מחזיק חזק. 

כשנסעתי באוטובוס אמרו לי תחזיק חזק שלא תיפול.

ילד טוב ירושלים כתב on 05 יולי 2020 02:33:

שבוע טוב ,
שאלתי את המעסיק, הוא אמר שהגענו לתהליך השתלמות - יכול להיות בפרק ב' תהליך שלמות.

מזדהה.
ובכל זאת, מה אתה עושה כדי לא ליפול? 
פשוט מנסה להילחם בזה?
אני די חדש פה. אמנם פתחתי את החשבון לפני מס׳ חודשים אבל לא באמת התחברתי לתהליך. חזרתי לפני יומיים וקראתי בעיון את ״המדריך״ ושאר החומרים שקיימים באתר. 
לבינתיים (על אף שמוקדם לומר) אני מוצא שלנסות ולהחליף הרגל קיים באחר ממש עוזר. עשיתי זאת בעבר עם עישון (והצלחתי) והיום אני משקיע את המאמץ בלהיפתר מההרגל (או ההתמכרות) שכולנו התכנסנו לשם הטיפול בה

הספקתי להכיר אותך דרך הפרסומים הרבים שלך בפורום ואני באמת מאמין שתצליח! 
שבוע טוב

אם אתה דווקא שואל הרי שאוכל להגיד לך שגם אני היו לי הרבה דברים שהתנתקתי מהם והתנקתי מהם עוד שנים רבות לפני שהכרתי את אתרא קדישא הדין. עוד לפני שידעתי איך אומרים "התמכרות" ללא שגיאה. היו לי הרבה דברים אחרים בחיים שלא ידעתי למה אני ממשיך לעשות אותם למרות שהם גוזלים ממני את כל עצמותי (מ"ם עם שורוק/קובוץ/מלופום. לא חולם) עד שיום א' החלטתי שהדרך הטובה ביותר לצאת מהבוץ זה לא להכנס אליו לכתחילה. בכל הנושא "שלשמו התכנסנו" גם ניסיתי אלא שפה גיליתי מחסום ואז זכיתי לפגוש את ש.ע. ולאט לאט חדרה בי ההכרה. למדתי מילה חדשה בעברית. יחד עם זאת גם קבלתי כלים. כיום, גם אם אני לא יכול להגיד שאני נקי בכל מאת האחוזים, הרי שאני במקום הרבה יותר טוב ועם הפנים קדימה.

נהדר. שמח לשמוע! נשמע שאתה יותר אופטימי משהיית בזמן כתיבת הפוסט הראשון (לפני שלושה ימים נראה לי)

אגב, מה שרציתי / חשבתי במהלך השבת לשתף.

יום שישי הלכתי למאפיה לקנות חלות לשבת. ושם זה עזרת נשים. אני הגבר ה(כמעט) יחידי. ובעוד שאני מסתכל לכל עבר, לוגם, (כתיב: "נהנה", קרי: "סובל") הנה נכנס לשם א' עם כל ה"שמונה בגדים" מה שנקרא "דוס" והוא עם הפנים לרצפה כל הזמן ואני מרגיש בכעס מבצבץ. אני פשוט כועס עליו. מה קרה? בגלל שאתה משתייך לחסידות X לכן אתה חייב להקפיד יותר על שמירת העיניים? אתה לא יכול לתת דרור לעיניך ולהנות (קרי: לסבול) קצת? נעמדתי בצד ועקבתי אחריו. כל הזמן הוא הלך בצורה שכזאת והמתין בצד בלי להסתכל עד שיפנו לו דרך לעוד מקום שיוכל גם שם לבחור משהו ואז לקופה שיוכל לשלם בלי להסתכל על הקופאיות! הקנאה גררה לכעס!

המשך היום היה לי הרבה! זמן פנוי. כמה שעות! תכננתי ובניתי על זה שאוכל להספיק כ"כ הרבה דברים (בעיקר שנים מקרא, שאבוא לקריאת-התורה מוכן) וגם אוכל להספיק לעשות את אשר חשקה נפשי! את חלום חיי ואת משאת נפשי כל שבוע מחדש! לקבל שבת מוקדם יותר מהלוח! כשהכל כבר מסודר ומאורגן מוכן ומזומן לשבת מלכתא! אך פתאום נזכרתי ששכחתי משהו בעבודה. נסעתי 20 דקות רק לגלות שהשארתי את הכרטיס-כניסה לפתיחת הדלת בבית! חזרתי 20 דקות ושוב 20 דקות נסיעה לכל כיוון. אז כבר לפי החשבון לא אספיק את כל הפרשה אז שכח מזה. אז במקום זה הבה ננצל את ההזדמנות. השתמשתי בטאבלט לדבר שלא הייתי צריך בכלל (לשחק שחמט - וכן לכתוב כאן "גוט שבעס") וככה הזמן זחל! ופתאום מצאתי את עצמי מדליק נרות כדקותיים לפני שקיעת החמה! מאוחר לפי כל קנה-מידה! והנה לאחר מכן שמתי לב פתאום שהשעון שבת לא פועל! יו! הצילו! בזריזות הורדתי את המתג למצב הפעלה והתחנתי בליבי שלא יהא זה לאחר זמן ח"ו!

