ברוכים הבאים, אורח

כותב בפעם הראשונה בחיים
(0 צופה) 

נושא: כותב בפעם הראשונה בחיים 8042 צפיות

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #134766

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 371 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 494

אוהבים אחי,
אתה גיבור אלוף קדוש,
מול הנפילה שלך,
יש פה אלף התגברויות שיצרת ע"י העידוד שעודדת אותי ואת אחרים,
אז יעלה,
כי נפלתי קמתי,
89 יום זה אדיר,
אוהבים.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #134771

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

אוהבים אותך אחי! תודה על השיתוף ועל הכנות.

נשמע ניסיון לא פשוט בכלל שספק אם גם אני הייתי מצליח לעמוד בו..

מתפלל עבורך שתזכה לעלות שוב על הדרך! לזכור שהכל מאת השם אתה רק עושה את החלק שלך, את מה שביכולתך, והשאר זה שלו. והיום זה מה שהוא החליט..

אוהבים אותך ותודה שאתה כאן איתנו !

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #134788

  • צורצור
  • רצף ניקיון נוכחי: 721 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 333
לא יודע איך לפתוח, בשמח או עצוב?
כואבים...
אבל מדהים לראות איך אתה קם ומתחזק.

רואה שאתה לא לוקח קשה, אבל אוסיף לך: אל תקח קשה. בתור בחור היתה לי תקוה שאפסיק לאונן אחרי החתונה. באמת הייתי נקי תקופה. אבל לבסוף הגיעה הנפילה. חששתי שנשברה לי ההזדמנות לדף חדש ושמכאן יגיעו הנפילות, אבל לא... חזרו נפילות בודדות, והיום אני במקום אחר. ורציתי לכתוב עוד. מקוה בהמשך.

לא עוקב אחרי שרשורים שכתבתי בהם. אם אתם רוצים שאראה את התגובה שלכם, כתבו לי בפרטי.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #134795

ואוו איזה מחמם את הלב.
אני אגיד בחצי צחוק, היה שווה ליפול.
גם כדי לטעום את האכזבה של הנפילה, וגם כדי לקבל את התמיכה המדהימה שקיבלתי מכם.
היום גם אין לי זמן לשבת ולכתוב אבל כן היה לי חשוב להתייחס לכל החום הזה, שלא מובן מאליו בכלל.
אני יודע שאנחנו בחול המועד, ואולי חלק מכם גם נמנעים מלכתוב בדרך כלל, אבל כאן הרגשתם צורך לבוא ולעודד וזה מחמם את הלב.
יצרתי היום קשר עם אחד מהחברים כאן, ואני מקווה שזה יקדם את ההחלמה שלי (ושלו ) ואני מקווה שזה עוד צעד בדרך להצלחה גדולה אף יותר.
אז פעם אחרונה אני אומר תודה ולילה טוב.
מקווה שמחר יהיה לי יותר זמן לשבת ולהתייחס לנפילה ולשאר המחשבות שרצות לי בראש..
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #134796

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 773

רק עכשיו אני רואה. חיפשתי אותך בטבלה, בגלל שהיינו קרובים, ולא ראיתי, חששתי מה קרה. ואת אשר יגורתי בא.
וואי באמת ניסיון מטורף. 
אתה צודק שנראה שהקב''ה שלח לך ניסיון מאד גדול. וצדיק שהתרוממת ממנו וחזרת. 
לא בטוח שכל דבר אנו אמורים להסביר. אבל ההסבר שאני יכול לעלות על הדעת מדוע הקב''ה עשה לך את זה, כדי שתהיה כאן בתחתית הטבלה, לשתף ולעוזר לאחרים עוד ועוד. 
אוהב אותך מאד, כמו שרבים כאן אוהבים אותך. 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #134805

  • צורצור
  • רצף ניקיון נוכחי: 721 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 333

