בס"ד
לא מכוחי בחסדי ה' נקי רק להיום 111 ימים.
היום כשאני כותב "לא מכוחי" ו "בחסדי ה" זה בהפנמה גמורה ומדם ליבי.
אני מנסה להתאושש מ 24 שעות של חוסר שפיות קיצוני (אפילו במונחים של טרום-החלמה) ושימוש ממושך בתאווה. הייתי בניתוק והתעלמות מחברים וממקלות הצלה שנזרקו אלי במהלך היום.. רק לא נפלתי באוננות. אין לי מושג איך. לפי כל תסריט סביר הייתי אמור ליפול לאוננות לפחות כמה פעמים ביממה האחרונה.
זה התחיל משוטטות אקראית ברשת ביום ראשון בערב, המשיך בסרטונים ביוטיוב תוך כדי חיפוש ואיתור תאווה במס' סרטונים, לא שיתפתי, לא פתחתי מעגלים, הייתי בניתוק, איכשהו ויתרתי והלכתי לישון. מאוד נסער, מאוד מעורר אבל הצלחתי להירדם.
אתמול קמתי חולה, ההגדרה של חולה היא מעניינת. לא בטוח שהיא רק רפואית... נשארתי במיטה. שוב, אני יודע שזה מסוכן לי מאוד, בטח לאור מה שקרה בליל אמש, שוב לא שיתפתי, לא התקשרתי וגם לא עניתי לשיחות.
עכשיו פה רק מתחיל הטירוף, מכאן חוסר השפיות לובש צורה של צפייה רצופה בסרטים החל מ 11:00 בבוקר אתמול ועד 02:30 לפנות בוקר (היום (!)) לפחות 7-8 סרטים באורך מלא שאני מלעיט את עצמי בבולמוס מטורף, רובם קשורים איכשהו לתאווה ומכילים מינונים משתנים של תאווה ברמות חומרה שונות.
תוך כדי חברים מתקשרים- אני מסנן, יש לי המון זמן לוותר ולשתף- אני ממשיך לדהור, רק אל תפריעו לי, אני בשלי, אולי אחר כך אני אשתף...
היו גם המון הזדמנויות וסיבות ללכת עד הסוף וליפול ולאונן, כמה פעמים, היו עוד גבולות שיכולתי לחצות בקלות, יכולתי לחפש עירום פשוט, יכולתי להכנס לפורנו, שום דבר לא מנע ממני לעשות את זה לאורך כל השעות הארוכות האלה. איכשהו, אני לא יודע איך זה לא קרה.
בפשטות, רציתי לבלוע סרטים, רציתי שיהיה בהם תאווה, לא רציתי ליפול.
ובכל זאת כל כך הרבה שעות של עוררות, היו כמה פעמים שכמעט גמרתי גם בלי לנגוע בעצמי, איכשהו זה לא קרה.
נפלתי מותש על המיטה לפנות בוקר, בעוררות גבוהה מאוד, מודע לחלוטין שהמוח שלי מופגז ומופצץ בתאווה, בעיניים עצומות יש לי הבזקים וקצרים של קטעי סרטונים, אני יודע שכל מגע הכי קטן, או אפילו התרכזות במה שהמוח שלי משדר לי, יכול להביא אותי לגמירה, ואני פשוט מתחנן להצליח להירדם בלי ליפול לפני.
בחסד גמור שאני לגמרי לא ראוי לו, נרדמתי, התעוררתי מס' שעות לאחר מכן, כשאני נקי מפליטת זרע (אפילו מקרי) ומלוכלך לגמרי מתחושת השימוש וחוסר השפיות.
פתחתי את היום בתפילה והודאה בחוסר אונים ואס"ת על כך שקמתי נקי המשכתי לשיתופים עם חברים ועם הספונסר, מודע לזה שאני במצב רגיש ומועד לפורענות. אס"ת שלא אוננתי, אבל מודע לחלוטין לזה שנפלתי והשתמשתי (לא מאפס עפ"י הנחיית הספונסר).
מפנים שאני חסר אונים לחלוטין. שאיבדתי שפיות בצורה קיצונית לפי כל מדד. מפנים שאני עדיין לא מפנים שאני חייב עזרה, שאני חייב לשתף או לפחות לענות כשמתקשרים אלי במצב הזה.
מקבל את עצמי. מקבל את זה שאני מכור. אני מקבל את עצמי. כתבתי את זה שוב להיות בטוח שזה נכון.
מודע לזה שהיכולת לשתף לאחר מכן ולחוות רק קבלה, הבנה, הזדהות ואהבה מהספונסר ומהחברים זו מתנה מדהימה שלפני ההחלמה הייתה בגדר דימיון פרוע.
מתפלל לסיים את היום הזה נקי. להגיע לקבוצה שלי היום. להצליח לשתף. להשתקם. ולהמשיך ולצעוד קדימה.
אוהב אתכם. תודה.
