היי חברים,
איזה כיף גדול, 29 ימים נקיים, ממש לא מובן מאליו...כיף גדול מאוד...
אז כמובן ששוב הזמן קצר והמלאכה מרובה, מצד שני לא הייתי כאן כמה ימים וזה ממש חסר לי, אני צריך את הכתיבה אני צריך לקרוא את הדברים שלכם, את ההתמודדות של כולנו.
אז הנה אני כאן, ואני כאן לספר לכם על מה שהיה לפני שבוע, שכתבתי ולצערי נמחק לי בשליחה...
נתחיל מהטוב נמשיך אלא הרע וננסה לסיים בטוב.
בפרשת שמיני מובא חטאם של נדב ואביהו, וחזל התלבטו בזה המון.
כמובן שהם אנשים גדולים וחטאם לא דומה לחטא שלי, אבל בכל זאת חזל מנסים ללמד אותנו משהו מחטאם הגדול ששיך גם בנו.
אחד הפירושים שראיתי היה על כך(הנצי"ב) שהם התקרבו לה' יתברך כל כך עד שהגיעו למדרגת וימותו, י הם נשארו למעלה ולא הצליחו להתחבר ללמטה, לחיים. פירוש נוסף על אותו רעיון זה שהם לא נשאו נשים, כלומר הם הרגישו שבמדרגתם הם לא יכולים להיות מחוברים לחיים הטביעיים, הם צריכים להיות פרושים (מזכיר קצת את משה רבינו שפרש מהאישה וכו').
על הפירוש הזה יש רעיון מיוחד של רבי נתן בליקוטי הלכות:
"כִּי הֵם מִגֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם הָעֲצוּמָה לֹא רָצוּ לְהוֹרִיד עַצְמָן לְקַשֵּׁר גַּם עוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים. וְזֶה בְּחִינַת פְּגַם דְּלָא אִנְסִיבוּ כַּנַּ"ל, וְרָצוּ לִכָּנֵס לַמִּשְׁכָּן לִפְנִים אֶל הַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ לְקַשֵּׁר עַצְמָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי לָהֶם, אֲבָל לֹא הוֹרִידוּ עַצְמָן לְקַשֵּׁר גַּם הַתַּחְתּוֹנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּגַם דְּלָא אִנְסִיבוּ כַּנַּ"ל".
הם לא רוצה להתחתן כי הוא רוצה להישאר בגובהי מרומים! אבל במציאות צריך לרדת למטה, חייב לרדת למטה, זה תכליתנו - לטפל בילדים, להתפרנס לשמח את האישה...
אולי מתוך זה ניתן להבין את הקשר של חטאם דווקא לקטורת. הקטורת כידוע עולה למעלה למעלה, זה דרכה, להתחבר אל הבורא, אבל כידוע הקטורת לא יכולה לעלות למעלה בלי פרט אחד חשוב והוא החלבונה. החלבונה ריחה רע ובכל זאת היא נצרכת לחיבור של הקטורת. החלבנה מרמזרת על פושעי ישראל, על החוטאים, ובכל זאת היא נצרכת.
עד כאן זה דברים יחסית מוכרים, אבל כאן אני רוצה להעיז פניי ולהגיד לכם את החידוש שהתברר לי באותה שבת.
אני תמיד הבנתי שאני הצדיק, או לפחות זה שכל הזמן משתפר ומתקדם, ואני צריך להבין שבעולם יש גם רשעים וצריך להתייחס אליהם ולקרב אותם, כי בלעדיהם אי אפשר, בלי החלבנה אי אפשר להקטיר קטורת.
פתאום הבנתי בדיוק ההפך.
אני החלבנה
כן כן אני החלבנה, אתם מבינים את זה. אני זה שנפל וחטא ופספס תפילות אני החלבנה האמיתית. והחידוש הגדול של פרשת שמיני, שכל הצדיקים שבעולם זקוקים לי כדי להגיע לדבקות אמיתית, בלעדיי הם לא מגיעים למעלה. אני הגורם החסר להם.
