ברוכים הבאים, אורח

כותב בפעם הראשונה בחיים
(0 צופה) 

נושא: כותב בפעם הראשונה בחיים 8187 צפיות

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133380

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 667 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 487

המתגבר! איזו כתיבה משובחת מתובלנת בדברי תורה. הדברים שלך מחזקים ונכנסים ישר לנשמה, אתה עובר את המסע הזה במודעות ופיקחות. 
בן 50 יום לעצה.
מה הכוח העיקרי שלא נותן לך ליפול?
מה לגבי הבנת הטריגר המקדים לנפילה, איך הגבת שפתאום קפץ הגל שקורא ליפול?

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133382

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 667 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 487

השבוע קראנו בפרשה על עבד. אומנם כבר כתבתי בעבר על עבד ועל הדמיון בין העבד האוהב את אדונו לבין אדם שנמצא עם התמכרות.

כתבת דברים נפלאים. שים לב לסדר בו אומר העבד את אהבותיו - "אהבתי את אדוני ואת אשתי ובניי לא אצא חופשי" קודם כל את אדוני, אח"כ אשתי וכו'...
התורה תורת חיים, אשרי מי שדבק בה וזוכה להזדכך מאורה. 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133383

מהמם שמח בחלקי,
התאווה באמת גורמת לנו לדחוק את הדברים שחשובים לנו בחיים לצד.
תודה על המילים הטובות והמחמאות, באמת שזה סיעתה דשמיא..שום דבר לא ממני.
לגבי ההצלחה שלי, אני באמת לא יודע למה זכיתי.
אבל כמו שכתבתי בתחילת הדרך, יחד עם ההחלטה להפסיק הגיע גם ירידה בגירוי ובחשק ביום יום.
אולי זה מקביל לזה שכאשר החכמים ביטלו את יצר עבודה זרה מיד גם בטלה הנבואה. כלומר זה המחיר שהיו צריכים לשלם כדי לבטל את היצר הזה.
כנראה הדבר הזה קורה גם כאן. אני ביטלתי בכוח את התאווה, וזה לעומת זה גם התאווה המותרת, תאווה לאשתו, על מנת לשמח אותה ולא רק לסיפוק האישי שלי, ירד.
אין לי הסבר ואפילו תמהתי כמה פעמים על זה שציפיתי שיהיה בדיוק ההפך, עד עכשיו הייתי גומר פעמים ביום ומגיע לאשתי לכאורה מותש ומצפה שלא יהיה כלום, ודווקא שם היה. והיום אני מרגיש שכמעט ואין עבודה.
אבל אני מקבל את זה כרגע באהבה רבה, אני קצת מבואס בשביל אשתי, אבל אני שמח בסה"כ הכללי.
בעזרת ה', בהמשך התהליך המוח יתנקה מכל מה שהוא ראה ודמיין ואז אולי נוכל לשוב למקום נקי עם תאווה טהורה.
המתגבר.

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133545

שלום לכולם,
אני כותב קצת באיחור אבל לצדיק כזה מגיע גם שיכתב באיחור.
אני מתכוון לרבי אברהם טברסקי זצ"ל, שהלך לעולמו לפני כמעט חודש.
את הצדיק הזה לא הרבה מכירים, אבל הוא עזר לכל כך הרבה אנשים לצאת מההתמכרות שלהם, הוא חיבר ספרים בנושא ולא עזב את זה לרגע בכל 90 שנות חיו.
לפני כמה שנים שמעתי על האתר שמור עניך ממנו.
תמיד חשבתי שזה מתאים לאנשים מסויימים אבל לא לי.
אפילו נרשתי לחיזוק יומי שהיה נשלח במייל והייתי קורא את זה אבל תמיד חשבתי שזה לא מדבר עליי. אנשים שם עם מסרים של שנה נקיה, ואני איפה אני. לא מצליח לשרוד יומיים נקיים.
דבר נוסף שהקשה עליי היה שהרגשתי שאני שחקן.
אני כל היום מסתובב עם כיפה וציצית חברים שלי בטוחים שאני הצדיק. המשפחה שלי רואה בי גדול הדור. ובבית הכנסת אני החזן וזה שאומר את דבר התורה והדרשה בשבת.
כשיש לי חבר שצריך עצה ברוחניות הוא בא אליי. והרגשתי כל כך מלוכלך.
למדתי רבנות, ויום אחד שאלתי את אחד הרבנים שהיו אצלנו, אם יש לי קלקולים איך אני יכול להיות רב, מה אני שקרן?
האם אני מסוגל לדבר עם הנוער על פגם הברית בזמן שאני כל יום פוגם? האם אני יכול ליעץ לזוג נשוי כאשר אני בוגד כל יום באשתי (ברשת אומנם ולא פיזית, אבל זו התחושה!)
הרגשתי כל כך מלוכלך.
ואז ראיתי את הסרטון הבא של הרב טברסקי שהיה ממקימי האתר שמור עניך.

