בוקר טוב,
קודם כל ממש תודה עשר שמעון ומשתמש 1 על התגובות המדוייקות כל כך.
הרגשתי כאילו אני כותב אותן.
לצערי נפלתי שוב, למרות החיזוקים שלכם, ואולי כמו שכבר אמרתי בעבר ככל שאני מתאמץ להתקרב ככה היצר מנסה לגרש. אתמול אומנם לא התפללתי בסוף, אבל הספקתי ללמוד איזה שעה תורה ולשמוח בה ולהתמלא ממנה, מה שמאוד הפריע ליצר שלי שהחליט לבוא לביקור דווקא ביום שבו אשתי יצאה לאירוע ונשארתי לבד, עייף מתוסכל ומבואס. וזה המתכון המושלם לנפילה.
קמתי היום בבוקר עם משפט אחד בראש:

"רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם"

פתאום המשפט הזה קיבל פשט כל כך אחר. כמובן שזה מוציא אותו מהקשרו אבל זה מה שהרגשתי.
אני מדבר גבוהה גבוהה ומרגיש קרוב לה' (רוממות אל בגרונם) כאשר בפועל חרב פפיות בידם, בפועל הידים שלי משמשות כחרב להמית את הנשמה שלי.(וחרב פפיות בידם)...

אבל אני מבטיח לכם שהחיזוקים שלכם והעידוד שלכם לא הולך ריקם, הוא נצבר ונערם ומכין את הקרקע להצלחה הבאה.
אתמול היה לי רגע לפני שהתחלתי לחפש מה לראות שאמרתי לעצמי למה לך? יש לך כבר חמישה ימים אתה מצליח להתרומם, למה לך? גם הזכרתי לעצמי שעוד מעט פורים ומה יכול להיות יותר טוב מלבוא לפורים עם מצבור של ימים נקיים?
אבל אז נכנס לי לראש אבל אתה רוצה, ויאללה גמור עם זה וזהו..
אז זהו יוצאים לדרך חדשה ישנה, צוברים ימים באופן בודד, רק להיום. מנסה ליצור קשרים ישנים שעזרו לי בעבר, ומקווה שמתוך העשייה נראה ישועה..
יום טוב לכולם
המתגבר

אחחחחח! 
הכנות שלך ממש חשובה! 
מאוד מזדהה, 
התחושה של דיבורים דיבורים ובסוף המעשים.. 
אצלי זה גם ככה, ליפול בפורנו חצי שעה אחרי שמסרתי שיעור.. התחושה של השקר כאילו אני מדבר ומדבר ובסוף כל זה לא שווה כלום, 

מה שעזר לי מול הרגשות האלו היה הצעד הראשון שאני צריך להפנים כל יום מחדש, 
אני חולה, יש לי מחלה קשה שגורמת לי לניתוק וככה אני יכול לדבר על רוממות אל.. ובסופו של דבר להוציא לו אצבע משולשת..(כביכול..) 

ביום שאני מוכן לקבל שאני חולה, זה עוזר לי מול הרגשות האלו, אבל אסור לי להיתקע שם, 
להיתקע במחשבה שאני חולה ולכן אני בסדר, 

אם אני מבין שאני חולה יש לי אחריות מלאה לקחת את התרופות שלי. 

אוהב אותך מאוד מתגבר היקר, אתה חשוב כל כך לפורום ולהחלמה!

כל הכבוד על הנחישות שלך המתגבר!
יש לך רצון חזק להצליח וזה חשוב מאוד בכל התהליך שאתה עובר.
בהצלחה!

כמה אהבה מתגברת בי כשאני קורא את הדברים! איזו מתיקות, על אף הצרות והקשיים - רוצה ומשתוקק, מתגבר. אשריך אשריך אשריך! בדרך זו תלך! תודה רבה על השיתוף! מחכה לשמוע עוד..