גם אני לא כותב בחול המועד, אבל כאן זה לא דבר האבד ולא "מקום צורך". כאן זה פיקוח נפש.
ממשיך את מה שכתבתי - אל תסתכל על מספר ימי הנקיון שלך. אם הוא 1, זה לא אומר שאתה ברמה נמוכה. תסתכל על התקופה. יש לך כאן תקופה של שלושה חודשי נקיות ובתוכם נפילה אחת בלבד! פעם הבאה בעזרת השם שלושה חודשים בלי נפילות כלל!
מה גם, 89 או 90 זה זניח. ימי הנקיון עשו את שלהם ומשהו התקבע לך במוח שאתה מסוגל בלי בנפילות.
ועכשיו אחרי שעברת את מסע ה-89 לא צריך לחכות שתעבור את מסע ה-90. הגיע הזמן לעשות עוד שיפור בחיים.
כמו שכתבת, הנפילות אינן הגורם שמשבש את החיים, אלה החיים המשובשים הם הגורמים את הנפילות (זה ידוע בכל התכניות).
קח משימה אחת לשיפור החיים.
וקח גלידה. מגיע לך בגדול (ואם צריך מתכון לעוגיות כשל"פ, אז יש לי 
שלך,
צורצור

לא עוקב אחרי שרשורים שכתבתי בהם. אם אתם רוצים שאראה את התגובה שלכם, כתבו לי בפרטי.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #134815

  • יוסי91
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 428
שלום המתגבר!

כתבתי תגובה לפני יום, אבל משום מה אני לא רואה אותה (כנראה בגלל שהיה לי בעיה בקליטה באינטרנט)..





אני רוצה להגיד לך שלושה דברים:

1. כל הכבוד שאתה רוצה להמשיך!

2. אף אחד לא יכול לקחת לך את ה89 ימים שהיית נקי בהם ושהתקדמת בהם.

3. לפני כשנה בערך היה לי רצף של 52 יום, לצערי אחרי 52 יום נפלתי. אחרי הנפילה הרגשתי רע עם עצמי והחלטתי לעזוב את התכנית. כמובן שהנושא לא נפתר מעצמו ורק החמיר עם הזמן. אני חושב שהטעות שלי הייתה שחשבתי שהמטרה היא להיות נקי ולא ליפול ולכן כאשר זה "נלקח ממני" רציתי לעזוב את התכנית. היום אני מבין שהמטרה היא לא רק להיות נקי אלא להתמודד מול פגמי האופי שלנו/הטינות שלנו/בעצם אפשר להגיד עם החיים שלנו חח..



מקווה שהמסר עבר נכון

אם אתה רוצה אתה מוזמן לפנות אלי בפרטי..

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #134900

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 773

יוסי כתבת את המסר בצורה מדהימה. וזה לא משנה אם כתבת אצל המתגבר או אצל מישהו אחר, למעשה הדברים חשובים לכולם.
ולך המתגבר, תמשיך כמו שהצלחת 89 בצורה כזו יפה, תוכל לחזור למסלול בעז''ה. 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #134939

קמתי היום בבוקר ואמרתי תודה לה' על זה שחוזרים לעבוד.
לא אני לא אוהב לעבוד, ובטח לא אחרי כל החופש הזה, אבל היה חסר לי הקשר איתכם,
היה חסר לי החיזוקים שלכם.
​נכון שבשבוע האחרון קראתי פה ושם דברים שחלקכם כתבתם ונכון שקיבלתי את החיזוקים שלכם ואפילו הצלחתי לשלוח הודעה אחת, אבל החיזוקים והעצות החכמות וכן גם הכתיבה שלי בפורום הייתה חסרה לי.
היום חזרתי לעבוד והנה יש לי זמן לשבת קצת ולסדר את המחשבות,
יש לי קצת זמן להוריד אותם לכתב.
נכון שיש לי גם את האפשרות ליפול.
אבל ברוך ה' אני לא שם. לפחות לא עכשיו.

