להשתחרר. ואותה ניתן לעזוב ולצאת אל האור . הבריחה אל התאווה, היא בריחה. היא אוחזת בעונג המרגיע והמנחם , ומשתמשת בו על מנת לעמם כל הזמן את הכאב , שלא אחוש כאב אפילו לרגע . לא שאין בתאווה מרכיב טבעי , יש ויש. אבל המלחמה איתו פשוטה יותר ונוגעת לחלק מהקושי הראשוני הטבעי של לחיות בעולם הזה עם הטבע שלי. ותורה מגנא ומצלא. אך כשאני נכשל להתמודד עם הכאב, אני חרד מעצם הכישלון וזקוק לניחום תמידי.

חשבתי על משל - אדם הרגיש לאור שמש. אור השמש מחמם אותו ומסנוור אותו . אך על אותו אדם לחיות בשמש כדרך בני אדם , עליו לצאת ללמוד ולעבוד , להתפרנס ולרכוש ולסחור. אזי דרך הבריות היא לחבוש כובע ומשקפי שמש ולצאת אל הדרך. ולעיתים מזיעים ולעיתים משפילים את הראש שהשמש לא תסנוור.  ויש את דרך המכור  - שניסה להילחם בשמש המציקה אך ללא הצלחה . השמש הולכת ויוצרת בו תחושות לא נעימות . עד שהמכור חושש כל כך מן חוסר ההצלחה והאכזבה להילחם בשמש שהוא נוקט באסטרטגיה חדשה - הוא בונה לעצמו חדר קטן איתו הוא סוחב לכל מקום : ובחדר צל ונעים וקריר. ובחדר , יש שתייה קרה ומתוקים . והמכור סוחב איתו את החדר לכל מקום אפשרי. נושא אותו על הגב. שלא יוותר חו"ח רגע עם השמש לבדו ויצטרך להילחם עימה או לשהות בחוסר הנעימות שלה. ורק הקיתון הקטן שלו משיב את נפשו ומענג אותו. 
אך דא עקא, לסחוב חדר לכל מקום הוא עצמו מתיש כל כך את המכור. 
הרי זהו הכלל- בריחה היא תמיד ניסיון לא מוצלח לפתור בעיה . ומאחר והוא מהווה פיתרון לא מוצלח הוא עצמו מעורר בעיה. אך אני לא יודע איל לשבור את מעגל הקסמים  . הרי איני יודע לפתור את הבעיה ואני מכיר רק דרך אחת אם כי כואבת להתמודד . ורק ה' בחסדיו מעורר עלינו רחמים ומשחרר אותי מכבלי המעגל לראות מבחוץ ולנסות וללכת לדרך חדשה. 

יום ארבע עשרה והלוואי שיבוא חמש עשרה. 

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123691

  • Onhorseback
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 81

יום חמש עשרה.

היום היה פחות מוצלח , לא מבחינת המלחמה אלא כי לא הספקתי הרבה. אני מנסה לתפוס מה שאני יכול ממה שנשאר .
אני ממש דואג שעדיין לא התחלתי לטפל ברצינות בסינונים . זו המטרה שאני מציב לעצמי למחר .

מדהים אותי ההבדל שהוא הרי פנימי לחלוטין בין החיים הנפולים של לפני והחיים המוארים של אחרי . יש איזה מסווה עדין על הפנים כאילו העולם צבוע כולו באפור. אך כעת אני יכול לראות באמת את העולם . יש בו אפור ושחור וצבעוני. 

הסתכלתי בטבלה שלי היום. ה-90 יום שלי מסיימים בר"ח אלול. הלוואי שאזכה. עברתי שישית מהדרך. אחד משישה ימי החול ההולכים ומתעלים אל היום השביעי שיהא ר"ח אלול. 
ואזכה לעשות יום טוב לאוהביי באותו היום.
התמונה הזו עושה לי טוב ומנחמת. 

אם אמרתי מטה רגלי , חסדך ה' יסעדני . 
ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי

יום חמש עשרה והלוואי שיבוא שש עשרה. 

תגובה: מתחיל . לפני 4 שנים, 6 חודשים #123726

המשתוקק כתב on 09 יוני 2020 07:14:

דע, שעכשיו זה היצר הרע הכי גדול להתקין סינון... היצר יכול לומר לך - הנה אתה נקי 15 יום... בוא נסה לסחוב עוד קצת... תצליח.... בלי סינון...
וכל זה מכוון לנפילה הבאה...    ואחרי נפילה - אם תופסים את הרגע - אז עושים את החסימה מיד...
אז לא כדאי לך לחכות עד לשם...
כל הכבוד על ה15 יום!
בהצלחה בעז"ה


קודם כל ישר כוח על העמידה האיתנה!.
מחזק את דבריו של משתוקק בהחלט היצר הרע משחק וגם הפיל אותי בעניין שהתמהמתי להוסיף את הסינון שהמליצו לי . ברגע שזה תוקף יהיה מאוד קשה לנצח עדיף להוסיף חומה שתעזור לצלוח את הגל החולף בסוף מגיע תמיד. 

זמן ליצירת דף: 0.74 שניות

Are you sure?

כן