המתגבר היקר, מעורר השראה לקרוא את המאבקים שלך.
אנחנו מאד צריכים להיזהר מלהיות או שחור או לבן, החיים מלאים בכל גווני האפור.
תקופה ארוכה שלא התפללת בכלל, ועכשיו אתה מתפלל, על כל תפילה תן לעצמך טפיחה על השכם.
אישתך לא מרגישה טוב, ולכן אינך יכול ללכת לתפילה, לפעמים זה באמת רצון הבורא, אל תתן לייצר לבלבל אותך שאתה רע. 

תודה רבה חברים על כל העידוד והתגובות החמות..
אני לעצמי לא מפרגן ככה וכיף לשמוע את זה מכם, או יותר נכון לקרוא...

אתמול ברוך ה' הנחתי תפילין בבוקר כמו שצריך ואפילו הלכתי להתפלל מנחה במניין אומנם עם שני ילדים אבל זה עדיין תפילה ועדיין קדושה ותחנון, אחרי כל כך הרבה זמן...
מקווה שגם השבת תעבור בטוב ונצליח לטעום את המתיקות של התפילות ושל שבת זכור, ואת כל הדרכים שהיצר מנסה לקרר אותנו בעבודת ה'.

ברוך ה' היו כמה נסיונות קטנים\ בינוניים, אבל ברוך ה' התגברתי על הכל..
היום קיבלתי את ההודעות האוטומטיות האלה שאתה מעדכן את מספר הימים הנקיים, והיה כתוב ששלושה ימים זה כבר חזקה, ואני יודע בעצמי כמה חזקות כבר הצלחתי לשבור. אבל אני גם יודע שזה חזקה, כלומר גם אם חלילה נופלים הימים האלה שהצלחתי הם אלו שמחזיקים אותי בעת הנפילה, הם אלה שמראים לי את הדרך למעלה שוב ושוב.
אסיים במילים מתוך תפילת יום הכיפורים: "יהי רצון שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך- מחוק ברחמיך המרובים.
שבת שלום חברים
המתגבר

תמשיך כך, להעריך כל תנועה, כי הקב''ה אוהב כל תנועה שלנו.
צרם לי שאתה קצת מזלזל בתפילה עם שני ילדים. וכי זה חוייה שלך להגיע לתפילה עם הילדים ??? אצלך מה שאמר הרבי מברדיצ'וב 100% נכון, אפילו כשהוא עסוק עם הילדים הוא הולך להתפלל. 
שמעתי בשם השם משמואל, שהסביר את דברי המן לתינוקות, קומץ שלכם הכריע עשרת אלפים שקלי כסף שלי. שהמן מזרע עמלק שהוא היצה''ר חשב שאם זה לא גדול, ולא עשרת אלפים שקלי כסף אין כלום, ופתאום אצל מרדכי הבין, שכל קומץ שווה, עוד קומץ ועוד קומץ. 

אלי שומר כתב on 13 מרץ 2022 00:31:

קודם כל תודה על התגובה, מאוד מחזק ומאוד מעודד, ואכן הדברים הגדולים וההישגים הגדולים נמצאים בהצלחות הקטנות, בהספקים הקטנים שבסוף הופכים לגדולים.
רק לא הבנתי את דבריך בנוגע לילדים בתפילה ולצערי לא מכיר את דברי הרבי מברדיצוב, אשמח אם תוכל לפרט קצת...

