ברוכים הבאים, אורח

הצעד הראשון שלי
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: הצעד הראשון שלי 424 צפיות

הצעד הראשון שלי לפני 3 שנים, 11 חודשים #130921

  • יהודה מ
  • רצף ניקיון נוכחי: 54 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 538
"הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו"

אצלי הצעד הראשון קצת שונה, קודם כל אני מודה כי אבדה לי השליטה על חיי, חסר טעם, חסר חיוניות, לא קם בבוקר עם זיק בעינים לכלום, רק כדי להעביר את היום אם עוד קצת נייעס, עוד קצת אוכל, עוד קצת משימות דחופות, השיעור היומי שלי זה משימה, התפילה זה משימה, כמו קניות בסופר, כמו ללכת לרופא שינים.
 אני נקי כבר 6 ימים לא כל כך בקושי, כמו שהייתי כבר נקי שנה וחצי לא כ"כ בקושי. אצלי התאווה זה בסך הכל עוד בריחה, עוד משהו ברשימת הריגושים שיכולים להבריח אותי מהסבל של הריק הקיומי שלי, כן, באותו רגע מסוים ששום דבר אחר לא תופס אותי אני נהפך לחסר אונים מול התאווה, בדיוק כמו שאני חסר אונים מול האכילה הכפייתית המרגשת שלי, או מול הריגוש בנושא חדשותי שמעניין אותי מאד.
החוסר אונים שלי הוא קודם כל בכך שאני טיפוס של משתעמם, של מדוכדך, של לא מוצא טעם כמעט בשום דבר שיגרתי. כן חוויתי ריגוש מעבודה, ממשפחה, מאתגר כזה או אחר, אבל רק שזה היה נוצץ ומרגש, כשזה נהפך לשיגרתי ואפרורי זה כבר נמאס עלי, אני מאמין שגם אם הייתי נהיה ראש ממשלה זה היה מעניין אותי בתקופה הראשונה ותו לא.
וזה יוצר אצלי חוסר אונים, אני מבין שזה "אני" וזה השליחות שלי. אבל קשה לי.
ואני מודה בחוסר האונים, ואז קצת הוקל לי, אני מניח לקונפליקט הפנימי של האישיות שלי לסכסך אותי עם עצמי כל הזמן, אני מוסר את כל הסיטואציה הזו לאלוקים, תסתדר עם זה, תסדר את זה, אייך שנראה לך, לאן שאתה רוצה להוביל, לי אין כח. 

תגובה: הצעד הראשון שלי לפני 3 שנים, 11 חודשים #130961

יישר כח על השיתוף תמשיך הלאה
מחר 7 ימים שיהיה בהצלחה

כמו שאמר לי הספונסר : כל המהלך שלך בנקיות זה מעל הטבע
כך גם הקב''ה ילך עמך מעל הטבע!
וכן הווה.

תגובה: הצעד הראשון שלי לפני 3 שנים, 11 חודשים #130966

  • יהודה מ
  • רצף ניקיון נוכחי: 54 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 538

אכן היום 7 ימים, קיבלתי היום הודעה מ"מועצת גדולי המכורים" שהוכתרתי בתור מרן "הכובש את יצרו שליט"א, אפשר להתחיל להעביר קוויטלאך.

תגובה: הצעד הראשון שלי לפני 3 שנים, 11 חודשים #130968

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

תגובה: הצעד הראשון שלי לפני 3 שנים, 11 חודשים #130974

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 650 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1899
יהודה מ כתב on 28 דצמ' 2020 08:59:


החוסר אונים שלי הוא קודם כל בכך שאני טיפוס של משתעמם, של מדוכדך, של לא מוצא טעם כמעט בשום דבר שיגרתי. כן חוויתי ריגוש מעבודה, ממשפחה, מאתגר כזה או אחר, אבל רק שזה היה נוצץ ומרגש, כשזה נהפך לשיגרתי ואפרורי זה כבר נמאס עלי, אני מאמין שגם אם הייתי נהיה ראש ממשלה זה היה מעניין אותי בתקופה הראשונה ותו לא.


כל כך מזדהה איתך בקטע הזה. כאילו אני כתבתי...

אותו דבר ממש.

אצלי בנוסף לזה יש גם קטע של אובדניות.
אני לא כ"כ רוצה להיות כאן בעולם הזה ורוצה פשוט למות ולהופיע בעולם הבא ולחיות את חיי שם בלי היצר הרע בלי הסבל בלי הקושי בלי הכאבים והבעיות הבריאותיות והבריחה לעישון ולאוכל ולסיגריות ולתאווה שרק עושה לי עוד יותר חרא...
לא משנה כמה ילדים יהיו לי ואיזה אישה ואיזה בית ואיזה אופנוע ואיזה עבודה אני תמיד רואה את הכל כעול אחד גדול שעליי לשאת על הכתפיים...

