סליחה על הבוטות?
אני מבין שאנחנו חלוקים בדעתנו, אבל נראה לי שהדרך הזאת היא לא הדרך הנכונה לברר מחלוקת.
אין לי כוחות להגיב על זה היום, אז אתפנה לזה בהזדמנות, ואני מקווה שמי שקרא את דבריי בפורום והרגיש חיבור לדברים יבין שאולי יש כמה דרכים בהחלמה. יכול להיות שהדרך שלי לא מתאימה לכולם ויכול להיות אפילו שהיא לא מתאימה לי, אבל אני חונכתי על עבודה קשה מאוד ולא לוותר לעצמי גם כשקשה ולכן אני נוקט בדרך הזו גם בהחלמה.
אני חייב לאתר הזה המון ימים נקיים שרק בזכות האתר לא נפלתי או לא צפיתי בפורנו, ואני ממש לא מתכוון לעזוב, ככה שהביטוי יחזור על ארבע לא רלוונטי לי.
כתבתי רק שאכתוב פחות בשרשור הזה, אבל אמשיך לכתוב בפורום. פשוט התגובות לחברים והקריאה לוקחת לי גם ככה הרבה זמן לכן אני לא תמיד מספיק ולא תמיד יש לי כוחות גם לכתוב את דרך ההתמודדות האישית שלי. מה גם שלפעמים אני כותב את זה בשרשורים של אנשים אחרים.
יום טוב
המתגבר

היי לכולם,
חלקכם שואלים את עצמכם ואותי לאן נעלמתי?
אז תחילה לא נעלמתי. הכתיבה שלי בפורום אולי הצטמצמה מעט אבל לא נעלמתי.
אני עדיין כאן עדיין בתהליך.
האם אני מצליח? תלו ימה ההגדרה של ההצלחה...
אז למה הנוכחות שלי כאן ירדה מעט?
התחלתי קשר טלפוני עם כמה חברים מהפורום, אנחנו מדברים המון זמן במהלך היום ואני כותב שם את רוב הדברים שרציתי לכתוב כאן.
לכן אני קצת מרגיש שאין לי זמן וכוחות לכתוב את הכל שוב.
אני נכנס לכאן בעיקר כדי לחוות את התהליך עם החברים, ולהגיב על דברים שאני חושב שנכון להגיב בהם..
בנוסף התחלתי לכתוב שרשור חדש שבו אני מתאר את רמת המפוכחות שלי, כלומר נמאס לי מהנקיות שאני משקר לעצמי כי אני צופה בכל הגועל בפורנו ומדמיין דברים נוראיים ואז לוחץ ל הכפתור "תודה לאל אני נקי"..אני יודע שיש שידונו מהי ההגדרה של הנקיות ולכן אני זורם עם זה..
אני לא יאפס את הספירה כל עוד אני לא מאונן, אבל הרגשתי שנכון לספור גם את הנקיות לגמרי. זאת שנותנת לי לא לשבת שעתיים ביום מול הפורנו ורק לקוות ש"לא יצא שלא יצא"...
התחלתי תהליך עם עצמי אבל לא עמדתי בשום יעד.
הצבתי לעצמי יעדים פשוטים יחסית אבל בכל זאת התמדתי בלראות סדרות ולשרוף לי את הזמן.
ולכן כצפוי הגיע לה הנפילה.
נפילה מתסכלת כי היא הגיעה משום מקום ובלי שום הזמנה.
לא היה ביקור לא היה כלום, פשוט היה נפילה.
אז אני עם הפנים קדימה. מנסה להתמיד, מנסה לעשות סדר בחיים.
שמעתי היום שיר ברדיו של שולי רנד:
"כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות." - לפעמים אני מרגיש שאני נמצא שם. הכל סוגר עליי הכל נועל אותי ואני, מה נותר לי מלבד לבכות.
אבל למי לבכות? כבר יבשו הדמעות, ואני והאל בקשר מורכב, כלומר בקשר שבור.
הוא מחובר אליי אבל אני כל פעם מנסה להתנתק.
אני חלילה לא עוזב את הדת או משהו כזה. אני מאמין ושומר תורה ומצוות, אבל משהו בתפילה ובחיבור רופף, ואני מנסה לחזק ולהחזיק ולא תמיד זה הולך...
בשיר של שולי רנד יש משפטים שבעיניי הם מתארים את התהליך המדהים שאני עובר:

"כשהאדם מאבד את הטעם
מתייאש מהכוחות של עצמו
עליו לפנות לשמיים
יש שם מי שמקשיב רק לו
ואז הוא בלי לדעת כלום
אדם מקבל מענה
רצונות חדשים, מילוי וקידום
תקוות לעתיד טוב ושונה
אחר כך הוא שוב נופל
שוב מתחיל לצעוק ולשנוא
מרגיש ריקנות מחומר, מרוח
בקושי סוחב את עצמו.