הסיבה שאני צריך לעשות מאמץ ולהיות מחובר לדברי תורה ולמצוות ולשמירה מפגם הברית, זה לא כי אני הצדיק, אלא כי אני רוצה להיות חלק מהקטרת הקטורת, בשלב הראשון בתור החלבנה.
אני חייב קצת להוריד את הגאווה שלי של אני הטוב, וכל השאר הפחותים לי, ולהבין שני הפחות, ולמרות זאת צריכים אותי להשלמת המשימה.
אני שנמצא למטה אוסף את העבודה במציאות, את הטיפול בילדים, את הייסורים שאני מקבל, את העוד תפילה שאני מצליח לאסוף, ויחד עם כל זה אני לוקח את כל הנפילות שלי, ואת כל המראות האסורים שראיתי ואני מצרף את זה לקטורת (מזכיר לכם החלבנה ריחה רע, ובכל זאת היא מצטרפת- גם אני מביא איתי את הריח הרע של כל העבירות- אבל עדיין אני מצטרף)
אז עם החידוש הזה אני יכול לשתף אתכם שלפני שבוע צפיתי כמה דקות בסרטונים אסורים, עכשיו במרחק של שבוע שלם זה ממש עצוב לי ולא מובן לי איך עשיתי את זה, אבל זה קרה.
ברוך ה' בנסי ניסים הצלחתי לעצור לסגור ולשמור על עצמי נקי מפגם הברית לעוד יום יומיים, שבוע שלם.
היום אני אומר בפה מלא, ברוך ה' שניצלתי, ברוך ה' שהצלחתי לעצור, ואני אומר בפה גדול גם את הנפילה הזאת אני מביא לקטורת ועם ישראל שמח בי.
בזכות הנפילה הזאת, דחפתי את עצמי ללמוד יותר תורה במהלך היום (וכבר שבוע שלם ברוך ה' אני מצליח לעמוד בזה)
בזכות הנפילה הזאת אני קם לתפילה בבוקר במניין כל בוקר מאז, כבר שלושה שבועות שאני מצליח להתמיד, תודה לך ה' על זה.
בזכות הנפילה הזאת אני משתדל לצאת למנחה וערבית.
בזכות הנפילה הזאת אני יותר עוזר בבית.
בזכות הנפילה הזאת אני משתדל להיות אדם יותר טוב.
בזכות הנפילה הזאת אני כאן היום כותב לכם את זה.
כי חשוב לי שתדעו שגם כאשר אתם מרגישים שאתם חלבנה, אתם חלק מהקורבן העצום הזה של הקטורת, אתם עדיין מגיעים עד כסא הכבוד...
אז זהו מסיים בדמעות, ובשמחה עצומה- "עין במר בוכה ולב שמח" על הזכות הגדולה להיום מהמתגברים והמצליחים עוד יום ועוד יום.
ובזכות קדושת חודש ניסן וחודש הגאולה נזכה לישועה שלמה.
חג שמח (סתםםםם מאמין שניפגש שוב עד אז...)
המתגבר
המשך הדברים של רבי נתן למי שרוצה לראות את כל ההשלמה של הדברים:
"וְעַל-כֵּן הָיָה הַפְּגָם שֶׁלָּהֶם בַּקְּטֹרֶת, שֶׁהִקְרִיבוּ קְטֹרֶת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אוֹתָם, כִּי בֶּאֱמֶת קְטֹרֶת גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד כַּיָּדוּעַ, וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, סְלִיקוּ דְּקֻרְבָּנָא עַד אֵין סוֹף. וּבִפְרָט קְטֹרֶת שֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה עַד אֵין סוֹף, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה בָּא בְּתוֹךְ הַקְּטֹרֶת חֶלְבְּנָה שֶׁרֵיחָהּ רַע, שֶׁמְּרַמֵּז עַל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְמִצְוָה זוֹ שֶׁל קְטֹרֶת הֶרְאָה לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִנְיָן הַנַּ"ל הַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וּבִפְרָט בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, שֶׁדַּיְקָא מִי שֶׁהוּא קָדוֹשׁ בְּיוֹתֵר וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, כְּמוֹ כֵן הוּא יָכוֹל לְהוֹרִיד עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד לְהַגְבִּיהַּ אֲפִלּוּ הַתַּחְתּוֹנִים הַמֻּנָּחִים בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה בְּיוֹתֵר. וְזֶהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת מַעֲלָתוֹ הַגָּבֹהַּ, כִּי כְּשֶׁהוּא רַק לְמַעְלָה לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֵין זֶה שְׁלֵמוּת וְכוּ' וְכַנַּ"ל.