כל האיחור הזה גרם לכזאת הרגשה מבואסת שישר חשבתי לעצמי לא בא לי כעת להגיד קבלת-שבת! אני נכנס למיטה ואם אתעורר בזמן אלך למעריב. תיכף ומיד נזכרתי ששבוע שעבר פספסתי את המעריב בגלל השינה זאת וגם ידעתי שכל ההליכה לישון כעת רק תוריד את המצב רוח בכפל-כפליים גם אם אקום בזמן. עצם הדבר שלא אקרא שיה"ש וקב"ש יהיה בעוכרי. ואם בנוסף לכך גם אאחר למעריב הרי ש"הלך עלי" טוטאלית. גררתי עצמי בכוח החוצה מהבית לביכנ"ס הם היו באמצע קב"ש ואני התחלתי אבל זה הוציא אותי מתוך המיטה החולה אליה כמעט ונגררתי שוב.

חחח טוב נראה שזה נגמר בטוב! אני חילוני אז הרצתי Google על מספר ביטויים שכתבת כאן.. בכל מקרה, נשמע שקבלת השבת שלך הייתה מאתגרת משהו..

כבר כ"כ הרבה זמן שלא שיתפתי. פשוט כי נמאס לי לשתף. לא רוצה "אוהבים" ולא רוצה "וואו". פשוט שום כלום.

עכ"פ, בלי להכנס לפרטים, בנתיים הכל כרגיל. אין איפוס וזה הכי חשוב.

אוהבים אחי!

אני הרבה פעמים לא בא לי לכתוב בכלל .. 
תסתכל על היומן מסע שלי מתוך בערך 200 ימים שכתבתי בהם לפחות בשליש כתבתי לגמרי בכוח ובלי חשק.. ובטח שלא רציתי לקבל תגובות משום סוג..

אבל אני כותב בשבילי.. בשביל עצמי בלבד.. ועל הדרך אם זה עוזר למישהו אז זה בונוס עבורי.

הכתיבה עוזרת להשתחרר מדברים..

תמשיך לבוא

תודה.

אלא שבשביל לכתוב לעצמי אני יכול במחברת פרטית או ביומן אישי. אין צורך במקום ציבורי.

אה, אולי יעזור לעוד מישהו על הדרך...

נכון. אולי.

אצלי, אינה דומה כתיבה במחברת אישית, לכתיבה ע'ג הפורום דנן, 
במחברת אני מתחרבש לעצמי, ולא יוצא אף פעם משהו מסודר, 
דוקא הצורך לכתוב בשביל שאחרים יבינו גם עוזר לי לסדר את זה לעצמי, 

ילד טוב ירושלים כתב on 13 יולי 2020 10:35:

לדעתי הכתיבה כאן ודאי עוזרת לאחרים. תמיד יימצא האדם שקריאת דבריך תועיל לו באופן כלשהו: כמראה, כחיזוק, כתזכורת...

חלק גדול מהכתיבה עבורי בפורום הוא השיתוף... להוציא החוצה. לקבל הזדהות וגם לגרום לאחרים להזדהות על הדרך..

הספונסר שלי תמיד אומר לי - המחלה שלנו אוהבת חושך. אוהבת לחיות באחורה של הראש בשקט בעולם הסודי שלי. היא שונאת אור.. כשאני משתף החוצה לחברים את התכנונים שלי, את ה"סודות" שלי, את הפנטזיות הכי עמוקות שלי, זה משחרר אותי. זה מוציא לאור את המחשבה הזאת והכוח שלה מתפוגג.

כמובן שעל גבי הפורום אני לא יכול לכתוב הכל... וגם לא בשיחה עם כל אחד.. יש לי חברים מיוחדים, צוות הימ"מ של sa תקרא להם, שבהם אני נעזר לחשוף החוצה את הפנטזיות הכי חולות שלי. וזה עוזר זה משחרר. זה כבר לא רק שלי בראש בשקט בסוד... זה יצא החוצה זה התגלה..

וכנ"ל לא רק לגבי פנטזיות... כל דבר שמפריע לי בחיים.. מילה לא יפה שהאישה זרקה לי.. הערה של הבוס בעבודה, חבר שהעליב אותי.. כל דבר.. במקום להתמודד איתו בפנים ולהתפוצץ אני משתף מוציא החוצה.

זה יכול להיות מאוד מביך לעיתים... מאוד...

יש מילים שאישתי אמרה לי שהתביישתי לספר.. מה יגידו מה יחשבו וכו'.. 
אבל זה עצת היצר לתת לי להמשיך להתבוסס עם זה בתוכי.
כשהוצאתי את זה החוצה עם המבוכה ועם הבושה, זה עזר לי להשתחרר להתקדם לסלוח ולפעמים ממש הוביל לניסים גלויים עבורי בדמות אותו אדם שיבוא ויתנצל וכו'...


אוהבים מקווה שעזרתי.

תודה תודה. ממש תודההה.

השתכנעתי.

אציין שכאן באנונימיות בין "חברים לנשק" ניתן לפרוק. אלא שבנקודה מסויימת, דבר מאוד ספציפי,  עדיין מקנן לי חשש בלב לחשוף. מי יודע. דומני כי כתבתי איפשהו על החשש הזה. אך כיון שקבלתי כ"כ הרבה פליקים מכל הכיוונים כשכולם מתכוונים לטוב ומקיימים מצווה רבתית איך אדע שאיש כאן לא יחליט לדפוק אותי שוב "לשם שמים"?