אני לא בטוח אם זה סתם נובע מפגם אופי של עצלנות שלא אוהב לעבוד ולהתאמץ וכל דבר מהדברים האלה דורש מאמץ והשקעה (עבודה, שלום בית, חינוך ילדים, לימוד תורה וכו') או שזה משהו יותר עמוק כמו נשמה שהייתה למעלה באיזה מקום אוטופי ומושלם ופתאום נתבקשה לחזור לזה העולם מסיבות שכמובן אינן ברורות לי.. אבל לצערי זה (ברוב הזמן) המצב.

אני לא אגיד שאין לי רגעים של אושר ושל שמחה אמיתית וכנה... יש... אבל הם טיפה בים בהשוואה לרוב הזמן..

הפחד היחידי שלי זה ממוות בייסורים או ממחלה קשה וכו כי אני כמובן לא אוהב ולא רוצה לסבול אבל מהעיקר שלי אני בנאדם שלא אוהב את החיים ולא אוהב את העולם הזה בכלל..

כמעט בכל רגע נתון אם היו שואלים אותי אם אני רוצה למות בפיגוע בבת אחת בלי כאב לעלות סערה השמימה וזה תלוי בי אם אני רוצה או לא הייתי בוחר שכן... 
כל פעם שאנשים מתים בפיגועים (ואני לא מדבר על מוות שכלל בתוכו סבל ועינויים אלא לצורך העניין מי שמת בהתפוצצות שלא הרגיש דבר) ואישתי אומרת לי בעצב יווו איזה מסכן יוו כואב על הלב.. אני בפנים מת מקנאה באותם מתי מצווה שזכו ללכת ככה בבת אחת בלי כאב וסבל ולעלות ישר לשבת ליד כסא הכבוד וקיבלו את חלקם בעולם הבא מבלי להצטרך להמשיך ולעמול כאן יום אחרי יום אחרי יום....

אני מתפלל לאלוקים שיעזור לי למצוא את הדרך האמיתית לאושר ולשמחה. שמחה אמיתית כבר כאן בעולם הזה. 

חייב להודות שמאז שהגעתי לתכנית התדירות של רגעי האושר והשמחה שאני חווה וגם העוצמה שלהם גבוהה בעשרות מונים ממה שהיה לפני כן אבל זה עדיין לא "הפך את הקערה על פיה" לרמה שאני ברוב הזמן ארצה להמשיך ולבחור בחיים במידה והיו שואלים אותי...

אני מתפלל לאלוקים באמת שיעזור לי למצוא את האושר והשמחה ע"י המחשבות שאחשוב, הדברים שאגיד והפעולות שאעשה כדי להגיע למקום הזה שבו אני מרגיש שלם, שייך, אהוב ונאהב, ומעל הכל שהיה שווה להגיע לכאן.

אוהבים !

תגובה: הצעד הראשון שלי לפני 3 שנים, 11 חודשים #130976

מאחל לך להתחבר לשורש הפנימי שלך ולמצוא את העשייה שתיתן לך סיפוק - מצרף שיעור מעולה שמתחבר לעניין:
m.youtube.com/watch?v=e4WQhwTVa38


אשרייך על הכניסה לפורום ! הצלחה רבה בע"ה תמשיך לשתף ולרשום. 
אוהבים!

תגובה: הצעד הראשון שלי לפני 3 שנים, 11 חודשים #130978

  • יהודה מ
  • רצף ניקיון נוכחי: 54 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 538
מתרפא כתב on 29 דצמ' 2020 12:51:

יהודה מ כתב on 28 דצמ' 2020 08:59:


החוסר אונים שלי הוא קודם כל בכך שאני טיפוס של משתעמם, של מדוכדך, של לא מוצא טעם כמעט בשום דבר שיגרתי. כן חוויתי ריגוש מעבודה, ממשפחה, מאתגר כזה או אחר, אבל רק שזה היה נוצץ ומרגש, כשזה נהפך לשיגרתי ואפרורי זה כבר נמאס עלי, אני מאמין שגם אם הייתי נהיה ראש ממשלה זה היה מעניין אותי בתקופה הראשונה ותו לא.


כל כך מזדהה איתך בקטע הזה. כאילו אני כתבתי...

אותו דבר ממש.

אצלי בנוסף לזה יש גם קטע של אובדניות.
אני לא כ"כ רוצה להיות כאן בעולם הזה ורוצה פשוט למות ולהופיע בעולם הבא ולחיות את חיי שם בלי היצר הרע בלי הסבל בלי הקושי בלי הכאבים והבעיות הבריאותיות והבריחה לעישון ולאוכל ולסיגריות ולתאווה שרק עושה לי עוד יותר חרא...
לא משנה כמה ילדים יהיו לי ואיזה אישה ואיזה בית ואיזה אופנוע ואיזה עבודה אני תמיד רואה את הכל כעול אחד גדול שעליי לשאת על הכתפיים...