אז מה היה לנו?
היה לנו את ליל הסדר הטוב ביותר שהיה לי בחיים.
כן כן בכל שנותי בישיבה ובכולל הייתי מגיע עם רף ציפיות גבוה ומתרסק לאדמה.
הייתי מכין רעיונות ודברי תורה ומהלכים יפים ויציאת מצרים כללית ופרטית.
הייתי חושב על כל אחד מסמני הסדר והייתי מכין הכל מראש ליום המיוחד הזה.
ואז מגיע הסדר.....וכלום!!!
אנשים מסביבי היו עסוקים במתי מפסיקים לקרוא את כל הטקסטים האלה, 
ואולי מישהו יכול כבר להריץ את זה, ועוד פעם הילד הזה קורא, וכל מיני דברים שהיו מבאסים את האווירה.
אני לא רוצה להאריך כי נראה לי שרובנו מכירים את מה שאני מתאר.
השנה, הגעתי נקי.
נכון גם הגעתי נקי כי לא פגמתי בברית וכמעט שלא צפיתי בפורנו במשך 86 ימים (פחות 40 דקות באמצע הדרך שאני בכוונה זוכר אותם!!!!)
אבל לא על נקי כזה אני מתכוון. אני מתכון לנקי מדמיונות.
הפסקתי לדמיין איך שולחן סדר אמור להיראות, ופשוט יצרתי אחד כזה.
בתחילת הסדר החלטתי שאני השנה שותה יין אדום ולא מיץ ענבים.
והחלטתי שכל מה שקורה במהלך הסדר ככה הוא אמור לקרות.
אם אשתי אומרת לי להביא חולצה מלמעלה אז אני עולה ולא מתחיל להתבאס על זה שפספתי את רבי עקיבא שהיה בבני ברק. וכנ"ל אם אמרתי משהו בשולחן ואף אחד לא הקשיב, אז כמו שאני מאמין שאליהו הנביא מגיע כשפותחים את הדלת אז אני מאמין שהוא גם מסוגל להקשיב לדבריי.
ובואו נודה על האמת, מי לא היה רוצה לדבר עם אליהו הנביא?
בקיצור עבר סדר נפלא.
גם שאר המשתתפים הראו ניצוצות של קדושה כאשר הם קראו כל מיני חידושים מההגדה שהיתה לפניהם, וגם הילדים נהנו מהפתעות ומעשר המכות וכדו', בקיצור היה מצויין.

ואולי דווקא בגלל שאליהו הנביא ביקר אותי בפסח, יחד עם רבן גמליאל שאמר איתי שלושה דברים, ויחד עם רבי עקיבא וכל החברה מבני ברק, כנראה בגלל זה גם ההוא משפוך חמתך על הגויים החליט להגיע.
מה זה החליט להגיע? החליט לשבת בשורה הראשונה.
קמתי בבוקר ואחרי תפילת שחרית וסעודת החג ושנת הצהרים פתאום התחילו כל מיני אטרקציות להופיע מולי. 
חשבתי לעצמי למה זה מגיע פתאום עכשיו?
ועניתי את התשובה: כאשר יהודי מגיע לשלב שהוא עולה למדרגה הבאה בא נסיון גדול וההתגברות הזו מעלה אותו למדרגה הבאה.
עם התחושה הזאת הסתובבתי מול כל הנסיונות הלא פשוטים שהיו.
נכנסתי לתוך הספר ולא הרמתי ראש.
כשקמתי להכין כוס תה, ראיתי אישה עם חצאית לא צנועה וישיבה מאוד לא מכובדת לאישה.
הצלחתי להוריד את הראש.
אחר כך באו עוד נסיונות, משהי נגעה בי ומישהי אמרה עלי דברים מאוד נחמדים.
בקיצור היה מאתגר אבל הצלחתי להעביר את הכל עד ההבדלה.
סידרנו את הבית אחרי כל השבת והחג וחשבתי שסיימתי עם הגל הלא נורמאלי הזה ויאללה עוברים למדרגה הבאה, כבר התחלתי לחשוב מה אני עושה בסוף ה90 יום. מה אני מקבל על עצמי בתוספת.
ואז הגיעה תחילת הנפילה. 
בשורות הבאות אני מתאר את מה שקרה, לכן מי שחושש שתיאור כזה או אחר עלול לבלבל אותו או ליצור אצלו משהו שידלג לפסקה הבאה. 
בבית שבו התארחנו יש שני מקלחות. לאחת המקלחות יש חלון שפונה אל חדר המשחקים. החלון הזה תמיד סגור. פעם שהיה לי תאווה חזקה והייתי ממש מתנהג כמו משוגע לדבר אפילו חשבתי לפתוח את החלון הזה בשקט בלי שישימו לב ואז להסתכל דרכו. אבל זה היה נראה לי מוגזם. ואפילו שפעם אחת נשברתי ועשיתי את זה, אז מי שהתקלחה שם סגרה את החלון לפני המקלחת.
באותו מוצאי סדר הלכתי להחזיר את המשחקים שהילדים שלי שיחקו בהם פתחתי את הדלת והנחתי את המשחקים ומולי ראיתי דרך החלון הפתוח את האישה עומדת במקלחת. לא יכולתי לזוז. הרגשתי רעד בכל הגוף, דופק מואץ, הרגשתי שזה חזק ממני. באותו רגע ידעתי שיש נסיונות שצריך להיות ממש גיבור כדי לצאת מהם.
ואני יודע שאני גיבור אבל לא כזה גיבור...
הנפילה הגיעה חצי שעה אחר כך שאני צופה בנשים שמאוד מזכירות את מי שראיתי כמה דקות קודם.
עד למחרת בצהרים עדיין היה לי איזה רטט בגוף ממה שראיתי.
היום שבוע אחרי הנפילה. מודה לה' על החסד האדיר שלו שמאפשר לי להתקדם למרות הכל. שיודע שאני באמת רוצה שאני לא מוותר בקלות. שנותן לי את היכולת להגיע למצב של "חטאות נעורי ופשעי אל תזכור" אני לא רוצה לזכור מה ראיתי ומה עשיתי.
אז כן שבוע אחרי הנפילה אני יודע שהמוח לא נקי כמו שצריך והלב עדיין צריך ליבון חמור, אבל ברוך ה' חוזרים לשגרה וללמוד ולפורום, ומקווה להשלים את כל הפערים כאן בפורום עם כל מי שנפל וכל מי שברוך ה' מתמיד בהצלחתו ועם כל העצות המדהימות שלכם ועם הכל.
ברוך ה' אחרי הנפילה יצרתי קשר עם אחד החברים כאן בפורום, אומנם לא דיברנו באופן מסודר עדיין, אבל נוצר הקשר ונוצרה השיטה לדבר וכעת נשאר רק לדבר. הבטחתי (וגם הצעתי לאחרים) שבכל נפילה נוסיף עוד מימד אחד בהחלמה ואני משתדל לעמוד בזה גם בעצמי..
אוהב אתכם ומעריך אתכם,
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #134949