טוב הנה אני שוב כאן חברים, ואני כאן לשתף.
חמישה ימים נקיים, זה המון מבחינתי כרגע, כי אני נמצא במצב של "אין לי מה להפסיד" - גם אם אני אפול זה רק יומיים שלושה לאפס, נוו אז מה.. אבל כמובן שזה עצת היצר הרשע. וככה מצטברים להם עוד ימים טובים ונקיים, וככל שלימוד התורה והתפילה מתגבר בחזרה, כך עומד לו היצר מנגד ומנסה נסיונות שונים ומשונים.
אני גר בישוב שיש בו נשים רבות וצעירות, ולצערי (ולשמחת הבעלים שלהם) הם גם נראות טוב ומטופחות.
פתאום אתה מוצא את עצמך נמצא בקידוש ישובי עם כל כך הרבה נשים יפות סביבך וכולן מחייכות וכולן נחמדות כל כך וכו'.
אבל ברוך ה' שעברנו את שבת זכור, שבו מחינו את עמלק בצורה טובה..
וכן כן אם אתם שואלים איך עברה השבת, אז כן הצלחתי למחות את זכר עמלק, ואפילו במניין.
ערב שבת עבר מצויין הלכתי לתפילה היו לנו חברים בסעודת שבת והיה ממש נחמד.
בלילה אשתי לא הצליחה לישון והרגישה לא טוב, אז בחמש וחצי היא העירה אותי עם סחרחורות וכו' שהיו לה. בשבע הבנתי שיש גם חום וכו', בקיצור בעסה...
ממש רציתי ללכת לתפילה אבל קמתי להיות עם הילדים, ישבתי ללמוד קצת בסלון עם הילדים, והכנתי להם אוכל וכו', והבנתי שמה לעשות השבת נצטרך להיות בבית.
באזור שמונה וחצי, אמרתי לעצמי, למה בעצם שלא תארגן אותם ותלך יחד איתם, הרי זה בטוח לא יותר גרוע מלהיות בבית ולהתבאס. אז ארגנתי את ארבעת הילדים והלכתי איתם לבית כנסת, ונתתי לאשתי להמשיך לישון בלי להפריע לה.
הגעתי במכירות שלפני קריאת התורה, אבל באווירה הפורימית וכו' הן היו ארוכות מהרגיל, זה נתן לי קצת זמן להשלים את תפילת שחרית, וברוך ה' ישבתי (בערך) לקריאת התורה, פשוט זה לא היה, אבל הצלחתי לשמוע זכור וקריאת התורה ולהתפלל וברכו ועוד ועוד בזכות שהצלחתי להרים את עצמי ולהרוויח מה שאפשר...
ברוך ה' גם המשך היום עבר בצורה מעולה, אשתי ישנה בצהרים ואני ישבתי ללמוד ואיזה אורות היו שם בלימוד. אחח אורות מופלאים.
התארגנתי למנחה, ואז אשתי אמרה לי שהיא מעדיפה שאני אשאר בבית ולא אלך, ובאוטומט שלי, נכנס הבעסה, נכנס העצבות, נכנס תחושות ההנה עוד פעם אני לא יכול לעבוד את ה'...
אבל באווירה הטובה שה' נתן לי עד אותו רגע החלטתי שמורידים מעיל, מאגנים קצת את הילדים מביאים להם משחק לסלון, ומתפללים באמצע הסלון, ליד כולם. לא חלילה כדי להתריס, אלא כדי להיות שם אם צריך. זהו שבת יצאה והכל עבר כמו שצריך.

אז מה למדתי? שתי דברים משמעותיים, אני מנסה ללמוד 3 סעיפים בשולחן ערוך, יש איזה לימוד יומי כזה, לצערי הייתי בפיגור כמה פעמים ואחרי כמה דילוגים, השלמתי את רוב הדילוגים, ובשבת השלמתי את הדילוג של סימן רמ'... יש שם את כל הלכות צניעות. יש שם דברים לא פשוטים בכלל. אני לא מתנהל ככה ביום יום שלי, אותי לימדו אחרת ממה שכתוב שם, אבל בכל זאת זה נותן קצת תפיסה אחרת על כל חיי האישות ועל כל ההתנהלות הבריאה בחיים.
אומנם כל מושגי ההנאה לא קיימים שם, ואני למדתי שאין פסול בלהנות מהתשמיש, ועוד יותר מזה זה אפילו מבורך, וככה נוצר חיבור ולא רק אקט רגעי וזהו, אבל כשקוראים את זה, מבינים למה אני כל הזמן עסוק בתאווה, כי אם אני כל הזמן חושב על דברים שאפשר לעשות, ונמצא במגע בכמות גובהה עם אשתי, זה מגרה גם לאחר כך. בקיצור זה עשה לי קצת סדר והכניס אותי קצת לפרופורציות בחיי האישות שלי.

