קמתי היום בבוקר ואמרתי תודה לה' על זה שחוזרים לעבוד.
לא אני לא אוהב לעבוד, ובטח לא אחרי כל החופש הזה, אבל היה חסר לי הקשר איתכם,
היה חסר לי החיזוקים שלכם.
נכון שבשבוע האחרון קראתי פה ושם דברים שחלקכם כתבתם ונכון שקיבלתי את החיזוקים שלכם ואפילו הצלחתי לשלוח הודעה אחת, אבל החיזוקים והעצות החכמות וכן גם הכתיבה שלי בפורום הייתה חסרה לי.
היום חזרתי לעבוד והנה יש לי זמן לשבת קצת ולסדר את המחשבות,
יש לי קצת זמן להוריד אותם לכתב.
נכון שיש לי גם את האפשרות ליפול.
אבל ברוך ה' אני לא שם. לפחות לא עכשיו.
אז מה היה לנו?
היה לנו את ליל הסדר הטוב ביותר שהיה לי בחיים.
כן כן בכל שנותי בישיבה ובכולל הייתי מגיע עם רף ציפיות גבוה ומתרסק לאדמה.
הייתי מכין רעיונות ודברי תורה ומהלכים יפים ויציאת מצרים כללית ופרטית.
הייתי חושב על כל אחד מסמני הסדר והייתי מכין הכל מראש ליום המיוחד הזה.
ואז מגיע הסדר.....וכלום!!!
אנשים מסביבי היו עסוקים במתי מפסיקים לקרוא את כל הטקסטים האלה,
ואולי מישהו יכול כבר להריץ את זה, ועוד פעם הילד הזה קורא, וכל מיני דברים שהיו מבאסים את האווירה.
אני לא רוצה להאריך כי נראה לי שרובנו מכירים את מה שאני מתאר.
השנה, הגעתי נקי.
נכון גם הגעתי נקי כי לא פגמתי בברית וכמעט שלא צפיתי בפורנו במשך 86 ימים (פחות 40 דקות באמצע הדרך שאני בכוונה זוכר אותם!!!!)
אבל לא על נקי כזה אני מתכוון. אני מתכון לנקי מדמיונות.
הפסקתי לדמיין איך שולחן סדר אמור להיראות, ופשוט יצרתי אחד כזה.
בתחילת הסדר החלטתי שאני השנה שותה יין אדום ולא מיץ ענבים.
והחלטתי שכל מה שקורה במהלך הסדר ככה הוא אמור לקרות.
אם אשתי אומרת לי להביא חולצה מלמעלה אז אני עולה ולא מתחיל להתבאס על זה שפספתי את רבי עקיבא שהיה בבני ברק. וכנ"ל אם אמרתי משהו בשולחן ואף אחד לא הקשיב, אז כמו שאני מאמין שאליהו הנביא מגיע כשפותחים את הדלת אז אני מאמין שהוא גם מסוגל להקשיב לדבריי.
ובואו נודה על האמת, מי לא היה רוצה לדבר עם אליהו הנביא?
בקיצור עבר סדר נפלא.
גם שאר המשתתפים הראו ניצוצות של קדושה כאשר הם קראו כל מיני חידושים מההגדה שהיתה לפניהם, וגם הילדים נהנו מהפתעות ומעשר המכות וכדו', בקיצור היה מצויין.
ואולי דווקא בגלל שאליהו הנביא ביקר אותי בפסח, יחד עם רבן גמליאל שאמר איתי שלושה דברים, ויחד עם רבי עקיבא וכל החברה מבני ברק, כנראה בגלל זה גם ההוא משפוך חמתך על הגויים החליט להגיע.
מה זה החליט להגיע? החליט לשבת בשורה הראשונה.
קמתי בבוקר ואחרי תפילת שחרית וסעודת החג ושנת הצהרים פתאום התחילו כל מיני אטרקציות להופיע מולי.
חשבתי לעצמי למה זה מגיע פתאום עכשיו?