  • יוסי91
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 428

שלום מתגבר,
קראתי את הניסיון שהיה לך. בהחלט ניסיון לא פשוט.
שמח שאתה חוזר לתכנית.

אתה מוזמן ליצור איתי קשר בפרטי, אשמח ליצור עוד חבר לדרך

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #134990

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 667 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 487

המתגבר!!! איזה ניסיון שלחו לך...
את הטנקים הכי כבדים!!!!!!!
זה מעיד על הרמה הגבוה שלך...
אשריך שאספת את עצמך ואתה יוצא לדרך חזק ומחוזק, כל נפילה מחכימה אותנו יותר.
אנחנו איתך,
גם אני מוכן להיות איתך בקשר אישי יותר, אם תרצה דרך מיילים או גם שיחות טלפון.
אוהב

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #135007

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 406 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 863
המתגבר100 כתב on 05 אפר' 2021 10:53:
קמתי היום בבוקר ואמרתי תודה לה' על זה שחוזרים לעבוד.
לא אני לא אוהב לעבוד, ובטח לא אחרי כל החופש הזה, אבל היה חסר לי הקשר איתכם,
היה חסר לי החיזוקים שלכם.
​נכון שבשבוע האחרון קראתי פה ושם דברים שחלקכם כתבתם ונכון שקיבלתי את החיזוקים שלכם ואפילו הצלחתי לשלוח הודעה אחת, אבל החיזוקים והעצות החכמות וכן גם הכתיבה שלי בפורום הייתה חסרה לי.
היום חזרתי לעבוד והנה יש לי זמן לשבת קצת ולסדר את המחשבות,
יש לי קצת זמן להוריד אותם לכתב.
נכון שיש לי גם את האפשרות ליפול.
אבל ברוך ה' אני לא שם. לפחות לא עכשיו.