הדבר השני, מקביל מאוד למה שכתב כאן עשר שמעון על כך שאנו מפחדים לעמוד מול ה' ולהדבק בו כי אנו לא מאמינים שהוא אוהב אותנו באמת. למדתי באדמור מסלונים בנתיבות שלום (פורים עמוד יט- למי שמעוניין לראות בפנים) שמסביר שכאשר באים על האדם יסוריים הם באים תמיד בשניים. אחד זה יסוריי הגוף, וכאשר אדם שלם בנפשו ורוחו הוא יכול להתמודד עם כל יסוריי הגוף וקשיי החיים. הבעיה מתחילה כאשר מתווסף לזה גם יסורי הנפש והנשמה. יסוריים כאלה שמערערים את אהבת ה' אליך, את זה שאתה יהודי טוב, את זה שיש ה' בקרבינו. פתאום הוא מרגיש שהוא בהסתר פנים גדול מה', והוא מרגיש שהוא עומד לבד. ואז בסיטואציה הזאת הוא מאשים את עצמו שבגלל שהוא בהסתר פנים מה' באו עליו כל הצרות הללו, ומימלא הוא מגדיל את ההסתר, כי גם ה' אומר אנוכי הסתר פני. בקיצור בלאגן אחד גדול וכדור שלג שקשה לעצור. ובמקום הזה שיש קרירות לעבודת ה' יש חמימות לתאוות וליצר ולתענוגי הגוף. וכותב האדמור מסלונים שכאשר אין לו תענוגי היתר נופל בתעונוגים אסורים.
וזה בדיוק עניינו של עמלק, שמקרר אותנו ומטמא אותנו (כשני הפירושים קרי וקרירות) וזה בדיוק קרירות באמונה ומימלא קרי בתענוגים.
אז מה עושים? זה בדיוק כמו המצב במגילה, שהכל נראה אבוד. על אסתר נאמר כי אין לה אב ואם.
ומה עשה מורדכי לקחה לו לבת. נתן לה להרגיש שהקשר בינהם הוא קשר שאי אפשר לנתק כקשר אב ובן, שלא משנה מה הבן יעשה הוא תמיד יהיה קשור. ככה צריך להרגיש שאנו קשורים לריבונו של עולם ולא משנה איפה אנחנו. והדבר השני ויצעק צעקה גדולה..כאשר יהודי צועק צעקה גדולה, זה יותר חזק מכל הקליפות של המן ועמלק וזה יכול לשבר הכל.

אחרי הדברים האלה שיש עוד הרבה מה להאריך אבל מי שירצה יפתח וירחיב.. אני יודע שהיום יהיה יום מאתגר, הרבה תורה ותפילה גוררים תמיד את היצר לעבוד קשה. בטח ובטח שפורים בפתח.
מקווה ומאמין שאצליח לעבור את היום הזה בנקיות רבה ובקדושה גדולה לקראת היום הבא.
יום טוב חברים
המתגבר

המתגבר100 כתב on 13 מרץ 2022 07:45:

הרבי מברדיצ'וב ראה פעם יהודי שתוך כדי שמלטף את הסוס ומנקה אותו בבוקר מתפלל תפילת שחרית. ואז פנה בסנוגריה, ואמר רבש''ע ראה בניך אוהבך אפילו בשעה שמלטפים את הסוס הם מתפללים.
במקרה שלך זה אמיתי. כשאשתך חולה אתה חייב לטפל בילדיים, וזה רצון הבורא שתעשה. אך אתה מתגבר ומתפלל גם עם הילדים.
ואני חושב שזה מבט שתקח על כל הסיפורים שאתה עובר. למה אה חושב שהקב''ה לא אוהב את העבודה שלך בגלל שאתה לא מצליח ללמוד, אולי זו העבודה. אם תקח את זה כך  יהיה לך יותר קל בעז''ה. 