אני לא בטוח אם זה סתם נובע מפגם אופי של עצלנות שלא אוהב לעבוד ולהתאמץ וכל דבר מהדברים האלה דורש מאמץ והשקעה (עבודה, שלום בית, חינוך ילדים, לימוד תורה וכו') או שזה משהו יותר עמוק כמו נשמה שהייתה למעלה באיזה מקום אוטופי ומושלם ופתאום נתבקשה לחזור לזה העולם מסיבות שכמובן אינן ברורות לי.. אבל לצערי זה (ברוב הזמן) המצב.

אני לא אגיד שאין לי רגעים של אושר ושל שמחה אמיתית וכנה... יש... אבל הם טיפה בים בהשוואה לרוב הזמן..

הפחד היחידי שלי זה ממוות בייסורים או ממחלה קשה וכו כי אני כמובן לא אוהב ולא רוצה לסבול אבל מהעיקר שלי אני בנאדם שלא אוהב את החיים ולא אוהב את העולם הזה בכלל..

כמעט בכל רגע נתון אם היו שואלים אותי אם אני רוצה למות בפיגוע בבת אחת בלי כאב לעלות סערה השמימה וזה תלוי בי אם אני רוצה או לא הייתי בוחר שכן... 
כל פעם שאנשים מתים בפיגועים (ואני לא מדבר על מוות שכלל בתוכו סבל ועינויים אלא לצורך העניין מי שמת בהתפוצצות שלא הרגיש דבר) ואישתי אומרת לי בעצב יווו איזה מסכן יוו כואב על הלב.. אני בפנים מת מקנאה באותם מתי מצווה שזכו ללכת ככה בבת אחת בלי כאב וסבל ולעלות ישר לשבת ליד כסא הכבוד וקיבלו את חלקם בעולם הבא מבלי להצטרך להמשיך ולעמול כאן יום אחרי יום אחרי יום....

אני מתפלל לאלוקים שיעזור לי למצוא את הדרך האמיתית לאושר ולשמחה. שמחה אמיתית כבר כאן בעולם הזה. 

חייב להודות שמאז שהגעתי לתכנית התדירות של רגעי האושר והשמחה שאני חווה וגם העוצמה שלהם גבוהה בעשרות מונים ממה שהיה לפני כן אבל זה עדיין לא "הפך את הקערה על פיה" לרמה שאני ברוב הזמן ארצה להמשיך ולבחור בחיים במידה והיו שואלים אותי...

אני מתפלל לאלוקים באמת שיעזור לי למצוא את האושר והשמחה ע"י המחשבות שאחשוב, הדברים שאגיד והפעולות שאעשה כדי להגיע למקום הזה שבו אני מרגיש שלם, שייך, אהוב ונאהב, ומעל הכל שהיה שווה להגיע לכאן.

אוהבים !


מתרפא היקר שלום עליך למועדון בעלי ה"הפרעת אישיות", התיאור שאתה מתאר, ושאני תיארתי, קשור כפי שהבנתי מהמטפל האחרון שלי, למה שמוגדר "הפרעת אישיות". הכח לחפוץ בחיים באנרגיה מלאה ולהיות מוכן להתמודד עימם מגיע ממקום של מציאת משמעות לחיים לאו דווקא בפן הדתי. כדי למצוא משמעות אנו זקוקים ל"אישיות" שתזדקק למשמעות, זו יכולה להיות משמעות רוחנית כמובן, וזו יכולה להיות משמעות הקשורה במשפחה, יצירה, שליחות, אידיאל, אבל שבא מתוך העולם הפנימי האמיתי.
הפרעת אישיות כוללת את האי יכולת להתמלאות "מבפנים" עקב חלל פנימי. אותו חלל קשור בעיקר להתפתחות הילדית בכל הקשור לבניית ה"אני" ביחס לסביבה, מה שכנראה פגום אצלינו.
אבל נשארה לנו "משמעות" אחת שהיא בוודאי חלק מהעולם הפנימי שלנו, "משמעות הסבל" הסבל שהוא חלק מאד פנימי באישיות שלנו הוא משמעותי ונועד לשליחות מיוחדת, רק בשביל זה שווה לחיות ולסבול, תוך כדי תפילה שהחיים ישארו והבבל ימוג. (כפי המוסבר במאמר הארוך שצירפתי פה לפני כמה ימים מהמטפל הנפלא שלי הרב שמואל קוטיינר, שהגבת עליו בחום).

תגובה: הצעד הראשון שלי לפני 3 שנים, 11 חודשים #131027

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4252

אוהבים אותך.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.50 שניות

Are you sure?

כן