אז מה היה לנו?
היה לנו את ליל הסדר הטוב ביותר שהיה לי בחיים.
כן כן בכל שנותי בישיבה ובכולל הייתי מגיע עם רף ציפיות גבוה ומתרסק לאדמה.
הייתי מכין רעיונות ודברי תורה ומהלכים יפים ויציאת מצרים כללית ופרטית.
הייתי חושב על כל אחד מסמני הסדר והייתי מכין הכל מראש ליום המיוחד הזה.
ואז מגיע הסדר.....וכלום!!!
אנשים מסביבי היו עסוקים במתי מפסיקים לקרוא את כל הטקסטים האלה, 
ואולי מישהו יכול כבר להריץ את זה, ועוד פעם הילד הזה קורא, וכל מיני דברים שהיו מבאסים את האווירה.
אני לא רוצה להאריך כי נראה לי שרובנו מכירים את מה שאני מתאר.
השנה, הגעתי נקי.
נכון גם הגעתי נקי כי לא פגמתי בברית וכמעט שלא צפיתי בפורנו במשך 86 ימים (פחות 40 דקות באמצע הדרך שאני בכוונה זוכר אותם!!!!)
אבל לא על נקי כזה אני מתכוון. אני מתכון לנקי מדמיונות.
הפסקתי לדמיין איך שולחן סדר אמור להיראות, ופשוט יצרתי אחד כזה.
בתחילת הסדר החלטתי שאני השנה שותה יין אדום ולא מיץ ענבים.
והחלטתי שכל מה שקורה במהלך הסדר ככה הוא אמור לקרות.
אם אשתי אומרת לי להביא חולצה מלמעלה אז אני עולה ולא מתחיל להתבאס על זה שפספתי את רבי עקיבא שהיה בבני ברק. וכנ"ל אם אמרתי משהו בשולחן ואף אחד לא הקשיב, אז כמו שאני מאמין שאליהו הנביא מגיע כשפותחים את הדלת אז אני מאמין שהוא גם מסוגל להקשיב לדבריי.
ובואו נודה על האמת, מי לא היה רוצה לדבר עם אליהו הנביא?
בקיצור עבר סדר נפלא.
גם שאר המשתתפים הראו ניצוצות של קדושה כאשר הם קראו כל מיני חידושים מההגדה שהיתה לפניהם, וגם הילדים נהנו מהפתעות ומעשר המכות וכדו', בקיצור היה מצויין.

ואולי דווקא בגלל שאליהו הנביא ביקר אותי בפסח, יחד עם רבן גמליאל שאמר איתי שלושה דברים, ויחד עם רבי עקיבא וכל החברה מבני ברק, כנראה בגלל זה גם ההוא משפוך חמתך על הגויים החליט להגיע.
מה זה החליט להגיע? החליט לשבת בשורה הראשונה.
קמתי בבוקר ואחרי תפילת שחרית וסעודת החג ושנת הצהרים פתאום התחילו כל מיני אטרקציות להופיע מולי. 
חשבתי לעצמי למה זה מגיע פתאום עכשיו?
ועניתי את התשובה: כאשר יהודי מגיע לשלב שהוא עולה למדרגה הבאה בא נסיון גדול וההתגברות הזו מעלה אותו למדרגה הבאה.
עם התחושה הזאת הסתובבתי מול כל הנסיונות הלא פשוטים שהיו.
נכנסתי לתוך הספר ולא הרמתי ראש.
כשקמתי להכין כוס תה, ראיתי אישה עם חצאית לא צנועה וישיבה מאוד לא מכובדת לאישה.
הצלחתי להוריד את הראש.
אחר כך באו עוד נסיונות, משהי נגעה בי ומישהי אמרה עלי דברים מאוד נחמדים.
בקיצור היה מאתגר אבל הצלחתי להעביר את הכל עד ההבדלה.
סידרנו את הבית אחרי כל השבת והחג וחשבתי שסיימתי עם הגל הלא נורמאלי הזה ויאללה עוברים למדרגה הבאה, כבר התחלתי לחשוב מה אני עושה בסוף ה90 יום. מה אני מקבל על עצמי בתוספת.
ואז הגיעה תחילת הנפילה.
בשורות הבאות אני מתאר את מה שקרה, לכן מי שחושש שתיאור כזה או אחר עלול לבלבל אותו או ליצור אצלו משהו שידלג לפסקה הבאה. 
בבית שבו התארחנו יש שני מקלחות. לאחת המקלחות יש חלון שפונה אל חדר המשחקים. החלון הזה תמיד סגור. פעם שהיה לי תאווה חזקה והייתי ממש מתנהג כמו משוגע לדבר אפילו חשבתי לפתוח את החלון הזה בשקט בלי שישימו לב ואז להסתכל דרכו. אבל זה היה נראה לי מוגזם. ואפילו שפעם אחת נשברתי ועשיתי את זה, אז מי שהתקלחה שם סגרה את החלון לפני המקלחת.
באותו מוצאי סדר הלכתי להחזיר את המשחקים שהילדים שלי שיחקו בהם פתחתי את הדלת והנחתי את המשחקים ומולי ראיתי דרך החלון הפתוח את האישה עומדת במקלחת. לא יכולתי לזוז. הרגשתי רעד בכל הגוף, דופק מואץ, הרגשתי שזה חזק ממני. באותו רגע ידעתי שיש נסיונות שצריך להיות ממש גיבור כדי לצאת מהם.
ואני יודע שאני גיבור אבל לא כזה גיבור...
הנפילה הגיעה חצי שעה אחר כך שאני צופה בנשים שמאוד מזכירות את מי שראיתי כמה דקות קודם.
עד למחרת בצהרים עדיין היה לי איזה רטט בגוף ממה שראיתי.
היום שבוע אחרי הנפילה. מודה לה' על החסד האדיר שלו שמאפשר לי להתקדם למרות הכל. שיודע שאני באמת רוצה שאני לא מוותר בקלות. שנותן לי את היכולת להגיע למצב של "חטאות נעורי ופשעי אל תזכור" אני לא רוצה לזכור מה ראיתי ומה עשיתי.
אז כן שבוע אחרי הנפילה אני יודע שהמוח לא נקי כמו שצריך והלב עדיין צריך ליבון חמור, אבל ברוך ה' חוזרים לשגרה וללמוד ולפורום, ומקווה להשלים את כל הפערים כאן בפורום עם כל מי שנפל וכל מי שברוך ה' מתמיד בהצלחתו ועם כל העצות המדהימות שלכם ועם הכל.
ברוך ה' אחרי הנפילה יצרתי קשר עם אחד החברים כאן בפורום, אומנם לא דיברנו באופן מסודר עדיין, אבל נוצר הקשר ונוצרה השיטה לדבר וכעת נשאר רק לדבר. הבטחתי (וגם הצעתי לאחרים) שבכל נפילה נוסיף עוד מימד אחד בהחלמה ואני משתדל לעמוד בזה גם בעצמי..
אוהב אתכם ומעריך אתכם,
המתגבר