והוא נופל כבר בלי חומר דלק
הכל ריקני וזר
גם בעבודה
גם בתוך הבית
מרגיש מבפנים שום דבר
לפעמים מעדיף את החומר
לפעמים את הרוח
אך גרוע מכל, כלום
רק רוצה לנוח
רק רוצה להתרסק וליפול
ועברים חודשים של טוב ורע
הבלבול רק גובר וחונק
עד שאין כבר מוצא
מתוך הביצה
הוא קם ובוכה וצועק

סליחה על האריכות היום, אבל זה האות לצאת לדרך. זה האות לתהליך..
מה נשתנה הלילה הזה? שמהלילה הזה יוצאים מחוזקים, יוצאים עם כוחות.
יוצאים עם ההבנה שאני כאן ואני צריך אתכם ואת אלוקים ואת השמחה שלי בחזרה.
ושאני נקי להיום.רק להיום? לא יודע! אבל אני מחיל מהיום.
המתגבר

שלום מתגבר,
צר לי לשמוע על הנפילה שלך.
אני רוצה לספר לך למה קראתי לשרשור שלי תהליך התנקות. שחיפשתי את השם לפני 3 שנים שיתאים לשרשור שלי התבוננתי בתוך הלב שלי ופשוט הקלדתי את המילים שיצאו שהם: "תהליך התנקות".
באותה תקופה לא ידעתי אם אני מכור או לא, לא ידעתי איך עובדת התמכרות, כמה השורשים שלה פגומים, בעצם לא ידעתי כלום אפשר להגיד. אבל בכל זאת בחרתי במילים תהליך התנקות.
היום אני מבין בדיוק למה רשמתי את זה:
"תהליך" - מה שכולנו עוברים פה, וזה לא משנה אם אנחנו מכורים או בהתמודדות רגילה הוא תהליך, זה לא מגיע ביום אחד (למרות שכולנו היינו רוצים שזה יהיה ככה), צריך לעשות עבודה שבמשך העבודה יש ירידות ויש עליות, כמו בכל תחום בחיים וזה משהו שצריך לזכור.
"התנקות" - הבעיה שלנו מגיע מהפנימיות  שלנו, מתוך מפחדים/טינות/כעסים/פגמי אופי וכו', כדי לפתור אותה באמת צריך לגשת לכל הדברים האלה ולעבוד עליהם.  לנסות לעבור תהליך התנקות מהדברים שכואבים לנפש שלך.

ושוב חבר, צר לי על הנפילה שלך. אם אתה רוצה אני אשמח גם לדבר אתך בטלפון.. החלטה שלך..

לילה טוב.

וואו מתגבר,
מעריך את הדרך והתהליך,
המאמץ וההתגברות,
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה,
מחכים לתגובות המחכימות שלך מאוד.
אוהבים.

המתגבר היקר, שמך לא נבחר כך סתם - הרי אתה המתגבר! 
מתגבר - 

1.ניצח; הביס; הכניע. "המתאגרף התגבר על יריבו ללא קושי."2.התחזק; התעצם.

חזק ואמץ! הדרך לנקיות עולם הרי היא עניין של חיים. אך כפי שכתבת, ההווה הוא היום. היום אתה יכול.

תרשה לי בבקשה להציג זווית נוספת - כפי שאני מבין מתוך הפוסטים שלך יש לך גישה חופשית במרחק כמה הקלקות לפורנו או לסדרות. במידה וזה נכון, אתה מבין שאתה הולך עם פצצה מתקתקת בתוך הכיס שלך?

תראה, כמוני כמוך, כולנו נפלנו וישר אחרי הבנו לקיבלנו החלטה שהנה הפעם הדברים יהיו שונים... וכעבור זמן.....................

אחרי כמה נפילות שלי *עם אינטרנט מסונן* של רימון שהצלחתי להתחכם עליו, הבנתי שאני לא יכול להמשיך ולעשות את אותן פעולות ולצפות לתוצאה שונה. זה קריטי.

יכול להיות שאינטרנט פתוח זה צורך עבורך, אך קח בחשבון שיש לכך השלכות כואבות. מה חשוב יותר?
נוחות אינטרנטית או נשמה נקייה וטהורה...

אני מצער אם זה בוטה מדי אך אני כותב את הדברים מאהבה מוחלטת. אני מעריך אותך מאוד.