ועניתי את התשובה: כאשר יהודי מגיע לשלב שהוא עולה למדרגה הבאה בא נסיון גדול וההתגברות הזו מעלה אותו למדרגה הבאה.
עם התחושה הזאת הסתובבתי מול כל הנסיונות הלא פשוטים שהיו.
נכנסתי לתוך הספר ולא הרמתי ראש.
כשקמתי להכין כוס תה, ראיתי אישה עם חצאית לא צנועה וישיבה מאוד לא מכובדת לאישה.
הצלחתי להוריד את הראש.
אחר כך באו עוד נסיונות, משהי נגעה בי ומישהי אמרה עלי דברים מאוד נחמדים.
בקיצור היה מאתגר אבל הצלחתי להעביר את הכל עד ההבדלה.
סידרנו את הבית אחרי כל השבת והחג וחשבתי שסיימתי עם הגל הלא נורמאלי הזה ויאללה עוברים למדרגה הבאה, כבר התחלתי לחשוב מה אני עושה בסוף ה90 יום. מה אני מקבל על עצמי בתוספת.
ואז הגיעה תחילת הנפילה.
בשורות הבאות אני מתאר את מה שקרה, לכן מי שחושש שתיאור כזה או אחר עלול לבלבל אותו או ליצור אצלו משהו שידלג לפסקה הבאה.
בבית שבו התארחנו יש שני מקלחות. לאחת המקלחות יש חלון שפונה אל חדר המשחקים. החלון הזה תמיד סגור. פעם שהיה לי תאווה חזקה והייתי ממש מתנהג כמו משוגע לדבר אפילו חשבתי לפתוח את החלון הזה בשקט בלי שישימו לב ואז להסתכל דרכו. אבל זה היה נראה לי מוגזם. ואפילו שפעם אחת נשברתי ועשיתי את זה, אז מי שהתקלחה שם סגרה את החלון לפני המקלחת.
באותו מוצאי סדר הלכתי להחזיר את המשחקים שהילדים שלי שיחקו בהם פתחתי את הדלת והנחתי את המשחקים ומולי ראיתי דרך החלון הפתוח את האישה עומדת במקלחת. לא יכולתי לזוז. הרגשתי רעד בכל הגוף, דופק מואץ, הרגשתי שזה חזק ממני. באותו רגע ידעתי שיש נסיונות שצריך להיות ממש גיבור כדי לצאת מהם.
ואני יודע שאני גיבור אבל לא כזה גיבור...
הנפילה הגיעה חצי שעה אחר כך שאני צופה בנשים שמאוד מזכירות את מי שראיתי כמה דקות קודם.
עד למחרת בצהרים עדיין היה לי איזה רטט בגוף ממה שראיתי.
היום שבוע אחרי הנפילה. מודה לה' על החסד האדיר שלו שמאפשר לי להתקדם למרות הכל. שיודע שאני באמת רוצה שאני לא מוותר בקלות. שנותן לי את היכולת להגיע למצב של "חטאות נעורי ופשעי אל תזכור" אני לא רוצה לזכור מה ראיתי ומה עשיתי.
אז כן שבוע אחרי הנפילה אני יודע שהמוח לא נקי כמו שצריך והלב עדיין צריך ליבון חמור, אבל ברוך ה' חוזרים לשגרה וללמוד ולפורום, ומקווה להשלים את כל הפערים כאן בפורום עם כל מי שנפל וכל מי שברוך ה' מתמיד בהצלחתו ועם כל העצות המדהימות שלכם ועם הכל.
ברוך ה' אחרי הנפילה יצרתי קשר עם אחד החברים כאן בפורום, אומנם לא דיברנו באופן מסודר עדיין, אבל נוצר הקשר ונוצרה השיטה לדבר וכעת נשאר רק לדבר. הבטחתי (וגם הצעתי לאחרים) שבכל נפילה נוסיף עוד מימד אחד בהחלמה ואני משתדל לעמוד בזה גם בעצמי..
אוהב אתכם ומעריך אתכם,
המתגבר