היי חברים,
כמה תובנות מהבוקר.
קמתי הבוקר לתוך צום, ופתאום הבנתי מה כוחו של הרגל.
כמו שכל בוקר אני רגיל לקום לשתות קפה לאכול משהו, הבוקר זה לא היה אפשרי ופתאום הרגשתי את העקצוצים, את הרתחת המים כי זה בא לי באוטומט, את כל השיכנועים העצמיים שאולי לא צריך לצום, זה צום קל בכלל, זה מדרבנן, אני מטפל בכל הילדים אז אולי זה מותר, בקיצור עשרות תירוצים...
וזה כמעט עבד..כמעט נשברתי..
ברוך ה' זה עבר, והצלחתי להתגבר, אבל למדתי מזה שהיות ואני הייתי רגיל לפגום בברית, פתאום לשדר לגוף שלא עושים את זה זה מורכב..
אז עם התובנה הזאת אני הולך להיכנס לפורים, עם ההצלחה הקטנה הזאת, אני הולך להיכנס לפורים ומקווה שיצא רק קדושה ולא חלילה יגרם שום נזק...
בהצלחה לכולם חברים
פורים כשר ושמח,
המתגבר

אז מה היה לנו?
חצי בקבוק וויסקי- כי זה משפיע באמת ונותן תפוקה מהירה.
תפילת שחרית ומנחה ברמה טובה. ברכת המזון עם כוונה וכאב על ירושלים החסרה.
מה עוד? זכינו במצוות רבות של מתנות לאביונים, ומשלוחי מנות ולשמח אנשים, וסעודה משובחת ונסיון מאוד גדול לשמח את האישה, דווקא ביום הזה שהוא גם ככה מורכב לה.

אז למה אני פותח בכל הדברים הטובים האלה, כי אני מנסה להזכיר לי ולאחרים כמה טוב יש לנו במציאות.
נכון, יש עוד הרבה דברים שלא עבדו, שלא הסתדרו, שלא הלכו כמו התוכניות שלנו, אבל מי קבע שזו עבודת ה' האמיתית לעשות על פי התוכניות שלנו?

בפורים חשבתי על זה שכל דמות מהמגילה היא חלק מאיתנו, אנחנו גם אחשוורוש וגם המן וגם אסתר וכמובן גם מורדכי. אני יודע שכולנו רוצים להיות מורדכי ורק אותו, אבל זה לא עובד זה לא אפשרי.
בכולנו יש רגשות תאוות רצונות וחומר. כולנו רוצים כבוד, כולנו רוצים לשלוט כולנו אומרים כל יום: "וכל זה איננו שווה לי", ואם אתם לא אז אני מתנצל אבל להבנתי זה נכון לכל בני האדם.
ועם תחושת הכל זה לא שווה לי אני מסתובב כל יום ועושה ועושה ומרגיש ריק ומרושע. כתוצאה מזה אני נמנע מלעשות עוד טוב עוד עבודת ה' עוד תפילה וכו'.
הפורים הזה התחיל לא משהו בכלל.
לתפילה לא הגעתי, לא מנחה לא שחרית לא ערבית. לקריאת המגילה הגעתי אחרי שתי פרקים, הייתי צריך לברך לבד להשלים מהר (מחומש- לא מגילה כשרה) לעמוד מחוץ לבית הכנסת כי הכל היה מלא. והכל בגלל שהיינו צריכים לחפש את הילדים לקראת התפילה והקריאה.
אז תנסו לדמיין אני בצום- כואב לי הראש, מהבוקר אני רק מארגן הכל, נמצא עם כל הילדים בבית, ואז כשאני כבר מתכנן ללכת לתפילה ולקריאה הכל משתבש. מכאן יכולה להתחיל נפילה.