מאז שעשיתי נטפרי בבית, נכון שהאינטרנט מוגבל יותר אך האוויר חזר להיות נקי. זה לא מתאים לכל אחד. גם בפלאפון צריך להגן היטב ולא לסמוך על עצמנו, כי הנפילה הבאה זה עניין של זמן.

משהו נוסף, מתנה שאני רוצה לתת לך, שאלתי מישהו איך אוכל לסמוך על עצמי, הרי אנשים נופלים גם אחרי 100 יום, למה שלא אהיה אחד מהם?
הוא ענה שהוא אדם חכם ויודע להחליט בכל מיני תחומים, אך בתאווה אסור להקשיב לראש, לא מקבלים החלטות לבד - מדברים עם חבר או עזרה אחרת, בזמן אמת. רק לא להקשיב לתאווה שבנו.

"אחר הפעולות נמשכים הלבבות" בשבילי המוטו להצלחה בנקיות, כרגע על 32 יום, זה כשמכל נפילה עשיתי פעולה נוספת, אחרי נפילה מסוימת נפתחתי לשיחות טלפון, דבר שהיה נראה לי לא מציאותי, אך הנפילות חייבות לגרור פעולות. סתימת חורים.

אוהב אותך ובהצלחה רבה. ובחרת בחיים.

המצפה לישועת ה',
שמח בחלקי.

התרגשתי לקרוא.
מרגיש את הכאב! 
שמח שאתה לא בוחר להשאר על הרצפה... כי כמכורים זה המקום הכי קל ליפול אליו... 
כל אתה בזירה מול היצר עד לסוף החיים לפעמים יפיל אותך... אבל אתה לא נשאר למטה... 
אלוף אתה.. תמשיך... מאחל הצלחה. 

 תחילת, המסע בעיניי הוא נורא קשה... כי אתה עדיין בתוך, הנפילה... אל תוותר.. 

צהרים טובים חברים,
איזה כיף לקרוא את ההודעות שלכם, כל כך מחזק כל כך מעודד להיות חלק מהחבורה הזאת.
היום ראיתי באתגר 90 הימים שלי שאני "רק" 4 ימים נקיים, וזה קצת ביאס, הייתי שם למעלה עם 89 יום, צעדתי בדרך הבטוחה אל האין סוף (ומעבר לו...) ופתאום אני כאן למטה ב4 ימים נקיים.
אבל אז ראיתי כמה שורות מתחת את השורה שמונה את הימים הנקיים שלי: 127 ימים נקיים, וזה משהו שאני גאה בו.
אני גאה באתר הזה שנותן לאנשים פשוטים כמוני דחיפה לשנות את ההרגלים המגונים שלהם, 
נותן במה לאנשים לספר על הקשיים שלהם ולהגיד לבד אני לא יכול,
נותן כלים לפתרון הבעיות,
נותן את הביחד.
אבל אני גם גאה בעצמי.
כן אני יודע שמחלימים כמעט ולא גאים בעצמם, הם בדרך כלל רואים את החסרונות,
את הנפילות, את המעידות, את המבטים ברחוב וכו'..
אבל אני גאה, גאה בעצמי על 127 ימים נקיים, אלו ארבע חודשיים נקיים, זה מציאות שחדשה לי, ואני שמח בה...
אז כן היה עכשיו משברון קטן ולכן נכנסתי לאתר, אבל לא היה משהו מיוחד, סתם מחשבות על אולי כן לראות כי מבאס לשבת ללמוד וכו', אבל ברוך ה' נכנסתי לאתר דיברתי עם חברים בצאט ואני מוכן ומזומן להמשיך ללמוד.
אז תודה חברים על העזרה,
אתם אלופים,
המתגבר

