בס"ד
שלום לכולם,
ב"ה נקי להיום. 142 ימים. בחסדו.
רוצה לשתף שעברה עלי שבת קשה. עדיין מנסה להתאושש. פיסית ונפשית. שבת משפחתית, בר-מצווה לאחיין, רחוק מאוד מהבית, עומסים מול קרובי משפחה, האנשים הכי קרובים אלי, כולם נפלאים וטובים ואוהבים אבל מבחינתי אני נחווה מולם כקטן וחלש ולא שווה, היה לי קשה מאוד, להתמקד ולהתפקס, לחזור למרכז שלי ולחיבור שלי, זה ניהל אותי מאוד.
בנוסף קרובות משפחה שמזמנות מאבק על מבטים, ב"ה כמעט ולא השהיתי את העיניים ולא חזרתי למבט שני, אבל זה היה קשוח מאוד, אכלנו בחלל קטן, המון זמן של ארוחות ואפילו חלק מהתפילות היו שם, בלי להתכוון העיניים נופלות שוב ושוב, ושוב ושוב צריך להסיט אותן במהירות, ואחר כך את המחשבה, מתיש.
והכי קשה היה בכלל בתחום אחר, אחותי שתחי' ביקשה מכל משפחה להכין ברכה, ובכל סעודה כמה מהקרובים בירכו את החתן במגוון דרכים ואיחולים, דווקא חשבתי על משהו שחשבתי שהוא נחמד ויש לו ערך ושווה לומר אותו, לא מאולץ וסתמי, אבל קשה מאוד הדיבור בציבור, כאשר אני חייב ויש מועד ברור ואין לי דרך להתחמק אני בסוף עושה את זה, אבל זה קשה לי מאוד, אז בכל ארוחה כשביקשו ממני, התחמקתי ועברו למישהו אחר, אחר ס. הצהריים, אחותי הבהירה לי שחסר לי אם בסעודה שלישית לא אשא דברים, עניתי בחצי צחוק, אבל מבפנים שמחתי שהיא מעמידה אותי עם הגב לקיר, כי דווקא באיזה מקום רציתי לדבר, כי ציפיתי לתגובות המפרגנות שאחרי, ועדיין הייתי מאוד במתח, בסוף בסעודה קראו לדובר אחר דובר, ואני מבפנים מתפתל, בסוף התפללתי לרבש"ע ואמרתי לו מה שאתה רוצה יקרה. אם אתה רוצה שאדבר, אתה תדאג לזה וגם תשים לי את המילים הנכונות בפה, ואם אני לא אמור לדבר, תדאג גם לזה...
בסוף לא קראו לי, וזה מצד אחד שיחרר אותי ומצד שני ביאס אותי מאוד, הרגשתי קטן וחלש, הצטערתי שהייתה לי נקודה של ביטוי ובסוף היא לא התממשה והתבאסתי שאני לא מקבל את רצון ה' שבסוף יצא שלא דיברתי, בקיצור מנוהל ונזרק מצד לצד.
מתפלל לקבל את עצמי עם הפגמים שבי, מתפלל לשחרר את האחיזה שלי שנובעת מפחד במציאות המדומיינת שנראית לי נכונה ולהצליח לקבל את דרך הניהול של הקב"ה את עולמו, מתפלל למצוא דרכי ביטוי לעולם שלי, לכוחות שלי, ליכולות שלי, להצליח ליצור ולבנות ולתקן. מקבל את חוסר האונים שלי כרגע ואת החולשה שלי. לראות בעצמי את הטוב, לשמוח שהגעתי לאירוע משפחתי כשאני נקי כבר תקופה, את המאבק על המבטים שבסיכומו היו לי יותר הצלחות מנפילות וזה מדהים! קמתי למקווה ולותיקין בשבת בבוקר למרות העייפות הגדולה ולמרות שכמעט לא ישנתי בליל שישי, הצלחתי להקדיש זמן ללימוד במהלך השבת, הייתי בעל טוב, הייתי אבא טוב, הייתי בן טוב, למה אני לא רואה את כל זה??
מתפלל לטובך רבש"ע. האר אלי פניך.