אבל מה זה בעצם פורים? יום של שמחה, יום של הסרת התחפושות וכל המחיצות.
אז החלטתי שכלפי חוץ אני נשאר שליו ורגוע, אני מנסה לשמוח עם הילדים ועם אשתי.
והצלחתי!!!!
מכאן הביתה קפה והולכים לחברים! כן לא הרעיון הכי יעיל בערב שלפני יום כל כך עמוס וגדוש באירועים אבל אשתי רצתה להיות עם חברים אז יאללה זורמים.
סיימנו שם עייפים ב12 בלילה, הולכים לישון באחת ואני יודע מה מצפה לי מחר, אני יודע שלשתות עייף זה לא הרעיון הכי טוב.
אבל מי קובע את התוכניות? אנחנו! ואם אנחנו לא מתכננים טוב, האם זה סיבה להיות כועס או מתוסכל? ועוד ביום פורים?
קמתי בבוקר התפללתי בבית הייתי עם הילדים עד שחבר אמר לי שתכף מתחילים מגילה אז שמתי להם סרט והלכתי למגילה, כמובן שהגעתי שוב באמצע פרק א' - כי הילד היה חייב פיפי והילדה החליטה שהיא רעבה. אבל הייי היום פורים.
חזרתי הביתה חשבתי ללמוד מסכת מגילה קצת, אבל זה לא עבד.
אני יכול להמשיך לכתוב עוד חצי שעה על פורים הזה, אבל הדברים כבר מובנים, הם לא עבדו כמו התוכניות שלי, אבל הנקודה החשובה היא שהצלחנו לשמוח, הצלחנו לא לגרום לכל מי שבסבבתי להרגיש שהוא לא בסדר. הצלחתנו לשמוע דברי תורה וגם להגיד קצת. הצלחנו לשמח אנשים שהיו מאוד עצובים בגלל נסיבות כאלה ואחרות.
הצלחנו!!!
זה המסר שלי מפורים.
היום כבר עשר בבוקר, שתיתי כבר קפה הייתי עם הילדים ודאגתי לכל צרכיהם, אפילו הספקתי לכתוב את כל זה, ופתאום אני מבין שעדיין לא התפללתי, פתאום אני רוצה להתפלל זה חסר לי. אז יאללה ביי חברים, נקווה שלא חפרתי לכם
הולך להתפלל תפילת אחרי פורים, "אלי אלי למה עזבתני"- וה' אומר לא עזבתי מעולם גם כשהתרחקת- אני פה איתך תמיד...
המתגבר

היי חברים, עדיין נקי, וברוך ה' שמח!

כן כן שמח, כבר יומיים שאני קם בבוקר לתפילה, במניין, כולל הכל. כיף גדול.
אתמול הייתי גם במנחה, פשוט זה לא היה כי הייתי עם תינוק שהחליט לבכות דווקא בתוך בית הכנסת, אבל נזכרתי ברבי מברדיצוב וזה נתן כוחות.

אז ברוך ה' עמוסים בעשייה, וככל שהקירבה לה' גדלה כך הרצון ליפול, אבל ההצלחה ברוך ה' נותנת גם כוחות להתגבר.

הערה קטנה למי שכן מגיע לכאן. כתבתי על זה בעבר ואני כותב שוב, כי זה הדבר היחיד שממשיך לדחוף אותי להיכנס ולכתוב.
בחמישה ימים האחרונים רק שלושה אנשים כתבו בפורום משהו. אני קדימה ועוד מישהו.
זה בעייתי להיכנס לפורום ולא למצוא משהו אחד לקרוא. אני נכנס כדי להתחזק ולקבל כוחות ובפועל אין כאן כלום.
האם זה חובתכם לכתוב? ממש לא! האם אתם חייבים לי משהו? ממש לא.
אבל לחלקכם זה יכול לעזור. לחלקכם זה יכול לתרום. ומה שבטוח זה שזה תורם לי.
אז אם לא בא לכם לכתוב בשבילכם, תכתבו בשבילי.
יאללה יום טוב לכם וניפגש בהמשך..
המתגבר

היי חברים, בנוגע למה שכתבתי כאן אתמול, עשיתי בירור קצר.
מאתמול עד היום- 20 שעות עברו מהתגובה הקודמת, ו17 אנשים צפו בשרשור שלי.
זה אומר ש17 אנשים קראו את הדברים, ואולי זה עזר להם.