ערב שבת קודש פרשת בהר בחוקותי.
שבוע לאסון הנורא שארע בהר מירון ביום חמישי בלילה בשבוע שעבר.
אחרי שבוע קשה מאוד, שבוע של חשבון נפש גדול,
כעת שחלק מהמשפחות כבר קמים מין השבעה, הגיע הזמן לנסות להבין מה רוצה הקב"ה מאיתנו.?
אני ממש לא מתיימר להגיד, כבר גדולי ישראל מכל המגזרים, וגם רבנים אחרים כבר הסבירו לנו עוד זוית ועוד סיבה לאסון שקרה.
היו שתלו בביטול תורה, היו שתלו בשנאת חינם והיו כמובן שהאשימו את המשטרה ואת החרדים ואת המארגנים ואת ואת ואת ואת...אין סוף האשמות. היו גם כאלה שהאשימו את עצמם שלא עשו מספיק כדי למנוע או סתם האשימו את עצמם כי גם ככה אנחנו אשמים וקטנים אז למה לא להוסיף עוד אשמה.
אמי לא ינסה בשורות הבאות להצדיק או לבטל אף דעה שנאמרה.
אבל אני רוצה להציע מבט קצת שונה.
מרוב שנאמרו דברים בשבוע האחרון אולי מישהו כבר אמר דברים בסגנון הזה או בכיוון הזה, ולכן לא באתי לחדש אלא רק להוציא מהכח אל הפועל את הדברים, ושיהיו הדברים לעילוי נשמותיהם של 45 קורבנות האסון ולעילוי נשמת תלמיד הישיבה מאיתמר שנרצח השבוע בפיגוע הרצחני בצומת תפוח.
אחריות
מי צריך לקחת אחריות? כולנו. באיזה תחום? כל אחד לפי תחומו.
מי שניהל את האירוע צריך לעשות חשבון נפש שקשור לתנאים במקום, מי שהיה שם ולא שם לב לחבירו צריך לשים לב לזה, וכו' וכו'...
אבל מי שלא היה בהר, האם הוא יכול לשבת בצד ולהגיד לעצמו אני לא קשור לאירוע הזה? אני לא מתולדות אהרון ולכן אני לא קשור. האם ניתן לשבת בבית ולשמוע את כל מעשי החסד והגבורה והצדיקות שהתפרסמו ולהגיד זה לא קשור אליי? ריבונו של עולם מדבר רק על מי שקשור ואני לא הייתי שם.
התשובה שלי היא ממש לא.
במהלך השבוע האחרון כל אחד מאיתנו שמע כל כך הרבה דברים טובים, אך לצערי גם שמענו את הטחת האשמות שהתנהלה בכל מקום אפשרי.
היו דברים שאפילו התחברנו אליהם, ועל זה אני רוצה לכתוב.
אם הקב"ה גילגל אל פתחינו דברים כאלה כנראה שיש להם צורך אלינו.
אם שמענו על דחיפות אז כנראה שיש לנו מימדים של דחיפות בחיינו שאנחנו צריכים לטפל בהם, אם שמענו על מחדלים בטיחותיים כנראה שיש בחיינו מקומות שאנחנו יודעים על דברים לא בטוחים ובכל זאת אנחנו לא מתקנים כי "יהיה בסדר".
מספרים על אחד מאדמורי חב"ד שכאשר היה מגיע אליו חסיד עם קושי שיש לו בחיים הרבי היה מנסה למצוא מעין הקושי הזה אצלו (ברמה מסויימת כמובן) ורק כך היה מצליח לעזור ליהודי.
מספרים שפעם הגיע אליו חסיד שעשה עוון חמור מאוד (יש בזה דעות שונות מה היה אותו עוון) והרבי שמע את המקרה וניסה במשך כמה ימים למצוא מקום אצלו בנפש לעוון הזה ולא מצא. יש סברה שאומרת שאותו יהודי היה עובד בבית הקברות ולא עלינו היה נוהג לבוא למשכב על המתים, ועוון כזה הרבי לא הצליח למצוא שמץ של זה אצלו. רק אחרי כמה ימים הצליח למצוא איזה שמץ של העוון הזה שהוא שר ניגון שכבר מת מהעולם וזה כאילו הוא משתמש במתים וכו'.
מה שאני בא לספר בסיפור הזה, שכאשר אנחנו נחשפים לעוונות של אחרים או לקילקולים שלהם, חובה עלינו לברר למה הקב"ה הראה לנו את הקלקול הזה?
ואם הוא הראה לנו את זה חובה עלינו לתקן את זה אצלינו.
אז כן היו מחדלים והיו בעיות, אבל היות ואנחנו אנשים פשוטים שחוץ מלהאשים את הזולת לא יכולים לעשות שום דבר בעניין הזה לכן כדאי להרפות, כדאי לשחרר את העוונות של אחרים, ולהתמקד בעוון האישי שלנו.
ומה העוון שלנו? מה שראינו ושמענו וחשבנו שזו באמת בעיה של אחרים, זה באמת הבעיה שלנו.
במשך שנים הייתי מתבאס על אשתי שמבזבזת את זמנה על צפייה בסדרות או בשינה. בזמן שהבעיה הייתה בי לא פחות- אבל הייתי משכנע את עצמי שאני לא ישן ומנצל את הזמן ולכן היא לא בסדר.
כנל בעוד עשרות דוגמאות.
הטיפול מתחיל בי ונגמר בי, ובואו נשאיר את הטיפול של אחרים לאנשים אחרים.