הרב טברסקי מתחיל מדקה 2.30:
gye.org.il/component/zoo/item/twersky-3?category_id=419

אחרי שראיתי את זה, הרגשתי סוג של הקלה, הנה יש עוד יהודים שנמצאים במקום שלי.
אבל אם להגיד את האמת זה לא היה הסוף, המשכתי עוד שנתיים לפגום בברית כמעט כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום. אתם שואלים למה?
כי זה שיש עוד צדיק אחד בכאילו שנופל בזה לא אומר שאני בסדר.
לפני 54 יום הגעתי לפורום כאן, וגילית שאין עוד צדיק אחד בכאילו..יש עוד אלפי צדיקים שנלחמים מבוקר עד ערב ועושים תהליכים כאלה ואחרים על מנת להצליח להתגבר על חלק אחד לא תקין בחיים שלהם.
יש כאלה עשרות צדיקים שמלאים בתורה ומצוות מלאים בחסד מלאים באהבת ישראל באהבת המשפחה שלהם, שיש להם פגם אחד קטן והוא תאוות נשים. בפגם הזה כולם אוספים כוחות יחד ורוצים לנצח. 
לא רק רוצים לנצח גם יכולים.

אותו הצדיק שהזכרתי בהתחלה, הרב טברסקי זצ"ל גילה לי את עולם התשובה, גילה לי על שמור עניך. היה האור בקצה המנהרה, ולו אני חייב את כל תהליך ההחלמה שלי.
בצוואתו הוא ביקש שישירו בזמן הולכת הגוף הקדוש שלו לקבר את השיר: "הושיעה את עמך, וברך את נחלתך" - נראה לי שאין משפט מתאים יותר בתהליך ההחלמה שלנו, מישועת ה' שתשמור עלינו ותגן עלינו מכל מיני משחית ויצר הרע. אז בבקשה הושיעה את עמך...ורעם ונשאם עד העולם - בבקשה ריבונו שלנו תמשיך לרעות את צאנך, אותנו, ונשאם, כלומר תיקח את הנסיון שלנו לא כדי שניפול חלילה, אלא כדי שנהפוך לנס להתנוסס, כלומר נהפוך לדוגמא לגבורה אמיתית ולנס לכל הסובבים אותנו באמת.
מצרף את הקישור ממהלוויה שלו עם הלווי בשיר שהוא בעצמו הלחין והפך לתפוצה בכל העולם:

www.kikar.co.il/384607.html

יהי ההחלמה שלי וכל לימוד התורה שלי לעילוי נשמתו הקדושה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן.
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133552

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

וואו!!

אהבתי מאוד לקרוא אחי התרגשתי לגמרי!

אתה כותב מדהים ואני מאוד מתחבר אלייך אח יקר!

פעם ראשונה נראה לי שאני קורא משהו שכתבת על עצמך... 

מאוד מזדהה עם הדברים כמובן... מאוד!

שמח שהגעת לכאן והצטרפת אלינו! שמח שאתה צועד איתי בדרך! מאחל לך ולי ולכל האחרים כאן דרך צלחה!! עלייה על דרך המלך ויציאה מההתמכרות הקשה והמעיקה הזו.. אמן.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133615

תודה רבה מתרפא, סיפור ההצלחה שלך הוא השראה לכולנו. לא רק ההצלחה כמובן אלא גם הגבורה האמיתית של לעמוד מול היצר ולא להיכנע לו, למרות שידוע שהוא מאש ואנחנו רק בשר ודם, ועדיין לדעת לגבור עליו זאת מעלה אלוקית.

שלום לכולם,
אני כאן לשתף אתכם במה שעובר עליי היום.
קמתי מאוד מוקדם היום אבל לצערי עדיין לא הנחתי תפילין.
הבוקר היו תחפושות ומשלוחי מנות בגנים ובבתי הספר, והיה המון עבודה שלא רציתי שתיפול על אשתי לבד.
אז עזרתי ועזרתי ועזרתי, ופתאום הבנתי שאני חייב להגיע לעבודה, אז פשוט נסעתי במהירות לעבודה. עכשיו כבר צהרים ואני עדיין בלי תפילין.
לא פלא שבשעה וחצי האחרונות יש לי ממש עקיצות ורעידות ברגל וכל מיני רצונות להיכנס ולראות.
ברוך ה' אני לא שם עדיין, ומאמין שאני גם לא אגיע לשם היום.
עצרתי את כל מה שעשיתי ונכנסתי לכאן. קראתי את מה שקדימה כתב ומה שמתרפא כתב ופתאום הרגשתי שהלחץ ירד. שעכשיו אני יכול להתנהל בצורה שכלית ונקיה.
אני אומר שאני מאמין שלא אפול היום כי עוד מעט אחזור הביתה ואז אני עם הילדים עד הלילה, וכשאני עסוק ברוך ה' היצר עובד פחות.
אני לא יודע מה גרם לתאווה פתאום לצוץ, אבל נראה לי שהיא לא צריכה יותר מדי סיבות כדי לקפוץ לבקר. אנחנו חברים כבר הרבה שנים והדלת שלי הייתה פתוחה תמיד, הזמנתי אותה גם שאשתי היתה ליידי אז אין סיבה שהיא תרגיש לא רצויה.
כמובן שבחודשיים האחרונים ממש הסברתי לה שזהו החברות בינננו נגמרה אבל היא לא מבינה איך אפשר לזרוק חברות של 20 שנה ככה לפח. ועוד יותר בשביל מה לזרוק לפח, בשביל איזה פורום שיש בו כמה חברים שהם לא באמת חברים, הם סתם כינויים.
למרות ההסבר הזה החלטתי שגם היום אני לא מוכן לקשר, שום קשר.
ניתוק מוחלט, ממש גירושין אבל לא אצל אדם רגיל אלא אצל כהן, שלא יכול להחזיר את גרושתו.
עם התובנה הזאת אני הולך לעבור את היום הזה.

