תודה לאל על סיום שבוע בנקיות.

ממשיך לצעוד כל העת,
מצד אחד שם לעצמי סייגים וגדרות שירחיקו אותי ממעידות,
ומצד שני ממשיך להאמין שהאדם ביסודו הוא טוב, ובעבודה אמיתית זה בהחלט אפשרי.

"כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ - כָּךְ צָרִיךְ אַחַר כָּךְ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ" (ר' צדוק)

עובד עם עצמי על חיזוק הביטחון והאמונה בה', מהניסיון שלי האמונה וההתמודדות הן הא בהא תליא,
בזמן שאחד מן הדברים חזק הוא משפיע גם על הדבר השני, וכן להפך במקרה של חלישות הדעת.
מתפלל לחזק את האמונה בה', את האמון בעצמי ואת האמון בהצלחת התהליך.


KeepMovingForward היקר, תודה רבה על המילים, תמשיך להצליח בעז"ה.
בהצלחה גם לשאר החבורה הקדושה, כל אחד במסעו שלו.

מצרף קטע קטן שזכיתי לראות בשבת בשם בעל 'האמרות משה':

"ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה" ,

היצר הרע תופס את האדם ומפילו למרה שחורה, ובאיזה אופן 'בבגדו', היינו שמזכיר לו בכל עת שבא לעבוד את ה' כל הבגידות שבגד בהשם יתברך, ובעת בואו לתורה ולתפלה או איזה מצווה אשר אדם רוצה לעשות יזכירהו אז תמיד מעשיו הרעים, ומה יועיל עוד עבודתו לאמר 'שכבה עמי', התדבק עימי בחיי תענוג תאוות החומר כי לא יועיל לך עוד עבודתך,
אך מי שהוא פקח [מקיים] 'ויעזוב בגדו אצלה', רצה לומר, כל הבגידות שהיה עד הנה עוזב אותם ואומר מה שעבר אין, ומעתה מקבל על עצמו מחדש עול מלכות שמים לעבוד בתורה ועבודה, וזהו 'וינס ויצא החוצה' ובורח מאתו ומפיתויו מהמרה שחורה שלו.



תודה רבה משתוקק אחי היקר, אוהב ומעריך.

לאחרונה אני לומד לכוון את הזרקור להארת המבט של 'רק להיום'.

ראשית כל, זה שיעור גדול בענווה,
המיקוד צריך להיות דווקא בפרטים הקטנים ולא במכלול הגדול.
להפסיק לחפש את הריגוש בהצבת יעדים מרחיקי לכת, וביעדים לא ישימים.
להבין שהחיים הם לא שחור-לבן, ויש גם אפור באמצע.
זה לא הכל או כלום, להפנים את זה.

לפחות בסיפור האישי שלי,
היכולת לשנות את התנהגותי ולממש את כוונותיי הטובות
איננה תלויה במידת האמונה הפנימית שזה הדבר הנכון לעשות או בכוח הרצון שלי.
היא גם איננה תלויה במודעות וביתרונות שאפיק במידה ואחדל מפעילות כזו או אחרת,
אלא היא תלויה בנכונותי להתמקד ולהתמיד דווקא בנקודת ציון קטנות בדרך, בפכים הקטנים.

לי אישית היה קשה לקבל ולהפנים את ההבנה הזו בתוכי,
משום שאני אוהב את הריגוש ואת הרצון העז להציב מראש יעד ברור ומוגדר.
ושמתי לב שאני לא נהנה מספיק מהדרך עצמה, אך בעצם היא היא העיקר.

לפעמים בגלל שהיעד כה רחוק אז אין מוטיבציה וצריך לחזק את כוח הרצון,
אך כאשר אנו מחלקים את היעד לימים, וכל יום הופך ליעד בפני עצמו, 
אז אני שם לנגד עיניי רק את היום הזה ממש.

מתפלל להישאר בנקיות בעז"ה, רק להיום.
שנזכה להתמיד ביעדים הקטנים.

הכרת תודה, תודה רבה על החיזוק! ותודה על התזכורות הטובות. תודה על התזכורת של "רק להיום" תודה על התזכורת להינות מהדרך. גם אני לפעמים מחכה לזמן בו אהיה נקי 20 שנה ואתמלא בנחת, עכשיו הזכרת לי להינות מהדרך.