איך זה קשור להחלמה שלי?
זה קשור כי חלק גדול מההחלמה שלי היא הימנעות מכניסה למקומות בהם אני מרגיש טינה כלפי הזולת, כלפי אשתי כלפי ההורים שלה ושלי וכלפי הילדים.
כל טינה כזאת מעוררת את התאווה.
השבוע רבים כתבו על הכעס כלפי אנשים שמסוגלים לצחוק, שמסוגלים להמשיך בחייהם.
סליחה על ההקבלה, אבל השבוע התקיים משחק כדורגל שבסיומו שחקן מהקבוצה שהפסידה נצפה צוחק עם חבריו מהקבוצה היריבה. כעס גדול היה מצד האוהדים איך הוא לא עצוב מההפסד ולוקח את זה קשה? אך בהסברו הוא התנצל על חוסר הרגישות והסביר שלא ראה את החברים האלה כבר שנה שלימה בגלל הקורונה וכעת הוא מאוד שמח לראות אותם.
מה אני רוצה להגיד? אנשים ביום יום שלהם עוטפים את עצמם בהמון מסכים ועטיפות כדי להתמודד עם היום יום הקשה. התנועה המדהימה שהייתה כאן השבוע, מצד כל חלקי העם היא תנועה שאנחנו זוכרים רק ממלחמות.
האסון השבוע היה לכאורה אסון של המגזר הדתי חרדי. ובכל זאת רבים מחלקי העם הרגישו חיבור, הן בניחום האבלים והן בעזרה ההדדית למען האחר.
ניקח את הטוב הזה וניקח את הרע שהצלחנו למצוא בזולת ונתקן אצלינו.
ועל כל המטען הזה ניכנס לשבת קודש, שבת בה קוראים את הברכות והקללות.
שבת בה אנחנו אומרים לריבונו של עולם, זהו, אנחנו קראנו את הקללות ויהי רצון שיעלה עלינו הכתוב כאילו כבר נתקיימו בנו כל הקללות האלה (כמו שאדם שקורא פרשת תמיד מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב תמיד ממש! כך גם כאן.),
ונצא מהשבת הזאת בעזרת ה' לברכה שלימה וגדולה,
להצלחה בהחלמה ובהתמודדות עם התאווה, בשמחה ובנחת.
שבת שלום,
המתגבר

אתה כותב יפה.. יישר כוח..

שבוע טוב חברים,
רציתי להיכנס אתמול אך לא הספקתי, אז הנה אני כאן היום.
יום שישי עבר עליי בקושי גדול, נכנסתי בעצבות גדולה לשבת, הייתי בתפילה וראיתי אנשים מתפללים בדבקות ושרים קבלת שבת, ואני שקוע בתוך הרפש.
לא מבין מה עבר עליי, אולי כי פספסתי להניח תפילין וזה הפיל עליי חשכה..
בכל מקרה חזרתי הבייתה וכמובן בגלל העצבות שלי הכל היה נראה לי שחור, אשתי התעכבה בדיבורים עם חברה, ואז עוד אחת ועוד אחת. בקיצור ישבנו לאכול מאוחר, ואני הייתי כבר עייף כי לא ישנתי צהרים והילדים לא היו הכי רגועים, בקיצור לא השבת הכי רגילה שלי.
וככה בתוך תהומות ההתבאסות הלכתי לישון עם דמעות בעינים.
דמעות שלא נתתי להם לצאת כי שבת ואסור, אבל זו הייתה התחושה.
קמתי מוקדם עם הילדים כדי לתת לאשתי לישון עוד והלכתי למניין המאוחר כדי שאשתי תוכל לישון ו"להשלים" את שעות השבוע החסרות.
ברוך ה' הילד רצה להצטרף לתפילה וזה שימח אותי מאוד, ראיתי גם חידוש מדהים בבן איש חי בספרו אדרת אליהו שאשמח לשתף אתכם בו.
אבל עדיין השבת המשיכה בתוך העצבות כי ראיתי את אשתי כועסת נורא על הילדים על מה שהם עושים ולא רציתי להעיר לה על זה ולהיות "נגדה" ומצד שני גם לא רציתי לצאת על הילדים בעצמי בקיצור הייתי כמו נע ונד בבית...
ברוך ה' היום התחיל בטוב הספקתי המון ואני מרגיש המון סיפוק, בעזרת ה' לעוד יום נקי בעזרת ה'.
אז הבטחתי חידוש אז הנה הוא אני מקצר ממש כי נגמר לי הזמן אבל אשלח את החידוש בעזרת ה' כדי שתוכלו לראות את כולו.
הבן איש חי באדרת אליהו על פרשת בחוקותי כותב על הפסוק הראשון "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו" שני חידושים חשובים למאבק בתאווה.
הראשון הוא אם בחוקותי תלכו, אדם שרוצה להוריד מעצמו את הפיתויים של התאווה ואת הדחף שלה, יעסוק בכל זמנו בתורה, ובזמנים שהוא נמצא בדרך ימצא לעצמו דברים שיכול לעבור עליהם בראש וכך עיסוקו יהיה בדברים שבקדושה, ועל זה מכוונת התורה במילה תלכו.
דבר נוסף יהודי תמיד צריך לשאוף לקיים את המצוות, אך לא תמיד המצוות נמצאות לפתחינו לכן צריך היהודי תמיד לחפש היכן ניתן לקיים את המצווה הזאת והזאת. הוא לומד את זה מהפסוק ואת מצוותי תשמרו. המילה תשמרו מופיעה אצל יעקב והחלומות של יוסף, כתוב שם ואביו שמר את הדבר, כלומר מצפה ומחכה מתי יתקיימו החלומות הללו. אותו דבר אומר הבן איש חי אצלינו. במהלך היום תחשוב מתי אני אשים את הנעלים ובכך אזכה לקיים את דברי השולחן ערוך להקדים ימין לשמאל, מתי זה ומתי זה. וכך כל העיסוקים שלך במהלך היום יהיה בדברים שבקדושה.
כמובן שהוא עוד האריך המון אבל זה וקף הדברים.
אני מצרף את הדברים ומקווה שיהיו לכם לתועלת.
יום טוב
המתגבר