לקראת פורים הקרב ובא אני רוצה להמליץ לכם על רעיון מהמם ששמעתי לפני כמה שנים והוא נפלא.
פורים כידוע הוא יותר החג של הגבר. לרוב הגבר שותה במסיבה עם חברים מהישיבה או מהשכונה או עם המשפחה, וככל שהוא שותה יותר ככה האישה צריכה לדאוג ולטפל בילדים ובשאר העניינים, ולפעמים אפילו בגבר עצמו.
אני אדם שמאוד אוהב את השליטה. להיות מוכן להכל לדעת הכל, ויש יום אחד בשנה שאני משחרר. אני שותה עד דלא ידע, כפשוטו.
כל שנה אשתי מספרת סיפורים מפורים שאני לא מודע שהם קרו באמת.
הדבר הזה באופן מוזר גורם לאשתי נחת. לראות אותי משחרר, לראות אותי מוותר על השליטה וכאילו נותן לה את כל המפתחות ביום הזה.
אוקיי, יפה מאוד מה שאתה כותב, אבל מה הרעיון, אתם בטח שואלים?
אז הרעיון הוא פשוט מאוד, היות ובפורים זה זמן שלא להוציא החוצה את מה שמסתתר עמוק בפנים, והיות ורובנו המוחלט אוהב את הנשים שלנו אהבה ענקית, אלא שביום יום אנחנו עסוקים או רואים את רוב הפגמים לכן אנחנו לא תמיד מעריכים.
הרעיון שלי הוא לקחת היום ומחר זמן ולכתוב מכתב ארוך, מכתב שמראה את האהבה הלא נורמאלית שיש לנו לנשותינו. מכתב שירגש אותה וייתן לה כוחות לכל השנה, ממש בבחינת ששמחת פורים תלווה אתכם כל השנה. את המכתב הזה תביא לנשותיכם במהלך סעודת פורים, או תשלחו לה במייל באופן מתוזמן לאמצע הסעודה, לזמן שבו כבר תיהיה בבחינת "לא ידע"..
ניתן גם כמובן להביא את זה למישהו שמתארח אצלכם או לאח או אחות שיביאו לה במהלך הארוחה.
את הפרטים התכנים תפתרו בעצמכם.
תשקיעו את הזמן הקצר הזה- זה מגיע להן. 
בהצלחה חברים וחג פורים שמח!
המתגבר..

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133616

  • צורצור
  • רצף ניקיון נוכחי: 721 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 333

רעיון מדהים מדהים מדהים!
הלוואי שאצליח ליישם אותו!

לא עוקב אחרי שרשורים שכתבתי בהם. אם אתם רוצים שאראה את התגובה שלכם, כתבו לי בפרטי.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133747

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 35 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 777
haco1989 כתב on 31 ינו' 2021 09:47:

בוקר טוב, לא הייתי כאן כבר כמה ימים, ואני מרגיש את החיסרון.
אומנם אני עדיין נקי, כבר 32 יום, הכי הרבה שלי בכל החיים...אבל, כן אני יודע שזה אבל של היצר הרע שמנסה להפיל אותי. אבל היום בפעם הראשונה אני יושב מול מחשב לבד בחדר ולא נמצא בעומס של כל הילדים והריצות והטרדות של היום יום, היום אני יושב לבד ולומד למבחן ופתאום אני מרגיש את התאווה מתחילה לבצבץ ולעלות. אותה תאווה ש"נעלמה" למשך 32 יום, פתאום הגיעה לה. עצרתי הכל מיד ונכנסתי לכאן. עם הלחץ של המבחן על הראש עם הכל החלטתי שחייב עכשיו לשבת כאן כמה דקות ולקרוא קצת ולכתוב.
מקווה שבימים הקרובים אוכל לעדכן שזה מאחוריי ואני עדיין נקי.. 
אני רואה בצד של המסך את ההגדרה רקמה 5 גבור כוח עושה דברו. ומפחד לקלקל את זה.
זה כל כך משמח אותי המקום שהגעתי אליו, וכל כך מפחד להרוס.
אז כן אחרי כל ההקדמה הזאת אני רוצה להגיב לצורצור, תודה לך על התגובה הארוכה למרות העומס שנמצא בחייך.
אני מסכים איתך שאנחנו לא נלחמים בתאווה בשביל האישה, אבל  אני חושב שגם האישה היא חלק ממכלול השיקולים. כמו שהילדים שלי הם חלק מהמכלול וחלק ממה שמחזיק אותי עם הראש מעל התאווה. הרצון שלי להיות טהור ועם הטהרה הזאת לחנך את ילדי נותן לי את הכוח להמשיך עוד יום, אבל ודאי שהסיבה המרכזית היא הרצון להיות קרוב לה' ולהדבק בו. ובטהרה יותר קל להדבק בו.
לגבי העניין שכתבת אם האישה פחות מגרה אז תנחם אותה. זאת עצה נפלאה, באמת לחזק את המילים הטובות ואת החיבור שמעבר ליחסי האישות.  ואני בטוח שזה ישמח אותה הרבה יותר.
רק נקודה נוספת שרציתי לשתף, מאז שהתחלתי את ההחלמה לפני קצת יותר מחודש (32 יום זה יותר מחודש- אני נורא מתרגש!!!!) החלטתי שאם יש מריבה בבית או אם האישה נפגעת, בזמן הקרוב אני לוקח אחריות ומתנצל, גם אם לא בהכרח אני אשם. את ההחלטה הזאת קיבלתי כחלק מנסיון להוריד את הגאווה שהתאווה לקחה אותי לשם. כחלק ממקום שבו אני קצת מתבטל מול אשתי ובכך אני מתקן את כל הקילקולים שעשיתי כל השנים.
אני חייב לשתף אתכם שהתוצאה כל כך מדהימה. לא להאמין מה הכוח של בקשת סליחה, מכעס גדול מצד האישה  להערכה מרובה ולחוסר אונים. פתאום אין לה מה להגיד, פתאום היא "נתקעת עם המריבה לבד". היא אומנם לא רגילה שאני מתנצל, כי עד עכשיו הגאווה לא נתנה לי להתנצל. כי הרי אני לא "אשם".
אבל פתאום עכשיו שאני מכריח את עצמי לבוא ולהתנצל לבוא ולהסביר לא במקום של לדחוק אותה לפינה ו"להוכיח לה", אלא ממקום של זו הייתה כוונתי ואני מבין שלא ככה ראית ואני מצטער על זה, זה מחולל פלאים.. מזמין אתכם לנסות...
לא חייב להצטנצל ולהגיד הייתי רע וכו'. מספיק להגיד אני מבקש סליחה שלא הבנתי את הקושי שלך, אני מצטער שלא הייתי שם בשבילך מספיק. ותאמינו לי שזה עושה פלאים. אם מישהו מנסה ויש לו משהו שהוא רוצה לשתף, תספרו כאן ותחזקו גם אותי וגם אחרים ללכת בדרך הזאת.

את הדרך הזאת דרך אגב למדתי בספר הלכה שמדבר על תיקון פגם הברית, והוא מסביר שבמקום לפול לעצבות וכו', צריך להרבות בלשמח את אישה ולהיות קשוב לה ולצרכים שלה וכו'...
אוהב אתכם ומעריך את ההשקעה שלכם בי
המתגבר.
דרך אגב אחרי כל זה אני מרגיש שהתאווה קצת שכחה, מקווה שזה ימשיך ככה...
בשורות טובות...


רק עכשיו אני רואה מה שכתבת. אבל כשקראתי את זה ידעתי מיד, שאראה בטבלה שאתה עדיין נקי. זו השיטה, ברגע של קושי, להיכנס. - להתעקש לקנות את הימים.
ועל התקווה שלך שזה ימשיך כך, תזכור שיגיעו גלים, אבל לא נורא, הם תקיים את דברי רבי עקיבא שעל כל גל וגל תנענע לו בראשך, תמשיך להיות נקי, מרק להיום, לנצח. 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133791

בס"ד
אלי שומר היקר תודה רבה על המילים החמות והמחכימות. כיף לראות שיש איתי עוד אנשים שנמצאים באותו מצד ומתמודדים בגבורה על הקשיים. לא מוותרים לעצמם ואומרים ככה אני, אלא מתאמצים בכל החזיתות- בבית עם הילדים בעבודת ה' וכמובן בנסיונות של התאווה. אז תודה רבה, ובהצלחה כמובן.