לגבי ה"רק להיום".
זה ממש עבודת ה'.
תאר לך היית אומר לקב"ה, אני עכשיו מתפלל שחרית בשביל שבועיים, איך זה נשמע?
גם במקרה הזה, הקב"ה רוצה שנכנע אליו כל יום מחדש, כל יום נתפלל לנקיות, הימים מחולקים למנות קטנות הניתנות לעיכול,
רק להיום בעזרת ה' נעשה ככל יכולתנו להישמר.
אוהבים

רק להיום אני לא רוצה לאכול סופגניות כי זה משמין ועושה לי הרגשה לא טובה... 
לגבי מחר.... מי יודע ..

הגיע הזמן להודות באמת הפשוטה, ככה בריש גלי, שחור על גבי לבן,
ללא סינון זה פשוט לא יכול לעבוד, כמה פשוט ככה אמיתי, יסודי לשמירת היסוד, יסוד שביסוד.

כמה ניסיתי להדחיק את המחשבה הזו,
חשבתי שאולי אצלי זה אחרת, הרי יש אנשים שמצליחים,
אבל אני מרכין ראשי בענווה ומכיר בעובדה שאצלי זה פשוט לא עובד כך.

לוקח איתי מימי הפסח את ההבנה שדווקא הגבולות עצמם יוצרים את החירות האמיתית,
ולא המרחב האינסופי חסר המגבלות והמעצורים, 'עבד ה' הוא לבד חופשי'.

נושא תפילה בימים אלה של ספירת העומר, לקראת מתן תורה, להסיר מעליי עול מצריים ולקבל על עצמי עולו של הקב"ה.

משתף בחשש שעולה בעקבות ההחלטה,
מקווה שלא אאבד שליטה, שלא אהיה שלוח רסן וחסר מעצורים כדי לראות תאווה בדרכים אחרות,
כרגע שם את החשש הזה בצד, מאמין בצדקת הדרך ויודע שזה הדבר הנכון לעשות.
'עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו' (אבות ב', ד')

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, לעשות נחת רוח לבוראי
הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה להתקין סינון על המכשיר שלי
"הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי"

בוצע בהצלחה ברוך ה', סינון נטספארק.
כרגע שמח בזה מאוד, לא מבין איך לא עשיתי את זה כבר קודם.
זה מונע את הטריגר הראשוני ונותן לי מרחב תמרון בחיי.

תודה רבה משתוקק אחי היקר על התמיכה, 
צריך לומר שאתה טענת לאורך כל הדרך, ועדיין דוגל בכך, שסינון הוא חובה בהתמודדות הזו.

תודה לה' שנתן כוחות לעשות את הצעד החשוב הזה.

"וספרתם לכם- לעצמכם", כלל גדול בעבודת ה'


אומר ר' נחמן בליקוטי הלכות פסח ט', כב':

"וספרתם לכם", לכם לעצמכם דייקא,
שכל אחד צריך לספור ספירת העומר לעצמו, כפי מה שהוא,
ולא ייפול בדעתו מחמת שנדמה לו שחבריו בני גילו טובים ממנו הרבה.
כי אף על פי שהוא מדה טובה להיות עניו ולהחזיק כל אדם טוב ממנו, אבל אם ייפול בדעתו על ידי זה חס ושלום, אין זה ענווה, אדרבא, זהו גדלות גדול, שאין נאה לו שיעבוד איזה עבודה להשם יתברך ועדיין הוא רחוק כל כך וחבריו כבר זכו למה שזכו.
ולכן כל אדם שרוצה לצאת מטומאתו וזוהמתו, שזה בחינת ספירת העומר, צריך לספור הימים לעצמו דייקא ואל יפיל אותו חברו כלל, חס ושלום.
וזהו 'וספרתם לכם' – 'לכם' לעצמכם דייקא, והבן היטב"



ה' יתברך תסייע בעדי להתמקד בספירה האישית שלי בהתקרבותי אליך.
תחזק אותי לא להיות מושפע לרעה מהצלחות או מנפילות של אנשים אחרים סביבי.
שאהיה ממוקד במטרה ובמסע האישי שלי ובנוסף זכני לסייע גם לחברים אחרים שאיתי בדרך.
שאדע להעריך גם את התזוזות הרוחניות, את הפסיעות הקטנות ואת הניצחונות הקטנים שבדרך.
שאתמיד בספירה ואגיע מוכן למעמד קבלת התורה.
שאזכה ליישם בעז"ה.

יפה מאד !

חיזקת אותי המון !

ממש תודה רבה לך על התובנה והכנות !!

בהצלחה אחי, אתה בדרך הטובה !