המתגבר היקר,
ממש הרגשתי אותך בדברים שכתבת.
איזה דברים בנאדם עובר...

אתה חושב שמצב הרוח שלך קשור לעיסוק סביב התאווה, מעצם המפוכחות שלך, כמו שלקחת לתינוק את המוצץ, לאלכוהוליסט את הבקבוק... חסר הבריחה המרגיעה המוכרת?

החיים מפילים עלינו גם דברים לא צפויים, בזמן כזה שמסביב יש צרות ואתגרים לא פשוטים בעולם, טוב קצת להתחזק במה שיש, במעלות טובות שיש בנו, להודות על הבריאות, משפחה... כן לתת לעצבות מקום, להרגיש אותה, בכל זאת היא לא פה כל יום.
גם עצבות היא חלק מקשת הרגשות, בהתבוננות על החיים אנחנו מאפשרים לדברים לעבור בתוכנו.

אתה תראה שזה יעבור בקרוב ואז אתה תקרא את מה שכתבת מהזווית השמחה שבך ותרצה לחבק אותך ותבין אותך.

ותודה על החידוש מהבן איש חי, אשרייך.

אוהבים

צהרים טובים חברים,
ימים לא פשוטים עוברים על עם ישראל, ימים שאנחנו תושבי הדרום אומנם חווים על בסיס קבוע אבל עם ישראל בכללותו לא מכיר את המציאות ההזויה הזאת.
הזמן שלי קצר לצערי, הייתי שמח להיות כאן יותר אבל זה מה שיש כרגע.
אחרי שבוע שלם של טירוף, שלא היה לי זמן אפילו להיכנס על מנת לקרוא קצת, החלטתי שאני חייב את זה לעצמי ונכנסתי לאתר לכתוב קצת את התחושות.
שבוע שלם בלי האתר וברוך ה' אין שמץ של תאווה.
הייתי במהלך השבוע הזה במקום שבדרך כלל יש שם המון תאווה אבל ברוך ה' ה' שמר עליי ובזכות המצב הבטחוני המורכב לא היה זמן לתאווה לפעול.
אני כבר מכיר את זה, שכאשר אני עסוק במאה אחוז עשייה, אז התאווה כמעט ולא מגיעה, הרבה יותר קל לי להתגבר עליה.
גם כשהיא מופיעה, קל לי במצבים כאלה לסנן אותה ולהתקדם הלאה.
אז ברוך ה' אני כאן לעדכן שהגעתי כבר ל17 ימים נקיים, לצערי לא מכוחי אלא מכוח החמאס.
כן כן אותו חמס שבפרשת נוח גרם למבול ולחורבן העולם, גורם כעת לעם ישראל להתאחד, גורם לאנשים להיות עם הילדים ועוד ועוד.
אז בנימה אישית, ברוך ה' קיבלנו את התורה, הערבים מזכירים לנו את מה שכבר צריך להיות ברור, "אשר בחר בנו מכל העמים", ה' בחר בנו ובוחר בנו בכל יום מחדש, והאומות לא מסוגלות לראות את זה, לא מסוגולות לראות שיש חיים במקום הזה שנקרא ארץ ישראל אז הם מנסים לשבש ולכבות את החיים.
חשבתי על זה בשבועות שאולי הסיבה שהם לא ירו כמעט כל שנת הקורונה זה כי כמעט ולא היה חיים במדינה, לא היה בתי כנסת ובתי מדרש, ישיבות נסגרו ועוד ועוד. עכשיו שברוך ה' יצאנו מהמעגלים האלה והכל חזר לקדמותו (כמעט) הם החליטו לחזור לירי מאסיבי...
המלחמה היא על ירושלים, המלחמה היא על הקדושה על הטהרה, ואנחנו צריכים להרבות ולהוסיף עוד אור במקומנו.
שיהיה בשורות טובות לעם ישראל,
אוהב אתכם,
המתגבר

בס"ד

מתגבר יקר, תהיו חזקים!! מתפלל עליכם. העמידה שלכם היא החוסן שלנו. 

