בס"ד
שלום לכולם,
מתנצל מראש על האריכות.
בימים האחרונים מצאתי בתוכי צורך להתבונן ולסכם את התקופה האחרונה. להבין מה עבר עלי מבחינת הנקיות, מול מה אני מתמודד, מהם הנקודות שעולות כקושי עם או בלי קשר לתאווה, ולנסות להבין מהסיכום לאן נכון ללכת הלאה. ואיך.
קודם כל סיכום כמותי:
ב"ה - נקיות של 122 ימים. מעל ומעבר למה שחשבתי שאפשרי. מודה על כל יום.
פירוט:
נקי מאוננות
נקי מצפיה וגלישה בפורנו
נקי מחיפוש תכנים של תאווה מפורשת
נקי מהתבוננות של תאווה בנשים במדיה כלומר סדרות או סרטים
נקי מהתבוננות של תאווה בנשים במציאות
נקי מפנטזיות מכוונות
מה שחשוב לי להדגיש שכל זה לא מכוחי ולא כמליצה. כאילו התאווה יצאה לחופשה. לכל אורך התקופה הזו, יותר משליש שנה, לא הייתה לי התמודדות רצינית, ולא עברו עלי גלים משמעותיים. המצבים שאני מכיר מהעבר בהם אני חסר אונים לחלוטין ומובל לתוך הסיטואציה של התאווה ורק לאחר מעשה בעצם מכיר בכך שלא שלטתי בעצמי ובמעשי, לא התרחשו. היו מצבים בהם נקלעתי לאפשרות לראות משהו, והסטתי את המבט, אבל זה לא היה מתוך מאבק אלא מן אינסטינקט, היו מצבים שגלשתי באתר חדשות והייתה כותרת עם תמונה לכתבה לא צנועה בעליל, ודפדפתי במהירות את הדף למעלה חזרה, בלי להתלבט הרבה ובלי מלחמה פנימית.
יש לציין שבמהלך התקופה עשיתי סינון למכשיר הנייד, לא כי היה לי מאבק שם אלא כי ראיתי צורך להקריב קורבן בשביל הנקיות, להראות לעצמי שזה באמת חשוב לי, וגם רציתי לשים מעקה, אבל זה בהחלט רק סמלי. יש לי גישה כל הזמן למכשירים לא מסוננים. בבית ובעבודה. למעשה כעת אני כותב במחשב לבד במשרד ויש לי גישה לרשת ללא סינון כל הזמן. כלומר בפועל הנגישות לפורנו ולתכנים מיניים נשארה קיימת באופן מלא כמעט וכל הזמן. ולמרות זאת, בחסדו, לא עברה לי בראש המחשבה, "יאללה בוא נחפש זה וזה או בוא נכנס לזה וזה", ואני מכיר וראיתי ויודע בדיוק איפה נמצא כל דבר.
מצד שני, בתחילת התקופה הייתה התעוררות גדולה מאוד בכל מישורי התפקוד. רוחנית, הייתי מחובר, תפילות במניין, לימוד קבוע, נתינה גדולה בבית, הקפדה על כושר גופני, ואפשר לומר שבכל המישורים חלה ירידה בתפקוד אבל הנקיות נשארה. הנקיות הפכה להיות הדבר היציב. פעם היא הייתה מפילה אותי מכל קבלה או ניסיון לתפקוד טוב רוחנית או פיזית, הייתי מצליח עד שהייתי נופל לתאווה, הפעם יש ירידה בכל שאר מישורי התפקוד חוץ מהתאווה. זה ודאי מצב חיובי באופן יחסי. נקודת השפל הרבה פחות נמוכה ויותר קל לי לעלות חזרה. גם אם פיספסתי תפילה במניין בבוקר, יותר קל לי להקפיד להניח לפחות תפילין אחר הצהריים, מאשר במצבים בהם לא הייתי מתפלל בגלל התאווה ואז גם הייתי תמיד במין "ברוגז עם ה'" כמה ימים וגם לא מניח תפילין. כעת קיימת מן יציבות פנימית, נקודה שנשארת טהורה ולא פגומה, ממנה אני תמיד יוצא חזרה גם לאחר תקופת שפל.
אני תוהה לגבי ההמשך. אני מאוד רוצה להצליח לתפוס את עצמי בעוד תחומים. לחזור לכושר, להצליח לקום בשעות שאני קובע לעצמי, להצליח לייחד יותר זמן ללימוד באופן יומי ופסגת השאיפות לנהל את הזמן שלי יותר נכון מול הטלפון. אני יודע שכל הנקודות האלה קשורות לפגמי אופי ושהביטוי לפגמים האלה והפיתרון להם היה בריחה לפני התקופה הזו לתאווה וכעת, לא מכוחי, שוב, ורק להיום, מחר זה יכול להשתנות, התאווה לא מהווה להם פיתרון. ואני עומד מולם ללא השימוש בתאווה ועדיין מחפש את הדרך להתמודד נכון. ואני יודע שעבודה על צעדים יכולה לעשות את העבודה הפנימית הנצרכת, או אולי טיפול. אני לא רוצה להישאר במצב שאני רק מתמודד מול שמירה על נקיות ללא התקדמות נפשית ורוחנית. כי בסוף גם זה יפול. מתנת החינם שניתנת לי כמו המן לבני-ישראל במדבר, כל יום כבר 122 ימים, לא תמיד תתפוס אם אני לא אתעלה ואתקדם. מצד שני זו באמת המחשה לרק מכוחו. כי אני באמת לא מרגיש שיש לי מה להתגאות בנקיות הזו. אני קורא כאן כל יום על התמודדויות קשוחות מאוד שאנשים עוברים ומצליחים ונופלים וקמים ואני בסוג של טייס אוטומטי. בינתיים. אבל חובה עלי לנצל את העמדה הזו שהגעתי אליה. כי כבר עשרים שנים שאני לא יודע מה זה להיות נקי למשך תקופה כל-כך ארוכה.
זו תמונת המצב שלי נכון לעכשיו. חייב גם לציין שברור לי שלנוכחות ולשיתוף פה בפורום יש הרבה תרומה למצב. זה ודאי משתנה משמעותי מאוד במשוואה שהתווסף לטובת הנקיות. ועדיין גם עם נוכחות בפורום עלולים להיקלע למלחמות ואף ליפול ח"ו.
אשמח לתובנות ורעיונות מניסיונכם. תודה.