מה נשמע חברים?
הרבה זמן לא כתבתי כאן. אתמול נכנסתי ושלשום אבל עשיתי דברים אחרים באתר כמו להתכתב בצאט או להגיב לחברים אחרים אז נגמר לי הזמן ולא הספקתי, אבל ברוך ה' אני עדיין כאן.
אני כאן כי אין לי הרבה ברירה. אני אומנם עושה את זה מבחירה אבל בחיר שמבינה שאם לא אעשה את זה יקחו לי את הבחירה ואני אשב מבוקר עד ערב שקוע כולי בתוך מקווה של תאווה.
אז ברוך ה' דבר ראשון להודות לה' על כל השפע שהוריד עלינו ב63 ימים של נקיות.
דבר נוסף תודה לכל החברים כאן שתומכים מעודדים ומיעצים עצות שממש מועילות ועוזרות ברגעי משבר.
פורים לנו שכח את הכל אומר שיר הילדים המפורסם, אבל אנחנו עם שזוכר, נזכור ולא נשכח. נזכור את עמלק שבא אלינו כאשר היינו חלשים ולא סגורים על עצמינו. נזכור ולא נשכח את התאווה שעומדת בפתח הדלת ומידי פעם דופקת כדי לראות אם מי שבבית התחרט מהמסע הארוך הזה שהוא יצא אליו בלי רשות.
נזכור את הכל, את כל הימים המתסכלים את כל הדמעות שנשפכו כמים על עוד זרע שהלך לו לבטלה. נזכור את כל התפילות ואת כל הפעמים שאמרתי לעצמי בתפילת שמונה עשרה: "כל טיפה וטיפה שיצאה ממני...תחזירנה למקום הקודש" ובאמת שהתכוונתי לזה שכל מה שהיה עכשיו יהפך לקודש ונתחיל חדש, אבל אז הייתי מסיים את התפילה חוזר הביית מתישב על מחשב ומאונן שוב.
ואז מגיע יום כיפור ואני אומר בסוף שמונה עשרה: "אלוהי עד שלא נוצרתי איני כדאי...מה שחטאתי לפניך מחוק...הוא מאש ואני בשר ודם" ובאמת שהתכוונתי שמעכשיו והלאה סיימתי עם הדבר הזה.
ואז מגיע הימים שבין כיפור לסוכות, ימים שאין בהם חטא (כידוע סוכות הוא ראשון לחשבון עוונות) ולמרות שלכולם אין בימים האלה חטא כי הם עסוקים במצוות וכדו', רק לי יש חטא ועוד אחד ועוד אחד. ולהגיע לסוכות עם עצבות כזאת ולא להבין איך אפשר להגיע לושמחת בחגיך..

אבל כל זה מאחורינו, בעצם לא..זה לא מאחרינו, אני לא שוכח כלום. אני זוכר את הכל. את כל הרגעים האלה. הם אלה שבנו את מי שאני. כל הנסיונות כל הנפילות כל ההצלחות לכמה ימים. הם אלו שהביאו אותי לאן שאני היום.
חלש, שבור, מרוסק, לא יוצלח, חסר אונים ומושפל ועוד הרבה מילים שאני יכול להגיד על עצמי. כל הדברים הללו זה מי שאני. אבל אני גם גיבור ואמיץ, אני מסוגל להגיד מה אני רוצה, אני יכול גם לשלוט. אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. אני זה ששולט, דווקא מתוך הזכרון של העבר, דווקא מתוך החלישות הזאת, אני מסוגל לקום כל בוקר ולדעת שהיום הזה שיבוא הוא יום טוב, הוא עוד יום בדרך להצלחה.

63 יום הם מספר מטורף. הם מספר שלא האמנתי לרגע שניתן להגיע אליו. ויותר מזה 63 יום הקב"ה ממש סוחב אותי על הגב.
אז כן עם הפנים קדימה, אל עבר שבת פרה- השבת שמטהרת את הטומאה, שמגיעה יחד עם החטא הנורא של חטא העגל. ככה זה עובד בעם ישראל, עם המכה מגיעה התרופה. צריך רק לדעת לשתות אותה.
בעזרת ה' נזכה לעוד ימים מתוקנים, עם אורות גדולים ולא רק עם מלחמות.
עם תאווה ענקית לריבונו של עולם, עם חשק אמיתי לדבקות. ונזכה שזרעינו וזרע זרעינו יעסוק בתורה ובמצוות.
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133792

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 667 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 487
המתגבר100 כתב on 03 מרץ 2021 08:35:

בס"ד
אלי שומר היקר תודה רבה על המילים החמות והמחכימות. כיף לראות שיש איתי עוד אנשים שנמצאים באותו מצד ומתמודדים בגבורה על הקשיים. לא מוותרים לעצמם ואומרים ככה אני, אלא מתאמצים בכל החזיתות- בבית עם הילדים בעבודת ה' וכמובן בנסיונות של התאווה. אז תודה רבה, ובהצלחה כמובן.