בוקר טוב חברים,
ברוך ה' לילה שקט עבר על כוחותינו..
אומנם הילדים עדיין ישנים בממד, אבל ברוך ה' בבוקר הם כבר יוצאים החוצה ומתאווררים...
תודה רבה למגיבים על ההודעות המחזקות.
הלילה עם כל הדיבורים על הפסקת אש ועל ריסוק שלטון החמאס ועוד ועוד, יצא לי לחשוב קצת על ההקבלה של כל זה לתאווה.
אומנם הדברים לא מסודרים כמו שצריך ועדיין לא חשבתי על הכל אבל ככה נקודה ראשונית.
היום בבוקר קראתי את דבריו של יוסי 91, ופתאום הבנתי שמאז שהצטרפתי לכאן רבים וטובים מהחברים כאן מצליחים הצלחה גדולה באתגר 90 הימים ובכל זאת מדברים ללא הפסקה על השקר הגדול ועל הרצון ליפול כדי להתחיל את הספירה מהתחלה.
גם אני דיברתי כך, אבל היום עם 18 ימים נקיים בלבד אני מבין שיש משמעות עצומה לימים נקיים מאוננות גם אם אתה צופה בפורנו כזה או אחר.
זה עדיף מהסיבה הפשוטה שאם היית מאונן אז היה גם פורנו וגם אוננות, וברוך ה' לפחות את הוצאת הזרע חסכת.
אני מסכים ומבין את מי שטוען שהוא לא נקי, שהוא מרגיש מרוחק מה' וכו', אבל כל זה לא הצדקה להוצאת זרע מכל סוג שהוא.
מה גם שמנסיוני רב השנים אני יכול להבטיח שהוצאת זרע גוררת לרוב עוד פורנו ועוד הוצאות זרע רבות.
מה שעובר על מכור בתחילת הדרך (כלומר אחרי נפילה) קשה מאוד, והכל מתחיל מחדש ולכן אם חותכים את זה מהר אז גם אם יש פה ושם פורנו (וזה לא תקין וצריך למצוא את הפתרונות לזה!!!) זה עדיין נשאר בגדר הנקי כי ההמשך פחות מסובך מאשר אם היה אותו אדם מאונן.
זה נקודה אחת שהיה חשוב לי לכתוב אותה כי ראיתי שכבר רבים מדברים על חוסר נקיות ומעין זלזול בימים שנקיים מאוננות.
דבר נוסף שהתחדש לי בימים האחרונים, הוא שאנחנו בתור תושבי הדרום (ואולי כל ישראל) מאוד רוצים שהמערכה תימשך עד לריסוק החמאס וכל התשתיות שלו.
אנחנו כבר למודי מלחמה ויודעים שאם עכשיו יוצאים ללא סיום המבצע כמו שצריך, בעוד חודש יהיה כבר ירי כזה או אחר לישובי העוטף יהיה עוד "טפטופים" לאזור אשקלון, והחמאס בחוכמתו הרבה לא יעבור את גבול אשדוד כי זה מדליק נורה אדומה במדינה.
אבל בואו נודה על האמת כאשר רואים "כיסופים", "נתיב העשרה", "כפר עזה" ואפילו "שדרות" זה פחות מרגש ואומרים נוו טוב, אבל שרואים תל אביב או הרצליה או כל שם אחר כולם מזדעקים. ולכן הנטיה הטבעית שלי היא שזה ימשך עד למיטוט מוחלט.
אבל, וזה אבל חשוב, לכל רצון כזה מתלווה המון שיקולים ברקע המון נסיבות שהם לא בשליטתנו.
יכול להיות שהצבא ואפילו הממשלה מאוד רוצה לגבור על החמאס אבל יש כוחות מסביב שמונעים מאיתנו את הפיתרון.
לכן מה עושים? עושים את המקסימום האפשרי, דוחים עוד קצת את הקץ, גם אם אמרו לך לסיים עכשיו תסיים מחר ותגיד סליחה, העיקר להרוויח כמה שאפשר.
נכון שבעולם מתוקן היה צריך להתעלם מהכל ולעשות את המה שטוב, אבל היות ואנחנו חיים בעולם של אינטרסים ולצערינו הוא אל מתוקן עדיין לכן הולכים בין הטיפות.
זה המשל, 
הנמשל לזה הוא שישראל זה אנחנו, המכורים המתמודדים, יש את החמאס שהוא יצר הרע שבא להחטיא אותנו. ויש את העולם, השמאל התקשורת ארה"ב ועוד שהם הנסיונות שרוצים להפיל אותנו ליצר הרע, שניהיה בשליטתו חלילה.
בשלב הראשון של ההתמודדות אנחנו תוקפים את היצר בצורה הכי כואבת שיש ואף נסיונות לא תוקפים.
עושים סינון מקבלים קבלות צוברים כמה ימים נקיים. לרוב זה קורה אחרי אירוע קשה או איזה יום כיפור שגורם להתרוממות. אבל אחרי כמה ימים של הצלחה מתחילים להגיע הנסיונות ולהגיד לנו המאבק הזה לא נכון הוא לא מוצדק, הוא לא שווה את זה, תראה איזה כיף היה לך וכו', ככל שעובר הזמן הנסיונות מתגברים והקשיים פתאום נראים בלתי אפשריים, ושם הפתרון שלנו הוא לעשות פעולות קטנות וממוקדות על התאווה, לקום ולצאת, לדבר עם חבר להיכנס לאתר, ולעצור רק להיום. עוד תקיפה קטנה וזהו ומחר אני מקשיב לנסיון.
ומי שמצליח בזה גובר על הנסיון.
אז כן וודאי שעדיף למחוק את הנסיונות, אבל השלב הזה הוא לא כעת הוא באחרית הימים.
הרי חזל כבר ניסו להרוג את יצר עריות והבינו שאין קיום לעולם בלעדיו. ולכן רק ניקרו את עיניו.
ואולי זה מה שאנחנו עושים עם החמאס, כל פעם אנחנו רק מנקרים את עיניו הורסים את מבניו ויודעים שהוא יחזור תוך כמה חודשים שנים, אבל עד לתיקון עולם, עד שנגיע למצב של עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, עד אז נסתפק בניקור העיניים ובמלחת "רק להיום!"
בשורות טובות,
המתגבר