וְזֶהוּ אָנוּ רוֹאִין בְּמִצְוָה זוֹ שֶׁל קְטֹרֶת שֶׁגָּבֹהַּ מְאֹד, וּמֵחֲמַת גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל קְטֹרֶת שֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, מֵחֲמַת זֶה דַּיְקָא הָיָה בָּא בְּתוֹךְ הַקְּטֹרֶת חֶלְבְּנָה שֶׁרֵיחָהּ רַע, לְהוֹרוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה כִּי אִם כְּשֶׁיְּכוֹלִין לֵירֵד לְמַטָּה לְמַטָּה לְהַעֲלוֹת כָּל הַשּׁוֹכְנֵי עָפָר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי קְטֹרֶת מְקַשֵּׁר כָּל הָעוֹלָמוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מְאֹד בְּחִינַת חֶלְבְּנָה. וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת הַקְּטֹרֶת, וְעַל-כֵּן קְטֹרֶת מְטַהֵר עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה כַּיָּדוּעַ, אַף-עַל-פִּי שֶׁעֲלִיַּת הַקְּטֹרֶת לְמַעְלָה לְמַעְלָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן , אַדְּרַבָּה מֵחֲמַת זֶה דַּיְקָא הוּא מְטַהֵר עוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה, עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּכְנִיעַ אֶת הַקְּלִפּוֹת כְּמוֹ קְטֹרֶת, כִּי קְטֹרֶת מְטַהֵר כָּל הַמְקוֹמוֹת מֵהַקְּלִפּוֹת אֲפִלּוּ הַנְּמוּכִים מְאֹד, וּמַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לְגֹדֶל מַעֲלָתוֹ יָכוֹל לֵירֵד אֲפִלּוּ לְמַטָּה וְכַנַּ"ל.
וְנָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁנִּכְנְסוּ לְהַקְטִיר קְטֹרֶת וְלָא אִנְסִיבוּ, שֶׁרָצוּ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְטֹרֶת, אֲבָל לָא אִינְסִיבוּ, שֶׁלֹּא יָרְדוּ לְמַטָּה לְקַשֵּׁר גַּם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן פָּגְמוּ בְּהַקְּטֹרֶת שֶׁהִקְרִיבוּ, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַקְּטֹרֶת כְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ הַנְּמוּכִים מְאֹד, וּכְשֶׁאֵין מַקְרִיבִין הַקְּטֹרֶת בִּבְחִינָה זוֹ, הוּא פָּגוּם, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ חִסֵּר חֶלְבְּנָה מֵהַקְּטֹרֶת שֶׁאָז בְּוַדַּאי הַקְּטֹרֶת פָּסוּל לְגַמְרֵי.
כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁאֵין מְקַשְּׁרִין וּמַעֲלִין כָּל הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז אֵין יְכוֹלִין לִכָּנֵס לִפְנִים לְהַקְטִיר קְטֹרֶת וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לְאַהֲרֹן אַחֲרַי מוֹת שְׁנֵי בָּנָיו הַנַּ"ל, "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ". כִּי אִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת וְהַקְּטֹרֶת, וְכָל סֵדֶר הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אָז הוּא סְלִיחַת הָעֲווֹנוֹת, וְעִקַּר הַכַּפָּרָה עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְכִפֶּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְכוּ'. וְאָז דַּיְקָא כְּשֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָז יָכוֹל לְהָרִים כָּל הַפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל הַמֻּנָּחִים בְּמַדְרֵגָה שְׁפָלָה וּנְמוּכָה, לְהָרִים כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ".