יא אללה ניסיון הזוי! 
בזמנו החבר "טהרני" טבע את המושג (שלא כולם אוהבים...) שלפעמים יש הרגשה של "השגחה פרטית לרעה"... כשהסינון פתאום מפסיק לעבוד בדיוק כשאני תקוע בבית לבד באמצע מריבה עם האשה והבוס... 

או כשמישהי שוכחת לסגור את החלון של המקלחת....
לפעמים זה כל כך עצוב עד שאני מתחיל לצחוק (אם אתם קולטים אותי...) 
חבר יקר כל הכבןד על הכנות והפתיחות שלך! לא מובן מאליו בכלל! אשרייך על הקימה על התובנות ובכלל על הדרך שלך המלאה באופטימיות באמונה ובשמחה! 
אוהב אותך ואוהב לקרוא אותך! 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #135013

בוקר טוב לכל החברים,
אז קודם כל תודה רבה על כל התגובות החמות והמעודדות.
אכן ניסיון לא פשוט, אבל בתוך תוכי אני מרגיש שהייתי חייב את הנפילה הזאת כדי לעשות איפוס למערכת שלי.
הייתי חייב את הנפילה כדי להבין שיש לי בעיות גדולות יותר מפגם הברי ושמירת העיניים.
עד הנפילה הייתי אובססיבי רק על זה. רק להצליח בזה וזה היה המטרה.
וברוך ה' אחרי הנפילה אני עסוק בכל כך הרבה תחומים בחיי שהיו מוזנחים כל כך הרבה זמן.
אז כן אני אומר כאן בפה מלא, תודה לך ה' על הנפילה הזאת.
הייתי זקוק לה כדי להבין מהם סדרי העדיפויות בחיים.
זה לא חלילה שאני מוותר על ההחלמה. ההפך הוא הנכון.
כל התהליכים באים לשרת את ההחלמה. באים לחזק את האני שלי ואת האישיות שלי שלא תיהיה זקוקה לתאווה.
שלא תיהיה עסוקה בזה כל היום.
יכול להיות שהדברים שלי מבאסים את חלקכם. יכול להיות שאתם לא מבינים אותי,
אבל ברוך ה' מהנפילה לא היו לי לא הרהורים ולא גירויים ולא פיתויים לנפילה.
אני עסוק מאוד מלמצוא את הפגמים באשיות שלי. אני מדבר בפתיחות על הדברים עם עצמי ועם חבר שהכרתי כאן, וברוך ה' אני מקבל על עצמי דברים חדשים לסדר היום שיהיה מלא בסיפוק.
וכמו שאתם בטח יודעים כאשר הכלי מלא בדברים טובים, אין כל כך מקום לדברים הרעים להיכנס.
האם אני חושב שנגמלתי וסיימתי את תהליך ההחלמה? ודאי שלא.
אבל אני מאמין שכל המאמץ שלי ב89 הימים ההם ועוד 9 ימים עכשיו הם פעלו את פעולתם.
אני מצרף צילום של מאמר של האדמו"ר מסלונים שלמדתי הבוקר והוא נפלא ומחזק לכל מי שזקוק לזה.
המאמר מדבר על המשנה באבות: יגעת ולא מצאת אל תאמין. הסבר מופלא על ההגדרות של אי המציאה. ממליץ בחום!
כמו שכבר אמרתי יש לי משימות רבות אז הזמן קצר, זהו להיום...
המתגבר