מה נשמע חברים?
הרבה זמן לא כתבתי כאן. אתמול נכנסתי ושלשום אבל עשיתי דברים אחרים באתר כמו להתכתב בצאט או להגיב לחברים אחרים אז נגמר לי הזמן ולא הספקתי, אבל ברוך ה' אני עדיין כאן.
אני כאן כי אין לי הרבה ברירה. אני אומנם עושה את זה מבחירה אבל בחיר שמבינה שאם לא אעשה את זה יקחו לי את הבחירה ואני אשב מבוקר עד ערב שקוע כולי בתוך מקווה של תאווה.
אז ברוך ה' דבר ראשון להודות לה' על כל השפע שהוריד עלינו ב63 ימים של נקיות.
דבר נוסף תודה לכל החברים כאן שתומכים מעודדים ומיעצים עצות שממש מועילות ועוזרות ברגעי משבר.
פורים לנו שכח את הכל אומר שיר הילדים המפורסם, אבל אנחנו עם שזוכר, נזכור ולא נשכח. נזכור את עמלק שבא אלינו כאשר היינו חלשים ולא סגורים על עצמינו. נזכור ולא נשכח את התאווה שעומדת בפתח הדלת ומידי פעם דופקת כדי לראות אם מי שבבית התחרט מהמסע הארוך הזה שהוא יצא אליו בלי רשות.
נזכור את הכל, את כל הימים המתסכלים את כל הדמעות שנשפכו כמים על עוד זרע שהלך לו לבטלה. נזכור את כל התפילות ואת כל הפעמים שאמרתי לעצמי בתפילת שמונה עשרה: "כל טיפה וטיפה שיצאה ממני...תחזירנה למקום הקודש" ובאמת שהתכוונתי לזה שכל מה שהיה עכשיו יהפך לקודש ונתחיל חדש, אבל אז הייתי מסיים את התפילה חוזר הביית מתישב על מחשב ומאונן שוב.
ואז מגיע יום כיפור ואני אומר בסוף שמונה עשרה: "אלוהי עד שלא נוצרתי איני כדאי...מה שחטאתי לפניך מחוק...הוא מאש ואני בשר ודם" ובאמת שהתכוונתי שמעכשיו והלאה סיימתי עם הדבר הזה.
ואז מגיע הימים שבין כיפור לסוכות, ימים שאין בהם חטא (כידוע סוכות הוא ראשון לחשבון עוונות) ולמרות שלכולם אין בימים האלה חטא כי הם עסוקים במצוות וכדו', רק לי יש חטא ועוד אחד ועוד אחד. ולהגיע לסוכות עם עצבות כזאת ולא להבין איך אפשר להגיע לושמחת בחגיך..

אבל כל זה מאחורינו, בעצם לא..זה לא מאחרינו, אני לא שוכח כלום. אני זוכר את הכל. את כל הרגעים האלה. הם אלה שבנו את מי שאני. כל הנסיונות כל הנפילות כל ההצלחות לכמה ימים. הם אלו שהביאו אותי לאן שאני היום.
חלש, שבור, מרוסק, לא יוצלח, חסר אונים ומושפל ועוד הרבה מילים שאני יכול להגיד על עצמי. כל הדברים הללו זה מי שאני. אבל אני גם גיבור ואמיץ, אני מסוגל להגיד מה אני רוצה, אני יכול גם לשלוט. אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. אני זה ששולט, דווקא מתוך הזכרון של העבר, דווקא מתוך החלישות הזאת, אני מסוגל לקום כל בוקר ולדעת שהיום הזה שיבוא הוא יום טוב, הוא עוד יום בדרך להצלחה.

63 יום הם מספר מטורף. הם מספר שלא האמנתי לרגע שניתן להגיע אליו. ויותר מזה 63 יום הקב"ה ממש סוחב אותי על הגב.
אז כן עם הפנים קדימה, אל עבר שבת פרה- השבת שמטהרת את הטומאה, שמגיעה יחד עם החטא הנורא של חטא העגל. ככה זה עובד בעם ישראל, עם המכה מגיעה התרופה. צריך רק לדעת לשתות אותה.
בעזרת ה' נזכה לעוד ימים מתוקנים, עם אורות גדולים ולא רק עם מלחמות.
עם תאווה ענקית לריבונו של עולם, עם חשק אמיתי לדבקות. ונזכה שזרעינו וזרע זרעינו יעסוק בתורה ובמצוות.
המתגבר


המתגבר היקר והאהוב, לו יכולת לראות אותי כעת, היית רואה אדם עם דמעות בעיניים אחרי קריאת ההודעה הזאת שכתבת.
נגעת אצלי בנקודות הכי רגישות, החזרת אותי במסע בזמן,
הבכיות, התחנונים, הקבלה שדי נמאס, מעכשיו...מעכשיו...מעכשיו... ועוד'...
תודה על חץ החיזוק ששלחת לאוויר האתר שיפגע בכל אשר יצטרך לו, גם בעוד שנים.
תמשיך חזק, אנחנו פה ביחד, אתה יכול לעשות את זה. הגעת כל כך רחוק,
היית מאמין את מספר הימים שלך?
כן כן, זה אתה.
רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.
הצלחה רבה בכל תחומי החיים

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133835

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 35 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 777

חיפשתי אותך. בגלל שאתה כותב יפה, מחזק, די שופר של כולם. ולי אישית יש נראה לי כמה דברים משותפים אתך. אבל בדבר אחד בטוח, אנו די צמודים בימים, משיג אותך בשלוש ימים, התחלתי שלושה ימים לפניך.
ובעזרת לעולם לא תשיג אותי, כשאני אהיה נקי אלף ימים, אתה תספור רק 997, אבל נמשיך לספור יחד. כי אם לא נספור, נאפס גם אחרי אלף יום. 
שולח לך הערכתי ואהבתי. 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133836

אלי שומר כתב on 03 מרץ 2021 23:04:

חיפשתי אותך. בגלל שאתה כותב יפה, מחזק, די שופר של כולם. ולי אישית יש נראה לי כמה דברים משותפים אתך. אבל בדבר אחד בטוח, אנו די צמודים בימים, משיג אותך בשלוש ימים, התחלתי שלושה ימים לפניך.
ובעזרת לעולם לא תשיג אותי, כשאני אהיה נקי אלף ימים, אתה תספור רק 997, אבל נמשיך לספור יחד. כי אם לא נספור, נאפס גם אחרי אלף יום. 
שולח לך הערכתי ואהבתי.