בעבר התפללתי לה' שייתן לי נקיות מוחלטת, ללא ניסיונות וללא מעידות,
אך ככל שהתקדמתי בדרך הופיעו ועלו קשיים וניסיונות והרגשתי שה' אינו שומע לתפילתי והיא שבה ריקם.
ולא הבנתי מדוע, הרי הנקיות זה וודאי רצון ה' ואני רוצה לעשות רצונו אז למה זה לא הולך?

לאחרונה מנסה להטמיע בקרבי את ההבנה שזו התמודדות, על כל המשתמע מכך,
והתפקיד שלי כרגע הוא לעבוד את ה' דווקא מתוך הניסיונות הללו, שהם חלק מהמכלול השלם, ודרכם לעבוד את ה' ולהתקרב אליו.

מצרף עצה נפלאה בשם הג"ח פרידלנדר זצ"ל שמשנה את זווית הראיה על המאבק מן הקצה אל הקצה:

"במקום לנקוט בהפעלת כוח בצורה שוללת, צריך לגשת למצווה זו בצורה חיובית,
להגביר בעצמו רצון ותשוקה לא להסתכל מתוך ידיעת הלב על גודל הזכות ועוצם הקדושה שיזכה עי"ז בכמה עניינים.
ובצורה זו סרה ההתנגדות הפנימית, שעתה המאבק אינו בין הנאה מסויימת לוויתור על אותה הנאה, אלא המאבק הוא בין הנאה זו לבין הנאה אחרת.
ואין לשער כמה עצה זו מקלה ומרפה את קושי הניסיון, שתחת הרגשת הפסד כביכול של הנאה שפילה ובזויה של רגע אחד, הוא ממלא את סיפוקו בהרגשת אושר אמיתי ושמחה רוחנית".



דבריו מאירים את עצם המאבק באור חיובי, כמקדם ומצמיח.
כוחות הנפש שהושקעו כנגד המאבק מנווטים כעת למטרה ולתועלת, והנפש מוצאת את מנוחתה.

לא מצדיק את המאבק ולא מנציח אותו, אך גם לא נבהל מעצם קיומו,
וכרגע, בנקודת הזמן הנוכחית, אומר תודה לה' על כך שיש רצון, מאבק, התמודדות, תנועה, כאבי גדילה.

לפחות יש פה קרב, לפחות יש מים
פעם היה רק בור,

לילה כיום יאיר בעז"ה


תודה רבה נקי ממבטים ומשתוקק אחיי היקרים לדרך, בהצלחה לכם ולשאר החברים בהתמודדות בעז"ה

במהלך ימי חג החנוכה חל היום הקצר ביותר בשנה.
כלומר היממה בה הלילה הוא הארוך ביותר בשנה, ושעות האור הן המועטות ביותר.

גם במסע האישי שלי, אני מרגיש שהגעתי בשבוע זה לאיזו נקודה של חושך, ושל הסתר פנים.

ודווקא בשיא החושך, בערפל, אשר שם האלוקים,
ה' הטוב הציץ מן החרכים והאיר את המחשכים, סייע בעדי לבצע שתי פעולות חשובות אל עבר אור ההחלמה:

- לשים סינון על כל המכשירים שברשותי, אחרת 'אין לנו רשות להשתמש בהם', כי זה פשוט לא יעבוד, עבורי.
- לדבר עם חבר קרוב, ולחשוף בפניו בצורה הכי פתוחה את כל ההתמודדות שלי, ולהיוועץ בו להמשך הדרך.

נושא תפילה, שבנוסף להגברת האור בעולם בתקופה זו, יגבר גם האור בעולמי הפנימי.

'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך'

ה’ יעזור שתצליח בדרכך להקל מעליך העול של ההתמודדויות ושתוכל להחזיק עצמך נגד מחשכי האור

אמן בעז"ה, תודה רבה חבר יקר!

לצערי הרב, מעדכן על נפילה שהתרחשה השבוע.
מנסה ללמוד ממנה, מה הוביל אליה ולהפיק את הלקחים הנדרשים.

"מי שהולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרך ה', אזי מידן הדין מקטרגת עליו ואינה מניחה אותו לילך בדרכי ה' ומזמין לו מניעה. וה' חפץ חסד הוא ומסתיר עצמו כביכול במניעה הזאת, ומי שהוא בר דעת הוא מסתכל במניעה ומוצא שם את הבורא, ומי שאינו בר דעת וכשרואה את המניעה חוזר תיכף לאחוריו. המניעה היא בבחינת ענן וערפל, כי ענן וערפל היינו חושך, וזה פירוש ויעמוד העם מרחוק ומשה הוא בחינת דעת של כל ישראל, ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים, היינו אל המניעה שבה בעצמה נסתר ה' יתברך". (ליקוטי מוהר"ן, תורה קט"ו)


נקודה של אור, הנפילה הייתה ללא מדיה וללא אינטרנט, בזכות החסימה.
קם וממשיך הלאה, יש יעד ואני נחוש להגיע לשם.
בציפייה לישועה ולנקיות בעזרת ה'.