92 יום עברו, שלושה חודשים שלמים שלא ביקרתי כאן.
לפני שנה התחלתי בנוכחות יום יומית ולאחר הנפילה ביום ה89 משהו בי נשבר, אומנם המשכתי עוד חצי שנה כמעט אבל משהו נשבר.
אני יודע שיש רבים שיכולים לעמוד בצד ולהגיד "אמרנו לך" או "ידענו".
אבל לי זה לא חשוב. כלומר זה היה חשוב לי בשלושה חודשים הללו, שקיבלתי החלטה שעד שאין לי חודש שלם נקי אני לא נכנס לאתר. אני רוצה לבוא עם חודש שלם. לבוא עם משהו ביד.
אבל בפועל הגיעו כל פעם אחרי שבועיים שלוש נפילה קטנה וטיפשתי שהדליקה את התאווה מחדש.
לימוד תורה הלך וירד, וגם התפילות הצטרפו לנעלם אצלי.
והנה הגיע חודש אלול והציפייה הייתה שהכל יהיה שונה. אבל שוב אני חוזר לאותו מקום.

אז הנה אני כאן, אחרי שלושה חודשים, ומקווה שהפעם יהיה אחרת.
שלושה חודשים מתחילים מהיום ומסתיימים ממש לפני חנוכה חג האור. אני רוצה בטווח הארוך להגיע לחנוכה נקי. אני רוצה להספיק בתקופה הזאת לסיים את המשימות שהצבתי לעצמי.
ובינתיים ראש השנה בפתח- ואני רוצה להציב לי מטרה קטנה- את ראש השנה. להגיע אליו נקי במידת האפשר. עם תפילה בבוקר, ועם לימוד תורה במהלך היום.
במה זה תלוי? ברור לי שברצון.
אבל אני צריך לעשות מאמץ גדול כדי לשנות את הרצון הלא משהו שיש לי כרגע...
מקווה שלא תעמדו כאן ותצחקו עליי, מקווה שתדעו לתמוך כמו תמיד.

היום אני לא כאן כדי לתמוך, היום באתי כדי לקבל תמיכה.

העצבות הזאת קורעת אותי, משתקת אותי, ואין לי כוחות לעשות כלום.
אין לי סבלנות לילדים או לעצמי.
מקווה שהשבת הזאת תעבור בטוב ובשמחה, שנוכל להתחיל את השבוע הבא במצב אחר.
תודה לכם על השותפות בדרך.
המתגבר