בוקר טוב אלי שומר היקר,
קמתי הבוקר לקריאת מה שכתבת.
קודם כל תודה רבה, משמח אותי לראות שחיפשת אותי, אני לא בטוח שאני מבין את המשמעות, אבל כנראה התחברת לדברים שאני כותב.
אז ככה, בפורים שמעתי כהן אחד מברך את כל הסובבים אותו שביקשו ברכה. והוא פתח את ברכתו לכל אחד מהם בלי להתייאש ואמר: "אתם מבקשים ממני ברכה אבל תדעו לכם זה לא אני מברך, זה ה' מברך. כתוב בברכת כהנים 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם' כלומר אני רק צינור להוריד את ברכת ה' ".
מאוד התחברתי לדברים, ולכן אני אומר בפעם המי יודע כמה, כל מה שאני כותב הוא מרצונו של ה' ומכוחו.
אני מתחיל לכתוב משהו אחד ולפתע זה מתגלגל למקומות אחרים לגמרי. אז אני צינור, לפעמים השיבר הראשי סגור ולא יוצא כלום ויש חלישות הדעת. לפעמים השיבר פתוח מדי ואז הזרם יוצא בלחץ וגם עלול להזיק, מיותר מדי התלהבות. ולפעמים יודעים לווסת את הזרם בצורה כזו שתיהיה נעימה לשומע.
לעניין מה שכתבת. דע לך שבעולם החומרי יש מאבק בין הכוחות, כל צד רוצה לנצח ומימלא לגבור על השני ולהכריע אותו. ושם אני מאוד תחרותי, מאוד רוצה לנצח. אבל בעולם הרוחני אין הדבר כן.
ככל שיש יותר מנצחים, ככה ההצלחה היא של כולנו. ככה מצליחים להופיע עוד אור בעולם שמאיר גם את הנקודות החשוכות. כאן אני שמח שאתה כמה ימים מעליי, זה אומר שאתה מאיר כבר יותר ממני ואולי בזכות הניצוץ שהופיע אצלך כמה ימים קודם זה האיר עלי ומכוחך הצלחתי לעשות את כל השינוי הזה.
רבים שליחים למקום, גם אתה וגם קדימה וגם שמח בחלקי שעכשיו ממש צובר תאוצה. ברוך ה' אחד מחזק את השני וכל אחד משפיע את האור שלו למען תיקון המציאות ותיקון כל הקילקולים שקילקלנו.
אז אני רוצה לחזק אותך ולברך אותך באותה ברכת כהן, שתזכה להמשיך את הספירה עד בלי די, תמשיך להאיר כאן בפורום בפרט ובחיים בכלל. ובעזרת ה' מכוחך ומכוח כל חבר שיש כאן שעושה את המאמץ רק להיות נזכה להרים עוד יהודי שלא האמין שזה אפשרי...
מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון,
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #133855

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 35 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 777

חיפשתי אותך במובן הפשוט. חיפשתי לראות האם כתבת משהו חדש. כן גם מתחבר למה שאתה כותב, וגם לתהליך. 
בעניין הנוסח שכתבתי שלעולם לא תשיג אותי. כמובן אין כאן תחרות, כולנו רוצים להיות נקיים לא חשבתי אחרת. וכולנו רוצים שכולם יהיו נקיים.
 פשוט הסגנון שאני מרגיש שנותן לי כוח, זה לומר לעצמי כל הזמן, כן אמנם נקי רק להיום, אבל לנצח. הפעם אצליח להמשיך עם זה לעולם. 
ולכן אני חוזר גם לך, שבעזרת ה' גם אתה תצליח הפעם להישאר נקי לעולם. 
ידידך אלי שומר