המספר כמובן לא חשוב לי אני לא כותב בשביל זה, ואני לא מחפש שאנשים יאהבו אותי.
אבל כן חשוב לדעת שיש תנועה, לפעמים יש לי רעיון או אני לומד משהו ואני אומר יאללה בוא נשתף את זה כאן, אבל השיתוף לוקח לי באזור הרבע שעה- חצי שעה ביום, ואם אני משתף לעצמי אז חבל לי על הזמן הזה.

אז יאללה חברים, ברוך ה' 14 ימים נקיים, שבועיים שלמים.
גם היום קמתי בבוקר לתפילה וזה פשוט ממלא אותי. אתמול בגלל אילוצים כאלה ואחרים נאלצתי לא להתפלל מנחה וזה היה מדהים לראות את הצער שמשתלט עליי, ממש רציתי את זה והפסדתי.
ערבית אני עדיין צריך לעבוד על זה אבל מקווה שגם בזה אני אשתפר.

אז מה למדנו היום? שלושים יום קודם החג עוסקים בענייני החג, אני אצטט פה בדילוגים וקיצורים עבור מי שארוך לו מדי, ומי שרוצה לראות את הכל בפנים יכול לפתוח את המקור. זה פשוט מדהים.
ספר החינוך מצווה שלא לשבור עצם בפסח:
"דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצוות, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי – דרך משל, שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה באמת, אם כל עסקו תמיד כל היום באותה אומנות – ישוב בזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור...
לכן אתה ראה גם ראה מה מלאכתך ועסקך, כי אחריהם תימשך ואתה לא תמשכם. ואל יבטיחך יצרך לומר: "אחרי היות לבי שלם ותמים באמונת אלהים, מה הפסד יש כי אתענג לפעמים בתענוגי אנשים, לשבת בשווקים וברחובות, להתלוצץ עם הלצים ולדבר צחות, וכיוצא באלו הדברים שאין מביאים עליהם אשמות וחטאות, הלא גם לי לבב כמו להם, קוטני עבה ממותניהם, ומדוע ימשכוני הם אחריהם" אל בני! השמר מפנהם פן תילכד ברשתם! רבים שתו מתוך כך כוס תרעלתם — ואתה את נפשך תציל..."

יאללה חברים ניפגש בעזרת ה' בפעם הבאה ועד אז תזכרו, נקיים רק להיום, מה עושים עם מחר, נדבר על זה מחר..
המתגבר

א. גם מרגיש את התחושה שאתה מחכה שמישהו יקרא, יכתוב. 
ב. גם אם אתה משתף לעצמך ממש לא חבל על הזמן, זה יכול לזקק גם לך את המחשבות.
ג. הרבה פעמים קוראים את מה שכתבת רק אחרי זמן רב ובכל זאת קוראים זאת. לכן תמשיך. שיתוף שלקח לך רבע שעה לכתוב, נתן לך רבע שעה של עבודה עצמית.
ד. לא תמיד כשאין תגובות זה אומר שלא קראו, דוגמא, כשהסברתי לך את הסיפור של הרבי מברדיצ'וב, אפילו לא סימת תודה, ורק עכשיו ראיתי שב''ה זה אכן עזר לך. מה שאומר שאף פעם איננו יכולים לדעת היכן יהיה תועלת בדברים שלנו. 
ה. כל הכבוד על 14 ימים נקיים, שבועיים זה פרק זמן.
בהצלחה

וואו, איזה מקור מטורף! תופס אותי בדיוק אחרי, אבל צורב את המסר. תודה מתגבר! שמח לשמוע עליך וממך, תמשיך, אתה מחייה את עצמך ואותנו.