נקי, שמח ויציב. 82 ימים בחסדו.
אתמול ראיתי אישה יפה. ממש יפת-תואר. נתקלתי בה בסופר. בהתחלה בכניסה ישר אחרי השומר, הצלחתי מהר להסיט את המבט ולהמשיך הלאה, זה לא חדר פנימה, אחר כך במעבר הצר בין הירקות לקפואים נתקעתי מאחוריה, וזה לקח כמה שניות עד שהצלחתי לעבור אותה ובינתיים לא הייתה לי ברירה/הייתה לי הזדמנות (מחק את המיותר) למבט בוחן יותר. זה כבר חדר פנימה. לגמרי. היא הייתה יפה, עדינה כמעט הייתי אומר כמעט אצילית. זה לא היה מעורר תאווה, לא היה שם משהו מוחצן מבחינה מינית, ועדיין זה זרק אותי למקום אחר שמזמן לא ביקרתי בו. כאילו התאהבתי בה כהרף עין, כאילו כבר ייחסתי לה תכונות אופי רק על סמך המראה החיצוני בה היא בורכה...
היא הייתה עם שלושה ילדים קטנים, שניים מחזיקים לה את החצאית, ועוד תינוק תלוי לה על יד אחת, וביד השנייה היא דחפה עגלת תינוק בה היא הניחה מצרכים, היה לה מאוד לא נוח, אפילו עגלת קניות לא היה לה, ליבי יצא אליה, ישר באופן אינסטינקטיבי נדחפתי להציע לה עזרה, להביא לה עגלה, משהו... התעשתי ובכוח התנתקתי ופניתי הצידה. הצלחתי. בניגוד לעבר, הצלחתי. לא המשכתי לבהות, לא עקבתי אחריה באגביות מטרידה ולא חיפשתי אותה בין המעברים, אפילו לא קיוויתי לפגוש בה שוב בקופות, טוב אולי קצת...
זו הייתה חוויה שזרקה אותי למקום אחר. ניסיתי לחשוב מה קרה כאן, זה לא היה כמו לפגוש תמונה או מראה של אישה חשופה, הגירוי לא היה ישיר ומובהק מצד אחד, מצד שני ברור שאם הייתי ממשיך להיות מובל על-ידו, הייתי מגיע למקום של תאווה ואולי די בוודאות נפילה. אני מכיר את זה. חשבתי על החוויה שלי במפגש עם יופי בכלל ובפרט עם יופי נשי. מה קורה לי שם ואיך זה מזעזע את עולמי? אני חושב שמפגש כזה גורם לי התנגשות מול קושי ופגם אופי מאוד בסיסי וראשוני שלי. מאז שאני צעיר אני לא מרוצה מהמראה שלי, לא מרוצה באופן קיצוני, הייתי מדמיין את עצמי במשך שעות, נראה אחרת, בפנים, במבנה הגוף, יפה יותר, גבוה יותר, חזק יותר, המראה שלי שם אותי במקום בו אני לא בטוח, לא מרוצה, לא מוערך (לדעתי) ובפשטות אני רוצה להיות מישהו אחר, לחיות חיים אחרים.
במובן הזה אשתי, אותה אני מאוד אוהב, לא העניקה לי את זה. היא נאה באופן סטנדרטי ולא משהו מסדר גודל אחר וכמובן שטוב שכך, מערכת יחסים עם אישה יפה-מאוד הייתה עלולה להיות לי מאוד לא בריאה ומאוד לא בטוחה. ובכל זאת, למרות שברוב הזמן אני מנסה וגם מצליח להיות שמח בחלקי, בעולמי ובחלקת הא-לוהים הקטנה שלי, מפגש חזיתי ומקרוב עם יופי נשי בולט (בעבר גם יופי גברי היה מטלטל אותי, היום הרבה פחות) עוקר אותי מהמקום הבטוח וזורק אותי חזרה למקום שמשתוקק וכמה להיות מישהו אחר שחיי חיים אחרים עם אישה אחרת... ובאמת פעמים רבות ההתמודדות שלי עם המקום הזה, עם תחושת החוסר הזאת, הובילה אותי לשיטוט וחיפוש יופי/משמעות/ערך במקומות שמוכרים תועבה כיופי, שם יכולתי, כביכול, "לרכוש בעלות" על כל אישה יפה בה חפצתי ולחוש את עצמי ראוי, גם אם לכמה רגעים, ליופי הזה... זה כרגע מה שאני מבין מזה.
אני מבין היום שזה ריק. יופי חיצוני יכול להיות קליפה ריקה. אין לי משהו אחר לחפש. אין לי חיים אחרים אי שם שראוי יותר לחיות אותם. אני מתפלל להצליח רק לשמוח בי, בחלקי, באשתי. בע"ה.