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #134279

בוקר טוב חברים,
ואוו שבוע וחצי עבר מהפעם האחרונה שהייתי פה.
אם להגיד את האמת היה לי ממש חסר.
יצאתי שבוע שעבר למילואים כל השבוע, והיינו בשטח ללא פלאפון רוב הזמן, לכן לא הייתי מחובר כל כך, ניסיתי בערב לקרוא קצת דברים של החברים אבל לא הייתי פנוי להגיב ולכתוב.
ברוך ה' עבר עליי שבוע וחצי מדהימים.
שבוע וחצי של נקיות מוחלטת, מסתבר שהגוף פעיל עד אפס כוחות אתה מגיע לערב ורוצה רק לישון.
זכיתי גם בחסות המילואים להתפלל את כל התפילות במניין ברוך ה' אז זה הוסיף למצב הרוח.
אז למרות העייפות הפיזית, הצלחתי לשמור על טהרה וזה ממש משמח.
מצד שני היה חסר לי העידוד והשיחות כאן שיתן לי משמעות לכל התהליך שאנחנו עוברים, וגם היה לי מאוד קשה לשמוע ולראות את חלק מהחברים קורסים בעומס החיים ונופלים.
השמחה הגדולה שלי הייתה שהם היו כל כך מחוברים לפורום ולחברים שמיד לאחר הנפילה הם כבר היו כאן והמשיכו את התהליך. מיד אחרי הנפילה הם כתבו ופנו לקבלת עידוד וזה האושר הגדול ביותר. לדעת שאנחנו קהילה מאוחדת.
במהלך השבוע קיבלתי כמה הודעות מחברים שדאגו לשלומי ופחדו שחלילה נעלמתי מהפורום כי לא יכולתי לעמוד בנפילה וכדו'. זה מאוד מחמם את הלב לראות שמרגישים בחסרונך. 
אז קודם כל תודה רבה רבה על כל הדאגה ועל כל ההתענינות בשלומי.
כיום אני עומד על 75 יום נקי. אתמול לאחר כל תקופת הנקיות היו לי המון עניני תאווה שלא היו ברורים לי.
רציתי לראות דברים מסויימים כדי שיעזרו לי עם אשתי יותר, חיפשתי כל מיני דברים שישמחו אותה, והיה ברור לי שכשאני נכנס לזה אני אחשף לדברים לא צנועים כל כך או לא צנועים בכלל, אבל בכל זאת בחרתי לעשות את זה בשם המטרה הטובה.
וראיתי כמה דקות דברים לא טובים, אבל באופן די מוזר, פשוט כיביתי את זה אחרי כמה דקות והמשכתי הלאה בחיים.
זה היה לי קצת מוזר כי בעבר לא הייתי מצליח לעצור את עצמי והייתי צופה שעות. ואחרי שעות תמיד הייתי גומר. ופתאום כאן כאילו נוצרה לי איזה הגנה איזה שריון.
עכשיו ברור לי שזה שניצלתי פעם אחת לא מבטיח לי כלום לפעם הבאה. אבל זה היה נחמד פעם אחת לא להילחם על העצירה אלא שזה יבוא יחסית בקלות.

במהלך השבוע האחרון גם עלתה בי המחשבה האם נכון לי להתעסק כל הזמן בתאווה כאן בפורום.
אני לא חושב חלילה שאני יכול להסתדר לבד ואני לא מדמיין שבלי הפורום הזה והתפילות אני יצליח להעביר עוד יום אחד נקי.
אני פשוט מנסה להבין האם כל השיחות על הנפילות ועל התאוות עושות לי טוב או שהן גם מכניסות אותי למחשבות. כרגע אין לי תשובות ולכן אני פה בכל הכוח, אומנם אני  צריך להשלים כל כך הרבה דברים שדחיתי בגלל המילואים אז אין לי כל כך זמן להגיב כמו בעבר אבל תכף זה יתפנה ואני אחזור להיות פעיל יותר כמו בעבר.

אז שוב תודה לכולם על התמיכה והעידוד.
תודה על הדאגה, מעריך את המאמץ של כולכם,
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 2 חודשים #134483

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 35 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 777

אז שוב חיפשתי אותך ורק עכשיו מצאתי אותך.
אהובי, אתן לך עצה, שלי, בגלל שאני חכם מאד גדול, כמו שכתוב אין חכם כבעל הניסיון. 
ובכן תמיד היצה''ר נותן לנו להיכנס למקומות לא טובים, לצורך חשוב, ואפילו עוזר לנו לצאת משם. הוא את שלו כבר הרוויח, בפעם הבאה ניכנס כבר בלי פחד, נחשוב שאנו יצאנו מזה, ואז ניפול למקום עוד יותר נמוך ממה שהיינו. 
אני יכול להביא הרבה מאמרי חז''ל להוכיח את זה, אבל במקום זה אבחר ניסיון אישי.
לפני כמה שנים הייתה לי שנה מאד מתוחה, ולכן הצלחתי להגיע לתקופת נקיות ארוכה מאד [יחסית !] בלי מאמץ, פשוט הלחץ רדף אותי גם ביום וגם בלילה. כך שבערך מחנוכה, ועד חודש אב הייתי נקי. ואז נסעתי לחופש. פתאום עלה לי איזה נושא שאני צריך לברר, והיה לי מכשיר טלפון יחסית מאד לא מתקדם, וחשבתי מה כבר אפשר להגיע מהמכשיר הזה. נכנסתי ראיתי משהו מאד חשוף אבל לצורך, ואחרי שראיתי את מה שרציתי סגרתי. אבל אח''כ הלכה לי החופשה, לילות שלמים ישבתי בשירותים, בי המשפחה שלי ריחמו ועל בעיות המעיים הנוראיות שלי, כל פעם שמחפשים את אבא הוא בשירותים. ואחרי שכולם הלכו לישון יצאתי והתחלתי לשוטט אולי אראה משהו. בקיצור מאז חזרתי, ותקופת הנקיות הארוכה ביותר שהייתה לי מאז הייתה ארבעים יום. עד עכשיו שאני כאן, ובעז''ה מסיים עכשיו את התישעים.
לסיכום אנחנו מכורים, ומכור לאלכוהול עושה קידוש על מיץ ענבים. ומכור לתאווה, לא מחפש בשביל אישתו שום דבר בשום מקום.
בהצלחה רבה.

נערך לאחרונה: לפני 3 שנים, 2 חודשים על ידי אלי שומר.
זמן ליצירת דף: 0.99 שניות

Are you sure?

כן