תודה רבה ר' משתוקק היקר!

בפרשה שלנו, לפני שיעקב אבינו נפטר, הוא קורא ליוסף כדי לברך את בניו- מנשה ואפרים.
יעקב סיכל את ידיו ושם את יד ימין על אפרים הצעיר יותר, ואת יד שמאל על ראש מנשה הבכור.

יש אומרים שהמחלוקת בין יוסף ליעקב אבינו הייתה בין המושג 'סור מרע' לבין המושג 'עשה טוב'.
יוסף הביא את מנשה הבכור, "נשני אלוקים", המסמל את 'סור מרע' ואחרי זה את אפרים, "הפרני אלוקים", המסמל את 'עשה טוב'. לעומת זאת, יעקב אבינו מאמין בדרך של 'עשה טוב' והגברת האור, ואז לאחר מכן במילא יסור החושך, 'סור מרע'.

אנו נמצאים כעת בימי השובבי"ם, ימים של חשבון נפש ותיקון המעשים,
רוצה להתחיל עם עצמי עבודה פנימית ויסודית, לראות איך אני לוקח את הסור מרע ועשה טוב והופך את זה לכלים מעשיים ופרקטיים בחיי היום יום, שיסייעו לי לצמצם את נוכחות התאווה בחיי, ויעזרו לי לעלות על דרך הנקיות בעז"ה.

אשתדל לשתף אתכם בתובנות גם כאן.

"שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם"

הכלל הראשון: מניעת גירויים בסביבה שלי


צריך להבין שיותר קל להימנע מראש מפיתוי, מאשר להיתקל בו ואז להימנע ממנו.
אדם שמייחל לנקיות, אך הוא רואה שהמכשיר שלו מפיל אותו שוב ושוב, צריך להתקין עליו סינון, 
אדם ששם לב שמקום מסויים מהווה טריגר עבורו והוא מועד במבטים, צריך להימנע מללכת לשם.

במלחמת וייטנאם, אחד הדברים שהחיילים האמריקאים הכי סבלו ממנו, הייתה ההתמכרות להרואין.
החומר היה קל להשגה והמציאות הקשה של המלחמה דחפה רבים לאסקפיזם, בריחה מן המציאות.
מחקרים מראים שלא פחות מ-35% מהחיילים בוייטנאם צרכו הרואין במהלך המלחמה. כשארה"ב התחילה למשוך את הכוחות שלה מהג'ונגל האסייתי בשנת 1971, 19% היו מכורים לחומר. 
אבל הנה הנתון המדהים - 88% מהחיילים המכורים להרואין שחזרו לארה"ב, לא חזרו להשתמש בו.
אפילו מבין המכורים שהוגדרו ככבדים, אצל חצי ההתמכרות נעלמה "בין לילה" כשהם יצאו מהמלחמה וחזרו לארצם. אילו היה מדובר בתוכנית גמילה, זו הייתה נחשבת הצלחה מדהימה. 
המחקרים החדשים בנוגע לשימוש בסמים בזמן המלחמה ואחריה, מראים לנו כמה הסביבה היא דבר קריטי בכל הנוגע למצב נפשי והתמכרות לסמים, ושינוי פשוט בה יכול לסייע בגבורה על התמכרויות שאנחנו רגילים לחשוב עליהן כפיזיות לחלוטין.

ברגע שיש סביבי פחות גירויים שיכולים להפעיל אצלי את הטריגר, אז אני לא נתקל שוב ושוב בסיטואציה המצריכה ממני להפעיל כל פעם מחדש שיקול דעת האם כן או לא, וגוזלת ממני כוחות נפש במאבק.

בתורתנו הקדושה אנו מוצאים עדויות לכך שהסביבה משפיעה על האדם ועל התנהגותו החל מפרידת אברהם מלוט משום שרועיו פרוצים בגזל, וכן דתן ואבירם שכניו של קורח, וכלה באזהרת חכמים במסכת אבות להתרחק מחבר רע, ומשכן רע ולא להתחבר לרשע.

במקום לנסות לעבוד על הרצון, לרתום אותו ולחזק את המשמעת העצמית שלי, אנסה לייצר סביבי סביבה הממושמעת לצרכים ולמטרות שלי.