אחרי כמה נסיונות הצלחתי להעלות רק את העמוד הראשון...בעמוד השני מבואר שלפעמים גם מה שנדמה ליהודי ככשלון הוא בעצם הניצחון. ורק אם ישקיע את הכוחות שלו עוד ועוד יגיע אל המטרה.
ומביא ראיה ממשה רבינו שכאשר היה בשמים ולמד מה' את התורה היה שוכח את לימודו כל יום. ורק לבסוף קיבל את הזה במתנה מה'. זה לא סתם מתנה. זה מתנה שמוכיחה שכל הדרך וכל הכישלונות בנו משהו בנשמתו של משה, והכינו את הכלי לקבל את התורה. עד כאן להיום.

קבצים מצורפים:

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

נערך לאחרונה: לפני 3 שנים, 1 חודש על ידי המתגבר100. סיבה: נסיון להוסיף קובץ נוסף..

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #135028

  • צורצור
  • רצף ניקיון נוכחי: 721 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 333

כל כך נכון.
פתאום מזכיר לי שאני צריך להתקדם קצת במסע שלי.



הייתי חייב את הנפילה כדי להבין שיש לי בעיות גדולות יותר מפגם הברי ושמירת העיניים.
עד הנפילה הייתי אובססיבי רק על זה. רק להצליח בזה וזה היה המטרה.
וברוך ה' אחרי הנפילה אני עסוק בכל כך הרבה תחומים בחיי שהיו מוזנחים כל כך הרבה זמן.
אז כן אני אומר כאן בפה מלא, תודה לך ה' על הנפילה הזאת.
הייתי זקוק לה כדי להבין מהם סדרי העדיפויות בחיים.
זה לא חלילה שאני מוותר על ההחלמה. ההפך הוא הנכון.
כל התהליכים באים לשרת את ההחלמה. באים לחזק את האני שלי ואת האישיות שלי שלא תיהיה זקוקה לתאווה.
שלא תיהיה עסוקה בזה כל היום.


נזכרתי במשהו שהזנחתי בחיים בשם הצעד האחרון שעשיתי בתחום התאוה. חזרתי לבלות בפלאפון בלילות כדי להמנע משימוש. חחח...
אז אחרי שהוכחתי לעצמי 4 חודשים שאני יכול בלי שימוש, מנסה לעשות צעד קטן להקטין את צריכת הפלאפון בלילות.
מקוה להגיע לכתוב את זה במסע שלי.

לא עוקב אחרי שרשורים שכתבתי בהם. אם אתם רוצים שאראה את התגובה שלכם, כתבו לי בפרטי.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים, 1 חודש #135383

חברים יקרים,
עבר לו שבוע ויומיים מהפעם האחרונה שכתבתי כאן.
לצערי ולשמחתי אני כותב בשרשור של עצמי פחות.
לצערי כי הייתי רוצה לתאר לי ולכם את התהליך שאני עובר, הייתי רוצה לפרט את ההתמודדויות את הקשיים בדרך.
לשמחתי כי מצאתי אפיקים אחרים לדבר על התאווה ועל הקשיים שלי בחיים ועל כל המידות הרעות שאני צריך לתקן כדי להיות אדם שלם יותר.
לצערי, כי אני יודע שיש אנשים שקראו את זה וזה עזר להם.
לשמחתי כי אני מנסה לנצל את הזמן שאני לא כאן וכותב על מנת לקדם תהליכים ולגרום נחת למשפחה שלי ולקרובים אליי.

לא עזבתי את הפורום ולא פרשתי מהתוכנית. אני כאן פעיל וממשיך לעזור למי שניתן.
אני מגיב להודעות של חברים (לפעמים אולי באיחור, סליחה על כך) אבל אני מצמצם את הזמן שלי כאן כי אני באמת זקוק לזמן הזה כדי ללמוד תורה ומקצוע וכדי לעבוד כפי שכתבתי כבר.

כבר 18 יום שאני נקי לגמרי. בלי תאווה בכלל, בלי פורנו ובלי אוננות. בלי נשים ברחוב ובסה"כ נקי לחלוטין.
האם הנשמה שלי נקייה? ודאי שלא. היא עדיין לא מתפללת ועדיין לא מקיימת את כל המוטל עליה, כלומר הגוף לא נותן לה את הנחת שמגיע לה. אבל אני באמת עובד קשה על מנת לחזק את הנשמה ולתת לה את הכלים להתגבר על הגוף החומרי שמושך כלפי מטה.

השבוע חל יום הזכרון לחילי צהל ולנפגעי פעולות האיבה. היום הזה הוא יום של חשבון נפש עבורי.
כל שנה אני צופה בסרטים על החללים שמתארים כל מיני תכונות נפש ומנסה לקחת תכונה אחת איתי ולעבוד עליה, כדי להמשיך את החיות של הנפטר דרכי.

אני רוצה לשתף אתכם בדברים שכתבתי השנה לאישה אחת שאיבדה לפני שנתיים את בעלה בפיגוע טרור. בבוקר יום הזיכרון ראיתי את הסרט שהופק לזכרו ובו תיארו את אשיותו, ובמהלך הצפירה חשבתי רק עליו ולכן החלטתי לכתוב לה את הדברים הבאים:

הרבה פעמים אנחנו עושים דברים מסויימים, בבית עם הילדים עם החברים במקום העבודה, ולפעמים אנחנו מרגישים פראיירים. גם הסביבה דואגת לתת לנו את התחושה הזאת שאנחנו פראיירים. כשאנשים שומעים שאשתי ישנה בצהרים בשבת וכו' הם רואים בי פראייר. לאט לאט הדברים האלה חודרים ויוצרים נתק בין הרצון לתת לבין התחושה שאני נותן יותר מדי. היום כשראיתי את הסרט על איתמר הי"ד זה פשוט מילא לי את כל המצברים בנתינה. אני מקווה שהמצברים האלה יישארו מלאים גם אחרי יום הזכרון הזה ולא יהיו כמו עוד מילוי מצברים באירוע מרגש שעובר ומתרוקן מהר מאוד.
אני רוצה לשלוח לך חיזוקים גדולים וכוחות גדולים מהמקום שלנו. איתמר נשאר ומשפיע בעולם, הוא נגע בכולנו וממשיך לגעת גם עכשיו. בזכותו אני אבא יותר טוב ובזכותו אני בן יותר טוב להורים שלי ובזכותו אני בעל יותר טוב, ובכלל משתדל להיות אדם יותר טוב.
בניחום אבלים אומרים המקום ינחם אתכם, מיהו אותו מקום? המקום זה אנחנו המנחמים, אנחנו מתחייבים בשבעה ובכלל אחרי פטירת אדם לקחת את תכונותיו ולהמשיך אותם בעולם. אני הפרטי, מתחייב להמשיך לקחת את תכונותיו ולהמשיך אותם בעולם.

היום הזה נותן לנו פרופורציה על הדברים שבאמת חשובים בחיים, על הדברים שהזנחנו בשם מירוץ החיים. היום הזה הוא רק יום אחד, ובקלות ניתן לפספס אותו, אבל ניתן לקחת מהיום הזה המון דברים שנעבוד עליהם במהלך השנה.

אז כן אולי אני נמצא פחות בפורום ואולי אני פחות זמין להגיב לכל מי שכותב לי או שכותב בכלל בפורום אבל אני מבטיח שהמטרה היא טובה.
אני לא עוזב חלילה אלא מתאמץ להיות יותר טוב כדי שאוכל לתת עצות ולחזק ממקום יותר טוב.
אוהב אתכם ומעריך את כל הכוחות שנתתם לי להגיע עד כאן.

אני מצרף כאן (מקווה שזה באמת יצורף) קובץ ובו רשימה של המון משימות קטנות שהיו אצל הנפטר, ושכל אחד יקח משהו מהדף הזה וינסה להופיע ותו בחייו, ינסה להקפיד עליו. ובכך יחד נוכל להשאיר את הנשמה שלו משפיעה בעולם.
שבת שלום ובמבורך
המתגבר

קבצים מצורפים:
  • קובץ מצורף This attachment is hidden for guests. Please log in or register to see it.

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

נערך לאחרונה: לפני 3 שנים, 1 חודש על ידי המתגבר100. סיבה: הוספת קובץ
זמן ליצירת דף: 1.00 שניות

Are you sure?

כן